ר

וב האנושות תזכור את השנתיים האחרונות כקשות, עם אתגרים בריאותיים, רגשיים, משפחתיים וכלכליים שלא הכרנו. אבל מבחינת מיכאל שאולוב, אלה היו שנתיים שהוא תמיד ישמח להיזכר בהן.

בקיץ 2019 Fireblocks, החברה שהוא מנהל ושהקים עם עידן עפרת ופבל ברנגולץ, היתה ב־Stealth — השלב הסודי שבו פועלים סטארט־אפים שמבקשים לשמור על חשאיות לפני שהם נחשפים. היא רק הודיעה אז על גיוס ראשון, קטן יחסית, של 16 מיליון דולר. במרץ האחרון היא כבר היתה יוניקורן, ביולי גייסה 310 מיליון לפי שווי של 2.5 מיליארד. והיום (חמישי) היא מודיעה על גיוס ענקי של 550 מיליון דולר, לפי שווי של 8 מיליארד, שנחשף כאן לראשונה. כן, השווי שלה זינק פי יותר משלושה בתוך חצי שנה, וכעת פיירבלוקס היא אחת משלושת הסטארט־אפים הישראליים עם השווי הגבוה ביותר, אחרי Rapyd ו־Snyk.

הזינוק החריג של החברה נעוץ במוצר שלה: תשתית מאובטחת לעסקאות במטבעות קריפטו. הקריפטו צמח דרמטית בשנתיים החולפות — לפני ההתרסקות הנוכחית השוק כבר הגיע ל־2 טריליון דולר, עוד ועוד עסקים "מסורתיים" משתמשים במטבעות כאלה וההערכה היא שהשנה כבר רבע מהעסקים הקטנים יאפשרו תשלום בהם — ופיירבלוקס דהרה איתם. כיום 15% מהסחר בקריפטו נעשים על התשתית שלה. במקביל, נרשמה התקדמות משמעותית גם בזירה הרחבה יותר, לא של צרכנים פרטיים אלא של השוק הפיננסי הממוסד, שהחלפתו או כיבוש שלו הם החזון הגדול של אנשי הקריפטו; בנקי ענק, כגון גולדמן זקס וג'יי פי מורגן, הקימו לאחרונה מחלקות ייעודיות לנושא ומאפשרים ללקוחותיהם להחזיק מטבעות דיגיטליים ולסחור בהם. פיירבלוקס, מן הסתם, נהנית גם מפריצת הדרך הזאת.

כעת, בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", שאולוב חושף איך הדהירה הזאת נראתה מבפנים, והביאה לגיוס מצטבר של מיליארד דולר — סכום חריג גם על רקע הפריחה הנוכחית בהייטק — מקרנות ענק כגון סקויה, ספארק, ג'נרל אטלנטיק ו־Coatue, מענק הפיננסים האמריקאי BNY Mellon, מקרן השקעות הצמיחה העצמאית של גוגל (CapitalG) ועוד.

"היה כאן תמהיל של שלושה דברים", מסביר שאולוב בסדרה של שיחות זום ממשרדי החברה בניו יורק. "אני חושב שהמשקיעים התחילו להבין שלפחות לעת עתה פיירבלוקס היא השחקן הדומיננטי והמנצח, כמו שהמשקיעים אומרים — האחד. התובנה שמחלחלת היא שאנחנו נהיה הסטנדרט בתעשייה. אני נזהר מלקחת את זה לכיוונים של הפתרון היחידי, כי זה לא, אבל זה כן הפתרון המנצח בשוק. הדבר השני הוא שכל התזה שלנו לגבי כיוון השוק בכל הקשור ל־NFT, DeFi (מימון מבוזר) ותשלומים דיגיטליים מתממשת, הכל קורה בדיוק כפי שאמרנו שיקרה.

"הדבר השלישי הוא שגם כאשר ברקע יש אינפלציה מסוימת במחירים והערכות שווי לחברות, השווי שלנו נתמך בצמיחה שהיא מטורפת באמת. עדכנו את התחזית השנתית שלנו ארבע פעמים בשנה החולפת. בהתחלה העלינו את תחזית ההכנסות מ־8 מיליון דולר ל־25 מיליון דולר, אחר כך ל־35 מיליון דולר, בהמשך ל־45 מיליון דולר ובסוף סיימנו את 2021 עם הכנסות של 60 מיליון דולר. זה גידול של יותר מ־600% בשנה, וגם לשנה הנוכחית התחזית שלנו היא לצמיחה של פי שלושה בהכנסות".

"מהנדסים אנחנו מגייסים רק בארץ, מסיבות של אבטחה. הטכנולוגיה רגישה, ואנחנו שומרים על 50 מיליארד דולר, ולכן חשוב לדעת מי האנשים. אנחנו לא ברמה של המוסד, אבל בהחלט עושים בדיקות רקע יסודיות"

זה לא סייבר, זה פינטק

כדי להבין את המספרים האלה, צריך להבין את המוצר. וכדי להבין את המוצר, כדאי להבין את היצרן. שאולוב (39), נשוי ואב לשניים, עלה בגיל 6 מאוקראינה עם אמו. הם התיישבו בחיפה, שם אמו נישאה למהנדס מחשבים שלימד את הילד לתכנת כבר בגיל 7. בגיל בר מצווה הוא כבר הקים חברה שבנתה אתרי אינטרנט, ובגיל 17 אפילו זכה בפרס על אתר שהקים לחברת שעונים. הוא שירת ארבע שנים ב־8200, וכשהשתחרר למד מדעי המחשב ופיזיקה ואז עבד בנייס. אחר כך הקים את חברת לאקון סקיוריטי (עם אוהד בוברוב), שפיתחה מערכת להגנה על מכשירים ניידים. ברנגולץ היה העובד השני בחברה. כשהיא נמכרה לצ'ק פוינט ב־2015 ב־100 מיליון דולר, שאולוב וברנגולץ נטמעו בענקית הסייבר.

ב־2017, במסגרת העבודה בצ'ק פוינט, הם התבקשו לחקור את פריצת הענק לבורסות בדרום קוריאה, שבה נגנב ביטקוין בשווי של 200 מיליון דולר. ואז עלה להם רעיון, והם יצאו לחברה משלהם, וצירפו אליהם את עפרת; כך נולדה פיירבלוקס, כפתרון לאבטחת נכסים דיגיטליים מפני האקרים, שהוא בעצם לא פתרון אבטחה שמצטרף לטכנולוגיה קיימת, אלא תשתית בסיסית לעסקאות במטבעות דיגיטליים, שהיא פשוט מאובטחת מן היסוד.

"לא רצינו לעשות שוב אבטחה, לרדוף ולעשות שמוזינג לכל CISO (מנהל אבטחה בחברות)", אומר שאולוב. "נכון שהטכנולוגיה והדנ"א שלנו הם סייבר, אבל אני רואה את פיירבלוקס כחברת פינטק".

המפתח של הטכנולוגיה הוא מפתחות: מפתחות האבטחה של הקריפטו פזורים בין כמה מחשבים, מה שמקשה מאוד על התוקפים. הפתרון הזה מבוסס על טכנולוגיית MPC (Multi Party Computation), חישוב רב־משתתפים. זה תחום שישראל מובילה בעשור האחרון, והוא נולד באקדמיה אצל פרופ' שפי גולדווסר (שזכתה עליו בפרס טיורינג), פרופ' עודד גולדרייך (שזכה עליו בפרס ישראל ולבסוף לא קיבל אותו) ופרופ' יהודה לינדל (שהקים את חברת Unbound). עד שהופיעו מטבעות הקריפטו חישוב רב־משתתפים היה שימושי בעיקר בעולמות ההצפנה, בלי יותר מדי יישומים מסחריים. כשעלה הצורך בהגנה על נכסים דיגיטליים אנונימיים, MPC הסתמן כפתרון. במקום להגן על הנכסים האלה באמצעות סיסמה יחידה למחשב שמורכבת מאותיות וספרות, סיסמה שקל יחסית לגנוב או לפרוץ, הפתרון של פיירבלוקס (ומתחרותיה) מפצל את המפתח לכמה מחשבים ויודע לחבר אותם רק עבור המשתמש שלהם; זה כמו מנעול שיש לו כמה מפתחות בעלי צורת קידוד שונה שנשמרים במקומות שונים, וצריך את כולם כדי לפתוח אותו. כלומר כדי "לפתוח את החשבון" ולהשיג גישה לכסף, האקרים יצטרכו לפרוץ בו־זמנית לכמה מחשבים, משימה מורכבת במיוחד. התשתית המוגנת של פיירבלוקס משמשת את המטבע בכל תחנה אפשרית: מעסקאות בין מוסדות בנקאיים, דרך השקעות ועד ארנקים דיגיטליים — תחום שבו התחרות עזה, ובארנקים של המשתמשים בפיירבלוקס יש כבר 50 מיליארד דולר. בעצם, היא מאפשרת את כל סוגי הפעולות בכאלף מטבעות קריפטו שונים.

פיירבלוקס היא מה שמכונה מוצר White-Label, או "מותג פרטי" — היא מספקת לחברות שונות את התשתית שלה ולא ממתגת אותה; המשתמש לא מודע לכך שהעסקאות שלו מתבצעות דרך פיירבלוקס. עם החברות שמשתמשות בה נמנים בנקים מהגדולים בעולם (קרדיט סוויס, BNY Mellon), בורסות, קרנות גידור, חברות תשלומים וגם אפליקציות פיננסיות פופולריות (רובין הוד, Revolut). לפני כשנה היו לה 150 לקוחות, כיום יש כבר 800, ועד כה עברו על התשתית שלה עסקאות ב־2 טריליון דולר. "את השנה הקרובה נסיים כבר עם 1,800 לקוחות", מעריך שאולוב. "התממשות החזון של מטאוורס ו־NFT נותנת לנו דחיפה. בימים אלה גם חברות המשחקים מנסות להבין איך להעביר את המונטיזציה שלהן לקריפטו וזה ייתן דחיפה נוספת".

לצד הזינוק בגיוסים, בשווי, בלקוחות ובעסקאות, גם מספר עובדי החברה זינק בתוך שנה מ־70 ל־260, מחציתם בעיקר בניו יורק — ומחציתם בתל אביב. "אנחנו עוברים משרדים עכשיו בכל העולם כי בכל מקום נגמר לנו המקום. זה נכון גם בישראל, נעבור בקרוב למשרד החדש בחסן ערפה (מתחם מגדלים חדש בפינת הרחובות יצחק שדה והמסגר בתל אביב)".

מאיפה מגיעים העובדים שלכם?

"אנחנו מחפשים אנשים עם התמחות בבלוקצ'יין ואין הרבה כאלה, אז כמו שאנחנו בעצמנו באנו מהסייבר — אנחנו גם עושים הסבה של אנשי סייבר לתחום. זה מעניין אותם מאוד כי זה נותן להם גיוון, משהו אחר ממה שהם מכירים".

קשה יותר לגייס בתל אביב מבניו יורק?

"מהנדסים אנחנו מגייסים רק בישראל".

כל המהנדסים שלכם ישראלים? למה?

"מסיבות של אבטחה. הטכנולוגיה שלנו רגישה מאוד יחסית לחברות סייבר, ואנחנו גם שומרים על 50 מיליארד דולר של קריפטו, ולכן חשוב לדעת מי האנשים שאנחנו מגייסים, איפה הם גרים, מי הם בדיוק. בישראל הרבה יותר קל לנו לבדוק ולשים את הקונטרול שאנחנו צריכים. אנחנו לא בודקים ברמה של המוסד, אבל בהחלט עושים בדיקות רקע יסודיות. בישראל אני יודע בדיוק למי להתקשר, עם רשת הקשרים שיש לנו אני מגיע לכל אחד בשלושה טלפונים. בכל מקום אחר בעולם זה די קשה".

יש בועה? תהיה הנפקה?

פיירבלוקס היא כרגע המובילה בתחומה, אבל לא היחידה. גם המתחרות שלה — כולן ישראליות או עם מייסדים ישראלים — רשמו שנה מצוינת. Curv נמכרה לפייפאל ב־200 מיליון דולר במרץ; Shard X נמכרה לג'מיני, פלטפורמת הקריפטו של התאומים קמרון וטיילר וינקלווס, ביוני; ובדצמבר Unbound נמכרה ב־200 מיליון דולר ל־Coinbase, ענקית הקריפטו ששווייה 40 מיליארד דולר ומתכננת להקים בישראל מרכז פיתוח.

ומעל כולן מתנוסס השווי הנוכחי של פיירבלוקס, שמעורר תהייה אם לא מדובר בבועה. יש כאן גם עניין דורי: "זקני השבט" של הסייבר, גיל שויד, שלמה קרמר וניר צוק, היו המנטורים של הדור הבא בתחום, ובראשם שאולוב, יבגני דיברוב (ארמיס) ואסף רפפורט (Wiz). שלושת אלה שירתו במודיעין במקביל, מכירים היטב זה את זה, מיודדים, נפגשים בשעות הפנאי, וגם משקיעים יחד בסטארט־אפים צעירים. שאולוב אגב מתאפיין בעוד "טיקט": הוא היה אחד הראשונים בעולם שהצליח לשכנע את שויד לפתוח את הארנק, כשמכר לו את לאקון (מאז הרכישה ההיא, ב־100 מיליון דולר, צ'ק פוינט עשתה רק עסקה אחת גדולה יותר).

אבל לאחרונה שויד, קרמר וצוק הביעו חשש, מפורש יותר או פחות, שיש בועה, וששווי החברות של ה"צעירים", בעיקר באזורי הסייבר, מוגזם. שאולוב מסרב להתרגש: "יש לי הרבה כבוד לשויד וקרמר, עבדתי איתם שנים, אבל נראה לי שהאמת היא באמצע".

מה זה אומר? זינוק של פי שלושה וחצי בשווי בתוך חצי שנה לא מעורר גם אצלך חשש לבועה?

"ב־2014 אסף (רפפורט) ואני הייינו בבייסקאמפ של סקויה, מעין סופשבוע עם סדנאות שהקרן מארגנת לחברות הפורטפוליו שלה. אני זוכר שגם אז אמרנו שיש בועה, היתה תחושה של רגע היסטורי בסייבר — ומאז הכל רק עלה. כבר אז היינו שנינו בשוק מכמות הסטארט־אפים ומכמות הכסף, חשבנו שהיו יותר מדי סטארט־אפים בסייבר, אצל רובם גם לא היתה התאמה בין  המוצר לשוק (product-market fit). היום יש פחות חברות, ויש תשתית טובה יותר. כשהתחלתי את לאקון חוץ מלקושש עצה משלמה קרמר ומיקי בודאי לא היה עם מי לדבר כמעט בישראל. היום יש קרנות שמתמחות בסייבר — סייברסטארטס של גילי רענן, גלילות, YL ו־Team8. זו תשתית מאוד חזקה, שיכולה לקחת אנשים מאפס לעשר, מאפשרת להגיע למכירות ולגייס בכירים ומבטיחה שפחות סטארט־אפים מבעבר ייכשלו".

אז הבסיס יותר טוב. זה עוד לא מסביר את השווי.

"מה שקורה ברמות השווי לא קשור לחברה ספציפית אלא לתופעה מקרו־כלכלית של עליית המכפילים מאז הקורונה. הסיבה לכך היא ש־40% מהכסף בעולם הודפס בשנתיים האלה, והוא צריך למצוא לאן לזרום. קרנות הון סיכון עשו ביצועים מרשימים בשנתיים האחרונות, לא רק על הנייר אלא גם בהנפקות, היו להן תשואות מדהימות, וזה יוצר מכפלה נוספת של כמות הכסף. עכשיו הן מגייסות עוד יותר כסף, אפשר לומר אפילו שהסכומים פסיכיים. לפני כמה חודשים מישהו אמר לי: 'אנשים מסתכלים לא על 2025, אלא על 2027'. זה משהו גלובלי. אין גם משהו ספציפי לסייבר, בפינטק למשל המכפילים עוד יותר מטורפים, ראי רובלוקס וראפיד".

בשבועות האחרונים הכיוון בחברות הציבוריות משתנה — הנאסד"ק איבד מאז נובמבר יותר מ־10% — אבל בשוק הפרטי עוד לא רואים תיקון כזה. רק לפני שבועיים, למשל, קרן אנדריסן הורוביץ השלימה גיוס של 9 מיליארד דולר לקרן הייטק וכעת מגייסת בנפרד 4.5 מיליארד דולר לקרן שתוקדש רק להשקעות בקריפטו. השאלה היא כמובן עד כמה חברה בסדר גודל של פיירבלוקס יכולה להמשיך לשחק בשוק הפרטי.

"אם מנתחים מי יכול לקנות אותנו, אז למשל ויזה - יש לה קופה של 400 מיליארד דולר, וזה לא מספיק. לשחקנים המסורתיים יש הרבה כסף, אבל הם כל כך לא מבינים קריפטו שהם לא יכולים לבצע שום דבר אסטרטגי בשוק"

שלוש מתחרות שלכם כבר נמכרו. בשווי הנוכחי שלכם, יש סיכוי שמישהו יקנה גם אתכם?

"Never say never, אבל כשמנתחים את תמונת השוק היום אני לא חושב שלשווי הנוכחי שלנו יש היתכנות לרוכש כלשהו. מעבר לכך, חלק מאוד גדול מהערך שאנחנו מספקים הוא הרשת שלנו, ואם שחקן אחד יקנה אותנו הוא יאבד חלק גדול מהביזנס. קוינבייס למשל הפסיקו את העבודה עם רוב הלקוחות של אנבאונד ופייפאל הפסיקו עם רוב הלקוחות של Curv. אם מנתחים מי בכל זאת יכול לקנות אותנו, אז למשל ויזה — יש לה קופת מזומנים של 400 מיליארד דולר, וזה לא מספיק. לרוב השחקנים המסורתיים האלה יש הרבה כסף, אבל הם כל כך מאחור בכל הנוגע לקריפטו וכל כך לא מבינים את השוק, שיש מעט מאוד דחיפה מצד ההנהלה והבורד. הם לא יכולים לבצע שום דבר אסטרטגי בשוק הזה כרגע. בינתיים הדומיננטיות שלנו עולה, וזה מוביל אותנו לשוק הציבורי בהמשך הדרך".

השוק הציבורי עדיין לא לגמרי פתוח לחברות כמוכם. בינתיים קוינבייס, בורסת הקריפטו הגדולה בעולם שהונפקה השנה, היא ההצלחה הכמעט יחידה בגזרה. כל פעילות שנוגעת לקריפטו נבחנת בידי רשות ניירות ערך תחת זכוכית מגדלת, ורואים את זה למשל בעיכובים בהנפקה של eToro הישראלית.

"אנחנו לא מחפשים להנפיק בשנה הקרובה, אבל אם מסתכלים על חברות כמו סטרייפ, שהגיעה לשווי של 100 מיליארד דולר בשוק הפרטי, ברור שמתישהו היא תנפיק. אני חושב שבשנה־שנה וחצי הקרובות קוינבייס לא תהיה היחידה שתיסחר, גם אי־טורו וגם ג'מיני כבר במסלול להנפקה. יש לא מעט חברות בתחום שאני יודע שכבר מכינות תשקיפים, ואני לא מתיימר להגיד שאני רוצה להיות החלוץ בנושא הזה. אני מעדיף לא להיות זה שעובר בשביל עם המצ'טה".

על המפגש בין עולם הקריפטו לבורסה מעיבה היום שאלה מרכזית אחת, שרשות ניירות ערך צריכה להכריע בה בכל יום: האם מטבעות קריפטו הם מטבעות לכל דבר ועניין, או ניירות ערך, בדומה למניות. ואף ששחקני הקריפטו מנסים לסמן אותו כל הזמן כמטבע, בפועל הביטקוין ודומיו מתנהגים יותר כמו שוקי מניות, על הטלטלות שבהם. כיצד לדעתך יסתיים הדיון בסוגיה?

"אם אנחנו מדברים על מטבעות שמגובים בדולר (Stablecoins), בסוף 98% מהערך של המטבע מוחזק בדולר נזיל בבנק. במטבעות רגילים הבנקים נדרשים להחזיק ב־15% נזילות בלבד, כך שסטייבלקוינס מובטחים בנזילות גבוהה. ואם יש גיבוי דולרי, ברור שהנכס כפוף בצורה ישירה לכלכלה. אני חושב שהפד יכריז בקרוב על חברות כגון Circle, שעומדת מאחורי מטבעות מגובי דולרים, כעל בנקים — ועם הטלת הגבלות מסוימות. אנחנו בכל מקרה מחילים על עצמנו דרישות וסטנדרטים קפדניים מאוד, לא עובדים עם גופים שמפירים סנקציות כלשהן, ולכן גם לבנקים אין בעיה לעבוד איתנו. והעולם הפיננסי לא כל כך אוהב להיזכר בזה, אבל מי שכמעט פירק את המערכת הפיננסית העולמית ב־2008 היה בנק, ליהמן ברדרס", הוא צוחק.

למתחרים יש רק פטיש

מהבחינה הזאת, השקעות של גופי ענק וגם הרכישה של המתחרות בידי חברות גדולות מספקות לתעשייה הזאת בכלל ולפיירבלוקס בפרט איזו חותמת הכשר. ובינתיים, שאולוב לא מוטרד מהמתחרים. "Curv הכי קרובה לפתרון שלנו מבחינת הטכנולוגיה, ואנבאונד הכי רחוקה ממה שאנחנו עושים.  היא הוקמה ב־2014 כדי לספק טכנולוגיה גנרית למגוון רחב של אפליקציות סייבר, ופשוט החליטה להתמקד בקריפטו. מה שהיא יצרה הוא סוג של פטיש שאפשר לדפוק איתו על כל דבר. זה נותן פתרון לניהול מפתחות שונים, אבל זה לא ייעודי לקריפטו. לכן גם החדירה שלהם לשוק שלנו נמוכה. מהצד האחר, קוינבייס הכריזה לפני חצי שנה שהיא רוצה להיכנס לטכנולוגיה של ארנקים. הם ניסו לפתח את זה לבד, בהמשך התייעצו איתנו ועם עוד חוקרים בתעשייה, וכנראה קצת נשבר להם, אז הם קנו את אנבאונד. היא נותנת להם את מה שהיה חסר, וזה בעיקר יכולת הפיתוח, עם הקמת המרכז בישראל.

"לדעתי מישהו מכר להם סיפור טוב שבישראל אתה יורד למטה וגורף 30 מהנדסי סייבר עם שופל", הוא שוב צוחק. "המציאות שונה. כל מתכנת שמגייסים היום לסייבר, אני או יבגני בארמיס או אסף ב־Wiz, אנחנו צריכים להתקשר אליו בעצמנו ולשכנע אותו למה לעבוד כאן ולא אצל מישהו אחר".

נוסף למתחרות, החברה של שאולוב מתמודדת כעת גם עם תביעה שהיא עוד עדות למורכבות של עולם הקריפטו. חברה אחרת בתחום, סטייקהאונד, הגישה ביוני האחרון תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד פיירבלוקס, בטענה שהיא אחראית לאובדן מטבעות דיגיטליים בשווי 75 מיליון דולר. התובעת דורשת את הסכום בחזרה, משום שלגרסתה רשלנות של עובד פיירבלוקס, שלא ביצע גיבוי של המפתחות, הוביל לאובדן הכסף. עורכי הדין של פיירבלוקס הורו לשאולוב לא להתייחס לתביעה, אבל החברה עצמה טענה כי הפרויקט של סטייקהאונד לא היה חלק מארנק ה־MPC הרגיל של החברה, ולמעשה המפתחות יוצרו ואוחסנו בידי הלקוח מחוץ לפלטפורמת פיירבלוקס. "הלקוח לא אחסן את הגיבוי למפתחות באמצעות ספק שירות צד ג', כפי שמורות ההנחיות שלנו", מסרה החברה.

כל זה לא מעכב את שאולוב בדרך לחזון הגדול. הוא מסתכל על SWIFT, המערכת הוותיקה לתקשורת פיננסית בין בנקים, ומאמין ש"אנחנו יכולים להיות ה־SWIFT של המטבעות מגובי דולר. אלא שבניגוד ל־SWIFT, שהיא מערכת סגורה שמעצימה את הגדולים, הבלוקצ'יין משטח את ההיררכיה ומאפשר לבצע הכל מהר יותר, בין השאר גם העברה ישירה מארנק לארנק".

אתה מאלה שרואים בקריפטו את המפתח לשינוי כל העולם הפיננסי?

"אני חושב שבעתיד באמת לא נראה יותר מתווכים פיננסיים, לא רק SWIFT אלא גם חברות כרטיסי אשראי בפורמט הקיים כבר לא יהיו, ודאי לא כגופי סליקה, וגם חלקים בבנקים, למשל חדרי מסחר במטבעות, ישתנו דרסטית. הכל יהיה ישיר. אני מעריך שבטווח הנראה לעין הבנקים יתעשתו ויזוזו מהר בכיוון הקריפטו, כמו שקורה בתקופה האחרונה בארצות הברית. שם כל מי שאמר לפני שנה שמדובר בפירמידות נתפס בינתיים עם המכנסיים למטה ועכשיו מנסה לסגור את הפער. מי שירוויחו מהשינוי הטקטוני הן החברות שמתקשרות מול הלקוח הסופי, כגון פייפאל, אבל גם הבנקים יכולים להרוויח אם יעברו לטכנולוגיה החדשה מהסוג שאנחנו מספקים. ביטקוין לא יהיה אמצעי תשלום מרכזי בזמן הקרוב, אבל התשתית של כל הנכסים הכספיים שלנו הולכת להשתנות, וזה יוביל לדמוקרטיזציה וגישה ליותר אנשים".