בעולם הממשי המחאה של קאפרניק לא שינתה הרבה, שוטרים עדיין הורגים שחורים והיחסים הבין־גזעיים לא היו בשפל כזה מאז שלואיס צעד עם קינג. אבל היא כן שינתה את האופן שבו שחורים תופסים את ה־NFL, ליגה שתמיד היתה שייכת למיליארדרים לבנים ופנתה לקהל שרובו לבן, אך שיווקה תדמית כל־אמריקאית. המחאה של קאפרניק קילפה את המסכה.

קאפרניק (32) התאמן מדי יום בשלוש השנים האחרונות, שמר על הכושר. הוא אפילו הבטיח בשקט שאם יחזור יפסיק למחות בכריעת ברך. אבל האיקס שסומן עליו, כמו גם הפיצוי שקיבל מהליגה בסכום שנותר חסוי, לא אפשרו שינוי של המצב. מנג'רים לא רצו לשמוע עליו.

באוגוסט האחרון הודיעה ה־NFL שהיא נכנסת לשותפות עם Roc Nation, חברת הבידור השייכת לג'יי זי. רק לפני שנתיים סירב ג'יי זי להשתתף בהופעת המחצית בסופרבול. הוא היה כה גאה בסירובו, עד שבלהיט "APESHIT" שר: "אמרתי לא לסופרבול, אתם צריכים אותי, אני לא צריך אתכם". עכשיו ג'יי זי החליט שהוא כן צריך את ה־NFL. הדיל עם הליגה מקנה לו מעורבות בהופעות בסופרבול, כמו גם בפרויקט Inspire Change, שהליגה ייסדה לאחר מחאת קאפרניק "כדי לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק".

על פניו, מה יש לא לאהוב פה. ליגת ספורט אדירה וראפר אולטרה־פופולרי מתאחדים ליצור בידור עם קצת צדק חברתי בצד. אבל ביקום שבו ה־NFL הכניסה שחקן שחור לרשימה שחורה בגלל כריעה בהמנון, בן זוגה של ביונסה שבר את לבם של מי שראו בצעד שלו כמעט בגידה. "לא אכפת לי שתעשה ביזנס איתם", אמרה נסה דיאב, חברתו של קאפרניק, "אבל כן אכפת לי שאתה עוטף את זה ב'צדק חברתי' בזמן שאתה עובד עם ארגון שמונע מקולין לשחק רק כי הוא מחה על חוסר צדק כזה".

התגובות החריפו כשהתברר כי עם מי שהובילו את העסקה נמנים רוברט קראפט, בעלי ניו אינגלנד פטריוטס, וסטיבן רוס, בעלי מיאמי דולפינס, תומכים מובהקים של הנשיא דונלד טראמפ, שגם תורמים לו. "לג'יי זי לא תמיד היה הלוקסוס להימנע משותפויות עם אנשים שלא הסכים איתם...", כתבה ג'מאל היל, מובילת דעה שחורה בולטת, "אבל במקרה הזה העסקה פשוט לא שווה את הקרבת האמינות שלו. הברית הזו משחקת לידי ה־NFL, שנחושה למחוק כל זכר למחאה של קאפרניק".

תומכי העסקה טענו שג'יי זי חושב לטווח ארוך, ואולי אפילו מחפש נתח בעלות בקבוצת NFL כדי להכניס קול שחור לענף. "כולם יודעים שאני מסכים עם סיבת המחאה של קאפרניק", אמר ג'יי זי, "אבל עכשיו הגיע הזמן לפעולות. אם המחאה על המגרש היא הדרך היעילה ביותר, אז שתהיה מחאה על המגרש. אבל אם יש לך אפשרות לעשות שינוי... צריך לקחת את זה. מה נעשה עכשיו? נעזור למיליוני אנשים, או ניתקע כי לקולין אין ג'וב בליגה?".

בשבוע שעבר הודיעה הליגה במפתיע כי תאפשר לקאפרניק לקיים אימון לדוגמה. 25 מ־32 הקבוצות הסכימו לשלוח מאמנים לבחון את הכושר שלו, והתחושה היתה שלג'יי זי יש יד בתפנית. אבל לפני המייקאפ סקס הליגה הציבה שני תנאים: שהאימון יהיה סגור לתקשורת, ושקאפרניק יחתום על מסמך שימנע ממנו לטעון בעתיד כי אינו משחק בגלל חרם עליו. קאפרניק סירב לחתום, האירוע בוטל, והקוורטרבק עשה אימון ראווה פרטי במגרש בית ספר תיכון מול נציגים משמונה קבוצות בלבד. רוב הפרשנים, לרבות שחורים, קטלו את התנהלותו. בתקשורת דווח כי "ג'יי זי חושב שקאפרניק בזבז הזדמנות לגיטימית והפך את האירוע לטריק יחצני". Roc Nation מיהרה להכחיש שהראפר אמר דברים כאלה. ואיש מהמאמנים שנכחו באימון לא התקשר לקאפרניק.

המחלוקת הזו היא סימפטום של ויכוח גדול יותר שמתנהל בקהילה האפרו־אמריקאית. בצד אחד ניצבים האקטיביסטים הצעירים הבלתי מתפשרים, דור ה־Woke, שמאמין כי הדרך היחידה לשוויון היא לפרק לגמרי את הממסד הנוכחי. בצד האחר נמצאים אייקונים שחורים שהצליחו לנצח את השיטה — מברק אובמה עד ג'יי זי; הם טוענים שאחרי האקטיביזם צריכה לבוא פעולה, ושכדי לשנות את המערכת צריך לעבוד בתוכה. כלומר, בלי כניסה לפוליטיקה אי אפשר להפוך את הכריעה של קאפרניק למשהו מעבר לסמל.

הוויכוח הזה מתנהל ברשת וגולש עד הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, שם קיימת חלוקה ברורה בין מצביעים שחורים מבוגרים לצעירים. המבוגרים תומכים בג'ו ביידן, איש הממסד, הצעירים בברני סנדרס ובאליזבת וורן המהפכנים. בבסיסו הוויכוח הזה לא שונה מזה של שנות השישים, בין המחנה הרדיקלי והבלתי מתפשר של מלקולם אקס למחנה הפרגמטי של קינג. בסוף שניהם נרצחו. 50 שנה אחרי, קינג הוא כמעט קדוש נערץ, מלקולם אקס לא, ובבית הלבן יושב אדם שקרא לקולין קאפרניק Son of a bitch והציע לו לעזוב את אמריקה.