חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// השווקים לקראת שינוי /// הבנק הדיגיטלי מציג גול עצמי /// מנדלבליט מרחיב את גבולות שיקול הדעת /// יהודי ארה"ב מתרחקים מיהודי ישראל
מניות הטכנולוגיה
מגמות משתנות
השבוע החלה בארצות הברית עונת הדוחות, ואלה אמורים לשקף את מלוא העוצמה של הקפיצה הקוונטית שעשו חברות הטכנולוגיה בחודשים האחרונים. בתחילת הרבעון השני השוק והחברות עוד היו תחת שיתוק הקורונה, אבל ברבעון השלישי, זה שמסכמים כעת, כבר הפנמנו את המצב החדש. התרגלנו לחיים בצל הנגיף, והשינויים בהרגלים שלנו התגלגלו להכנסות צומחות של שלל חברות, שעשויות להיות הגדולות אי פעם. אנחנו קונים יותר אונליין, מקבלים סיוע רפואי אונליין, לומדים ועובדים מהבית, והשווי של מי שמספקות את השירותים מזנק. הדוחות הקרובים אמורים להדגים את הממרה שכבר נפוצה בשווקים, על איך 2020 הגשימה את התוכניות העסקיות ל־2024.
השאלה היא אם השיא הזה יהיה גם נקודת המפנה. כבר עתה יש מי שמעריכים, בג'יי פי מורגן למשל, שלחברות הטכנולוגיה אין עוד הרבה לאן לעלות מכאן, לפחות בזמן הקרוב. כך, הכסף עשוי לזרום חזרה למניות של מגזרים מסורתיים יותר, שכבר התחילו לשנות כיוון. עם בחירות לנשיאות ארצות הברית בעוד רגע, יכול להיות שדווקא הענפים ה"ישנים" יככבו בראלי המסורתי של סוף השנה.
/// סופי שולמן
הבנק הדיגיטלי
הפוך, שעשוע, הפוך
השבוע התברר שהבנק הדיגיטלי, שמוקם בימים אלה בידי קבוצה בראשות פרופ' אמנון שעשוע, הצטרף לאיגוד הבנקים. הוא אמור להיות בנק נוח, זריז, שפונה לקהל צעיר ועם בעל שליטה נמרץ ועתיר הישגים — החומרים שמהם יכול להיות מורכב מתחרה חזק שיטלטל את השוק ואת השחקנים הוותיקים והמאובקים. זריז, צעיר, מטלטל, אז מה הוא עושה באיגוד הבנקים? הגוף הזה הוא סמל הבנקאות הישנה, והוא קיים כדי שהבנקים עצמם לא יצטרכו ללכלך את הידיים ישירות במאבקים שמיועדים לצמצם את התחרות ולחסום כל רגולציה שמבקשת לכרסם בכוח העודף של הבנקים. אפילו בנק לאומי, מענקי הענף, הודיע השנה על פרישה מהאיגוד. אז כן, הבנק הדיגיטלי יחסוך כמה מיליוני שקלים על ייעוץ משפטי אם ירכב על הפלטפורמה של איגוד הבנקים, אבל ההחלטה להצטרף אליו היא הגול העצמי הראשון שלו. עוד לפני שיצא לדרך, הוא מבהיר שהוא מעדיף את האינטרסים של העולם הישן, ולא את אלה של ציבור הצרכנים שאחריו הוא צריך לחזר.
/// גולן פרידנפלד
היועץ המשפטי
של מי שיקול הדעת
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט היה השבוע במצב רוח מפויס של סגירת תיקים. אחרי תיקי המניות והצוללות של בנימין נתניהו, גם הפרות הקורונה של גילה גמליאל נקברו. בתיקי ראש הממשלה החשדות זועקים מכל חלקי הפאזל, וכך גם חוסר האמון של היועץ לנוכח חלק מההסברים של נתניהו ובן דודו נתן מיליקובסקי, אבל ראיות לא נמצאו. אצל גמליאל אמנם התגלה השקר, אבל הוא הופל על המחשב והיא נחלצה; אז מה אם צפצפה על ההנחיות במודע ובמצח נחושה, זה רק "שיקול דעת לקוי". בדיוק כמו במשטרה: אכיפה בררנית, הקלות, עסקאות פסולות עם חרדים? זה רק שיקול דעת לקוי של המפקדים בשטח, לא יותר. רק אצל הרב קנייבסקי אין בעיה בשיקול הדעת, רק החלטה ברורה שלפיה לימוד תורה דוחה הנחיות בריאות. ובמקרה שלו, היועץ אפילו לא יפתח תיק, כי עם הקנייבסקים לא מתעסקים. גם זה עניין של שיקול דעת.
/// משה גורלי
בחירות בארה"ב
היהודים נפרדים מישראל
סקר של הוועד היהודי־אמריקאי (AJC) שפורסם השבוע מצא ש־75% מיהודי ארצות הברית מתכוונים להצביע לג'ו ביידן ורק 22% לדונלד טראמפ. אלה שמצביעים לטראמפ הם אורתודוקסים אמריקאים (74% מהם מתכננים להצביע לו). זה משאיר את טראמפ עם שני מעוזי תמיכה יהודיים מובהקים: חרדים בארצות הברית, וישראלים בישראל.
השסע בין יהודי ישראל ליהדות אמריקה מתרחב זה זמן רב, אבל בבחירות האלה בכל זאת קורה משהו נוסף. ראשית, כי מישראל לא רואים את עומק השבר האמריקאי, הגזענות, הפילוג, השחיתות, הכישלון הבלתי נסבל בטיפול בקורונה, כולם תחת כהונתו של טראמפ. הישראלים חושבים רק על האינטרס הישראלי, לא על הנזקים האדירים שגרם הנשיא (והשאלה אם טראמפ בכלל טוב לישראל היא פתח לדיון). מנגד, יהודי אמריקה, שהתרגלו להצביע גם עבור אחיהם במזרח התיכון, עסוקים כעת יותר בבעיות בבית. ואם הם כבר מכניסים לתמונה את נקודת המבט היהודית, הם רואים נשיא שנערץ בידי ארגונים ניאו־נאציים, שמשחרר אמירות אנטישמיות בלי לשים לב, שמפריד תינוקות מהאמהות שלהם. למצביעים יהודים יש חושים חדים במיוחד לסימני אזהרה מבהילים כאלה. בישראל, משום מה, הם לא ממש מהבהבים.
/// ציפי שמילוביץ, ניו יורק
מילת השבוע
//
דור סער־מן
רבני העת הזאת טוענים את התואר במשמעויות בעייתיות
ה"רב" עבר שלל גלגולים במשך ההיסטוריה. בתנ"ך המילה התייחסה בכלל לשר או בעל תפקיד בכיר אחר, לא בהכרח יהודי, למשל נבוזראדן, רב הטבחים הבבלי. בסוף ימי בית שני המונח כבר הוצמד למלומד, שעוסק בהלכה. אחר כך הרב החל לעסוק גם בלימוד הציבור, ובהובלת הקהילה תחת שלטונות זרים.
עכשיו רבנים מובילים את הקהילה תחת שלטון יהודי, אבל לפעמים הוא זר באותה מידה. בנינו רבנות ראשית, אבל הותרנו אוטונומיה אדירה לרבנים שפועלים מחוץ לה. הכוח שבידיהם אדיר, והם הפכו סמלים ליציאה אל מחוץ לקונצנזוס. הרב שך קומם עליו לא מעט אנשים, הרב עובדיה יוסף עורר מחלוקות. מאז 1948 רבנים ניהלו מאבקים חריפים, בשם הדת ונגד המדינה.
ובכל זאת נראה שהמצב הנוכחי חסר תקדים, עם רבנים שמורים לקהילות שלהם לפעול כרגיל גם בעיצומה של מגפה עולמית שמסכנת את בריאותם, ובניגוד להוראות המדינה. כשהרב קנייבסקי (או מקורביו, המשתמשים בתוארו והדרו כדי לממש החלטות שהם עצמם מקבלים) מורה לפתוח את תלמודי התורה, הוא מסומן כאויב של בריאות הציבור. בעיני החילונים הוא כמו מחזיר את המונח למשמעותו המקורית, זו שראינו אצל הבבלי, או לפחות לניסוח של חנוך לוין — הנה לנו רב טבחים שמגיש בשר לתותחים.
