בתקופת התיכון הייתי רוכב אופנועי שטח מקצועי, ובגיל 19 זכיתי באליפות ישראל. קצת אחרי זה נפצעתי והייתי בבית שלושה שבועות. האופנוע לא היה לידי והיה חסר לי. רציתי להכניס את המוטוריקה לתוך הבית. אז הכנתי מנורה מאגזוז מקולקל שפירקתי מהאופנוע שלי.

מנורה שנבנתה מבית קרבורטור של וספה.

"הווספה היא אייקון ישראלי, כמו שברולט לאמריקאים. פעם בארץ לכולם היו וספות. החיים היו פשוטים, האנשים היו עניים, והווספה היתה כלי זול ואיכותי. אפילו המשטרה והדואר השתמשו בה"

יש ריהוט של ממש: שולחנות, דלפקים, שידות, ספות, ספסלים, כיסאות, מנורות, כיורים. ויש גם מוצרים שהם פחות שימושיים ויותר קישוט. למשל, וספה שחתכתי לשניים ותליתי את שני חצאיה על הקיר אצל לקוח.

ממש לא. זה קרה רק כמה שנים אחר כך. יצאתי לטיול ארוך באוסטרליה אחרי הצבא, ובשלב מסוים נגמר לי הכסף, אז מצאתי עבודה אצל חבר'ה שמשחזרים מכוניות ישנות. שם למדתי את כל העבודה, את הפחחות, הצביעה וניקוי החול. כל כך נהניתי מזה שהעברתי שם שלוש שנים, עד שנגמרה לי הוויזה.

באוסטרליה חשבתי איך אני יכול להמשיך בארץ, כי פה אין לנו מספיק כלי רכב ישנים שאפשר לעבוד עליהם ואין אייקונים מוטוריים כמו באוסטרליה. ואז בדרך לארץ עצרתי בתאילנד. טיילתי ליד ארמון המלך ועברו שם 40 רוכבים על וספות משופצות עם ניקלים ומראות ופנסים משודרגים. פתאום הכל הסתדר לי. הבנתי שהאייקון המוטורי שלנו הוא הווספה. מצאתי ייעוד לחיים.

פעם בארץ לכולם היו וספות. החיים היו פשוטים, האנשים היו עניים, והווספה היתה כלי זול ואיכותי יחסית. זה היה כל כך פופולרי שבשנות השישים הרכיבו וספות פה בארץ, במפעל בצפון. בשלב מסוים נכנסו גם הווספות עם הסירה וזה נהיה רכב משפחתי. גם המשטרה והדואר השתמשו בווספות. מבחינתי הווספה היא סמל כמו שברולט בארצות הברית והולדן באוסטרליה. היא סמל ישראלי, אפילו שזה כלי איטלקי.

היתה לי וספה ישנה ומוזנחת, תוצרת 1986, שפעם השתמשתי בה לעבודה כשליח. היא היתה זרוקה בחצר של אמא שלי, והחלטתי להפוך אותה לפרארי. אז פירקתי והרכבתי וצבעתי כל היום ונעזרתי בהרבה אנשים טובים שסייעו לי. ההצלחה הזאת פתחה לי את התיאבון, אז טסתי לארצות הברית ועבדתי שם שנה וחצי במקום שמשדרג כלי רכב.

יש אלפי וספות ישנות בארץ שאינן בשימוש, ואנשים נפטרים מהן באינטרנט בזול. הייתי קונה אותן ב־1,000 שקל, משפץ אותן, ומוכר ב־5,000 שקל.

אחרי כמה שנים שהעסק צבר תאוצה, אנשים הגיעו אליי ביוזמתם עם כלים שלא במצב נסיעה. כל מי שרצה להיפטר מווספה ישנה היה קורא לי, אפילו הביאו לי מקררים ישנים, סתם זבל מפעם, כי ידעו שאני יכול לעשות מזה משהו יפה.
מי שנתן לי את הפוש להפוך את הזבל למשהו שימושי היה אמא שלי. כל הווספות והציוד הישן מאוחסנים אצלה בחצר ברמת גן, ונשבר לה. היא רצתה להעיף את הכל מהחצר יחד איתי, ולי לא היה לב להיפטר מזה. כל חלק כזה יש מאחוריו הרבה נוסטלגיה. רציתי להראות לה שאפשר לעשות כסף מהזבל הזה.

המוצר הראשון שייצרתי היה מנורות תלייה מגלגלים, בניתי אותן כי הייתי צריך מנורות ולא היה לי כסף לקנות. התחלתי לפרסם תמונות שלהן בפייסבוק, ואנשים פנו אליי כדי לרכוש אותן. הכל קרה די במקרה כי היה לי המון זבל שממש התחברתי אליו, חלקים עם מראה רטרו שהיה ממש חבל לזרוק. התחלתי להסתכל על החלקים האלה אחרת ומכל דבר כזה התחלתי לעשות משהו אחר. אנשים כל כך התלהבו מזה, שהיום יש הרבה יותר רוכשים לרהיטים מאשר לווספות הנוסעות.

הרבה חובבי רכבים, אבל גם משרדים ומסעדות קונים אצלי קישוטים. אפילו ל"האח הגדול" בניתי איזה קישוט.

כן. אני יושב עם הלקוח ומנסה להבין את הראש שלו, ואם העבודה אמורה להיות מוצבת במקום מסוים, אני מגיע למקום כדי להרגיש אותו. חוץ מזה, אני לא משרטט ולא מודד ואין לי תוכניות. אני הולך לישון בלילה ורואה את המוצר המוגמר בראש שלי ואז בבוקר אני קם ובונה.

לא ממש. אף פעם לא התעניינתי באמנות, לא קראתי על אמנות ולא ביקרתי בגלריות. בכיתה ח' כבר הפסקתי ללמוד והלכתי לעבוד. אבל בתחילת העשור ראיתי את הדוקו של אמן הרחוב בנקסי ("Exit Through the Gift Shop") וזה שינה לי את החיים ואת ההבנה של מה זאת בכלל אמנות. הגיבור של הסרט, "מיסטר בריינווש", הוא בחור שכמוני לא למד אמנות, והיום מוכר במיליונים. בעקבות הסרט הבנתי שאני מסוגל לעשות הכל. וכיום יצירות שלי נמצאות בגלריות בתל אביב.

"הפוש הגיע מאמא שלי. עשיתי מהחצר שלה מחסן, ונשבר לה. היא רצתה להעיף את כל הזבל שצברתי, ולי לא היה לב להיפטר ממנו. רציתי להראות לה שאפשר לעשות ממנו כסף, אז הפכתי כמה גלגלים למנורות תלייה"

לא. אחרי שכבר יצרתי דברים מכל חלקי הווספה, שעמם לי וחיפשתי איך לאתגר את עצמי. אז אני עושה מודלים מברגים. בניתי, למשל, את הכפפות של מייקל ג'קסון מ־4,000 ברגים שעליהם שמתי אבני חן.

מנורה עולה 3,000 שקל, כיסא עולה 6,000 שקל, ושולחן 4,000 שקל. המחירים לא זולים בגלל שקשה היום להשיג וספות.

לא, אני גם צבעי מטוסים.

אחרי כמה שנים היא התפרקה, כי החלודה בכל זאת היתה חזקה מהכל, אז עשיתי ממנה כיסא.

yoghev.karmel@calcalist.co.il

‍