ב

טח קרה לכם שאחרי שקניתם אצל הירקן אריזה נוצצת של תותים, ענבים או תאנים, הגעתם הביתה וגיליתם שהפירות המבהיקים ונטולי הפגמים "באיכות יצוא" שהונחו למעלה הסתירו מתחת להם סחורה הרבה פחות זוהרת וטעימה. "איכות מקומית" אפשר לקרוא לה.

מה שמתרחש בישראל במגפה בכלל, ובסגר בפרט, משול לפתיחה מבאסת של אריזת הפירות, רק ברמה הלאומית: הריקבון הפנימי הוסתר שנים באמצעות עטיפת סטארט־אפ ניישן נוצצת, תדמית מבריקה של "איכות יצוא", שגרפה קריאות התפעלות ומכירות במיליארדים במשך השנים.

אלא שפירות ההייטק היפים כבר אינם יכולים לכסות על אינספור שכבות של פירות מכוערים ורקובים ששכבו מתחת להם. וכגודל ההתפעלות העצמית ומחיאות הכפיים שנשמעו בעבר מבחוץ, כך גודל התדהמה כעת.

בימים כתיקונם שמרו הפוליטיקאים על מינון סביל של סקטוריאליות פנים־ישראלית ועל טינה הדדית נשלטת בין המגזרים השונים. זה אפשר להם לפלס את דרכם לעמדות כוח בלי לרסק את הכלי השביר של הישראליות. מלבים לחום הרצוי, ואז שומרים על אש קטנה.

אלא שמשבר הקורונה ערער את היסודות. התמודדות איתו מחייבת את המנהיגים לפעול מתוך ראייה כוללנית, ממלכתית, לאומית. הרי כולם חשופים לאותה סכנה בריאותית, והפגיעה הכלכלית אינה מבחינה בין עצמאים לשכירים, צעירים למבוגרים, רוסים לצברים. לפתע אי אפשר לדאוג רק לסקטור מסוים על חשבון האחר.

אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הסקטוריאליות שנשמרה על אש קטנה יצאה משליטה. הסגרים האכזריים שהוליד המשבר גררו התפרצויות שנאה וזעם, שכבר אינן מאפשרות לשלוט בגובה הלהבות. חרדים, ערבים, צה"ל, מגזר ציבורי, אנשי חינוך, נהגי מוניות או בעלי עסקים קטנים. כל אחד מחויב כעת רק להישרדותו האישית. איש אינו מזכיר עוד את האלונקה מההתפרצות הראשונה.

ודאי לא ראש הממשלה, שהתהדר בסטארט־אפ ניישן אבל טיפח היטב את הסקטוריאליות הרקובה מתחתיה, בידיעה שהיא מזהמת את יסודות החברה הישראלית. ברגע האמת הוא הגיע למשבר חלש מאי פעם, תלוי בחסדי קואליציה שמעולם לא התגבשה, ועם כלכלה שכבר ברור שלא תצליח לסחוב על גבה פנסיות תקציביות, קצבאות אברכים, תקציב ביטחון אדיר והטבות רבות מספור שניתנו לכל דורש שאיים על יציבות השליט. כלכלה שספק אם תצליח לעמוד שוב על הרגליים אחרי גירעונות העתק שמוליד המשבר.

פירות ההייטק אינם מכסים עוד. המעטפת התדמיתית נקרעה לבלי הכר. מה שנשאר לציבור הישראלי זה לאכול את הפירות הרקובים שנדחפו שנים לתחתית הערמה. לאכול זה את זה.