הוויתורים כל הזמן מעמיקים

"נוצר מצב שצריך להתפשר על הכל - גם על גודל, גם על לוקיישן וגם על מחיר"

‍

אורטל תורג' ‍

שוכרת בתל אביב
בת 34, מעצבת פנים ומפיקת אירועים, רווקה

"אני גרה בפלורנטין, שכונה שאני לא אוהבת, בדירה שלא רציתי", מספרת אורטל תורג'. "אבל היה לה פוטנציאל, עם 120 מ"ר ועוד 90 מ"ר חצר, וראיתי מה אפשר לעשות איתה בעזרת טאץ' עיצובי והשקעה נכונים. בעלי הדירה הבינו את היקף העבודה הנדרש ונתנו לי חוזה לשנתיים עם הנחה משמעותית — 7,000 שקל לחודש במקום 8,500 שהדיירת הקודמת שילמה. עכשיו, כעבור שנתיים, הם החליטו להעלות את שכר הדירה ל־10,000. בעלת הדירה יודעת שהשבחתי את הנכס שלה, היא היתה כנה ונחמדה מאוד, כמו תמיד, אבל זו עלייה משמעותית מאוד, ולכן בחרתי לשחרר את הדירה".

וזו דירה שאת עיצבת. קשה.

"כן, מבאס לעזוב, ויש לזה משמעות גם מבחינת העיסוק שלי, כי עשיתי שם אירועים, אז זה יוצר לי ממש בעיה".

מה תעשי?

"ראיתי דירה בלב יפו, חורבה של ממש, על עבודות הרכבת בשדרות ירושלים. היא עולה 12 אלף שקל ל־200 מ"ר בנוי ועוד 300 מ"ר חצר. חשבתי שאולי אציע להם לשפץ ואעשה איתם משא ומתן על המחיר, אבל כשהתקשרתי לבעלת הדירה היא אמרה לי 'אנחנו כבר בחתימת חוזה'".

השוק קשוח מאוד.

"אני כבר חודש וחצי מחפשת דירה, בשיא עונת האירועים, הזמן דוחק ואין שום דבר שראוי בכלל ללכת לראות. מה אני אמצא ב־7,000 שקל? דירות 60-50 מ"ר במקרה הטוב. נוצר מצב שצריך להתפשר על הכל — גם על גודל, גם על לוקיישן וגם על מחיר. הלוקיישן כבר כאילו לא רלבנטי, הסכמתי להתפשר על מרכז יפו, ואני נאלצת להתפשר על המחיר, אבל אני לא יכולה להתפשר על גודל, כי אצטרך למכור ציוד שלי. אנחנו במציאות מעוותת שבה הדבר היחיד שמצא חן בעיניי הוא חירבה, אבל זה העניין — את מגיעה לגיל מסוים ויש לך כבר תפיסה של אשה בוגרת, אבל דירות תל אביביות אפילו לא מכילות את הספה שלי".

היציבות האישית־משפחתית מתערערת

"אני נקרעת מזה שאני צריכה לבקש מהבת שלי עזרה בשכר הדירה"

‍

יפעת טמיר ‍

שוכרת בראש העין
בת 57, מאמנת כושר ועובדת עם קשישים, אם לשלוש

"אני גרה בראש העין שלוש שנים, בדירת ארבעה חדרים חדשה מזוג שקנה במחיר למשתכן. שכר הדירה היה 4,200 שקל לחודש, בגלל הבנייה מסביב ביקשתי הנחה וירדנו ל־4,000, וזה מה שאני משלמת בשנתיים האחרונות", מספרת יפעת טמיר. "אבל לפני שבועיים בעל הדירה הודיע ששכר הדירה יעלה ב־1,000 שקל, 25%".

איך הגבת?

"הייתי בשוק. אמרתי לו: 'אתה יודע שאני אם יחידנית, נלחמת כדי לפרנס את עצמי, שומרת על הדירה כאילו היא שלי, ואתה מעלה לי מ־4,000 ל־5,000?'. סיימנו את השיחה ולמחרת התקשרתי שוב ואמרתי שאני מוכת הלם. זה נראה לי נורא, אבל אין חוק שמגן עליי. הסברתי לו שלחברים שלי העלו ב־300-200 שקל, לא ב־1,000, ושההכנסה שלי לא עלתה. להפך, אנשים מתלוננים לי שקשה להם ואני מוזילה את האימונים האישיים. אמרתי שלא אוכל לעמוד בזה ואשמח אם הוא יוכל להבין אותי, להסתמך על העובדה שאני שומרת על הדירה, משלמת בזמן, והוספתי: 'אני לא מתכוננת להתחנן על נפשי ולרדת על ברכיי, אני יכולה להיות אמא שלך, תעשה מה שאתה יכול'. הוא הסכים שהעלייה בחצי שנה הראשונה תהיה של 500 שקל ובשנייה של 700. ביקשתי כמה שבועות לראות מה אני עושה, כי גם ב־4,500 שקל יהיה לי קשה לעמוד, וגם זה סכום שאין בו היגיון. מאז לא דיברנו. הוא שותק ואני שותקת".

מה את יכולה לעשות במצב כזה?

"כרגע אני לבד בדירה, הבנות הגדולות כבר לא בבית, והקטנה בטיול אחרי צבא. הסברתי לה את המצב, והיא אמרה שהיא תבין כל החלטה שלי. אמרתי לה שכשהיא תחזור היא תצטרך לעזור בכמה שקלים. אם היא תעזור וזו תהיה העלאה של רק 500 שקל, אני אשלם. אני נקרעת מזה שאני צריכה לבקש מהבת שלי לעזור לממן את הבית, רגע אחרי הטיול הגדול שלה".

ואם היא לא תוכל לעזור?

"אני אעבור ליחידת דיור קטנה. אין לי ברירה. הכל יקר. נהפכנו למדינה אוכלת יושביה. שירתי בצבא, ההורים שלי היו בפלמ"ח ובהגנה, הקימו את המדינה, עכשיו רוצים לסלק אותי מהמדינה הזאת?".

טמיר אומרת שעוד לא ויתרה על החלום לקנות דירה, "אבל היום אני רק שורדת. הכל זה הלוואות ותשלומים. אני לא בכיינית, אני אדם חזק, אני לא נופלת, אני עוזרת לאנשים שזקוקים לעזרה. אבל אני מפחדת מהמצב. אני מרגישה שלכולם קשה ולאף אחד לא אכפת. צריך להגן על שוכרים, אני רוצה שיגנו עליי מעלייה כזאת".

השוק מנצח באופן סופי

"מחיר הבית עלה ב־4,000 שקל. אבל זה שוק חופשי"‍

‍

ערן

שוכר בנס ציונה, משכיר בבאר שבע
בן 43, איש הייטק, נשוי ואב לארבעה

"גרנו בבית פרטי של שבעה חדרים, ושילמנו עליו 10,600 שקל במשך שלוש שנים", מספר ערן. "בעלת הדירה מתה עלינו וביקשה שנישאר, אבל היא העלתה את שכר הדירה ל־13 אלף".

למה?

"היא הסבירה שהם לא רצו להעלות בקורונה. בעצם נוצר פער שעכשיו נסגר בבום, וגם לה יש ילדים ששוכרים דירה במרכז, והיא רוצה לעזור להם".

מה עשיתם?

"סירבנו להעלאה, עזבנו, ובסופו של דבר היא השכירה את הבית ב־14.5 אלף. אנחנו עברנו לדירה של חמישה חדרים ב־9,000 שקל, דירה שלפני שנכנסנו אליה הושכרה ב־7,000".

שוכרים רבים שספגו העלאה מדברים על הצורך בחוקים להגנת הדיירים, בכלים שיגבילו את השוק וכן הלאה. ערן מציג עמדה אחרת: "נפגעתי מהמצב, לא נעים לקבל העלאה משמעותית כזאת, זה מבאס, אבל זה המצב. זה השוק, ואני מאמין בשוק חופשי. עובדה שהיא קיבלה על הבית הזה 14.5 אלף. הכי קל להגיד 'יאללה, פיקוח מחירים', אבל העולם מורכב. אי אפשר לצפות מבעל הדירה שייתן לך אלפי שקלים במתנה כל חודש, ומי יסכים להשכיר דירות אם הממשלה תגיד לו בכמה להשכיר? גם לא יהיה לו אינטרס להשקיע בדירה. לא לכל דבר הפתרון הוא התערבות ממשלתית".

אז מה כן יכול להיות הפתרון?

"הסרת רגולציה ויותר בנייה. בנס ציונה למשל לא בונים כרגע שכונות חדשות. כשיבנו, זה ישחרר את הלחץ. אני רואה את זה בבאר שבע: יש לי שם דירה שאני משכיר, יש שם המון בנייה, אז קשה להעלות מחירים, השכירות עולה רק במעט בגלל ההיצע. בגלל שזה השוק שם, העליתי רק ב־100 שקל".

הג'נטריפיקציה מתרחבת

"צפות מחשבות על העתיד, כמה עוד נוכל להישאר פה"

‍

רננה לוטם אופיר

שוכרת ביפו
בת 43, מטפלת גוף־נפש, נשואה ואם לשתיים

"אנחנו גרים בדירת ארבעה חדרים ביפו כבר שלוש שנים, ובעל הבית הודיע שהוא מעלה את שכר הדירה מ־7,000 ל־9,500 שקל — עוד 2,500 שקל, 35%", אומרת רננה לוטם אופיר. "הרגשנו שזה מוגזם, לא אפשרי, מעצבן".

שקלתם לעזוב?

"התחלנו לחפש דירה, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו מוכרחים להישאר באזור, כי הקליניקה שלנו קרובה, ושגם אם נמצא דירה שתעלה פחות, המעבר יעלה כסף. אז הצלחנו לסכם עם בעל הדירה על 8,700 שקל, והתנינו את זה בכך שזה יהיה מחיר לשלוש שנים".

זה תנאי שמכניס קצת שקט.

"כן, קיבלנו הארכה, אבל זה הציף הרבה מחשבות על העתיד. יש תסכול גדול, תחושה של חזירות. אנחנו לא מעלים את מחירי הטיפולים שלנו, ואנחנו עובדים קשה, הקליניקה מלאה, מרוויחים יפה — וכל הכסף שלנו הולך על שכר דירה וחינוך. זה מעורר שאלות על כמה נצליח להישאר פה".

פה ביפו או פה בארץ?

"אני ביפו 12 שנה, ומבחינתי אין כזה לאן לעבור, בראש שלי אין באמת מקום אחר שאנחנו יכולים לגור בו, זה או פה או במקום תלוש כזה, פרו נניח".

ויפו משתנה?

"אנחנו חלק משכונה שחיים בה ערבים ויהודים, ויש פה קהילה, אנחנו מכירים את האנשים. ובמבט רחב, מבחינה דמוגרפית, עליות המחירים עוד יותר בעייתיות: כששכר הדירה עולה הג'נטריפיקציה מחמירה. תושבי יפו הערבים נדחקים. כבר עכשיו הם עוברים לרמלה".

הסטרס שוחק את הגוף

"מרגע שראיתי את המחיר אני מרגישה לא טוב"

‍

דנה

שוכרת בתל אביב
בת 40, מורה למתמטיקה, גרושה ואם לשניים

"נכנסתי לדירה הזאת לפני כשלוש שנים", מספרת דנה על הדירה שבה היא חיה במרכז תל אביב. "לא היה לי קל למצוא אותה, והיה לי מזל — שניים וחצי חדרים, שמורה. לילדים יש חדר שינה, ואני ישנה בחצי חדר שהוא מרפסת סגורה. שילמתי כ־7,000 שקל, אבל בעל הדירה המקסים החליט למכור אותה, והבעלים החדשים רוצה 9,200 שקל. ראיתי את המספר — הוא שלח לי אותו בווטסאפ — ונהיה לי חושך בעיניים".

מה אומרים מול מספר כזה?

"אמרתי לו שאני שלוש שנים בדירה, התייחסתי אליה כאילו היא שלי, השקעתי בה, הוצאתי הון, תיקנתי רטיבות, החלפתי ברזים, קניתי מזגן, הכל על חשבוני, כדי שהמחיר יישאר כמו שהוא. לא רציתי להיות דיירת בעייתית. אז הוא אמר לי: 'בסדר, אני אתחשב בך, תמתיני ואשלח לך בווטסאפ את המחיר החדש'. הוא הוריד ל־8,800".

החלטת להישאר או לעזוב?

"בהתחלה חשבתי לעזוב. ראיתי בשבועיים האחרונים ארבע דירות ביום, לא עשיתי שום דבר אחר. עבודה, ילדים — ולראות דירות. והשבועיים האלה עשו אותי חולה. אני חיה בריא, טבעונית, עושה ספורט, אופטימית חסרת תקנה, ומיום שהעלו לי את שכר הדירה קמתי בבוקר והרגשתי לא טוב. והדירות שראיתי הן פח, לא ברור איך אפשר לחיות בהן. למשל בניין שעובר תמ"א, לגור בתוך אתר בנייה, ב־6,500 שקל. ויש גם תיווך והובלה".

אז מה תעשי?

"אני גם ככה עובדת בשלוש עבודות, ומוסיפה עבודה רביעית בקרוב, ואני נעזרת בהורים שלי ובאבא של ילדיי. ואני מרגישה עם זה רע. הבנתי שלא אוכל לעמוד במעבר, וגם לא ב־8,800. התקשרתי לבעל הדירה, הסברתי הכל, והוא הוריד ל־8,200 שקל. אני נשארת".

התלות גדלה

"אני רוצה להישאר קרוב להורים, אז הם יעזרו לי לשלם"

‍

מרינה אלכס פובולוצקי

שוכרת בתל אביב
בת 37, עיתונאית, רווקה

"אני גרה בכפר שלם, השכונה שבה גדלתי, בבניין שיכון בן 40 שנה. גרתי בירושלים ובגבעתיים, ואז חזרתי לכאן", מספרת מרינה אלכס פובולוצקי. "ראיתי דירות נוראיות, מחולקות, צפופות, קטנות, עד שמצאתי את זאת. היא 60 מ"ר, שלושה חדרים, עם מטבח גדול וסלון שאפשר לארח בו. עד כה שילמתי כ־4,300 שקל, אבל הדירה נמכרה ובעלת הדירה החדשה העלתה ל־5,000 שקל. אני בטוחה שלא אמצא משהו יותר טוב בכל מרכז הארץ, וכיוון שאני רוצה להיות קרובה להורים שלי, הם יעזרו לי לשלם את שכר הדירה. אין לי ברירה. ואין לי אפשרות להיאבק במצב הזה, ואין לי אפשרות לעשות כלום בנוגע להעלאת המחירים, רק לשתוק ולקבל את המצב. זה עצוב".

עזיבת הארץ נהיית אטרקטיבית

"מכרתי את כל החפצים שלי, והתחלתי לנדוד"

‍

ספיר טיירי

שכרה בתל אביב
בת 30, מהנדסת תעשייה וניהול, רווקה

"גדלתי במושב במרכז הארץ, גרתי בבאר שבע, ולפני כשנה עברתי לתל אביב כדי לחוות את העיר", מספרת ספיר טיירי. "שכרתי דירת 2.5 חדרים בצפון הישן, ליד הירקון, אבל אחרי שמונה חודשים בעל הדירה החליט שהוא מעלה את שכר הדירה מ־5,800 ל־6,200 שקל. הבנתי שאם אחרי שמונה חודשים בלבד הוא מעלה ככה, הוא יוכל להמשיך להעלות את השכירות כל פעם בסכום לא צפוי. אמרתי לו שזה לא מקובל עליי, והוא ענה: 'את עובדת בהייטק, את יכולה להרשות לעצמך'. מה זה קשור? אני לא חושבת שאם אתה מרוויח קצת אפשר פשוט ליפול עליך".

מה עשית?

"קיבלתי החלטה מהירה — שאני יוצאת לנוודות דיגיטלית. פרסמתי את כל החפצים שלי בפייסבוק, הם נמכרו בתוך כמה שעות, ויצאתי לדרך".

שינוי חד.

"תמיד אהבתי לטייל, אבל כשחתמתי על החוזה בתל אביב קיוויתי להישאר בדירה שנתיים־שלוש, לא התכוונתי לנדוד. אני מתה על תל אביב, היא מקסימה, אבל בעיניי היא כבר עיר ללא הצדקה, לא שווה את המחירים שדורשים בה".

אז איפה את עכשיו?

"עכשיו אני בסאבלט בלונדון, והייתי כבר בקוסטה ריקה, בסלובניה, בשוויץ, באוסטריה, אחר כך רציתי קצת שמש אז קפצתי ליוון לחודש, משם ללונדון, ובקיץ אהיה בברלין ופורטוגל. אני ממשיכה לעבוד כל הזמן, אני עצמאית בתחום של מערכות מידע, ואני מבקרת בארץ, פוגשת את החברים והמשפחה, וממשיכה הלאה. זה אורח חיים שמחנך למינימליזם — יש לך מזוודה, לפטופ, וזהו. זה נחמד".

זול יותר לחיות ככה?

"הרבה יותר. המגורים, המצרכים — אני מבשלת לעצמי. ולפעמים אני מלמדת קצת יוגה, לפעמים שומרת על דירה בתמורה לטיפול בכלבים או חתולים. יש לי חברים מכל העולם, וכיף לי לטייל. אבל אני מתגעגעת לאנשים".

איך שוק הדיור התל־אביבי נראה אחרי שיוצאים ממנו?

"התחושה היא שהרבה אנשים טובים עוזבים והעיר נשארת לאוכלוסייה מאוד ספציפית, רק כזאת שמרוויחה הרבה מעל הממוצע או לכאלה שכבר יש להם דירות. וזה עצוב. אני רואה את החברים שלי וזה צובט לי. יש כאלה שבאש ובמים יישארו בתל אביב, אני רואה הודעות של אנשים שמחפשים עוד עבודה כדי לממן עלייה בשכר הדירה. אבל מבחינתי זמן זה הדבר הכי יקר שיש, ואם אצטרך לעבוד המון שעות כדי לחיות בעיר שאני לא יכולה ליהנות ממנה כי אני כל היום עובדת — זה פחות מתאים לי".

נוצרת תחושת התעללות

"יצאתי מתל אביב כדי להימנע מעליות כאלה, והן הגיעו לרמת השרון"

‍

עידית

שוכרת ברמת השרון, משכירה בבאר שבע
בת 50, מנהלת בחברה, נשואה ואם לשניים

"אנחנו גרים בדירה של חמישה חדרים, החוזה מסתיים בסוף יולי, ובדיוק היום בעלי הבית הודיעו לנו בווטסאפ שהם מעלים את השכירות מ־7,700 שקל לחודש, ל־10,500 — עוד 2,800 שקל לחודש, עלייה של יותר מ־35%", מספרת עידית. "יצאתי מתל אביב כדי להימנע ממחירים כאלה — והאמת היא שגם בתל אביב מעולם לא נתקלתי בהעלאה כזאת. עברנו לרמת השרון, והנה זה תפס אותנו פה. וזה לא סביר, זה פשוט הזוי. יש איזה מדרג מסוים להעלאה של שכירות, לא ככה".

מה תעשו?

"אין לי מושג. המצב מזעזע, לא ידעתי עד כמה הוא גרוע — אין דירות אז פשוט מתעללים בשוכרים. יש לי דירה שאני משכירה בבאר שבע, ואני לא מתכוונת לעשות את זה לדיירים. בעלי הבית אמרו 'התייעצנו עם מתווכים באזור והחלטנו', והם רוצים תשובה בתוך חמישה ימים, שגם זה לא נראה לי סביר — צריך לתת התרעה של חודשיים. אנחנו משפחה עם ילדים, מעבר דירה זה סיפור, אי אפשר לנתק אותם מהמסגרות, ואין כמעט היצע של דירות חמישה חדרים, אז זה כמעט לא משאיר לך ברירה".

כעבור כמה ימים עידית מעדכנת: "התפשרנו על העלאה של 1,000 שקל, ואנחנו מגיעים אליה עם הלשון בחוץ. קנינו שקט לשנה, אבל זה עולה לנו הרבה כסף".

ההיגיון מת

"צפיתי עלייה של 5%, והמחיר עלה ב־30%. אני עוזב את האזור"

‍

רז חדד

שוכר בתל אביב
בן 29, מאמן כושר, רווק

"אני גר בדירה הזאת שנתיים. בשנה שעברה בעל הדירה לא העלה את השכירות, אז תיארתי לעצמי שהשנה יעלה", אומר רז חדד. "לא חשבתי שזה יעלה ביותר מ־5%, וגיליתי שזה כמעט 30% — עוד 1,300 שקל, מ־4,700 שקל לחודש ל־6,000. וזה שני חדרים ב־44 מ"ר, ולא במרכז העיר, לא על הים — זה רחוב המסגר מעל מוסכים. אמרתי לו שהמחיר הזיה. הוא ענה: 'המצב הזיה'".

מה תעשה?

"אני עוזב את הדירה, עובר ליפו. שקלתי להישאר, אבל אין עולם שמשלמים בו 6,000 שקל על 44 מ"ר. אני לא אסכים לזה עקרונית כי זה פשוט לא הגיוני".

זה השוק. מתברר שיש מי שמשלם.

"בסופו של דבר אני לא מטומטם — מחירי הדיור עלו, יש פער בין היצע לביקוש, לא רק בתל אביב, וכולנו מודעים לזה. אבל יש עניין של סבירות. זה בסדר שהמחירים עולים, המדינה יקרה, תל אביב יקרה, אבל עלייה של 30%?! אין כאן שום מידה של סבירות. צריך שזה יהיה תואם את המדד או משהו. וצריך להגן על השוכרים. שליש מהאנשים פה שוכרים דירה, ואין חוקים שמגינים עלינו. וגם השוכרים סותמים את הפה ולא מדברים, נותנים לבעלי הדירות להעלות להם בכמה שהם רוצים. המצב פה חמור".

הייאוש גובר

"הציבור מותש ממחאות, זה לא מוביל לשום מקום"

‍

ברק אברהם

שוכר בהוד השרון, בקרוב גם ישכיר
בן 40, בעל עסק לפרגולות ועבודות עץ, נשוי ואב לשתיים

"אנחנו בדירה הזאת שבע שנים ושילמנו 6,000 שקל על חמישה חדרים, שזה קצת פחות ממחיר השוק הממוצע. עכשיו הודיעו לנו שמעלים לנו ל־8,200 שקל - כלומר עוד 2,200 שקל, יותר מ־35%", אומר ברק אברהם. "זה לא ייאמן, זה משוגע, קיצוני, אבל זה חוקי".

מה בעלי הדירה אמרו לך?

"שהם רוצים להעלות למחיר ריאלי, כי נוצר פער רציני בין המחיר שלנו לשוק. עניתי שאני המום ושלא הוגן להעלות ביותר משליש. היה אפשר להעלות השנה ל־7,000 ובשנה הבאה ל־8,200, לתת לנו זמן להחליט מה לעשות — יש לי שתי בנות במסגרות, הידיים שלי די כבולות, אני לא יכול להיערך לזה מעכשיו לעכשיו. וזו דירה שהשקעתי בה, עשיתי פרקט בחדרים ודק במרפסת על חשבוני".

אז מה אתה עושה?

"שאלתי חבר מה לעשות, הוא אמר: 'תסגור, עוד מעט תשלם 9,000'".

איך תעמדו בזה?

"תוספת של 2,200 שקל חונקת אותי מאוד. אתה חי בגירעון בשוטף, כמו כולם, ועכשיו להוריד מזה 2,200 שקל? אנחנו עוד במשא ומתן, אם אצליח לסגור על 7,500 שקל — נישאר. אני גם עומד לקנות דירה שרציתי להשכיר ב־6,000 שקל והיום אני מבין שאהיה חייב להשכיר ב־7,000, לפצות על ההעלאה שלי. אבל מזל שיש לי מה להשכיר".

איך אתה מרגיש במצב הזה?

"זה מבאס שנהיה הגיוני להקפיץ שכירות ככה. בכל התחומים נהיה ממש מגעיל במדינה. כל אחד סופג התייקרות ומגלגל על מישהו אחר. אני כבעל מקצוע סובל הרבה מהעלאות מחירים, ואני נאלץ לחייב בהן את הלקוח".

יש מקום למחות על זה?

"אני לא מהמפגינים. בכל פעם קם מישהו, עושה קצת מחאה, ואז מתקדם לתפקיד פוליטי ומבין שהוא לא יכול לעשות כלום כשהוא בתוך הפוליטיקה. משמנים אותו, משתיקים אותו. הציבור מותש ממחאות, כי הוא מבין שזה לא מוביל לשום מקום. אנחנו דור תשושי המחאות".

הפיצוץ מתקרב

"נשלם ונשלם עד שאנשים יתפוצצו ברחובות"

‍

שחר אפוטה

שוכר בתל אביב
בן 30, מעצב שיער, גר עם שותף

"אנחנו שני שותפים בדירת ארבעה חדרים בפלורנטין, ואנחנו כאן כבר חמש שנים", מספר שחר אפוטה. "עכשיו בעלת הדירה אמרה שהיא מעלה את השכירות ב־1,000 שקל, מ־8,000 ל־9,000. ייאמר לזכותה שבכל השנים שלנו כאן היא העלתה את שכר הדירה רק פעם אחת, אבל עכשיו זו העלאה קיצונית. ניסינו לבקש שתבוא לקראתנו, אבל היא לא היתה מוכנה לשמוע, וזה הגיע לטונים לא נעימים".

מה עשית?

"רציתי לעבור לגור לבד, אבל דירה נורמלית ליחיד שהיא לא קופסת גפרורים - אני כבר לא ילד — עולה 6,500-6,000 שקל. כל העיר יקרה, ואף אחד לא מגן עלינו כדיירים. מה אני אעשה, אעבור לרמת גן? ההבדל במחירים לא כזה גדול, והמספרה שלי במרכז תל אביב. וגם אם הייתי מוצא משהו אחר, צריך להוסיף למחיר את עלות המעבר, דמי תיווך. אז אני נשאר בדירה, אין לי ברירה, אבל זה מאוד מבאס. זה השוק — אם הייתי יוצא היה לדירה הזאת תור של אנשים שישלמו את הסכום הזה. וזה לא רק אצלי, כולם מדברים על זה מסביב".

לאן השוק הזה הולך לדעתך?

"זה יעלה ויעלה ואנחנו נשלם ונשלם, עד שאנשים יתפוצצו ברחובות. השלמתי עם זה שדירה אני כבר לא אקנה. מאיפה אני אקנה? אני אחכה שלהורים שלי יקרה משהו, חס וחלילה, ואז אתחלק עם האחים שלי? לא תהיה לי דירה, וגם כל החברים שלי מבינים שלא יקנו. אם אין עזרה כלכלית או ירושה שקיבלת — אתה לא יכול להגיע לזה לבד".