התפטרות אברכהן

זמן לשיקום האיזון

עזיבתו הפתאומית של מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן מציפה שוב את אחד האתגרים החדשים יחסית במגזר העסקי המקומי: התנהלות של חברה ללא גרעין שליטה. שופרסל נמצאת במצב הזה כבר שנה וחצי, מה שעורר מאבק בין המנכ"ל לדירקטוריון.

אברכהן היה הדמות הדומיננטית, גם בלי בעלים היה ברור מי בעל הבית, אלא שהאיזון הופר כשהוא חצה את הקו שמפריד בין המנהלים לבעלים, והחליט להתערב בבחירת היו"ר. וכשהדירקטוריון בחר יו"ר שאינו מקובל עליו, יקי ודמני, זו היתה תחילת הסוף. האם הדירקטוריון טעה? האם בכלל לקח בחשבון שהבחירה הזאת עלולה לטלטל את הספינה עד כדי עזיבת המנכ"ל? האם המשמעות היא שהמנכ"ל הבא יצטרך להיות יס־מן של היו"ר?

חוק החברות לא מגדיר באופן ברור מהן בדיוק סמכויות היו"ר, ומותיר שטח אפור נרחב למאבקי הכוח בינו לבין המנכ"ל. בעוד ועוד חברות ראינו בשנים האחרונות שטיב היחסים ביניהם הוא מרכזי בשאלת יציבותה והצלחתה של כל חברה. לכן טוב שאברכהן עזב, זה הכרחי כדי לשקם את האיזון בין דירקטוריון שופרסל להנהלה, איזון חשוב במיוחד בחברות בלי גרעיון שליטה. עכשיו הדירקטוריון צריך למצוא את המנכ"ל שיבטיח שיקום כזה — אבל בלי להעניק יותר מדי כוח ליו"ר, בלי להפוך אותו למנהל בפועל. אחרת שופרסל תיהפך לעוד דוגמה בשורת החברות שנכשלו בהתנהלות ללא בעל שליטה.

/// גלית חמי

הירידות בבורסות

תיקון וסינון

הבורסות יורדות, המשקיעים מודאגים. זה ריטואל קבוע — וחבל שהוא לא מתרחש לעתים קרובות יותר. שוק ההון הוא עסק לרצים למרחקים ארוכים, אבל בעשור האחרון היה קל לשכוח את זה. התיקונים, הירידות, היו קטנים ולא כואבים מספיק, ואחריהם השוק תמיד דהר לשיאים חדשים. זה יצר את האשליה המסוכנת ששלטה גם בענף הנדל"ן שנים, ש"השוק לעולם לא יורד". וכמו בנדל"ן, זה משך לתוך השוק אנשים שהוא ממש לא בשבילם, בלי נשימה ארוכה, עם סף רגישות נמוך במיוחד להפסד, עם נזילות מוגבלת. כאלה שרוצים להרוויח מהר, ולא מבינים שמדובר באפיק חיסכון לטווח ארוך שצריך לנהל נכון וזהיר. יכול להיות שגל הירידות הנוכחי יסנן אותם החוצה, כפי שהוא צריך לעשות. אם לא, זה עלול להיות כואב עוד יותר בהמשך.

/// גולן פרידנפלד