פאלו אלטו נטוורקס וצ'ק פוינט הן החברות המובילות בעולם בתחום אבטחת מידע, וצוק מכיר היטב את מייסדי החברה המתחרה שלמה קרמר, מריוס נכט ושויד, שאיתו התיידד עוד ב־8200. קרמר כבר לא מעורב בצ'ק פוינט, נכט הוא כיום יו"ר החברה, אבל שויד נותר הפנים שלה, המנהל הריכוזי מאוד מאז הקמתה ואולי האיש המשפיע ביותר על חייו המקצועיים של צוק, מי שבאופן עקיף מכתיב רבות מפעולותיו. למשל, את העובדה שבאימפריה של פאלו אלטו, שהוא עצמו הקים, הוא נותר תמיד סמנכ"ל.

"מבחינתי לנהל אנשים זה בזבוז זמן", אומר צוק. "אני לא טוב בזה, אני לא אוהב את זה, ואני חושב שאנשים טכניים צריכים לבחור בשלב מוקדם בקריירה מה הם באמת רוצים — לנהל אנשים או לנהל טכנולוגיה. מי שבוחר בניהול אנשים נהפך לסמנכ"ל מוצרים ומי שאוהב טכנולוגיה נהפך לסמנכ"ל טכנולוגיות. יש כאלה שבוחרים להיות מנכ"ל — זו מלכתחילה טעות לאנשים טכניים, להיות מנכ"ל. כשהחברה מצליחה המנכ"ל צריך להיות איש מכירות ושיווק. כל שעה ביום שלי שאני צריך להתעסק במשקיעים, אנליסטים או בעיות כוח אדם זו שעה שאני לא משקיע בעתיד החברה. אני הרבה יותר טוב בטכנולוגיה. אני אף פעם לא הייתי מנכ"ל או יו"ר ואף פעם לא אהיה".

אפילו כאן הרמז לשויד, איש טכנולוגיה ומנכ"ל שסופג הרבה ביקורת, מובהק.

אמרת פעם לשויד שהוא לא צריך לנהל?

"לא אמרתי לו את זה אף פעם".

זה הראיון הנרחב הראשון שלו זה שנים. על פניו, נראה שצוק התבגר, שהוא מאופק יותר. אחרי שנים שבהן המלחמה עם שויד היתה על פני השטח, לרגע נראה שצוק מיושב בדעתו יותר, כאילו למצליחן האמריקאי אין עוד צורך לשגר חצים לנמסיס הנצחי שבמזרח התיכון. זה לא האיש שבתחילת העשור הקודם לוחית הרישוי של המכונית האמריקאית שלו היתה "CHKPKLR" (צ'ק פוינט קילר). ופאלו אלטו היא כבר לא החברה שלפני שש שנים תלתה בנתיבי איילון, בסמוך למשרדי המתחרה, שלט חוצות ענקי שאומר: "זה עתה עברתם את צ'ק פוינט. גם אנחנו", כדי לחגוג את העובדה שהם הוכתרו לחברת האבטחה הטובה בשוק.

"בניגוד למה שחושבים, זה לא הייתי אני", אומר כעת צוק. "לוחית הרישוי היתה רעיון של מחלקת השיווק בנטסקרין" – החברה שקנתה את חברת האבטחה שצוק הקים אחרי שעזב את צ'ק פוינט, כלומר עוד לפני פאלו אלטו – "ושלט החוצות היה רעיון של המרקטינג בפאלו אלטו, שמדווח למנכ"ל. אני לא המנכ"ל".

ואף פעם לא רצית להיות המנכ"ל, מי שמקבל את ההחלטה הסופית? אומרים שעזבת את צ'ק פוינט כשהיית המהנדס הראשי ושויד לא הסכים להגדיל את תקציב הפיתוח. אולי סוף־סוף תסביר מה בדיוק קרה ביניכם?

"אני האמנתי ועדיין מאמין שהגישה בסייבר שלפיה לכל בעיית אבטחה צריך לקבל פתרון מחברה אחרת היא לא הגיונית. חברה לא יכולה להגיד 'אני הגדולה, הלקוחות אוהבים אותי ותמיד יקנו ממני, אז למה לי לפתח עוד מוצרים בתחום אם אני יכולה בלי זה להגיע לרווח תפעולי של 50%'. מבחינתנו צריך להיות איזון בין הרווחיות לפתרון הבעיות של לקוחות, כלומר להמשיך לפתח גם כשזה מפחית מהרווחיות" – ביקורת שנשמעת שוב ושוב על שויד, אגב, גם מאנשים שאינם ניר צוק: שצ'ק פוינט לא משקיעה מספיק בפיתוח. "כשהייתי בצ'ק פוינט חשבתי שהיא צריכה לגדול ושהלקוחות לא צריכים ללכת לחברה אחרת בכל פעם שמתעוררת בעיית אבטחה חדשה. לחברה כמו צ'ק פוינט יש החובה והיכולת לפתור את הבעיות האלה".

אז הוא עזב אותה ב־1999, חמש שנים אחרי שהצטרף לחברה. בשנת 2000 הקים את OneSecure, ששנתיים אחר כך נמכרה לנטסקרין ב־45 מיליון דולר. כעבור עוד שנתיים גם נטסקרין נמכרה, לג'וניפר, ב־4 מיליארד דולר, וצוק היה לסמנכ"ל הטכנולוגיות של הענקית האמריקאית בגיל 33 בלבד. אבל הארגון הגדול והמסורבל לא התאים לו, וכעבור שנה עזב והקים את פאלו אלטו, שמנסה מאז להגשים את החלום לספק לארגונים אבטחה מקוונת כוללת.

פאלו אלטו עקפה את צ'ק פוינט, וכיום נחשבת החברה המובילה בעולם בסייבר, עם נתח השוק הגדול ביותר וכ־60 אלף לקוחות. ב־2015 היא עקפה את צ'ק פוינט גם בשווי, שעומד כיום על כ־24 מיליארד דולר לעומת 18 מיליארד (שתיהן נסחרות בנאסד"ק). לעומת זאת, ההבדל בגישה לרווחיות ולפיתוח ניכר בשורת הרווח: צ'ק פוינט מתגאה באחד משיעורי הרווחיות הגבוהים בהייטק, כשחצי מההכנסות שלה מגיעות לשורה התחתונה, ואת השנה הקודמת היא סיימה עם רווח נקי של 821 מיליון דולר. פאלו אלטו הפסידה 82 מיליון.

צוק, מן הסתם, לא מתרגש. "המדידה הכי חשובה היא תזרים מזומנים חופשי — ואנחנו מייצרים מיליארד דולר בשנה, מה שאומר שחשבון הבנק שלנו תופח בערך בסכום הזה בכל שנה. ביום האנליסטים שלנו, שהתקיים לא מזמן בניו יורק, אמרנו שתזרים המזומנים החופשי יהיה 4 מיליארד דולר בשלוש השנים הקרובות. לקרוא לזה הפסד? הלוואי שכולם היו מפסידים כמונו". אבל כן, הוא יודע שהמשקיעים רוצים רווחים, ולא רק תזרים והשקעות במו"פ. "מובן שאנחנו רוצים להיות רווחיים, ונגיע לשם. ככל שההכנסות יצמחו הפער ייסגר", הוא אומר, אבל מסרב להעריך מתי זה יקרה.

אלא שגם צ'ק פוינט מייצרת מזומנים בקצב של מיליארד דולר בשנה, ולה אין חוב, לעומת חובות של 1.4 מיליארד דולר לפאלו אלטו. ובעוד לישראלית יש יתרות מזומנים של 4 מיליארד דולר, למתחרה האמריקאית שלה יש רק 2.8. אז הניצחון מורכב, לא מוחלט. ובכל זאת, השוק אוהב יותר את הסייבר של צוק מאת זה של שויד, מה שבא לידי ביטוי בשווי החברה. בקרב בכירים בעולם הסייבר ובשוק, צוק נתפס כמי שמחזיק בחזון הנכון, בהסתכלות הראויה על העתיד, ומחולל צמיחה מהירה, בעוד שויד היה אמנם חלוץ ופורץ דרך, עם הצלחה אדירה, אבל הוא קצת "נתקע" בגלל התנהלות שמרנית מדי בכל החזיתות, שהופכת את צ'ק פוינט לחברה רווחית מאוד אבל כזו שצומחת לאט ולא משכילה לדהור קדימה בשוק הבוער של הסייבר.

ולצוק, כאמור, יש שלל הסברים הנוגעים לסוגיית הרווחיות, ואפילו הם מכוונים נגד צ'ק פוינט. "ההפסד שלנו הוא בעיקר תוצאה של רישום חשבונאי של תגמול במניות", הוא אומר, ומכוון לכך שפאלו אלטו נחשבת אחת החברות הנדיבות מבחינת תגמול לעובדים, ומחלקת מניות לא רק לבכירים אלא גם לעובדים רבים. הבכירים, מיותר לציין, לא מקופחים. צוק עצמו קיבל בשנת הכספים האחרונה שכר בעלות של 35.7 מיליון דולר, רובו בתגמול מנייתי, ובסך הכל החברה שילמה לחמשת בכיריה סכום אדיר של 170 מיליון דולר, מתוכם 161 מיליון דולר במניות. המנכ"ל ניקש ארורה (לשעבר נשיא סופטבנק) מדורג חמישי מבחינת גובה השכר בקרב מנהלי החברות שנסחרות בארצות הברית, מיד אחרי מנהלי דיסני ואפל, עם שכר בסיס של מיליון דולר בשנה — ועוד 129 מיליון במניות.

כשאני שואלת כמה ממניות החברה הוא עדיין מחזיק, לצוק לוקח לא מעט זמן להיזכר, להבדיל מהתשובות המהירות שהוא שולף בנושאים אחרים. לאחר שפשוף מתמשך של המצח הוא אומר: "אני מחזיק כיום קצת פחות מ־2% בפאלו אלטו, עם האופציות".

‍זהו? לא חבל שוויתרת על כל כך הרבה מניות?

"לא, ככה שכרנו אנשים טובים, ומבחינתי עדיף 2% מ־20 מיליארד דולר מאשר 20% מאפס. פאלו אלטו גדלה מהר מאוד ורוצה את העובדים הטובים ביותר בשוק, בשביל זה צריך לתת להם מניות. הרבה מהמתחרים שלנו לא עושים את זה, לא מתגמלים מספיק את העובדים אלא רק את המנכ"ל, ובגלל זה אין להם את העובדים הכי טובים. להרבה אנשים בחברות אחרות יש יותר כסף ממה שהם צריכים".

ושוב אנחנו חוזרים לצ'ק פוינט. הונו של שויד הוערך השנה בידי "פורבס" ביותר מ־3 מיליארד דולר. את השכר שלו הוא מקבל במניות, וב־2018 הסכום שקיבל הסתכם באופן מקרי ב־35.8 מיליון דולר (לעומת 35.7 עלות השכר של צוק, כאמור). וצ'ק פוינט נחשבת בהייטק הישראלי "קמצנית" יחסית מבחינת תגמול לעובדים. "אולי יש להם רווח, אבל אין להם הטאלנט הטוב בשוק. אלה בסוף עוזבים, כי צריך לתגמל אותם. לכן גם אין להם צמיחה כמו שלנו".

כשאתם בונים כעת את מרכז הפיתוח הישראלי של פאלו אלטו, אתם לוקחים עובדים מצ'ק פוינט?

"לא מצאנו המון ששווה לשכור".

אחרי יותר מ־20 שנה בארצות הברית, רובן בחברות אמריקאיות, מרכז הפיתוח הצומח בתל אביב מחזק כעת את הקשר המקצועי של צוק לישראל. בחמש השנים האחרונות פאלו אלטו קנתה כאן שישה סטארט־אפים ב־1.5 מיליארד דולר, שלושה מהם רק בשנה האחרונה. רוב העובדים המשיכו תחת פאלו אלטו, ועל הבסיס הזה היא גיבשה מרכז פיתוח שמונה כבר 500 עובדים. זה מהלך משמעותי לחברה שיש לה "שניים וחצי מרכזי פיתוח", כהגדרת צוק – המרכזי בסנטה קלרה, קליפורניה (כ־1,000 עובדים), התל־אביבי, ועוד אחד קטן בבנגלור, הודו, עוד ירושה מרכישה שביצעה. מבחינת צוק, זו כמובן עוד דרך לא להפסיק לרגע את הפיתוח, כפי שרצה לעשות אז, בצ'ק פוינט.

כך, לא מגולח, עם טי־שרטים מאוירות וג'ינס מהוה שבכיסו דרכון ("הדבר היחידי שאני חייב שתמיד יהיה עליי"), צוק מסתובב בעולם, בג'ט לג כמעט תמידי. פגשתי אותו החודש בכנס השנתי של פאלו אלטו בברצלונה, שבו הוא מציג (גם על הבמה, עם טי־שירט ולא בחליפה) את מוצרי האבטחה החדשים של החברה. את רוב הזמן הוא עדיין מעביר בקליפורניה, אבל מספר הביקורים שלו בישראל עלה כעת כשבתו — הבכורה מחמשת ילדיו, בני 20 עד 3 — משרתת בצבא.

אז למה להיכנס לישראל?

"לפני חמש שנים קנינו את סייברה, גם כדי להיכנס לשוק שבו היא התמחתה, אבל בעיקר כדי להיכנס לישראל. יש בארץ הרבה חברות סייבר, כך שזה הגיוני להפעיל כאן את מרכז הפיתוח השני שלנו".

סייברה נקנתה ב־220 מיליון דולר, ואחר כך נקנו לייטסייבר ביותר מ־100 מיליון דולר, וסקדו, בסכום דומה. השנה הקצב הואץ: דמיסטו נקנתה ב־560 מיליון דולר, טוויסטלוק ופיורסק בחצי מיליארד לשתיהן יחד. כל אלה נחשבים מחירים נדיבים יחסית. או במילים אחרות: פאלו אלטו ידועה כמי שמשלמת הרבה תמורת הסטארט־אפים שהיא קונה.

"אלה לא מספרים שמצוצים מן האצבע, אלא מחיר השוק, גם אם אולי מעט מנופחים", אומר צוק. "בחלק מהחברות הרכישה החזירה את עצמה מהר מאוד – קנינו את הסטארט־אפ במכפיל מכירות גבוה אבל מהר מאוד הגדלנו את המכירות והבאנו אותן לרמה של מכפיל המכירות שלנו, שהוא נמוך יותר. בעיקרון אנחנו מעדיפים לעשות רכישות קטנות יחסית, אבל המדידה היא לא לפי כמה משלמים אלא לפי השלב שבו נמצאת החברה שקונים: עדיף שלא יהיו לה אלפי לקוחות אלא עשרות או מאות, כי כך קל יותר לעשות את האינטגרציה. זה מה שחשוב, ולא הכסף. הכסף בא אחר כך".

‍איך אתם בוחרים את הסטארט־אפים לרכישה?

"יש לנו road map, והרכישות נעשות כדי לקדם אותה. יש שיקול של קנייה מול פיתוח פנימי, אבל הנטייה היא לקנות כי אם יש סטארט־אפ עם צוות שחי ומת על משהו ספציפי שאני צריך, זה עדיף לי מלפתח אותו. חברה קטנה תעשה את זה טוב יותר. וצריך שלסטארט־אפ יהיו כבר מכירות, שהתנסה בשוק ויודע מה עובד ומה לא".

אז איך קורה שרבות מהחברות נמצאות בישראל? זה לא קצת הייפ, איכותו של הסייבר הישראלי?

"יש משהו טוב הרבה יותר בסייבר הישראלי. יש פוקוס על רעיונות משוגעים, דרכים יצירתיות לפתור דברים. בארצות הברית רואים את זה פחות. אבל בישראל יש אתגר גדול יותר בלתרגם טכנולוגיה למוצר. כדי להפוך טכנולוגיה למוצר צריך כמה דברים, העיקרי הוא להקשיב ללקוחות, להבין אותם ולהבין איך הם עובדים, ישראלים לפעמים פחות טובים בלהקשיב. וישנו אתגר המרחק — בישראל מפתחים טוב ללקוח הישראלי, אבל זה פחות עובד אצל לקוחות גדולים".

העובדים המקומיים, לדבריו, "אפקטיביים הרבה יותר. הפריון בהייטק בישראל הוא אחלה. ואנחנו נותנים להם משימות שנראות בלתי אפשריות, ואצלם יש סיכוי גבוה הרבה יותר שהם יצליחו. לפני כמה חודשים אמרנו לפיתוח בישראל: קחו את מערכות הניהול של כמה מוצרים ותאחדו אותן למוצר אחד, על הדרך תוסיפו עוד 25 תכונות. הם עשו את זה בתוך שלושה חודשים. זה לא היה קורה בשום מקום אחר בעולם".

מה עתידו של המרכז הישראלי?

"לא יודע אם הוא יהיה גדול יותר מהאמריקאי, אבל לא אגיד שלא".

בכל מקרה, מסע הקניות של פאלו אלטו נמשך, "גם בארצות הברית, אבל לא באותו סדר גודל. ואנחנו מחפשים חברות כל הזמן". רק השבוע הודיעה החברה על עסקה נוספת, והפעם קנתה סטארט־אפ אמריקאי ב־150 מיליון דולר. אבל כעת ייתכן שהשוק כבר חושש מריבוי הרכישות האלה, במיוחד כשההודעה על האחרונה יצאה במקביל לדו"חות הרבעון האחרון, שבו נרשמו נתונים פחות טובים במכירות, צמיחה של פחות מ־20% ותחזית לרבעון הבא שצופה הפסד גבוה יחסית.

פאלו אלטו, כאמור, נחשבת חברה נדיבה, וההייטק הישראלי גם כך משומן היטב, עם משכורות עתק בגוגל, אמזון ועוד. החברה של צוק ודאי לא עוזרת להרגעת בועת העובדים המקומית, אבל הוא מתעקש שהם מנסים להיזהר. "זה מסוכן מאוד לתת הצעות מפתות לעובדים מסוימים, כי בסוף זה תמיד יוצא החוצה. חבל להרוויח עובד אחד ולהרגיז 50. היו מקרים שהפסדנו עובדים שהתחרינו עליהם, אבל ההבנה היא שחייבים לשמור על איזון בתוך החברה, בעיקר באותו מרכז פיתוח, מתוך הנחה שהמספרים יצאו החוצה".

השכר שלכם גבוה מהממוצע בשוק?

"כשמביאים בחשבון את המניות אני מניח שכן, אבל הוא לא הכי גבוה שיש. ובאים אלינו עובדים מסוג טיפה שונה מאלה שהולכים לחברות שהורסות את העולם".

למה אתה מכוון?

"יש חברות שמשחיתות את העולם, ומשחיתות את השווקים. פייסבוק, למשל, היא חברה שהרסה את הדמוקרטיה בעולם. אין יותר דמוקרטיה בעולם. ויש אנשים שבאופן עקרוני לא מוכנים לעבוד בחברה כזאת. הם מעדיפים לעבוד בחברה שעוזרת לעולם להתקדם ולא לוקחת אותו אחורה. המוטו שלנו הוא להפוך כל יום לבטוח יותר מהיום הקודם. כל יום העובד צריך להגיד לעצמו: אני דחפתי את האבטחה בעולם קדימה. הכיוון שלנו הוא לעשות טוב לעולם, לא 'בוא ננסה להבין מה הצרכן רוצה ונמכור לו את זה' אלא 'בוא נזהה את הרעים'. נכון שיש בישראל כאלה שבאים עם רקע התקפי, אבל אנחנו מנצלים את הידע כדי להגן".

אז אני מנחשת שאין לך פרופיל בפייסבוק?

"אני לא בפייסבוק ולא בשום רשת חברתית, וגם לא הילדים שלי, להם יש רק סנאפצ'ט. יש לי חשבון בטוויטר, אבל אפילו אין לי הססמה, היא רק במחלקת השיווק שלנו. פייסבוק היא לא לקוח שלנו ולא תהיה".

שאלת האבטחה של שירותי רשת שמשמשים את הציבור מעסיקה אותו מעוד כיוונים. בחברות כרטיסי אשראי, למשל, נרשמות שוב ושוב פריצות שמאפשרות גניבה של פרטים פיננסיים ואישיים של לקוחות, חרף העובדה שלחברות כאלה יש עשרות מוצרי אבטחה שונים (של חברות סייבר שונות) כדי למנוע פריצות.

"אנחנו תמיד אומרים שהפורץ צריך להצליח רק פעם אחת, ואנחנו צריכים להצליח 100% מהזמן", אומר צוק. "צריך להבין שכל הכלכלה של האינטרנט נמצאת בסכנה. אנחנו לא רחוקים ממצב שבו הצרכנים יאבדו את האמון בעולם הזה של הקניות באינטרנט, כי האמון נשחק עם כל פריצה שקוראים עליה. לפני שלוש שנים, כשהיו התקפות סייבר נגד טארגט והום דיפו, הייתי צריך להחליף את כרטיס האשראי שלי שלוש פעמים".

‍אבל החלפת כרטיסי אשראי ואז חזרת לקנות שם?

"אני אמנם חוזר לשם, אבל דואג שהחברות האלה יהיו לקוחות שלנו. אנחנו מאמינים שיש הרבה דברים בסייבר שאם אנחנו כפאלו אלטו לא נעשה אף אחד לא יעשה. אף אחד למשל לא מסתכל על אבטחת מידע בענן כמשהו גדול מאוד, ואנחנו כן. לשם כך עשינו רכישות בתחום וכבר הכרזנו על קצב מכירות של 100 מיליון דולר בשנה".

היה אירוע שבו הרגשת שנכשלתם בהגנה?

"בכל שבוע אנחנו מקבלים את רשימת האירועים מהלקוחות, ועד היום לא קרה שאמרתי: איך פישלנו. קרה שהיה מוצר שלנו אבל לא במקום שבו היתה ההתקפה או שהמוצר לא היה מוגדר נכון. יש הרבה לקוחות שחוששים לחסום דברים באופן אוטומטי, וזו טעות".

בעניין הענן, אגב, יש עוד שחקניות בתחום. אפילו צ'ק פוינט נכנסה אליו, עם הרכישה הגדולה בתולדותיה, 175 מיליון דולר תמורת Dome9 הישראלית.

"צ'ק פוינט קנו את מספר שלוש בשוק הזה, ואנחנו את מספר אחת ושתיים. גם אנחנו הסתכלנו על החברה הזאת, אבל אלה שקנינו היו טובות הרבה יותר. נכון ששילמנו עבור טוויסטלוק ופיורסק 500 מיליון דולר, אבל You get what you pay for".

מי המתחרים שלכם כיום מלבד צ'ק פוינט?

"אנחנו לא רואים אותם יותר כמתחרים. בפיירוול הם נעלמו מהשוק. הם מספר ארבע, אנחנו מספר אחת ואחרינו סיסקו ופורטינט.

"להסתמך על זה שהלקוח אוהב אותך זו לא אסטרטגיה", יורה צוק עוד חץ לכיוון שויד, "זו היתה פעם האסטרטגיה של חברות הרכב האמריקאיות, והיפניות הראו להן. פיירוול הוא היום מוצר היגיינה — זה כמו לצחצח שיניים, לא לקחת אנטיביוטיקה. הלקוחות מבינים שאין הגנה של 100%. ואם בהתחלה התוקף צריך להצליח פעם אחת ואנחנו כל הזמן, לאחר החדירה המשחק מתהפך — התוקף צריך לצדוק 100% מהזמן כי כל טעות קטנה שלו כשהוא בפנים תזוהה ותטופל".

ההיגיון הזה עומד גם הוא מאחורי הרכישות, שמתמקדות לא רק בעיבוי האבטחה הראשונה אלא גם ביכולת זיהוי תקיפות מרגע שהתרחשה פריצה. כל הסטארט־אפים שנקנו ואלה שבדרך מכוונים לפתח את המוצר האחד, השלם, הבטוח ביותר, ולכן, אומר צוק, פאלו אלטו לא מעוניינת במיזוגים שמטרתם רק הגדלת נתח השוק. "סיסקו ניסו לעשות את זה והיום הגידול שלהם הוא רק חשבונאי, בשטח הם עדיין מוכרים 30 מוצרים שונים שאין ביניהם קשר. החוכמה היא לעשות משהו שייתן רק מוצר אחד — זה לוקח יותר זמן ויותר מאתגר, אבל זה מה שהלקוחות רוצים".

ואחרי הכל, בכל זאת יש לך משהו טוב להגיד על החברה שבה התחלת את הדרך?

"צ'ק פוינט היא עדיין אחת החברות הישראליות הבודדות שיודעת גם לבנות טכנולוגיה וגם לבנות מוצר. זה לא היה קורה בלעדיי, ובלי הרבה אחרים. העשירייה הראשונה, עם המייסדים, היתה קבוצה של אנשים שגם בנו טכנולוגיה וגם מוצר וזה די ייחודי".

עם שלמה קרמר אתה בקשר?

"הוא היה מהמשקיעים הראשונים בפאלו אלטו והיה בבורד. הוא עושה דברים טובים מאוד בתחום הסייבר".

ועם מריוס נכט?

"אני לא בקשר איתו, אני חושב שהוא פותח בנקים עכשיו".