"

גלילת אבדון" ("Doomscrolling") היא מונח שמתאר גלילה אינסופית בפיד של יוטיוב, פייסבוק ורשתות אחרות, שמלא ביותר מדי חדשות רעות, ריבים, שקרים, קללות וטמטום מהסוג שגורם לכם לחשוב: למה יש כל כך הרבה זוועות באינטרנט? אבל השאלה הנכונה יותר היא דווקא "איך זה שאין הרבה יותר זוועות?”. כן, יש ביוטיוב מכחישי קורונה, גזענים, קונספירטורים והמגעילים האלה שמצלמים פיצוץ חצ'קונים, ועדיין האלגוריתם של יוטיוב, ציני ככל שיהיה, לא ישאב אתכם לפשעי מלחמה של ממש, למשל. בשביל זה יש לחברה עובדי ניקיון שמגיעים למקומות ממש מדכאים, כדי למנוע אותם מעמנו.

השבוע פורסם כי מסננת תכנים לשעבר ביוטיוב תובעת את החברה בטענה שלא הגנה עליה מההשלכות הנפשיות של חשיפה ממושכת לתכנים קשים, שכללו קניבליזם, פדופיליה, התאבדויות, משכב בהמה, רציחות, טבח המוני ועוד ועוד. לדברי התובעת, היא פיתחה הפרעה פוסט־טראומטית חמורה, והיא סובלת מנדודי שינה חריפים וסיוטים נשנים. עורכי דינה טוענים כי בעוד חוקי יוטיוב הגבילו את סינון התכנים הקשים לארבע שעות ביום, בפועל בגלל קצב תחלופת העובדים הגבוה, העובדים שנותרו נדרשו לשעות נוספות רבות, כולל בערבים, כשמומחי בריאות הנפש בחברה לא זמינים עבורם.

זו אינה התביעה הראשונה מסוג זה. משרד עורכי הדין שמייצג את התובעת כבר השיג הסכם פשרה בסך 52 מיליון דולר עבור מסנני תכנים לשעבר של פייסבוק.

הפתרון המסתמן לבעיה הוא טכנולוגי. בחודשים האחרונים יוטיוב ניסתה לעבור לאלגוריתמים שיסקרו סרטונים חדשים ויסננו לבדם תכנים פסולים, אך הם עדיין לא מספיק מתוחכמים ופסלו יתר על המידה גם תכנים לגיטימיים. עד שזה יצליח, כנראה נשמע על עוד מסנני תכנים פוסט־טראומטיים. כי באקלים הנוכחי בתרבות הדיגיטלית, האנשים שצורחים הכי חזק הם אלה שטוענים שצנזרו אותם על לא עוול בכפם. וכשטיק־טוק הולכת ונושפת בעורפה, יוטיוב תעדיף לשלם כמה מיליונים כדי להשתיק עוד עובד לשעבר, מאשר לגרום לכל הטרולים של האינטרנט לצאת למלחמה נגדה.