בא לי שטויות

ג'ניפר לופז היתה הראשונה ש"שברה את האינטרנט". בפברואר 2000 היא לבשה שמלה של ורסצ'ה, ירוקה עם הדפס ג'ונגל ומחשוף עמוק, והגולשים רצו לאתר החדש הזה, גוגל, כדי לראות במה מדובר. זה היה החיפוש הפופולרי בהיסטוריה עד אז, ובגוגל הבינו שאם הגולשים מחפשים תמונות, צריך לתת להם תמונות. כך נולד הרעיון ל־Google Images. השבוע לופז לבשה את מודל 2019 של השמלה ההיא, בסיום תצוגה של ורסצ'ה וביוזמת ענקית החיפוש עצמה, שביקשה "לחגוג רגע אייקוני בהיסטוריה של האופנה ושל גוגל".

בתחילת שנת 2000 לופז היתה בת 30 ממשפחת מהגרים שכבר שיחקה בכמה סרטים אבל רק הוציאה אלבום בכורה. כיום היא אחת הנשים העשירות בארצות הברית, עם עסקים שחורגים מעולמות הקולנוע והמוזיקה. ב־2000 גוגל היתה חברה בת שנתיים שהביאה בשורה גדולה, הפכה את ים הידע שברשת לנגיש יותר והבטיחה לעולם לא לעשות רע. כיום היא מפלצת מונופוליסטית, יודעת־כל, עם נטייה להתחמק מתשלום מסים. כשגוגל ולופז משחזרים את הרגע עם השמלה, הם קצת כמו הזוג ההוא שהיה הכי מגניב בתיכון, נהיה הכי עשיר בעיירה, ומגיע למסיבת המחזור עם אותם בגדים שלבש לפרום.

את גוגל אפשר לשנוא על זה (וגם להסיר את הכובע על היכולת שלה לייצר רעש). את ג'יי לו ראוי להעריך. אין כאן פתטיות או חוסר מודעות, להפך. בחזרה לשמלה ההיא נראה שלופז לא מנסה לשחזר את נעוריה, אלא פשוט חוגגת, משועשעת, את כל הדרך שעשתה מאז. לא מתעניינת בכלל בשאלה מה "מתאים לגילה", לא מתנצלת, לא מתביישת, לא ממש מתלבשת.

ליצירת אמנות, כתב ולטר בנימין, יש "הילה חד־פעמית" מרגשת, שאובדת בעידן השעתוק. אנחנו כבר הרבה מעבר לעידן השעתוק — בעולם של תיעוד ושיתוף בלתי פוסקים. השמלה שלופז לבשה ב־2000 היא אחד הרגעים המשוכפלים בהיסטוריה, וההילה שלה נובעת בדיוק מזה, מהרגע־החד־פעמי־ששועתק־אינספור־פעמים. היא ריגשה משום שהיא התפוצצה אל ההמונים והדהדה אינסוף פעמים. השבוע לופז חזרה וייצרה שוב הילה של רגע חד־פעמי, מרגש, שהרשת הביאה אלינו אפילו בלי שחיפשנו.

לופז בשמלה המקורית, שנת 2000
צילום: אימג'בנק/Gettyimages