ככה לא בונים תמונה

ישראל רחוקה מלהיות מעצמת ספורט, אבל בכל הנוגע לחדשנות בתחום, המוח שלנו אתלטי במיוחד. זה התחיל כבר בשנות השישים עם מיכה אלמוג ויוסף דגן מההתאחדות לכדורגל, שהמציאו את דו־קרב הפנדלים, זה שעד היום משמש להכרעה במשחקים שמסתיימים בשוויון שערים.
אחר כך גם אומת הסטארט־אפ נכנסה לתחום, ומבחינת המספר המוחלט של חברות בענף ישראל היא המעצמה השנייה אחרי ארצות הברית. יש כאן כמעט 200 סטארט־אפים שעוסקים באימון ממוחשב של ספורטאים, באוטומציה לאצטדיונים, בהנגשת אירועים ספורטיביים בשידורים מיוחדים ועוד. חלק מהפיתוחים משדרגים את היכולות של הספורטאים או ההנאה של הצופים באצטדיונים, חלק אחר משפרים את הספורט עצמו, למשל עם כלי שיפוט הוגנים מאוד (כמו ה־VAR). אבל מעבר לכל אלה, נדמה שהשיבוש המרכזי שמחולל הספורט־טק הוא זה הנוגע למסורת שידורי הספורט הקיימת, וטכנולוגיות חדשות בתחום הן מצרך מבוקש בעולם שהולך לחוויות צפייה מותאמות אישית במגוון פלטפורמות שאינן טלוויזיה. לפי נתוני דלויט, יותר ממיליארד שעות צפייה בתוכני ספורט כבר נעשות במובייל, וכלים חדשים מאפשרים יצירה של תוכן גולשים המשותף ברשתות החברתיות. המשמעות של זה לעולם הספורט, ש־70% מההכנסות בו מגיעות מזכויות שידור, יכולה להיות דרמטית.

ההשקעות בספורט־טק בעולם נמצאות במגמת עלייה דרמטית. בין 2014 ל־2016 הן הסתכמו ב־5 מיליארד דולר, ב־2018 כבר הגיעו ל־8 מיליארד דולר (בחברות שנכללות בהגדרה המורחבת של ספורט־טק, כולל למשל אפליקציות כושר). בארץ מה שהקפיץ את הענף היה האקזיט של ריפליי, שב־2016 נמכרה לאינטל תמורת 175 מיליון דולר. הטכנולוגיה של החברה, שהוקמה ב־2011, מאפשרת שידור חי בתלת־ממד כך שהצופה יכול לבחור בעצמו מאיזו זווית מתאים לו לראות את המשחק. המכירה שלה הובילה להקמת עוד שלל חברות בתחום: ב־2014 פעלו כאן 50 סטארט־אפים של ספורט־טק, כיום כאמור אנחנו מתקרבים ל־200. הישראלים מצאו נישה שהם חזקים בה, כזאת שמשלבת בינה מלאכותית וביג דאטה. ויש אפילו קרן הון סיכון ייחודית לענף ולחברות הפועלות בו בארץ, HomeRun, שהקים יוסי מולדבסקי, יזם הייטק שבעבר היה הבעלים של כמה קבוצות כדורגל וחבר דירקטוריון בקבוצת כדורסל.
‍

בגל החדש של חברות הספורט־טק הישראליות בולטת WCS, שבאוגוסט האחרון גייסה 23 מיליון דולר. הטכנולוגיה של החברה שייכת למגמה המתרחבת של כלים שמאפשרים למחזיקים בזכויות השידור לדלג על מתווכים ולייצר מוצרים חדשים על בסיס "הנכס הקיים": פתאום פחות צריך שדרנים, פרשנים, אפילו עורכי וידיאו. כי הטכנולוגיה של WCS, למשל, מנתחת בזמן אמת את המשחק ואת השחקנים ויכולה ליצור, בלי תיווך אנושי, שלל סרטונים על כל משחק ולהתמקד בביצועים מסוימים של כל קבוצה או כל שחקן. במקום עורך וידיאו, בינה מלאכותית מחליטה מה רגעי השיא והשפל ששווה לראות ועורכת אותם מהר הרבה יותר, לנוחות הצופים.
גם ה־NBA וגם הבונדסליגה כבר משתמשים בטכנולוגיה כזאת, ובפועל כולם יודעים שמעבר לצופי ספורט שעושים זאת מאהבה, הפוטנציאל הגדול נעוץ באלה שבאים בשביל הכסף. הניתוח המהיר של WCS מאפשר לשלוח הודעות פוש אוטומטיות על מגמות במשחק, שיכולות לשנות את ההימורים על הקבוצה המנצחת. לא רק את חוויית הצפייה הטכנולוגיות האלה יכולות לשנות, אלא גם את כל עולם הימורי הספורט.

צילום: hudl.com

המאמן הדיגיטלי

חברת Hudl האמריקאית, שהשווי שלה מוערך כבר בחצי מיליארד דולר, פיתחה תוכנה שמשמשת מאמנים ביותר מעשרת אלפים תיכונים ובעשרות אוניברסיטאות: היא מייצרת סרטונים של משחקים ואימונים ומעלה אותם לממשק שמאפשר למאמן להוסיף הערות בקול ובכתב. כך השחקנים מקבלים תיעוד וניתוח מלאים של עבודתם.

לצד חברות בתחומים הנפוצים יותר של הספורט־טק — הנגשה, צילום וחוויית משתמש — הישראלים מתחילים להיכנס גם לתחום המורכב יותר של סקאוטינג ואימון שחקנים. הישראלית הבולטת בנישה הזאת היא PlaySight, שמערכת הסמארטקורט שלה כוללת מצלמות ברחבי המגרש וחיישנים על בגדי השחקנים. המידע שהם אוספים מאפשר תיעוד מלא וניתוח מדוקדק של הנעשה על המגרש בזמן האימונים, כדי לאתר נקודות חולשה ולמטב את הביצועים. הטכנולוגיה הזאת הלהיבה כבר טניסאי־על — נובאק ג'וקוביץ' ופיט סמפראס השקיעו בה, לצד השקעה של 10 מיליון דולר מסופטבנק, הענקית היפנית שהשקיעה גם באובר, WeWork ועוד. במקביל לרוח הגבית מטניסאים, הטכנולוגיה משמשת גם קבוצות כדורגל וכדורסל, כולל גולדן סטייט ווריירס.

תחום הספורט־טק משגשג, והפיתוחים החדשים שבו ממחישים את גודל הפוטנציאל לשיפור הספורט (האימונים, הביצועים, השיפוט) ולשיפור חוויית הצפייה (באצטדיונים או בבית). אבל זו גם הבעיה בענף: הוא מוצף. חרף ההשקעות האדירות, הציפייה בשנים האחרונות היתה להיקף גדול יותר של גיוסים. יוסי ויניצקי, מנכ"ל פועלים הייטק, סבור שהבעיה נעוצה במיעוט הלקוחות. "בסופו של דבר יש מעט שחקנים גדולים בתחום, כאלה שיש להם כוח קנייה ויכולת לקבוע את הטון, למשל NBA או ברסה. וכולם פונים אל השחקנים האלה עם אינספור הצעות", הוא אומר. "לכן עדיין קשה להעריך את גודל השוק האמיתי, ולא ברור כמה סטארט־אפים יוכלו להצליח בו. כרגע התקווה הגדולה נעוצה במגזר שעוד לא לגמרי פוצח, זה של הקהילות והרשתות החברתיות. אנשים, גם המילניאלס, עדיין נוטים להיפגש בבית של אחד החברים כדי לצפות באירוע ספורט, וטכנולוגיות כמו VR שיכולות לייצר תחושה של צפייה משותפת לא מצליחות להחליף את החוויה".