"הסיפור שלי אינו חדש, בייחוד לא עבור נשים מתעשיית הגיימינג. את שומעת סיפור MeToo כמו שלי כל כך הרבה פעמים, שאת כבר עלולה להיות אדישה לנושא, לשכוח כמה תקיפה מינית היא דבר נוראי. במשך זמן רב פחדתי לומר משהו, חששתי שזה יהרוס את הקריירה שלי כיוצרת תוכן, משום שלתוקף שלי יש השפעה ועמדת כוח בתעשייה. אבל ראיתי נשים חזקות ואמיצות נוטלות יוזמה ומספרות על חוויות של תקיפה, הטרדות ומעשים אחרים, שנכפו עליהן בידי גברים, קולגות מהתעשייה. זה עורר בי זעם והפחית את החשש שלי לספר את הסיפור שלי"

מתוך פוסט שפרסמה אנולה ליאון, סטרימרית גיימינג, יוני 2020

‍

ב

איחור ניכר מחאת MeToo הגיעה סוף־סוף לעולם הגיימינג. בחודשיים האחרונים צפו עשרות דיווחים על אונס, תקיפה, הטרדה, איומים, סחיטות, ניצול יחסי מרות, ניצול קטינות וגם כמה סעיפים ייחודיים לתעשייה הדיגיטלית, כמו בריונות רשת והדלפת תמונות אינטימיות. אלא שבאופן שונה ממחאת MeToo בקולנוע, למשל, כאן המחאה צמחה דווקא מהקהל. היא התחילה מהגיימריות, עברה לסטרימריות — תעשייה־בת של ענף הגיימינג, שבה שחקנים ביתיים משדרים את עצמם משחקים בפלטפורמות סטרימינג כמו יוטיוב וטוויץ', ומרוויחים כסף מפרסומות, חסויות ומנויים בתשלום — ורק בסוף חלחלה לתעשייה הממוסדת, מגיעה עד עמדות מפתח בכירות ביצרניות המשחקים עצמן.

זו לא הפעם הראשונה שמחאה בנושא מתעוררת. ב־2014 התפוצצה פרשת "גיימרגייט", שבמסגרתה מפתחות משחקים ומבקרות ספגו איומי רצח ובריונות רשת (עוד על כך בהמשך), ובשנה שעברה נחשפו כמה מקרי התעללות ותקיפה בפרופיל גבוה בתעשייה, ובהם של מלחין המשחקים הפופולרי ג'רמי סול, שעבד בין היתר על להיט הענק Skyrim, ושל יוצרי משחקי האינדי המוערכים אלק הולובקה ("Night in the Woods") ואלכסיס קנדי ("Sunless Sea"). ובכל זאת אף אחת מהמחאות שהתעוררו אז לא חוללה טלטלה מהותית בתעשייה. בשביל זה נדרשה מעורבות של הקהל — צרכניות תוכן וסטרימריות שיבעטו בקשר השתיקה בענף ויצליחו להפחיד באמת את חברות הענק. והכל התחיל במילה אחת קטנה: "חלאה".  

ב־20 ביוני צייצה הסטרימרית Hollowtide כי אחד הסטרימרים הבולטים של משחק היריות "Destiny 2" הוא "חלאה" וש"אנשים לא יודעים על הדברים האיומים שעשה". הציוץ הזה — שאפילו לא חשף את שם המטרידן (אף שבהמשך הוא התגלה) — גרף רק 1,400 לייקים ו־70 ציוצים מחדש, ובכל זאת הצליח ליצור כדור שלג שרק ממשיך לצבור תאוצה מאז. עוד ועוד סטרימריות החלו לשתף ברשתות החברתיות סיפורים של הטרדות ותקיפות שחוו מצד גורמים בענף. אחת מהן, ג'סיקה ריצ'י מניו יורק, פתחה קובץ גוגל דוק אנונימי שמרכז את החשיפות, שצבר  בהדרגה יותר מ־400 סיפורים אישיים וממשיך להתעדכן.

זה לא מקרי שהגל הנוכחי במחאת MeToo התפוצץ דווקא בעולם הסטרימינג. סטרימרים הם ידועני רשת (כמו יוטיוברים), שנהפכו בשנים האחרונות לאפיק פרסום משמעותי של משחקים חדשים ויכולים להרוויח סכומי כסף גדולים: לפי Business of Apps, המצליחים שבהם מרוויחים יותר מ־5,000 דולר בשבוע רק ממנויים, כלומר לפני חסויות, פרסומות והשתתפות בכנסים. ואילו טוויץ', פלטפורמת הסטרימינג המרכזית, הכניסה כ־1.5 מיליארד דולר בשנה שעברה. רבים מהסטרימרים הם אנשים צעירים, שקיבלו בפתאומיות כסף, כוח ומעמד של כוכבי רוק מודרניים. נוסף על כך, הם אמנם מוכרים למאות אלפי גולשים בפניהם ובקולם, אבל רובם המוחץ משתמש בפלטפורמה תחת כינוי, כלומר שמותיהם האמיתיים הם לרוב סוד, גם כשהם חותמים על חוזים מסחריים. השילוב בין תהילה מהירה, כסף קל, אנונימיות יחסית ופלטפורמה שמאפשרת קשר בלתי אמצעי עם נערות צעירות התגלה, כמו תמיד, כמתכון בטוח לניצול והטרדות.

כשמחאת הסטירמריות רק החלה נדמה היה שאפשר למסגר את המקרים כעוד התנהלות לא נאותה של "גיימרים רעים": טוויץ' מיהרה לחסום את הערוצים של הסטרימרים שהופיעו בתלונות, וכמה נותני חסויות משכו את תמיכתם. פה הסיפור היה אמור להסתיים, כמו שסיפורים דומים הסתיימו בעבר. אבל הפעם, באופן לא צפוי, המחאה לא נעצרה בכמה "תפוחים רקובים". ככל שהלכו והתרבו התלונות, צצו עוד ועוד שמות רבים ומגוונים מחלקים שונים בתעשיית הגיימינג עצמה: ממדובבים כמו ויק מיניונה הוותיק, דרך אומיד דריאני, מנכ"ל סוכנות OPG המייצגת סטרימרים פופולריים, ועד מעצבי משחק בכירים וסמנכ"לים של חברות ענק כמו יוביסופט, שאחראית למותגי־על כמו "Assassin’s Creed", "Far Cry" ו־"Rainbow Six". אלו ממש לא כמה "תפוחים רקובים". זו תעשייה שלמה שסרחה.

הרעל שמאחורי "Far Cry" ו"Assassin’s Creed"

תעשיית הגיימינג היא תעשיית הבידור החשובה ביותר שפועלת כיום. שוק הגיימינג הכניס כ־146 מיליארד דולר ברחבי העולם בשנה שעברה (לפי ניתוח של חברת המחקר newzoo) — כמעט כפול מהיקף השוק הזה ב־2013, והרבה יותר ממה שהכניסו באותה התקופה תעשיות הבידור המסורתיות, כמו קולנוע, טלוויזיה ומוזיקה.

ובזמן שהקורונה השביתה את הקרנות הסרטים, פסטיבלי המוזיקה וצילומי הסדרות — עולם המשחקים רק הולך ומתעצם, צובר עוד יותר תאוצה מכך שהעולם כולו מסתגר בבית. ענקיות הגיימינג אקטיוויז'ן ואלקטרוניק ארטס, למשל, דיווחו על עלייה של מיליוני שחקנים במותגים החזקים שלהן, כגון "Call of Duty" ו"פיפ"א" מתחילת השנה. ואילו נינטנדו נאלצה לעשות שינויים בהולים בפס הייצור כדי לעמוד בביקושים לקונסולה הביתית נינטנדו סוויץ', שאזלה מהמדפים ברחבי העולם בחודש הראשון של הסגר.

סך הכל, בתום השנה שעברה היו בעולם כ־2.5 מיליארד גיימרים — הגדרה רחבה מאוד, שכוללת גם אנשים שעומדים בתור כל הלילה כדי לקנות עם פתיחת החנויות משחק או קונסולה חדשה וגם אמהות שמשחקות קצת קנדי קראש לפני השינה. וזאת בדיוק הנקודה: מדובר בשוק שנמצא בצמיחה חסרת מעצורים, והחברות הגדולות כבר אמורות להבין שעליהן להגיב במהירות כשמגיעה סערה כזו או אחרת. אלא שזה לא ממש מה שקרה ביוביסופט, החברה ששמה חזר שוב ושוב בחשיפות החדשות.

יוביסופט היא חברה ותיקה, ששווייה נאמד ב־4 מיליארד דולר. מרכז מושבה בפריז, אבל יש לה משרדים בין היתר גם בבולגריה, ברזיל וקנדה. ב־15 השנה האחרונות היא נודעה כאחת החברות שעיצבו את המיינסטרים של הגיימינג המודרני עם עולמות משחק ענקיים, שלל תוכן (משחק ממוצע שלהם יכול לשאוב שחקן לכ־70 שעות) ואיכויות הפקה הוליוודיות. אולם בתוך התעשייה יוביסופט נודעה גם כחברה עם תרבות ארגונית רעילה במיוחד, לעובדיה בכלל ולעובדותיה בפרט.

גל החשיפות האחרון העלה האשמות נגד בכירים רבים בחברה: מקסים בלאנד, מנהל האולפן בטורונטו, הואשם כי נגע באופן לא הולם בעובדות וכי בעודו שיכור באירוע חברה חנק עובדת מול קולגות; טומי פרנסואה, סמנכ"ל באגף התוכן, הואשם כי התחיל עם עובדות הכפופות לו, נהג לעסות עובדות ללא הסכמה במהלך העבודה, ושלח הודעות בעלות אופי מיני וסרטונים פורנוגרפיים לעובדות; אשראף איסמעיל, המנהל הקריאיטיבי (מעין במאי) שהוביל את "Valhalla", המשחק החדש בסדרה ההיפר־פופולרית "Assassin’s Creed", הואשם כי ניהל מערכות יחסים מרובות עם נשים צעירות, בעיקר כאלו ששאפו להתקדם בתעשייה, בעודו מסתיר מהן את העובדה שהוא נשוי; אנדריאן גביניגי (Gbinigie), מנהל שיווק בחברה, הואשם בתקיפה מינית ואונס של קולגות; ואפילו סרז' הסקו, סמנכ"ל הקריאיטיב שהוגדר יד ימינו של מייסד יוביסופט איב גילמו, הואשם בהתעללות רגשית, הטרדות מיניות, קיום פגישות עבודה במועדוני חשפנות ומתיחות בלתי הולמות, כגון הגשת מאפים עם גראס, לעובדים שלא ידעו מה קיבלו.

הסיפורים היו ידועים בתוך החברה כבר זמן רב, אך דבר לא נעשה. יוביסופט אמנם גדולה, אבל מתנהלת כעסק משפחתי, שאותם אנשים תופסים בו עמדות בכירות במשך שנים רבות. הבכירים הללו היו חברים קרובים של גילמו הבוס, ובלאנד הוא גם בעלה של רימה ברק, סמנכ"לית כוח האדם ביוביסופט טורונטו, כלומר הגורם בחברה שאמור לטפל בהטרדות מיניות. יתרה מכך, לפי דיווח ב"פורבס", פרנסואה כבר הועבר לפני כמה שנים מהסטודיו בפריז לזה שבמונטריאול לאחר שטענות דומות הועלו נגדו גם בסטודיו הביתי. כולם ידעו ושתקו. עד עכשיו.

בעקבות הפרסומים חלק מהבכירים התפטרו, וגילמו הזמין "חקירה פנימית אינטנסיבית" לטיפול בנושא. אולם בתחקיר של אתר הגיימינג קוטאקו צוטטו מפתחים רבים שעובדים עם החברה, שהרגישו כי החקירה נועדה רק למקד את האש בכמה בכירים שסרחו כדי למרק את תדמית החברה כולה. "אני כל כך ציני בשלב הזה, שלא משנה מה הם יעשו, אני ארגיש שזה מס שפתיים", אמר אחד מהם.

לכולם ברור שביוביסופט לא יהיה שום שינוי עמוק. ולראיה, החברה מקפידה לשדר עסקים כרגיל. אירוע השקה גדול ב־12 ביולי עבר כרגיל, ללא כל התייחסות למקרים או חלילה מתן התנצלות, רק טריילרים והצצות לכמה מהמשחקים הגדולים של החודשים הקרובים: "Assassin’s Creed: Valhalla", "Far Cry 6", ו־"Watch Dogs: Legion", שלושתם משחקי אקשן שעוסקים במהפכות, בחלשים שקמים על חזקים, בעשיית צדק במקומות בהם אין צדק. זה לא שיוביסופט לא מודעים לאירוניה. פשוט לא ממש אכפת להם ממנה. הם אפילו כבר הספיקו להסתבך מאז בסקנדל פוליטי אחר, כאשר ארגון טרור אנרכיסטי במשחק המובייל החדש "Tom Clancy’s Elite Squad" השתמש באיקונוגרפיה המזכירה מאוד את הסמלים של תנועת Black Lives Matter. כאן יוביסופט מיהרה להתנצל פומבית, הבטיחה לתקן בעדכון הבא ועברה הלאה.

היסטוריה של השתקות אצל יוצרי "ספיידרמן" ו"באטמן"

גל החשיפות של הטרדות מיניות בתעשיית הגיימינג לא עצר ביוביסופט, כמובן. אחד השמות הבולטים שעלו היה כריס אבאלון, תסריטאי משחקים נחשב וממייסדי חברת Obsidian, שחתום על כותרים כמו "Baldur’s Gate" ו־"Pillars of Eternity". המשחקים שלו שנונים, פוליטיים ועמוקים, והקנו לו מעמד אגדי בתעשייה. ואז ביוני נחשפו עוד ועוד סיפורים שמהם עלה דפוס הפעולה הרעיל שלו: בכנסי גיימינג הוא היה מגיע לבר, קונה לנשים משקה אחר משקה ולבסוף, כשהן שיכורות מאוד, לוקח אותן לחדר המלון שלו וכופה את עצמו עליהן.

אשה שהזדהתה רק בשם הפרטי קאריסה דיווחה על מפגש כזה איתו ב־2012; באותו כנס, סיפרה, היא נאלצה לבלום אותו פעמיים נוספות. בהמשך, צפו סיפורים, שמהם עלה שמו של אבאלון כמישהו שצריך "להתרחק ממנו", בעיקר כשיש אלכוהול בתמונה. אבאלון, שעובד כפרילאנסר בשנים האחרונות, הודח משני הצוותים שעמם עבד, ובמקרה אחד אפילו דווח כי תרומתו למשחק תימחק.

ביוני חשפה סול ברנאן, עובדת לשעבר באינסומניאק, כי החברה שאחראית למשחקים מצליחים רבים, כמו "ספיידרמן", הגנה במשך כמה שנים על לפחות שלושה חברי צוות שפגעו ב"מספר דו־ספרתי של נשים", ושהאווירה בחברה גרמה גם לה להתפטר. באינסומניאק הגיבו כי הם "מודעים לפרשה" ו"מנועים מלהתייחס אליה מסיבות משפטיות", אבל התחייבו, בלשון משפטית פתלתלה כמובן, לצעדים ערטילאיים לשיפור המצב.

באוגוסט חשף "הגרדיאן" פרשה שהושתקה באולפני Rocksteady הבריטיים, חברה־בת של טיים וורנר החתומה, בין השאר, על סדרת "Batman: Arkham": בנובמבר 2018, עשר מתוך 16 העובדות דאז ברוקסטדי (המעסיקה כיום 239 עובדים) שלחו מכתב למנהלי החברה עם רשימה של מקרים שונים של התנהגות בלתי הולמת מצד עובדים בחברה, ובהם "הצעות מגונות", "הערות לא הולמות במקום העבודה" ו"שימוש חוזר בביטויים טרנספוביים". המכתב מעולם לא זכה להתייחסות מצד בכירי החברה, עד פרסומו ב"הגרדיאן" כמובן. יום לאחר צאת הכתבה, ברוקסטדי הצהירו כי "שמונה מתוך עשר כותבות המכתב עדיין מועסקות בחברה", ושבע מתוכן חתמו על מכתב חדש שטוען כי בתקופה האחרונה ננקטו צעדים לשיפור התרבות הארגונית והאווירה המקצועית במשרד, כולל הליכים משמעתיים ופיטורים. "אנחנו ממשיכים ללמוד", מסרו בחברה, "ופועלים במרץ לשפר את הדרכים שבהן אנחנו תומכים בכולם".

החברות הללו הן חברות גדולות, המיינסטרים של התעשייה, אלא שגם בצד העצמאי של התעשייה לא חסרו מקרים: כך למשל, לפני כשנה אלכסיס קנדי, היוצר המוערך של משחק האימה "Sunless Sea" ושל "Cultist Simulator" הואשם בידי תסריטאית המשחקים מג ג'יאנת' שעבדה עמו, בניצול יחסי מרות והתעללות סדרתית. לקנדי, סיפרה ג'יאנת', יש דפוס התנהגות: הוא מתיידד עם צעירות שמעוניינות להשתלב בתעשייה, ואז מנצל את מעמדו החזק כדי "לחצות את הקווים המקצועיים עמן" ולהתעלל בהן רגשית. בעקבות הפרסום חשפו נשים נוספות שעבדו תחתיו כי קנדי קיים עמן יחסים בחשאי, נהג להשפיל אותן מול קולגות, איים על פרנסתן והתעמר בהן כשהיחסים הסתיימו.

ממחאה נגד אלכוהול בכנסים ועד קו תמיכה לנפגעות

הגל הנוכחי של המחאה אמנם התחיל בזכות סטרימריות אנונימיות יחסית, אבל הוא קיבל רוח גבית משמעותית מוותיקות המחאה הפמיניסטית בענף. כך למשל, ג'יאנת', שהיא יוצרת מוערכת וחשובה (כולל מועמדות לפרס הבאפט"א), ניצלה את מעמדה הרם כדי לשמש שופר מרכזי של הקריאה לשינוי עומק בתעשייה. בחודשים האחרונים היא רתמה את חשבון הטוויטר שלה כדי לשתף מסביב לשעון סיפורי הטרדה ותקיפה של מתלוננות, והציעה כמה הצעות מרחיקות לכת לשינוי עומק. בין היתר כתבה "אני תוהה אם אנחנו צריכים לבטל כינוסים פיזיים בתעשיית הגיימינג. לפחות עד שגברים יתאפסו על עצמם. יש הרבה יתרונות במעבר לכינוסי אונליין בלבד, עוד לפני ההתייחסות לקורונה. זה יבטל הרבה מחסומים לנגישות לכנסים — גיאוגרפיים וכלכליים. זה יהפוך אותם לפתוחים לקהל מגוון יותר".

לאחר כמה ימים פתחה ג'יאנת' שרשור אחר שהנושא שלו היה "צריך לשים סוף לתרבות השתייה בתעשיות הבידור". "אתם עדיין יכולים ללכת לברים עם חברים או לשתות יין בארוחת ערב", היא כתבה, "אבל צריך לעצור את הזרימה החופשית של אלכוהול באירועים מקצועיים, זה מושך תוקפים. אף אחד לא מדבר על טקסי פרסים או אירועים חברתיים, אבל אי אפשר להמשיך לערבב תרבות שתייה ותרבות נטוורקינג".

לוחמת פמיניסטית ותיקה אחרת שנרתמה למאבק היא אניטה סרקיזיאן, מבקרת תקשורת שנהפכה לכוכבת רשת משפיעה בעקבות סדרת סרטוני יוטיוב שיצרה בתחילת העשור הקודם, ובהם ביקרה משחקי מחשב מפרספקטיבה פמיניסטית. לפני כמה שבועות הקימה סרקיזיאן קו חם לנפגעות הטרדה מינית בעולם הגיימינג, שמיועד "לשחקניות, מפתחות, סטרימריות ומתחרות — כל חלק מהקהילה הזאת". בהצהרת הכוונות של הקו הוסבר כי "תעשיית הגיימינג, כמו תעשיות רבות אחרות, היתה במשך זמן רב למקום שבו... גברים השתמשו בפערי כוח כדי לנצל ולהטריד עובדות".

סרקיזיאן יודעת ממקור ראשון על מה היא מדברת, בתור אחת הנשים שעמדו במוקד הלהבות של "גיימרגייט", קמפיין הטרדה אינטרנטי מאורגן נגד יוצרות עצמאיות בתעשייה שהרעיד עולמות ב־2014, ויש המתייחסים אליו כניסוי הכלים המשמעותי הראשון של האלט־רייט — הימין הקיצוני החדש, שהעלה את טראמפ לגדולה בזכות הפצת פייק ניוז, תיאוריות קונספירציה ובריונות רשת.

גיימרגייט היה מתקפה עיקשת של טרולים אינטרנטיים, שהשתוללו בגלל שילוב נשים בתעשייה, הגברת ייצוגי מגדר וגזע במשחקים וכמובן ביקורת פמיניסטית, כמו זו של סרקיזיאן. במסגרת הקמפיין, שנמשך כמה חודשים, חשפו הטרולים פרטים אישיים של נשים בתעשייה ועודדו מתקפות עליהן, כולל איומי רצח ואונס. במקביל הם יצאו במתקפה נגד חברות גיימינג שהפגינו נטיות ליברליות. כך למשל, הכללה של דמות טרנסג'נדרית במשחקי התפקידים "Baldur’s Gate: Dragonspear", "Dragon Age III" ומשחק הפעולה "The Last of Us II" גרמה לכמות עצומה של חשבונות לבצע "הפצצת ביקורות" ("review bombing") — פרסום כמות מסיבית של ביקורות שליליות על המשחק בפלטפורמות המכירה כדי לפגוע בסיכויי הצלחתו.

האירועים הללו טלטלו את תעשיית הגיימינג בשנות צמיחה קריטיות שלה, תקופה שבה התעשייה התרחקה מעברה כתחביב נישתי של גיקים לבנים וסטרייטים ונהפכה לתעשיית הבידור המיינסטרימית הגדולה בעולם, חוצת קהלים וזהויות. והדרך של החברות הגדולות להתמודד עם גיימרגייט היתה להתנער ממנו. החברות הקפידו לעשות הפרדה ברורה בין "גיימרים רעים" ל"חברות טובות", והתעקשו לצייר את הטרולים כעווית אחרונה של העולם הישן לפני שהוא שוקע למצולות, התקבצות אחרונה של כל אותם גיקים דחויים ורעילים לפני שייהפכו להיסטוריה. אלא שעכשיו מתברר כי הרעל חלחל עמוק פנימה לכל הדרגים בחברות הגיימינג עצמן — ולמעשה, הוא היה בהן מאז ומעולם.

מהמהפך של לארה קרופט עד יקומים מטריארכליים

ובכל זאת יש סיבות טובות לאופטימיות. התהליכים שמתרחשים עכשיו אמנם הגיעו באיחור של שלוש שנים אחרי תעשיית הקולנוע, אבל כל מה שלקח לאחות הגדולה עשורים רבים לקדם, קורה בקצב מואץ בענף הצעיר. השינויים החברתיים־תרבותיים שקרו בעולם בשנים האחרונות חלחלו למשחקי מיינסטרים רבים שמיהרו ליישר קו עם רוח הזמן. כך למשל סדרת "Tomb Raider" המצליחה אותחלה בצורה בוגרת יותר: לארה קרופט היא כבר לא פצצת מין עם שני אקדחים בביגוד מינימלי אלא לוחמת עם נפש מורכבת, שהמשחק מקפיד להאדיר את האומץ שלה ומאוד נזהר מלחפצן את גופה. וזה השתלם: שלושת המשחקים האחרונים בסדרה נהפכו ללהיט.

משחקי מיינסטרים אחרים, כמו "The Last of Us", "Alien: Isolation" ו־"Horizon Zero Dawn" הקפידו לשים גיבורות במרכז, כשהאחרון שבהם אפילו מתרחש בעולם פוסט־אפוקליפטי שמאוכלס בידי שבטים מטריארכליים. ואילו המשחקים האחרונים בסדרת "Assassin’s Creed" של יוביסופט אפשרו לשחק משחק זהה לחלוטין עם גיבור או גיבורה. למרבה האירוניה, דווקא "Assassin’s Creed: Valhalla", שעליו עבד איסמעיל בטרם התפטר, היה אמור להתמקד אך ורק בגיבורה, אך בלחץ בכירים בחברה נוספה לו האפשרות לשחק גם כגבר.

אי אפשר לומר שהשינויים הללו נובעים רק ממס שפתיים. בחלק לא מבוטל מהם ניכר כי הם נולדו מרצון ממשי של יוצריהם להציג סיפורים מורכבים יותר, עדות לכך שהם התבגרו יחד עם התעשייה שלהם. הרצון הזה הולך יד ביד עם ייחוד אינהרנטי למשחקים: משחקים עלילתיים בנויים סביב גיבור שאנחנו שרויים בגוף שלו ומתנהלים בעולם שלו, ולא רק צופים בו באופן פסיבי כמו בקולנוע. ויותר ויותר גיימרים מבקשים לשחק גיבורים בעלי זהויות מגוונות, דומות לאלה שלהם או שונות מהם לגמרי, כדי שנוכל לראות את העולם מבעד לעיניהם ולשקוע בתוכם. זה אמנם מובלע, לפעמים נסתר, ויכול לחמוק בקלות אפילו מהמפתחים עצמם — אבל אחת מהפעולות הבסיסיות המתרחשות במשחק היא אמפתיה.

והגיוון האנושי מחלחל גם לתעשייה, שהיתה במשך הרבה יותר מדי שנים מועדון בנים סגור. לפי אתר סטטיסה, נשים כבר מהוות 46% מכלל הגיימרים (נכון ל־2019) ו־24% ממפתחי המשחקים בתעשייה. וככל שהגיוון האנושי עולה בקהילת הגיימרים, גם התרבות הארגונית בחברות המשחקים תהיה חייבת להשתנות.

יתכן שאנשי התעשייה שהתפטרו בחודשים האחרונים לא באמת חשבו על עצמם כחלק מהבעיה. כמה מהם ודאי ראו את עצמם כטובים יותר מבריוני הרשת, למשל, כי היי, הם יצרו משחקים ששינו את העולם לטובה. אבל בתעשייה שהולכת וגדלה ללא מעצורים, תעשייה שתוארה לא אחת בחודשים האחרונים כ"חסינת מיתון" גם בצל הקורונה — כבר אין להם מקום. כי בסופו של דבר העסקים קודמים לכל. ובעולם של היום, קשה הרבה יותר לטאטא מתחת לשטיח כוכבים שהם גם מטרידנים.

שינוי מערכתי עמוק בעולם הגיימינג ייקח כנראה עוד זמן מה — ובצד של קהילות הרשת, שם זהות היא דבר חמקמק ומעורפל, הוא יכול לקחת נצח. אבל בתעשייה עצמה, שם לאנשים יש שם, פנים, כתובת ותלוש משכורת, דברים מתחילים להשתנות. ואם יש משהו שאפשר לקבוע אחרי שלוש השנים האחרונות הוא שכאשר שינוי מתחיל להתגלגל, הוא כבר לא עוצר.