בעיטה במוח

//

אוריאל דסקל

מה ההישג של הסלטיקס מלמד על היכולת להאמין בעצמנו?

ג'ייסון טייטום, כוכב בוסטון סלטיקס, במשחק השביעי בגמר המזרח, השבוע. הקבוצה החזקה בליגה מתפתה שוב ושוב להאמין שהיא מנצחת בטעות. צילום: אי.אף.פי

בעיטה במוח

אוריאל דסקל

מוסף כלכליסט | 02.06.22

י

ש לא מעט יתרונות ללהיות אנדרדוג: כשמפסידים לא שוקעים בתהומות האכזבה, וכשמנצחים נישאים על גלי ההפתעה. אבל להצלחתם של אנדרדוגים יש גם חיסרון אחד בולט: כשבוחנים קבוצות שמצליחות מעבר למצופה — על סמך היסטוריה של המועדון, תקציב או רמת כישרון בסגל — מתגלה מגמה של קריסות מנטליות ברגעי הכרעה קריטיים.

אייאקס בעונת 2018/19, למשל, היתה קבוצה מלהיבה ומפתיעה, שהדיחה את יובנטוס וריאל מדריד בדרך לחצי הגמר, שם היא פגשה את טוטנהאם. במשחק הראשון ביניהן אייאקס ניצחה 1–0; בגומלין היא הובילה בבטחה עד הדקות האחרונות, ואז ספגה צמד מלוקאס מורה והפסידה 2–3. דוגמה אחרת לאותו סימפטום סיפקה החודש ליברפול של יורגן קלופ: היא הצליחה מעל ומעבר למצופה, ביחס לתקציבה ולהשקעה בסגל, אבל נכשלה גם בגמר ליגת האלופות (מול ריאל מדריד), וגם בריצה בליגה (נגד מנצ'סטר סיטי). העונה, למשל, ליברפול זכתה בשני גביעים, אבל בשלושה גמרים שבהם שיחקה היא לא כבשה אפילו שער אחד — אף שמשחקים שלה ללא שער הם עניין נדיר.

גם בוסטון סלטיקס, שתעלה הלילה (חמישי־שישי) למשחק הראשון בסדרת הגמר של ה־NBA מול גולדן סטייט ווריירס, נתפסת כמי שהצליחה מעל ומעבר למצופה ממנה בתחילת העונה, אז יחס ההימורים שלה לזכייה באליפות עמד על 1 ל־50. היא פתחה את העונה באופן נוראי, אבל מאז ינואר היא מנהלת מסע ניצחונות מרשים, ולגמר היא הגיעה כקבוצה שכל הנתונים מראים שהיא הטובה בליגה. ועדיין, למרות הסטטיסטיקות המרשימות, ואף שג'יילן בראון וג'ייסון טייטום הם שחקני־על שכל קבוצה מייחלת להם, בוסטון נפלה פעם אחר פעם ברגעים קריטיים. בכמה הזדמנויות במהלך הפלייאוף היא איבדה יתרון דו־ספרתי והפסידה משחקים חשובים בבית. גם במשחק השביעי נגד מיאמי בגמר המזרח היא איבדה יתרון גדול בחמש הדקות האחרונות, ובקלות יכלה להפסיד למיאמי, קבוצה כתושה, פצועה ועייפה.

מה קורה כאן? ייתכן שמדובר ב"תסמונת המתחזה", מצב שבו מי שהגיעו להישגים מרשימים מתקשים לקחת קרדיט על ההישגים האלה, ונוטים לחשוב שמדובר במזל או בנסיבות, ולא ביכולת — ואז מכשילים את עצמם. על פי מחקר שפורסם ב־2011 בכתב העת "International Journal of Behavioral Science", כ־70% מהאנשים יחוו בחייהם לפחות אפיזודה אחת של תסמונת המתחזה. ג'רמיין ג'ינאס, קשר אנגלי מוכשר, היה פתוח מספיק כדי לספר על כך בפודקאסט "The Locker". "כשהגעתי לנבחרת אנגליה הרגשתי שזה לא מגיע לי", אמר. "היו שם אגדות כמו וויין רוני, דיוויד בקהאם, מייקל אואן, סטיבן ג'רארד, פרנק למפארד, פול סקולס. הרגשתי שאני לא ראוי לשחק איתם".

זה פוגע לא רק בספורטאי הבודד, אלא גם ברמה הקבוצתית. באפריל, כשבוסטון ניצחה את ברוקלין נטס של קווין דוראנט וקיירי אירווינג, היא לא שידרה "מגיע לנו", ובתקשורת דיברו רק על כך שהנטס בנויה רע ושבן סימונס לא שיחק. במאי, כשבוסטון הדיחה את מילווקי של יאניס אדטוקומבו, השחקן הטוב בליגה, היא לא הצליחה להרגיש שהיא עשתה את זה, וכולם דיברו על זה שכריס מידלטון היה פצוע. השבוע גם הניצחון על מיאמי הגיע עם כוכבית, לנוכח הפציעות שלה.

כשבוסטון ניצחה את ברוקלין של דוראנט היא לא שידרה "מגיע לנו", וכולם דיברו על כך שהנטס בנויה רע. כשבוסטון הדיחה את מילווקי של אדטוקומבו היא לא הרגישה שהיא "עשתה את זה", וכולם דיברו על הפציעה של כריס מידלטון. גם הניצחון על מיאמי נזקף לזכות הפציעות שלה

תסמונת המתחזה אינה מוגדרת בעיה פסיכיאטרית, אבל יש לה השפעות קשות על איכות החיים, בייחוד במקום העבודה. לפי איגוד הפסיכולוגים האמריקאים, אנשים שסובלים מתסמונת המתחזה נשחקים מהר הרבה יותר בעבודתם. דברים דומים עלו גם משלל מחקרים אחרים, בהם גם כאלה של ארגון הבריאות העולמי. "יש חפיפה גבוהה בין מי שסובלים מתסמונת המתחזה ובין מי שסובלים משחיקה", מסבירה ד"ר סאהר יוּסף, חוקרת מוח מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. "זה מסוכן, כי זה יכול להוביל לסביבת עבודה לא יציבה ולא בריאה".

מה אפשר לעשות כדי לטפל בתסמונת המתחזה במקום העבודה? "אם מזהים אותה, היא פשוטה יחסית לטיפול, אבל מחייבת שהמעסיק יתקף את האמירות על איכות העובד באמצעות עובדות של ממש", מסביר הפסיכיאטר ד"ר שמעון בורשטיין.

בספורט קל אף יותר להתמודד עם זה. לפי "תיאוריית הדחף" של הפסיכולוג האמריקאי רוברט זאיונק, כשמדובר במיומנויות פשוטות שתורגלו היטב, נוכחות צופים רק תורמת לאיכות הביצועים, כך ששחקן מיומן צפוי להצליח דווקא במשחקים "גדולים" עם צופים רבים. וכפי שהסביר בורשטיין, מה שיכול לסייע בכך הוא מאמן שידע לנתח את ביצועי השחקנים, יציע להם דרכים להשתפר, ובו בזמן יביע את אמונו בהם.

זה מה שמאמן בוסטון סלטיקס, אימה אודוקה, עשה במהלך העונה: אחרי כל הפסד הוא סיפק לשחקנים ביקורות מדויקות שלוו בסרטונים ברורים, והראה להם איפה הם סבלו מקריסה מנטלית. במקביל אודוקה לא הפסיק לשבח את שחקניו, להביע אמון מלא ביכולותיהם ולהעניק להם ביטחון. השיטה הזו עבדה: בוסטון של אודוקה לא הפסידה שני משחקים רצופים מאז ינואר. אחרי הפסדים הסלטיקס שלו מנצחים, בדרך כלל בפער דו־ספרתי. הם נותרים מרוכזים עד סוף המשחק, ומוכיחים לעצמם ולעולם שהם אחת הקבוצות הטובות בליגה. אודוקה הוא המאמן הרוקי הראשון שניצח פעמיים במשחק השביעי בפלייאוף.

כך שבוסטון אינה מתחזה, אלא קבוצה מעולה, שהגיעה לאן שהגיעה בזכות מוחלטת. עכשיו שחקניה יידרשו להוכיח זאת מול אחת מהקבוצות הטובות בכל הזמנים.