ובטיב טעם, חברה ציבורית ששלום שולט בה (55%), הקושי היה לא רק עסקי, אלא גם רגשי: בינואר הדיח דירקטוריון החברה את המנכ"ל, עדי כהן — שהוא גם חתנו לשעבר של שלום. בשנתיים שקדמו להדחה הזו, כהן ובתו של שלום, חן, ניהלו סכסוך גירושים כאוב, עד שבמהלך 2018 חתמו על הסכם גירושים. בסביבת טיב טעם הסבירו אז כי ההנחה היתה שכהן יעזוב את החברה, ושהסכם הגירושים מפצה אותו גם על כך, אבל ההנחה הזו התבדתה במהרה: כהן נשאר בטיב טעם, וכעבור כמה חודשים פנה לדירקטוריון בטענה ששלום, חמו עד לא מכבר, התערב בניהול החברה באופן שפגע במשטר התאגידי. הסכסוך הביא לפגיעה בחברה, ודירוג הממשל התאגידי בה ירד. מרגע השיא באוגוסט 2016 ועד הדחתו של כהן, מניית החברה צנחה בכ־40%. מאז, אגב, היא טיפסה בכ־35%.

הסאגה הזו הסתיימה רק במאי האחרון, כשכהן פרש מדירקטוריון החברה בנסיבות שלא פורטו בפני הציבור. בגיל 73, שלום נאלץ להיות זה שמתיישב על כיסא המנכ"ל.

"כל העניין מורכב מאוד", אומר שלום ל"מוסף כלכליסט", בהתבטאות ראשונה בנושא. "חן בתי היא חַשֶבֶת פה, ועדי היה המנכ"ל. אבל העניין המשפחתי דוקר לא בארנק, אלא בלב. עסקים זה ארנק: מפסיד פה או שם? מחר נרוויח. אבל גירושים זה ממש לא פשוט, זה סיפור כואב, בייחוד כשישנם הנכדים.

"חן ועדי הם ילדים גדולים, הם החליטו להתגרש, צריך לצאת מזה במזעור נזקים. דאגתי לשניהם, כל אחד קיבל בית, קוטג'ים מסודרים, אחד ליד השני. הכי טוב שאפשר למען הנכדים. הדבר הטוב שיצא מהעניין הוא שאני נכנס למנכ"לות ויכול להכניס את הרוח שלי. קשה לחולל שינויים בלי להיות מנכ"ל ולהיכנס לפרטים".

יש מי שאומרים שעדי לא היה מספיק מנוסה כשקיבל ממך את ניהול טיב טעם.

"אני לא מאשים אף אחד בכלום, זה לא לעניין. אני חלש מאוד בלהטיל אשמה על אחרים. אני גם לא מבקר בחנויות של אחרים, מנסה לעשות הכי טוב אצלי. קרה מה שקרה, צריך לקבל את זה, למזער נזקים ולהמשיך הלאה. בשנתיים האחרונות התמודדתי עם זה בכבוד".

אתה עדיין מעסיק חתן אחר שלך, אסף גרוס, שמשמש מנכ"ל הארגז.

"אסף הוא חלק מההוויה, מהמשפחה, הוא מחויב, זה שלו. עובדים אצלי 12 בני משפחה — בנות, גיסים, אחים, אחייניות — אז מובן שיש סיכון שייווצרו מתחים פנימיים. בחיים אין 100%: כשעסק מצליח ופורח זה מחפה על בעיות כאלה; כשהעסק בקשיים, המתחים יוצרים סביבה משפחתית רגישה יותר".

אצלכם שני האתגרים, המשפחתי והעסקי, התערבבו זה בזה וחייבו שתנהלו אותם במקביל. זה הסב לכם נזק?

"נזק גדול בהרבה נגרם מרכישת עדן טבע מרקט", הוא מזכיר את רשת מזון הבריאות שטיב טעם רכשה ב־2015 תמורת כ־29 מיליון שקל. סכומים נכבדים הושקעו במיתוגה מחדש של עדן טבע, אבל השיקום לא צלח: עד 2018 שלום סגר כמעט את כל החנויות העצמאיות של הרשת, אבל ההשקעה הכבידה על הקבוצה, שרשמה ירידה במכירות וברווח הנקי במהלך 2018. "זה כישלון שאני שותף לו, אני לא מטיל את זה על אחרים. נכון שלא הייתי מעורב כמנכ"ל, אבל אישרתי אותה למרות שלא חקרתי מספיק. זאת עסקה גרועה מאוד שעלתה לנו המון".

למה היא נכשלה?

"היא לא היתה טובה ביסודה, בממד העסקי שלה. שוק אורגני לא יכול לסחוב חנויות גדולות כאלה, אין לזה קיום. אפשר לשים חנות של עדן בתוך חנות גדולה של 200–250 מ"ר, כמו 'גרין' בשופרסל: הארנונה משולמת, הניהול משולם, שים שני אנשים ותמכור. נכון שזה ימכור ב־500 אלף שקל, ולא ב־1.5 מיליון, אבל זה יהיה בלי הוצאות.

"ככה או ככה, אני לא איש של עבר. זה לא רלבנטי כמה הוצאת בעסק, כמה השקעת. אני מסתכל על העסק כל הזמן כעסק חדש לגמרי, מקו ההתחלה קדימה. מה ייתן לי להתעסק בעבר? זה מאחורינו".

שלום צמח בצה"ל והתקדם עד דרגת אלוף ופיקוד על אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, תחת הרמטכ"ל דאז אהוד ברק. הוא השתחרר ב־1996 ופנה לעסקים פרטיים — תחילה כשכיר, וב־2001 רכש את הארגז.

ב־2009 הוא החליט לפזר סיכונים ונכנס לטיב טעם הציבורית, שמייסדה קובי טרייביטש נקלע לקשיים ("הוא יזם טוב בנשמתו, אבל פחות טוב בניהול", אומר כיום שלום). החיים הסוערים בקמעונאות לא זימנו לו חוף מבטחים, אלא מחאה חברתית, התחזקות של השחקנים הקטנים והבינוניים ומלחמת דיסקאונט. ובכל זאת, הוא אינו מתחרט: "קמעונאות היא אחד הענפים הבטוחים ביותר", הוא מצהיר בביטחון. "צריך להיות אמן כדי להיכשל שם". לתפקיד המנכ"ל הוא נכנס עם הדחתו של כהן, ולדבריו בכוונתו להשלים תוכנית ייצוב בחברה ואז לפנות את תפקיד המנכ"ל ולחזור לכהן כיו"ר.

מה תעשה כדי להשביח את טיב טעם, עכשיו כשהיא תחת הניהול הצמוד שלך?

"טיב טעם השקיעה בחנויות הכי יפות, הכי מושקעות, הכי מעוצבות, באיכות הכי טובה, הכל הכי־הכי־הכי — ולא קטפה את הפירות: לא קונים בה כמו שצריך לקנות ברשת שהשקיעו בה כל כך הרבה. הסיבה לכך פשוטה מאוד: הרשת נתפסת כיקרה הרבה יותר ממה שהיא באמת. אנחנו נותנים הנחות בממוצע של 12% על כל המחזור: יש מחיר מוטבע לפני הנחה — אבל בסוף אתה קונה הרבה יותר בזול.

"אני אמשיך להוריד את המחירים בצורה משמעותית כדי להגדיל את היקף הקניות. אשקיע סכומים משמעותיים בהנחות, ואוריד במחירים, כדי לקבל יותר רווח דרך גידול במכירות. אם אני גדל במכירות בלי להגדיל הוצאות, הרווח הגולמי שלי הופך להיות רווח נטו, שהולך ישר לשורה תחתונה. זה ישים אותי במקום אחר".

‍שינוי של תודעה צרכנית הוא לא מסוג הדברים שקורים בן לילה.

"כמובן שיש בזה סיכון, אבל עד השנה הבאה אני רוצה להראות שטיב טעם, עם האיכויות שלה, תוכל לחיות במחירים יותר נמוכים. היא לא תהיה רמי לוי ולא ויקטורי — בכל זאת, היא עובדת בשישי־שבת ויש הרבה יותר מגוון, ואצלי לא עומדים בתור — אבל התפיסה שאוביל היא מהפכה ענקית. גם במועדון: נשנה את חוקי המועדון והוא יהיה חינם, בלי דמי הצטרפות. ואז, אם יש לי עוד 100 אלף איש במועדון, אני יכול לתקשר איתם, להעביר להם מבצעים".

זה לא סיכון שיכול למוטט אותך?

"אני מכין מנגנוני הגנה. בחנויות שבתוך הערים אני לא נוגע, שם אני תחרותי עם כולם: אני לא יותר יקר מ־AM:PM, סופר יודה, מגה בעיר או שופרסל אקספרס, ואני גם יותר טוב מהם כי לי יש קצבייה, מעדנייה, נקניקים. אז בחנות שמנוצלת עד תום לא צריך להוריד מחירים. אבל במקומות כמו באר שבע, אשקלון, כרמיאל, אני אוריד מחירים לאדמה".

ענף הקמעונאות עבר בשנים האחרונות טלטלה גדולה. מוקד הרעש היה שופרסל?

"הטלטלה האמיתית היתה קריסת מגה. איך יוחננוף הנפיק עכשיו לפי 1.85 מיליארד שקל? הוא קנה 10–15 חנויות ענקיות של מגה, הכפיל את המחזור שלו והכפיל את השווי. גם ויקטורי ורמי לוי אותו דבר: אני לא דיסקאונטר, אז לא הייתי במשחק, אבל כל אחד מהם קנה 10–20 חנויות ענקיות של מגה והכפיל את השווי ואת המחזורים שלו בצורה פראית. כמובן, הם גם יודעים לנהל, הם גם איכותיים, זה לא רק לקחת ולעשות את זה.

"מגה הרוויחה את הקריסה שלה ביושר, עם ניהול לא איכותי, ועדי עובדים. הנפילה שלה עשתה מהפכה ענקית, ומי שהכי נהנתה ממנה היא שופרסל: היא היתה השם הגדול שספג אליו את כל הצרכנים. שופרסל קיבלה את ההזדמנות וקטפה אותה, ועל זה כל הכבוד למנכ"ל איציק אברכהן. נחום ביתן ניסה לעשות את אותו דבר כשקנה את סניפי מגה בעיר, אבל הוא קצת קפץ מעל הפופיק ועכשיו הוא תקוע. אני מקווה מכל הלב שהם יצליחו. אין שום טעם לצפות לזה שתצליח מכישלונם של אחרים. אם תעשה טוב, איכותי ורציני, תצליח".

אתה בוגר של הטכניון ושל אוניברסיטת ניו יורק. לא קשה לך להתמודד עם כל הויקטור'ים, היוחננוף'ים, הרמי לוי'ים? הם סוחרים בדם, חתולי רחוב שיודעים הרבה יותר טוב מאשר באקדמיה.

"לנהל אני יודע. אני זהיר, מחושב, מנתח מערכות, חודר לעומק. המהפכה שאני עושה עכשיו בטיב טעם, למה לא עשו אותה לפני שנים? יש אנשים שלי שרואים מה אני רוצה לעשות ונבהלים, ואני אומר להם, 'חבר'ה, זה הכיס שלי. אני יודע מה אני עושה. המהלכים האלה יביאו לנו קהל טוב, איכותי. הדימוי של מחירים מופקעים? זה לא יקרה יותר'. והם מאמינים בי. גם לזכיינים אני אומר אותו דבר: 'אל תדאגו. אם עקומת התמורה לא תיתן לכם את מה שאני אומר — אני אדאג לכם'. וגם הם סומכים עליי".

שלום (73) נראה בן בלי גיל — לטענתו, רק בגלל העבודה. "הא בהא תליא. גם אבי עבד כל עוד היה יכול. כבר כשהייתי בצבא, היה לי ברור שאהיה עצמאי. הציעו לי תפקידי מנכ"ל בכמה משרדי ממשלה, ולכולם סירבתי. אמרתי, 'אעבוד במקום שבו איש לא יפטר אותי, שבו אוכל לעבוד עד יומי האחרון'. בימים זוגיים אני בהארגז, בימים אי־זוגיים אני בטיב טעם. דיונים, מיילים, ישיבות, 2,200 עובדים, ועוד 1,000 קבלני משנה. העבודה לא מפריעה לי, העבודה היא הפיצוי, סם החיים".

אמרת שהעבודה לא מטרידה אותך. מה כן?

"ממשלת ישראל מפקירה את התעשייה, אפילו מתעללת בה, אם כמדיניות ואם מתוך רשלנות. תראי את העניין עם רכש גומלין (כשספק זר זוכה במכרז ממשלתי עליו לקנות אחוז מסוים משווי הזכייה במכרז במדינה, דב"נ): פה חושבים שהוא דבר שלילי, אבל כל מדינה בעולם מפעילה רכש כדי להגן על התעשייה שלה. לראיה: לא מזמן סגרתי את מפעל טכנופח של הארגז, מפעל עם קרוב למאה עובדים שייצר חלקים למאות משגרי כיפת ברזל. נאלצתי לסגור אותו, כי הודו רוכשת טילים מרפאל ומהתעשייה האווירית, הלקוחות שלי, ובתמורה מחייבת אותם לקנות 30% מהעבודה בהודו. אז הם לקחו את העבודה שלי”.

ומה קרה בתחום האוטובוסים?

לפני חמש־שש שנים התחילו לייבא אוטובוסים מסין. קבלן קולות של הליכוד, איציק קויפמן, קיבל זיכיון של מפעל האוטובוסים הגדול בעולם. איך אדם שלא יודע מה זה אוטובוס מייצג את המפעל הגדול בעולם? לא יודע. אבל עד שישראל כץ הגיע למשרד התחבורה, כל השרים נתנו הגנה לתוצרת הארץ".

‍

עתרתם נגד כוונת המדינה לבטל את חוק חובת המכרזים בתעשיית האוטובוסים.

"חוק חובת המכרזים כולל בין היתר רכש גומלין והעדפה של תוצרת הארץ, שמגינים על התעשייה הישראלית — אבל משרדי התחבורה והאוצר קיבלו החלטה שלא להחיל את החוק על רכש אוטובוסים. עתרנו נגד ההחלטה הזו, וביולי השנה זכינו בבית המשפט המחוזי בירושלים. מאז, משרד התחבורה לא עשה דבר כדי לממש את פסק הדין. תחת זאת, המדינה ערערה לבג"ץ רק אחרי ארבעה חודשים. הדיון נקבע לינואר, כך שמאז מאי רכש האוטובוסים מעוכב ואין כל הזמנה. שאלתי על זה את סמוטריץ', והוא ענה 'האנשים שלי רוצים הכרעה משפטית'. בינתיים האוטובוסים תקועים במפעל. השקעתי במפעל הזה 230 מיליון שקל כסף פרטי, כמעשה ציוני: אין לי ציפייה להחזיר את ההשקעה. אישית אני לא חייב להרוויח, אני כבר מסודר, עשיתי את זה מדאגה לעובדים, אני מעסיק 400 איש רק במתחם הזה בקריית מלאכי. זה הרבה יותר מרק כסף: אדם שלא עובד הוא אדם אבוד. אנחנו בוני הארץ, אז למה להילחם בי ולחסל אותי? אני חושב שיש גם סיבות לא נקיות".

אולי אתה בצד הלא נכון של המפה הפוליטית. הרי היית ראש מטה הבחירות של ברק ב־1999.

"כחבר. לא הסכמתי להתפקד למפלגה. ברק קרא לי לעולם שזר לי לחלוטין, ועשינו עבודה לתפארת, עבודה מתודולוגית עמוקה שהביאה מהפך. אבל אני יכול להגיד לך שהצבעתי גם לביבי בבחירות. אני לא נאמן לאף אחד, רק למצע, לאופי, לאיכויות של האדם ולמדינת ישראל".

שלום נולד בלוב לרחמים ולגליה חג'ג'; השם "חגי" הוא עברות של שם המשפחה חג'ג', אבל שלום זורם עם המציאות שבה שמו הפרטי נתפס כשם המשפחה. כשהיה בן ארבע עלתה המשפחה לארץ, והיתה ממקימי מושב פורת שבשרון. הבית היה דתי, אבל שלום התרחק מהדת הממוסדת: "אני לא אדם דתי, ואני לא מכיר בפולחן", אמר ל"כלכליסט" לפני כמה שנים; "אני מקדש רק את ערכי היסוד של ההומניזם. זאת הדת האמיתית: להיות בן אדם". כיום הוא מספר שבביתו שבהוד השרון נשמרת הכשרות, אם כי הוא עצמו אינו מקפיד על אכילה כשרה: "יש לי משפחה דתית, אז אני חייב לשמור כשרות כדי שיוכלו להתארח אצלנו", הוא אומר. "אשתי הקיבוצניקית מקפידה יותר ממני".

‍בימים אלה נכנסות לתוקף תקנות של שר הכלכלה אלי כהן, שמתירות יבוא בשר חזיר "עם תעודת כשרות בלבד". זה סוגר את הדלת ליבואנים.

"חוק הבשר הוא דבר מגוחך לגמרי. הוא נולד ב־1994, כשרבין היה ראש ממשלה וש"ס ישבה בקואליציה. הוא אוסר לייבא בשר לא כשר, אבל יש בו פשרות משונות — למשל, מותר לייבא חלקי פנים, כמו כבד. במסגרת הזו של חלקי פנים, לפני שנה ניתן אישור ליבוא שומן חזיר, שמאוד נדרש לתעשייה; מזרע, שבבעלות טיב טעם, צורכת את המוצר הזה. אז כהן הוציא את התקנה הזו כדי לסגור את הפרצה הזו. עכשיו כולם מחכים לממשלה הבאה כדי לדעת מה יהיה. אני אישית לא אוכל בשר לבן, לא התקרבתי לזה, לא מכיר את הטעם, אבל אני נגד כפייה דתית. אין דבר שמרחיק את האדם מהדת כמו כפייה דתית".

‍מה אתה אומר על קווי התחבורה בשבת שנפתחו בכמה ערים? זו תחילתה של מהפכה?

"זה עניין חברתי צודק לחלוטין, שאדם שאין לו יכולת להחזיק רכב יוכל להגיע לים בשבת. חרדים הולכים בשבת לבית כנסת. מה זה מפריע להם? הרי לא מדובר על אוטובוסים בשכונות חרדיות. זה כמו שאני עושה: לא פתחתי חנות של טיב טעם במקום שבו יש ציבור דתי גדול, כי להתריס אני לא רוצה — אבל במקום שבו רוב האוכלוסייה חילונית, תנו לנו לחיות. רוצה להתפלל, תתפלל; רוצה ללכת לים, לך לים. אל תגידו לנו מה לעשות.

"ואל תגידו לנו כמה השבת חשובה. ממילא יש 400 אלף שעובדים בשבת, מתוכם 1,500 אנשי המרכולים. מה עם בתי החולים, שוטרים, אנשי כיבוי אש? הם חייבים לעבוד בשבת, למרות שכולנו רוצים לנוח בשבת. אני צריך שחבר כנסת חרדי יסביר לי כמה השבת חשובה? למה, אני לא רוצה להיות בשבת עם הילדים שלי? איזה שטויות. אדם רוצה לקנות בשבת, או שפתאום יש לו אורחים ואין לו בבית. הרבה עובדים שלי בוחרים לעבוד בשבת, כי אז הם מרוויחים יותר טוב".

‍