א

ת הקריירה שלו במשרד החוץ ג'קי אלדן החל בשגרירות באקוודור, שם גם הכיר את רעייתו מריבל; אחר כך שירת כדובר השגרירות במדריד, ציר מדיני בהלסינקי (בעת שפינלנד כיהנה כנשיאת האיחוד האירופי), ובתפקידו האחרון עשה חיל כקונסול כללי בשנגחאי — בתקופה שבה זינק היצוא הישראלי לסין מ־1.1 ל־2.6 מיליארד דולר. אבל ב־2013 הוא נשבר. כנפי הדיפלומטיה הישראלית קוצצו שוב ושוב, ומשרד החוץ נותר ללא תקציבים וללא סמכויות. בשיחה שקיים אלדן עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, אמר לו האחרון כי השירות הציבורי יקר מדי, ולמעשה הבהיר לו שמי שמחפש עתיד לא ימצא אותו עוד במשרד החוץ.

זה היה הרגע לפרוש. למצוא עתיד במקום אחר. אלדן עזב את שנגחאי ומצא את האלדורדו הפרטי שלו בקצה אחר של העולם: אקוודור, לשם חזר עם רעייתו וילדיו. אלדן הוא חבר ילדות שלי, והכתבה הזו נולדה משיחת טלפון עמו, שבה הוא נשמע מוטרד. בירור קצר העלה שמה שמדיר שינה מעיניו הוא מה שמתחולל במרחק של כ־12 אלף ק"מ ממקום הימצאו: המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. "אקוודור היא אחת המדינות שסופגות את הנזק המשני הגדול ביותר מהמלחמה הזו", הסביר.

דווקא אקוודור?

"אקוודור היא מדינה קטנה, שכל כולה נשענת על ייצור חקלאי וייצור נפט. והיא יצואנית הבננות מספר 1 בעולם. מרגע שפרצה המלחמה אקוודור מצאה את עצמה במשבר אדיר, מאחר שכרבע מהיצוא שלה בתחום הבננות מופנה לשווקים של רוסיה ואוקראינה". לפי נתוני איגוד מגדלי הבננות באקוודור, FENABE, במדינה יש 260 יצואני בננות ו־1.6 מיליון דונם של מטעים, שב־2021 הניבו כמעט 3.5 מיליארד דולר במכירות ברחבי העולם. היקף המכירות לרוסיה לבדה מסתכם ב־700 מיליון דולר בשנה.

"שטח של חצי מיליון דונם מצוי היום בהפסקת תהליך הייצור", אומר אלדן. "בכל שבוע נזרקים לפח כמיליון ארגזים של בננות ו־50 אלף עובדים הפכו מובטלים, כי אין לאן לשלוח את הפרי. נוצר עודף אדיר של הפרי, ומחיר הארגז בבורסת הפירות צנח לתחתית. זה היה יוצר משבר כלכלי חמור בכל מדינה, אבל המשבר חמור פי כמה כשמדובר במדינה ענייה כמו אקוודור, שבה העוסקים בבננות נמצאים בתחתית הסולם, משתכרים 20–40 דולר ליום, חיים מהיד לפה, ללא חסכונות בבנק, והמדינה לא מסייעת להם".

יש מלחמה, אין אוריאה

הדשנים והשינוע התייקרו ב־400%

בחבר'ה מכנים את אלדן "הדיפלומט שהעדיף לגדל בננות". המהדרין משמיעים לו בכל הזדמנות את השיר "מכופף הבננות". הוא הגיע לאקוודור ללא כל ניסיון חקלאי משמעותי. "לא התכוונתי להמציא כאן שום גלגל, אבל חיפשתי פרויקט בעל ערך", הוא מספר. אקוודור היא מדינה של חקלאות משובחת: היא מייצאת חסילונים, קקאו, פרחים ופירות אקזוטיים כמו אננס ופיטאיה — אבל יותר מכל טובה היא בכיפוף בננות, תחום שבו היא היצואנית מספר 1. "וכאן", אומר אלדן, "זיהיתי נישה ייחודית: בננות אורגניות, שהן מוצר פרימיום שתמורתו היצואן מקבל את המחיר הטוב ביותר".

הוא כתב תוכנית עסקית ואיתה ניגש לדול (Dole), יצואנית הפירות הגדולה בעולם. אלדן, שמתגורר בגואיאקיל, עיר הנמל המרכזית באקוודור, איתר במחוז סנטה אלנה הסמוך קרקעות בתוליות בסביבה מדברית "שמזכירה את הנגב", והן נראו מושלמות לפיתוח בננות אורגניות. דול התרשמו כמוהו, וכשביקש מהם מכתב כוונות לצורך גיוס כסף מהבנקים, הם הציעו לתכנן עבורו את הלוגיסטיקה ואת הקמת החווה עם אנשי מקצוע טכניים, ואפילו ללכת יד ביד עד היצוא. "הרגשתי כמו מי שזכה בלוטו", הוא אומר כעת, ומספר שהחווה הוקמה במהירות שיא: "באוגוסט 2016 עלינו לשטח כדי להסיר את הצמחייה הטבעית מהשטחים, שלא עובדו מעולם, וביוני 2017 כבר קטפנו את הפרי הראשון".

במונחים אקוודוריים, החווה של אלדן בינונית בגודלה: היא משתרעת על פני 2,100 דונם, מהם 1,200 דונם שטח שתול שכבר נמצא בתהליך ייצור. אלדן קרא לחווה וידה נואבה ("חיים חדשים"), אולי בקריצה לעתיד החדש שנתניהו סלל לו. כמי שבכל זאת מבקש לקשור את ההתחלה הזו למקורות שמהם בא, הוא קרא לחברת השיווק שלו פרוטה סִייֵטֶה, הפרי השביעי, ברמיזה לשבעת המינים. "יום אחד, כשאראה כאן גם כסף, אתלה בכניסה שלט גדול שעליו ייכתב 'הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו'", הוא מתלוצץ, ומוסיף שזו אכן התחושה שם: "העבודה קשה. יש לנו מאה עובדים. מדובר בתחום עתיר ידיים שמתמקד בקטיף ובאריזה, ופחות בטכנולוגיה. אבל בסופו של דבר הפרי שאנחנו קוצרים נראה 'חתיך' שבעתיים מזה שנמכר בשוק הישראלי".

אלא שגידולו של הפרי, חתיך ככל שיהיה, מצוי כעת במשבר חמור. "כבר בנובמבר 2021, כשפוטין התחיל לעשות שרירים ביחס לאוקראינה, הוא החליט להגביל את יצוא הדשנים לעולם כאות אזהרה. אקוודור היא נפגעת מרכזית מההחלטה הזו, מאחר שהיא מייבאת מרוסיה את כל הדשנים שלה, ובעיקר אוּרֵיאָה, הדשן המוצק החנקני הנפוץ ביותר".

הגבלת יצוא הדשנים הרוסיים, מספר אלדן, הובילה לעליות מחירים מטורפות: "שק דשן, שלפני כן עלה 18 דולר, עולה היום 80 דולר. זה הופך את הדישון לעסק שאינו משתלם לחקלאי, ופוגע לא רק בבננות אלא גם בענפי יצוא מרכזיים נוספים כמו פרחים, קפה וקקאו. זה גם יוצר נזק אקולוגי חמור, כי עיבוד חקלאי שואב מינרלים מהאדמה, ובלי דישון אי אפשר להחזיר אותם".

הצרכנים נעלמו, הממשל אדיש

"הנשיא אמר 'המגדלים העשירים כבר יסתדרו'"

בפברואר, כשפוטין הורה על פלישה לאוקראינה והמלחמה הפכה עובדה מוגמרת, התברר שקריסת ענף הבננות האקוודורי היא תהליך דו־כיווני: זה לא רק שרוסיה מייצאת לאקוודור פחות דשנים — היא גם קונה פחות בננות. לדברי הוגו קסטרו, מנכ"ל יצואנית הבננות האקוודורית GinaFruit, היצוא לרוסיה עמד לפני המלחמה על 9-6 מיליון ארגזים בחודש, אבל ריקרדו סלזאר, מנכ"ל האיגוד לשיווק ויצוא בננות, מדווח כי בחמשת השבועות הראשונים של המלחמה היצוא לרוסיה הצטמצם ב־5 מיליון ארגזים (50%–67%). היצוא לאוקראינה נמחק לחלוטין.

אלדן, למה בעצם לא נעשה ניסיון להחליף את השוק הרוסי בשווקים אחרים?

"בתחילת המשבר, נשיא אקוודור, גיירמו לאסו, נפגש עם עמיתו הסיני שי ג'ינפינג. מגדלי הבננות הפצירו בלאסו לבקש משי לקנות את ארגזי הפרי ולמכור אותם לרוסים, ובאופן זה להציל את הסקטור. להפתעתנו הוא אמר שאין לו כוונה להתעסק בזה, ושמגדלי הבננות 'העשירים', כלשונו, יסתדרו. רק כשהיה ברור שרבבות בני אדם, שהעושר רחוק מהם מרחק רב, יאבדו את פרנסתם במגזר היצוא מספר 1 של המדינה, הוא נקט לשון אחרת. ועדיין, הוא לא מסייע".

פרנקלין טורס, נשיא FENABE, אמר לערוץ פרנס־24 שעלות הייצור של ארגז בננות עומדת על 5.50 דולר, "ואף שמחיר המכירה הפנימי הוא 6.25 דולר, כרגע אנחנו מקבלים 1–1.20 דולר. זה עלבון לכל סוג של עסקים, וכבר אין טעם אפילו לקטוף את הפרי". לדבריו, התעשייה הפסידה יותר מ־10 מיליון דולר בשלושה שבועות. סלזאר הוסיף בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית כי שווקים אחרים מנצלים את המשבר להפחתת הצעות המחיר שלהם. בחודש אחד נותרו מיליון ארגזים ללא קונים, וכדי להימנע ממצב של עודפים שיגרמו לצניחה נוספת במחירים, האיגוד ליצוא ושיווק בננות החליט לתרום אותן לתוכניות מזון מקומיות. "בכל מקרה, הרעיון של שווקים חליפיים הוא אוטופיה", אומר סלזאר: "אין אף שוק בעולם שיכול לקנות כמות גדולה כמו זו שנרכשה עד כה בשוק הרוסי".

המדינה נופלת לידי ארגוני הפשע

מבריחים סמים בארגזי בננות, ותולים את המתנגדים מהגשר

מלחמת ההישרדות הזו פוגעת קודם כל בחלשים, אבל מטפסת במהירות למעלה ומאיימת על שרידות המשטר הדמוקרטי. "מספיק ש־10% מ־50 אלף המובטלים החדשים בענף יתגייסו לקרטלי הסמים כדי להוביל לנפילת המדינה לזרועות ברוני הסמים", אומר אלדן.

אלה כבר מנצלים את חולשת הענף. לאחרונה פורסם כי יצואנים אקוודוריים נאלצים להתמודד עם השתלטות ארגוני פשע על ספינות משא שיוצאות מנמל גואיאקיל, הגדול במדינה. הארגונים מרוקנים את הארגזים מתכולתם המקורית ושולחים במקומה סמים, בעיקר לארצות הברית ואירופה. לפי דיווח של סוכנות הידיעות הצרפתית, הפגיעה הקשה ביותר היא ביצוא הבננות, כשההשתלטות על משלוחי הפרי נעשית תכופות עוד בדרכים, טרם הגעתם לנמל. "אנחנו הקורבנות העיקריים, כי אנחנו מעבירים 7,000 מכולות של בננות בשבוע", אמר סלזאר לסוכנות. היצואנים מוציאים כ־200 דולר למכולה על אמצעי אבטחה כמו מעקב לוויינים וסוכנים פרטיים, אולם אלה לא תמיד מספיקים. ברבעון הראשון של השנה, המשטרה החרימה כמעט 16 טונות סמים בנמל גואיאקיל לבדו — פי ארבעה יותר ממה שנתפס ברבעון המקביל אשתקד.

מינואר ועד עכשיו נרצחו בגואיאקיל 550 איש במבצעים של "סיקריאטוס" (תרגום של סיקריקים, השם שאומץ באקוודור למחסלים של המאפיה). אלו נוהגים לערוף את ראשי קורבנותיהם או לתלות אותם על גבי גשרים. נוסף על כך, מנובמבר אשתקד ועד עתה נהרגו 380 אסירים בכמה גלי טבח שאירעו בבתי הכלא בעיר, במסגרת מלחמת שליטה על נתיבי הברחה ואספקה. ארגוני הפשע חודרים במקביל לכל רובדי החברה, לרבות מערכת המשפט והצבא.

ואיך לא, גם זווית ישראלית נמצאת כאן: האימפוטנציה של השלטונות אל מול ארגוני הפשע נובעת בחלקה מהאימפוטנציה של הנשיא לאסו, שנבחר לתפקידו ללא רוב בפרלמנט. האקוודורים ראו בלאסו את ההפך הגמור מאחד מקודמיו, רפאל קוֹרֵאָה, שהודח ב־2017 לאחר עשור בשלטון, ונחשב מי ש"נמצא בכיסם" של ברוני הסמים. קוראה פעל בכהונתו לפרק את השירותים החשאיים במדינה, ולאסו — למרות המנדט המוגבל שבו זכה בבחירות — פועל עכשיו להשיבם. זו הסיבה שבעטייה הגיע בחודש שעבר לביקור היסטורי בישראל, ראשון מעולם של נשיא אקוודורי: מלחמתו בקרטלים מצריכה טכנולוגיה, ידע, הדרכה, ושיתוף פעולה.

איך אתה רואה את עתידך ואת עתיד הענף בכלל לנוכח המשבר שפוקד אתכם?

"אישית אני מייצא לארצות הברית, ולא לשוק הרוסי — ועדיין, המצב קשה גם ליצואנים כמוני, כי מחיר הארגז זינק. לפי החוזים של דול, בעת משבר כלכלי־ביטחוני הם לא מחויבים לקחת מהמגדלים את הפרי. זה עוד לא קרה, אבל הם הורידו את המחיר שהם משלמים לארגז בכ־30%. מלבד זאת, הם השיתו עלינו עלויות של הובלה ואריזה, שבעבר הם לקחו על עצמם. אנחנו גם נאלצים לספוג עלויות אדירות על הדשנים והריסוס.

"לגבי העתיד, איש אינו יודע לשרטט את אקזיט המלחמה של פוטין, ועד שיהיה כזה נמשיך לראות את המשק האקוודורי מתכווץ. זה לא הזמן לשינוי, וממילא אף אחד לא יכול למכור עכשיו חוות בננות. המפתח הוא להחזיק מעמד".