שר התחבורה

שבו דרים יחדיו דתיים, סוציאליסטים, חיילים, קיבוצניקים ותושבי יישובים קהילתיים צעירים עם קבוצות פייסבוק ערות מאוד של טרמפים, כמו גם מקררים למסירה ופוסטים אישיים יתר על המידה על "תהליכים רגשיים" שעברת.

ומי לא בחגיגה הקולקטיבית? אנשים שנוסעים באוטו על איילון שעה לעבודה מדי בוקר וערב. אנשים שיש להם את המשפחה שלהם, והם שונאים את הווטסאפ של הגן, ואין להם כוח לאף אחד מעבר לזה, בעיקר לא להחזיק שיחה עם בן אדם זר למחצה שיושב לידם במושב הקדמי.

הרי מה היא נסיעת קאר־פול לעבודה אם לא כניסה לפחית מתכת מובילית של תככים, רכילות, התנהגות נחשית, וגרוע מזה - עוד שעתיים ביממה שבהן צריך לדבר על דינמיקות בעבודה. האוכלוסייה שמחזיקה ברכב פרטי לאמא ובעוד רכב פרטי לאבא היא האוכלוסייה שיכלה באותה המידה לנסוע ברכבת, ובכל זאת בחרה לנסוע באוטו – כי היא רוצה להיות לבד על הכביש. לצעוק עם הרדיו, לתקוע נאדים או לחשוב מחשבות אישיות בדממה. זו מדיטציה.

הפקעת נתיבים לצורך יצירת נתיבים שיתופיים היא מעשה של מדינה במיתון, או מדינה אירופאית מתקדמת ומעוררת קנאה, שמשתמשת בפרקטיקות של מיתון במקביל לתל"ג להיט (הכי היפסטרי). גם אם יש נתיב כזה באירופה, זה רק כדי לסמן עוד וי סמלי בטור של אהבת כדור הארץ, כי ממילא יש להם תחבורה ציבורית בובה.

סמוטריץ' התראיין ואמר "פרויקט נתיב פלוס עובד נהדר". אחי, ראינו את הפקק מימין ואת הנתיב הריק משמאלו, אל תהיה לנין. הדבר הזה שגורם כרגע לפקקים איומים על איילון וכביש החוף יכול אולי לעבוד נהדר כשבאוטו שני תלמידי ישיבה: נוסעים ועושים חברותא תוך כדי. הוא עובד פחות טוב בין אלון, גידי ונעמה, שצריכים עכשיו לשבת בקיה פיקנטו של סיוון ולבחור אחת מהשיחות המשמימות הבאות: כמה מביאים לברית של קרן, שי השמין, למה קידמו את חן ולא את נדב שכל כך חיכה לקידום הזה, ומה הקטע שהחברה מנחיתה עליהם מנהל ולא מצמיחה אחד מבפנים. וזה עוד החלק המעניין לפני שמגיעים לשיחת ה"למי יש איזה דגם של דייסון אלחוטי", והדממה הצורמת של זו שיש לה כמו־דייסון ש"טוב באותה המידה".

באיזה קטע אומת ההייטק צריכה לנסוע למשרות ההייטק המבטיחות שלה באווירה של נסיעה למחלבה או למפעל? סמוטריץ' עוד חי את הקסם המדומיין של ישראל הישנה, זאת שנוסעת עם חרמש ומגל בחלק האחורי של הטנדר, מתנגשת כתפיים בעצירות ולא מפסיקה לצחוק, כי אנחנו משפחה. הבעיה שהיום אנחנו לא סובלים אחד את השני, כי אנחנו משפחה. ובדיוק בגלל שאנחנו משפחה לא בא לנו להיתקע יחד באוטו. בא לנו להגיד לאבא סמוטריץ' שייתן לנו את האוטו לבד, בלי שנצטרך להסיע את אחותנו לחוג, ואנחנו בטח לא מביאים ומחזירים את סבתא לארוחת חג. זה האוטו שלנו.