איך נראית אפוקליפסה? תעשיית הקולנוע משקיעה מיליארדי דולרים ואינספור אפקטים כבר יותר ממאה שנה כדי להמחיש באופן ריאליסטי את סוף העולם. אבל מי שרוצה לראות איך נראית אפוקליפסה באמת, בשידור חי, צריך רק להפנות את מבטו לתמונות שזורמות בשבועות האחרונים, וימשיכו לזרום בשנים הקרובות, מכל רחבי הגלובוס.
ההצפה החריגה בוונציה, שריפות הענק שכילו חלקים נרחבים באמזונס, העשן הסמיך והרעיל שמכסה חלקים נרחבים מאוסטרליה בעקבות שריפות חסרות תקדים. צילומים קורעי לב של כבאים מחלצים מאזורי הבעירה קואלות - גם כך מין בסכנת הכחדה - שאיבדו את שטח המחיה שלהן ומאות רבות מהן פשוט נשרפו.
אלה אינם אירועים מבודדים, אלא חלק משרשרת התרחשויות שכולן קשורות בשינוי האקלים, או בשם ההולם יותר אסון האקלים. אירועים כאלה, שעדיין מכונים אירועי קיצון, צפויים להפוך בשנים הקרובות לשגרתיים, תכופים וחמורים יותר.
בניגוד לסרטי האסונות ההוליוודיים, הגורמים להם אינם חייזרים, אסטרואיד או נבואה קוסמית. האפוקליפסה היא מעשה ידינו, תולדה של מאות שנות התייחסות לכדור הארץ כאל קופסת ממתקים בלתי מתכלה, ארגז משאבים שאפשר לחפור בו ולשלוף ממנו ככל העולה בדעתנו, מתוך הנחה שהדורות הבאים יתמודדו עם ההשלכות. ובכן, מישהו הריץ את סרט האסונות בפאסט פורוורד. ההשלכות כבר כאן.
העשור הקרוב, שיתחיל בעוד חודש וחצי, הוא אולי התקופה הקריטית בתולדות האנושות. הזדמנות אחרונה לעצור את הרכבת השועטת לעבר שפת התהום, או לכל הפחות להאט קצת את מהירותה.
אין כאן ברוס ויליס או גיבור־על שיצילו את המצב באקט הקרבה עילאי. רק אנחנו, אנשים רגילים שיעשו מעשים נטולי גבורה וזוהר. יקטינו את צריכת הבשר, יצמצמו את השימוש ברכב, ילחצו על חברות מסחריות ופוליטיקאים לעשות יותר כדי להפחית את פליטת גזי החממה והזיהום הסביבתי.
זה תסריט משעמם, אף אולפן לא היה הופך אותו לסרט. אבל זו הדרך היחידה להציל את עצמנו.