סלי־חארטה
//
ויקי אוסלנדר
לפחות הבדואים לא נשארו רעבים
מוסף כלכליסט מציג: הסליחות הביזאריות על מעשים שלא חשבנו שנהיה עדים להם בשנה החולפת
סלי־חארטה
ויקי אוסלנדר
הממלכתית
לא הייתי בסדר, אבל היה לי כיף בסדר
כשמטילים סגר כללי כדי להתמודד עם מגפה עולמית, כולם חייבים לכבד אותו. בייחוד אלה שהטילו אותו. אבל בליל הסדר האחרון גילינו שראש הממשלה, שר הבריאות ואפילו מאחה הקרעים הלאומי רובי ריבלין, בילו בחג עם בני משפחה שאינם גרים עמם. כשהתעורר זעם ציבורי הראשון התעלם, השני טען שההאשמות שגויות, ורק השלישי התנצל במיטב המסורת של "כן, אבל". "אם לא מכירים את סדר יומי כנשיא, קשה להבין זאת", כתב נשיא המדינה בטוויטר ובהמשך הוסיף: "ילדיי מסייעים לי רבות בענייניי האישיים, וגם במענה הנדרש בענייני עבודה". במילים אחרות: לכולנו קשה, כולנו רצינו להיות עם הילדים בליל הסדר, אבל רק אני יכול.
הספורטיבית
אמנם התנהגתי מחורבן, אבל אני המסכן ואני הקורבן
חידה לקוראים: מי חסרות בהתנצלות של הכדורגלן עומר אצילי, שקיים יחסי מין עם קטינות? "דבר ראשון פגעתי בחשוב לי מכל, באשתי היקרה... אני מתנצל ומצטער בפני כל אלו שאוהבים ומעריכים אותי ואשר אכזבתי אותם. אני מתנצל בפני כל ילד או ילדה שנאלצו לשאול את ההורים שלהם מה קרה איתי ובפני כל הורה שנאלץ להסביר". היררכיית הפגיעה של אצילי כוללת את המשפחה, אחריה האוהדים ואז משפחותיהם. הנערות שנפגעו כלל אינן קיימות. גם דור מיכה, עמיתו המואשם באותן עבירות, התנצל רק בפני מעריציו: "אני מצטער אם היו כאלה שהתאכזבו ממעשיי".
ההתנצלויות של שניהם רק הדגישו שהחטא האמיתי מבחינתם היה היעדר ממלכתיות, משל היו רובי ריבלינים צעירים ובלתי מנוסים: "הייתי משוכנע שמדובר בבגירות בנות 18. הייתי צריך לנהוג בזהירות יתר מתוקף היותי דמות מוכרת ומודל לחיקוי לצעירים רבים", כתב מיכה. "הייתי צריך להבין את המשמעויות של הפרסום והחשיפה יותר טוב", הוסיף אצילי. השבוע החקירה הפלילית נסגרה מחוסר אשמה. אפשרות למשוך גם את ההתנצלות?
צילום: עוז מועלם
הריחנית
שוטרת תקפה סבתא? קבלו זר פרחי חארטה
עדינה פרוביזור בת ה־72 ישבה על כיסא בודד בכיכר רבין בתל אביב והעזה להסיר את המסכה בין לגימות הקפה של הבוקר. זה הספיק כדי להקים עליה שוטרת חסרת סבלנות במיוחד, שתפסה בזרועה בחוזקה דקות ארוכות ולא הניחה, כאילו לכדה סוחרת סמים נמלטת ולא פנסיונרית עם לאטה מקיאטו. כמו מקרי אלימות משטרתית אחרים, גם זה היה נעלם לולא עוברת אורח תיעדה אותו בסרטון שנהפך ויראלי, עדות לברוטליות של אוכפי החוק והתעמרות מיותרת באזרחים. האם המשטרה הגיבה בשינוי נהלים? פיצוי כספי? התנצלות פומבית? אז... לא. שני קציני משטרה הגיעו לביתה של פרוביזור עם זר של חינניות וטגטסים. כחולי המדים יודעים מה ישמח פנסיונרית בערב שבת. עכשיו במשפחות של יעקוב אבו אל־קיעאן ואיאד אל־חלאק מצפים לזר ממש־ממש גדול.
עוד במוסף כלכליסט
החברתית
שמי צוקרברג, וגם אם אני אחראי - איני אשם
פייק ניוז בפייסבוק מחלחל אל העולם והופך אותו למקום שפחות טוב לחיות בו - אבל לפעמים הוא קטלני באופן מיידי. למשל כשב־2018 שמועות שקריות בפייסבוק טענו שמוסלמים בסרי לנקה כופים באלימות המרה דתית על בודהיסטים. השקרים הללו הופצו ברשת החברתית כהרף עין וחוללו מהומות קשות במדינה. הרוב הבודהיסטי תקף את בני המיעוט המוסלמי, מסגדים ובתי עסק הוצתו, עשרות נפגעו ולפחות שלושה נהרגו. ממשלת סרי לנקה הטילה עוצר כללי וחסמה את הגישה לפייסבוק, שלא עשתה אז דבר כדי לעצור את הפצת השקרים. ביוני השנה, שנתיים לאחר המהומות, התנצלה סוף־סוף הרשת החברתית הגדולה בעולם על "הניצול לרעה של הפלטפורמה". כן, גם הפעם רק המשתמשים אשמים, ולא מי שאפשר להם לפעול בלי פיקוח. כי עם כל הכבוד לחיי אדם, התערבות של פייסבוק בזמן אמת היתה עלולה לסכן משהו חשוב באמת — הרבה כסף.
צילום: אי.פי.
התרבותית
אל תלבינו את פניי רק כי צבעתי אותן בשחור
גל מחאות השחורים העדכני תפס את אמריקה הלבנה לא מוכנה. סך הכל המאבק לשוויון זכויות כבר מתקיים כ־150 שנה, למי היה זמן להתכונן? אז במקום להיתפס לבעיות עומק בחברה, כמו נגיד, ההרג חסר ההבחנה של שחורים שנתן למחאה את שמה — אמריקה הלבנה נכנסה לפאניקה מ"תרבות הביטולים". הדאגה הכי גדולה שלה היתה שאיזה ילד בטוויטר יעלה באוב ציוצים בעייתיים מפעם או מערכונים נשכחים ויכריז שצריך "לבטל" את הכוכב התורן. כדי להקדים תרופה למכה, נולד גל של וידויים ומחיקות: משירות הסטרימינג הולו, שהסיר פרק של "בנות הזהב" מ־1988 בגלל בלאקפייס שעטו על עצמן הבנות (אף שבמציאות כמעט כולן כבר מתו מאז), ועד מנחי הטוק שואוז ג'ימי קימל וג'ימי פאלון, שהתנצלו על מערכוני בלאקפייס שעשו בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. קימל ניסה להצדיק זאת בכך ש"אז פשוט חשבתי שאני מחקה בן אדם אחר... ללא קשר לצבע עורו". רוצה לומר: באיחור של 150 שנה הבנתי עד כמה מגונה הפרקטיקה של לבנים שצובעים את פניהם לשחור לצורך מערכון לעגני, ואף הפנמתי היטב את פוטנציאל הפגיעה בקריירה.
החינוכית
מי ידע שסקוטית איננה סתם אנגלית עם מבטא
מה יעשה ילד אמריקאי בן 12 עם הרבה זמן פנוי וחיבה משונה לעם הסקוטי? יחריב את הוויקיפדיה הסקוטית כמובן. במשך 7 שנים עדכן משתמש הוויקיפדיה AmaryllisGardner לא פחות מ־27 אלף ערכים בסקוטית — שפה הדבורה בדרום סקוטלנד שאינה בשום אופן ניב של אנגלית. הילד התחזה למי שיודע סקוטית, אך הטקסטים שלו היו סתם "אנגלית עם מבטא", כלומר שגיאות כתיב שמחקות את איך שנשמע לו שסקוטים מדברים. אחרי שנחשף הפרויקט המשונה שלו התנצל הנער (שכבר הגיע לגיל 19 המופלג), טען כי "תשוקה נאיבית והפרעה טורדנית כפייתית תרמו להתנהגותו" והסכים לכל עונש שתטיל עליו ויקיפדיה. למצוא לעצמו חיים, למשל.
האינפנטילית
ילדים, במחשבה שנייה אל תאכילו בדואי
רוי בוי האכיל בדואים. ואז רוי בוי האיץ גם בילדיו להאכיל בדואים. כוכב הילדים היה כה גאה במחווה ההומניטרית, עד שדאג לצלם אותה ולהפיץ ברשתות. כך בא לעולם הסרטון שנודע בשם "ילדים, רוצים להאכיל בדואי?", בהשראת ביקורי משפחות בספארי. "מאז שאני ילד קטן שאבתי השראה מהבדואים", הסביר רוי בוי אחרי שהסרטון הפך ויראלי והפרנסה שלו עמדה בסכנה, "גדלתי עם אחיי הבדואים". כך למדנו שלא מדובר בגזענות שעוברת לדור ההמשך במשפחת בוי, אלא בסך הכל בהחצנה של תרבות האירוח שספג מאחיו האבודים.
האקדמית
פתאום גיליתי שבעצם אני לבנה, לא שחורה
ג'סיקה קרוג היא פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון היוקרתית, שמתמחה בהיסטוריה של מערב אפריקה ודרום אמריקה. בהיסטוריה הפרטית שלה היא כנראה מומחית פחות. במרוצת השנים טענה קרוג שהיא ממוצא אפריקאי, אחר כך אמריקאי־אפריקאי ובהמשך אפרו־קריבי. עד שיום שישי אחד בתחילת החודש היא יצאה מהארון והודתה שהיא סתם יהודייה לבנה שגדלה בפרברים בקנזס. בפוסט וידוי ארוך ב"מדיום" היא לקחה אחריות מלאה וכינתה את עצמה "פחדנית" ו"עלוקה תרבותית". "אתם לחלוטין צריכים לבטל אותי, אני מבטלת את עצמי", כתבה. "מה זה אומר?" היא שאלה, וענתה: "אני לא יודעת".
