לאכול לצלם להעלות

הספרים המובאים כאן מעולם לא יצאו לאור. הם פרי הדמיון. אומרים שבכל בדיחה יש גרעין של אמת. הספרים אומנם אינם אמיתיים, אבל בכל אחד מהם יש לפחות פירור שמבוסס על מציאות. מציאות של עולם הספרים העכשווי במקרה הזה. איך שאל אותי מישהו בסטודיו – “איפה אפשר לקנות?”

גם בכל פייק ניוז יש גרעין של אמת. טכנית, עובדתית או אסוציאטיבית. מספיק שמשהו נראה טוב, בהקפדה מינימלית, כדי שהקהל יאמין שהוא אכן אמיתי ולא יבחן לעומק את תוכנו. לא כי משהו לא בסדר איתנו. להפך. יש לנו נטייה טבעית להאמין. והספרים שכאן הרי נראים לגמרי... איך לומר, ספרים!

זה לא שלא היה פייק גם בעבר הרחוק. ברור שכן. האסטרטגיה הדוחה הזו קיימת מאז ומתמיד. אבל בעבר אמצעי ההפקה היו קשים להשגה, ולשם התפעול וההפצה היו דרושים אנשי מקצוע מיומנים ביותר. התהליך כולו היה יקר, מורכב וממושך, וסיפק מחסום איכות די יעיל בפני תרבות הפייק.

נכון, הסתמכות רק על טעמם של מקצוענים מעולם לא היתה דבר מושלם, וּודאי לא יכלה להישאר השער הבלעדי. אבל עליית הטכנולוגיות ושלל הפלטפורמות החברתיות הסירו את כל המחסומים. הזמינות, הקלות, המיידיות והחינמיות הפכו את היוצרות. אמצעי ההפקה הקטלניים נמצאים בכל כיס אחורי. הכל אגרסיבי. לא מוקפד כשיטה. שטחי כמטרה. נמוך. רדוד. צעקני. מיידי. וממש לא מידתי. כבר לא מדובר בטעם או אפילו במגוון. טרפת הפייק ברשתות החברתיות ניצחה אותם מזמן.

הספרים שכאן הם פייק שאינו גורם נזק. שעשוע להמחשה של המסר: אפשר לשטות בכל אחד, ובקלות. לשם כך די בשימוש בתבנית מוכרת ובהקפדה ויזואלית. כי למי בכלל יש זמן לבדוק? למי יש המוטיבציה לבדוק? למי יש זמן בכלל? ההשלמה שבה למדנו לקבל את הערבוביה בין שקר לאמת היא בלתי נתפסת.

מאז ומעולם היה קו דק בין הצלחה לכישלון. דק אפילו יותר מזה שבין גאונות לטירוף. למדנו לחיות עם זה. אבל כשהקו הדקיק הזה מפריד בין אמיתי לפייק, זה בלתי נסבל. ברוכים הבאים לעידן תסתכלו על הקנקן ולא במה שיש בו.