האיש שהבטיח
להציל את העולם
בעצם עבד על כולם

פאולה סרקוויירה, חוקרת תזונה ודיאטנית, היתה בטוחה שתפסה את ג'וב חייה. לא כל אחד, ולא כל יום, זוכה להצטרף לצוות באחד ממרכזי המחקר הנחשקים בעולם, שמתמקד בפרויקט שאמור להציל את האנושות. ליום העבודה הראשון שלה בצוות "חקלאות פתוחה" (OpenAg), השייך למעבדת המדיה היוקרתית של אוניברסיטת MIT ומפתח פתרונות טכנולוגיים לבעיות חקלאיות, היא הגיעה עם פרפרים בבטן. זה קרה ב־2016; שנתיים אחר כך היא עזבה את המעבדה שבורת לב, בתחושה שהיתה חלק מתרגיל שיווק מתוחכם, על גבול ההונאה, יותר משזכתה לתרום לפרויקט פורץ דרך.
‍
להמצאה שסרקוויירה כל כך התרגשה לעבוד עליה קוראים "מחשב מזון", והיא נשמעת כמו הברקה מתחומי המדע הבדיוני, עם הבטחה שכל אחד יוכל להיות לחקלאי, לגדל לעצמו אוכל מקומי ומותאם אישית, לא חשוב איפה הוא גר, על כדור הארץ וגם מחוץ לו.
‍
או לפחות כך טען כיילב הארפר, המנהל הכריזמטי של OpenAg. מחשבי המזון היו אמורים להיות בעצם תיבות עם חיישנים ונוריות LED שבהן אפשר לגדל צמחייה באופן הידרופוני, כלומר ללא אדמה. הארפר הסביר שהמכונות האלה יכולות לשלוט באקלים שבתוך התיבה, כך שלמזג האוויר בחוץ אין שום חשיבות, ויכולות לאסוף נתונים על האופן שבו הצמחים מתפתחים, מה שיאפשר כל הזמן לשפר את הגידולים. מכלי הקסם האלה היו אמורים להגיע בכל מיני גדלים — גדולים מספיק כדי לגדל בהם עצים, קטנים מספיק שיהיה אפשר להניח אותם על השולחן. נס של חקלאות עתידנית שנושא פוטנציאל אדיר — לפתור את בעיית הרעב בעולם. כל אחד יוכל לגדל את האוכל שלו, בכל התנאים ומהר מאוד.
‍
ההבטחה הזו, שהארפר מפזר מ־2015, הפכה אותו לסטאר. "אנחנו מעצבים הכל, מטמפרטורה עד עוצמת האור, הלחות והחמצן שמוזרמים לצמח", אמר, למשל, בהרצאת TED שזכתה למיליוני צפיות, והבטיח שהמכשירים יכולים לגדל ברוקולי מהר פי ארבעה מבשיטות המסורתיות. הוא השווה את הפרויקט שלו ל"מסע בין כוכבים", לא פחות; עד כדי כך עתידני, חדשני, מעבר לכל דמיון. עיתונאים, תורמים, מדענים ואזרחים מן השורה התמגנטו לפנטזיה. ואיך אפשר שלא. הארפר התראיין בכל מקום, כיכב ב"60 דקות", השתתף בכל כנס רלבנטי, זכה למאמרים אוהדים בבמות המרכזיות. הוא כתב ספר שמציג את הישועה שבדרך, "עתיד המזון: כיצד הטכנולוגיה הדיגיטלית משנה את הדרך שבה אנחנו מאכילים את העולם". מועד פרסומו נקבע לינואר 2020.
‍
אלא שמאחורי כל זה יש תיבות שייתכן שמעולם לא הצמיחו שום דבר מאכל.
‍
שני תחקירים שהתפרסמו לאחרונה במקביל, ב"Business Insider" ו" The Chronicle of Higher Education", חשפו שכל הפרויקט הזה רחוק מאוד מהשלב שהארפר מציג, והוא כרגע בעיקר זיקוקין די נור, מסכי עשן ואפילו רמאות אמיתית. מגוון מקורות שרואיינו לכתבי העת הסבירו שבסופו של דבר מדובר בשיטות הידרופוניות בסיסיות שלא יכולות לממש את ההבטחות של הארפר, ולמעשה — כל הסיפור לא ממש עובד.

שני התחקירים הגיעו לשורה של אנשים הקשורים למעבדת המדיה, מזירות החדשנות המובילות בעולם שעוסקת במגוון תחומים, וכולם סיפרו שהארפר מוכר פנטזיות. רוב המקורות היו אנונימיים, מלבד סרקוויירה (Cerqueira). היא סיפרה למשל על מקרה שבו התבקשה לקנות צמחי לבנדר אכילים משוק פרחים סמוך ולהניח אותם בקופסאות. היא ניקתה את הלכלוך מהשורשים כדי שייראו כאילו צמחו בלי אדמה, והניחה אותם במחשב המזון לפני סשן צילומים של יחסי ציבור. התמונות נשלחו לאמצעי תקשורת והועלו לאתר הפרויקט כצמחים שגדלו בתיבות. במקרה אחר היא נשלחה לחנות לקנות צמחי מרפא, ששולבו במשקאות שהוגשו לאורחים במעבדה; האורחים האלה הובאו לשם כדי להשקיע בפרויקט, והניחו שכל העלים הירוקים האלה גדלו במעבדה.
‍
באותו אירוע, אגב, הארפר הציג למשקיעים ולתורמים הפוטנציאליים מצגת נלהבת, וסרקוויירה הופתעה למצוא בה צילום שלה עם מכשירים שלא היה לה שום קשר לפיתוח שלהם, ושאפילו לא ידעה על קיומם. גם מקורות אחרים סיפרו כי כשהארפר הציג מצגות למשקיעים — כולל לנציגי גוגל, סיטיגרופ ופוקס המאה ה־21 — הוא תיאר פרויקטים שאנשי הצוות מעולם לא שמעו עליהם, או תיאר אותם באופן מוגזם ביותר. הם סיפרו סיפורים דומים לאלה של סרקוויירה, למשל על צמחי בזיליקום שהוכנסו למחשבי המזון לפני ביקור של תורמים. "הם רצו את הצמחים שנראו הכי טוב", אמרה סרקוויירה, "הם תמיד חיפשו מימון".
‍

במסגרת העבודה, סרקוויירה ועמיתיה העבירו שלושה מחשבי מזון לניסויים בבתי ספר מקומיים באזור בוסטון. הרעיון היה שהתלמידים יחברו את המכשירים בעצמם, אבל סרקוויירה סיפרה ל"Business Insider" שהפרויקט היה מורכב מכדי שהתלמידים יטפלו בו, אז הצוות הרכיב את המכשירים בעצמו. ומתוך שלושה מכשירים, רק באחד הצליח לגדול צמח, וגם המכשיר הזה הפסיק לעבוד אחרי יומיים. עם הזמן התלמידים החלו להתבדח על כך שצמחים שגידלו בכוסות פלסטיק פשוטות צמחו מהר יותר והיו חזקים יותר מאלה שבמחשבי המזון. הניסוי בבתי הספר האלה, מן הסתם, הסתיים בתוך זמן קצר. אחר כך עברו לניסוי גדול יותר, עם 30 מחשבים בבתי הספר בכל האזור. רק בשניים צמח משהו. הצוות של סרקוויירה שלח חבילות חדשות של שתילים טריים לבתי הספר, וגם זה לא עזר. "לא משנה מה, הצמחים פשוט המשיכו למות", אמרה.
‍
זה יכול לקרות, כמובן. הבעיה היתה תמיד הפער בין ההצגה של הארפר למציאות. יותר משנתיים לפני הניסויים האלה הוא כבר התגאה בהרצאת הטד שלו ש"תלמידים שעובדים עם מחשבי מזון בוחרים מתכונים שנוצרו בידי ילדים אחרים בכל מקום בעולם. הם שותלים שתיל ובזמן שהוא גדל הם מבצעים שינויים". הקהל הגיב בתשואות סוערות. עכשיו, ארבע שנים אחרי ההרצאה הזו, אמרה סרקוויירה: "המחשב הזה פשוט לא עובד. זו בעצם תיבה עם חיישנים לאיסוף מידע. היא לא אטומה, ולכן אי אפשר לשלוט במשתנים כמו רמות הפחמן הדו־חמצני ואפילו אלמנטים סביבתיים בסיסיים כמו טמפרטורה ולחות".
‍
סרקוויירה עזבה את הפרויקט בשנה שעברה. "זה מחקר, לפעמים דברים לא מסתדרים", סיכמה, "אבל כיילב הטעה כל כך הרבה אנשים, שכבר לא יכולתי יותר". גם הארפר וגם דובר MIT לא הגיבו לשני התחקירים.

אפשטיין. מנהל מעבדת המדיה התפטר החודש על רקע הקשרים איתו

הונאות מדעיות אינן דבר חדש. באחד המקרים המפורסמים, ב־1912, חוקרים אנגלים טענו כי מצאו גולגולת השייכת לסוג קדום של בן אנוש. הגילוי החזיק מעמד יותר מ־40 שנה, עד שב־1953 התברר כי הורכב מגולגולת של אדם מבוגר מודרני ועצם לסת של אורנגאוטן. בעשור הנוכחי זה קרה עם אליזבת הולמס האמריקאית, שהוכתרה "הסטיב ג'ובס הבאה" אחרי שהכריזה על טכנולוגיה שמאפשרת לבצע בכמה טיפות דם 200 בדיקות מגוונות, בזול, מהר ובכל מקום. הפטנט היה אמור לשפר את מצב הבריאות העולמי ולאפשר לכל אחד לטפל בגוף שלו טוב יותר, ואִפשר להולמס לגייס 400 מיליון דולר ולנהל חברה של 500 עובדים בשווי כ־־9 מיליארד דולר — עד שתחקיר של "הוול סטריט ג'ורנל" חשף שמדובר בבדיקות דם רגילות בכלים המוכרים, לא חדש, לא הרבה ולא מהר.
‍
הולמס היתה יזמת עצמאית, אבל ב־MIT תרמיות כאלה לא אמורות לקרות. מעבדת המדיה של המכון הטכנולוגי היא העלית שבעלית בעולם המחקר האקדמי, וזוכה לחיבוק חם מכולם. נשיאי ארצות הברית נהגו לבקר בה (כשעוד היו כאלה שהתעניינו במדע). התקציב שלה הוא 75 מיליון דולר בשנה. חברות ענק כגוגל ונייקי משלמות אגרה שנתית של לפחות 250 אלף דולר בתמורה לגישה לטכנולוגיה שמפתחים במעבדה. היא נהנית משיתופי פעולה עסקיים ומתרומות גדולות של תאגידים ושל מיליארדרים.
‍
וכאן נכנס עכשיו עוד כתם גדול שדבק בה לאחרונה, לצד פרשת מחשבי המזון: אחד התורמים הגדולים למעבדה היה ג'פרי אפשטיין. גם אחרי שהורשע בשידול קטינות לזנות MIT המשיכה לקבל ממנו תרומות, לפי חשיפה אחרונה של "הניו יורקר", וניסתה להסתיר את קשריה עם הפדופיל. החודש מנהל מעבדת המדיה ג'ואיצ'י איטו התפטר על רקע הקשרים עם אפשטיין.
‍
ובתוך פחות משבוע יצאו התחקירים על מחשבי המזון. במובן מסוים, הם לא הגיעו משום מקום. אנשי מקצוע מבקרים את מעבדת המדיה כבר שנים, בטענה שהיא משקיעה יותר במצגות נוצצות ופנטזיות עתידניות ופחות בעבודה המייגעת של התקדמות איטית לעבר המטרה. זו כנראה הרוח הכללית במקום — הוא מככב בתקשורת גם כי הוא מחפש את הפרסום ויודע לספק כותרות פנטסטיות — ולכן לא מקרי שכיילב הארפר מצא שם בית חם. הוא בן למשפחה שעסקה בחקלאות, ב־MIT למד אדריכלות, וב־2011 נסע לביקור ביפן. זמן קצר אחרי רעידת האדמה והצונאמי שגרמו לאסון הגרעיני בפוקושימה, הארפר פגש שם (או לפחות כך נהג לספר) חקלאי שאמר לו שעסקיו הרוסים מכיוון שאיש לא יקנה אורז מהאזור מוכה הקרינה. כשחזר לארצות הברית וגילה שגם בבית מתחילה תנועה לכיוון ייצור מקומי ואורגני, הוא החליט להתמקד בחקלאות. הארפר עדיין מדמיין, כנראה, מעין רשת חברתית של גידול צמחים וירקות: מיליארדי נקודות מידע על צמחייה שגדלה במחשבי מזון ואינספור "מתכוני אקלים" שכל אחד יכול לאמץ. מתכון אחד לגידול עגבניות כמו באיטליה, אחר לכותנה חזקה וכו'. כל אחד עם מחשב ותיבה יכול להיות חקלאי. כשחוזרים לאופן שבו הארפר תיאר את הדברים שוב ושוב, אי אפשר שלא להיסחף אחרי הרעיון הנפלא והמרגש. אבל המציאות שוב הורסת הכל.