ג'

וש קבאלו, קשר ומגן קבוצת אדלייד יונייטד (מקום רביעי בליגת העל האוסטרלית), יצא בסוף אוקטובר מהארון, וכך הפך לכדורגלן ההומו היחיד מחוץ לארון באחת הליגות הבכירות בעולם. נכון, היו כדורגלנים שיצאו מהארון לפניו, ובכל זאת מדובר באירוע שונה: קודם כל, קבאלו הוא בן 22, כך שבניגוד לאלו שקדמו לו, עתידו עוד לפניו. שנית, הוא כדורגלן מצוין: הוא זכה בתואר השחקן הצעיר של הליגה האוסטרלית, ומשחק גם בנבחרת הצעירה של אוסטרליה.

אבל אולי את ההבדל המשמעותי ביותר מסמנת התמיכה הגורפת בקבאלו: זלאטן איברהימוביץ' ממילאן, זכר האלפא האולטימטיבי, כינה אותו "אלוף". אנטואן גריזמן מאתלטיקו מדריד צייץ שהוא גאה בו. קבוצות כמו יובנטוס, באיירן מינכן, ברצלונה וליברפול חגגו את יציאתו מהארון. אפילו חשבון הטוויטר של הפרמיירליג פרסם ציוץ חגיגי בנושא.

זה לא אמור להיות ביג דיל ב־2021. במונדיאל הנשים ב־2019 שיחקו 40 נשים שמגדירות עצמן לסביות או ביסקסואליות מחוץ לארון. גם באולימפיאדה, אם הלהט"בים שמחוץ לארון היו מתחרים עבור דגל הגאווה — הם היו מגיעים למקום השביעי בטבלת המדליות. אבל בכדורגל, גברים הומואים מעדיפים להישאר בארון. ידוע על לפחות שחקן הומו אחד בפרמיירליג שכבר עמד להיחשף, אבל ברגע האחרון ויתר בגלל החשש מתגובות.

למה החשש כל כך גדול? אולי מפני שהכדורגלן הראשון שהעז לצאת מהארון, ג'סטין פשאנוּ הבריטי, זכה לקיתונות של עלבונות — בין היתר ממאמנו ואפילו מאחיו, שהיה גם הוא כדורגלן — שריסקו אותו נפשית ופגעו בקריירה שלו. פשאנו, הכדורגלן השחור הראשון בבריטניה שהוחתם תמורת יותר ממיליון ליש"ט, יצא מהארון ב־1990 בגיל 29 (אף שההומואיות שלו היתה ידועה בקבוצות שבהן שיחק עוד קודם), והתאבד ב־1998 בעקבות האשמות, שהכחיש, שלפיהן תקף מינית צעיר בן 17.

מאז שפשאנו יצא מהארון עברו כמעט 31 שנה, אבל הכאב שלו מוכר גם לקבאלו, שתיאר את שש השנים האחרונות בארון כ"סבל". "שיקרתי לגבי מי שאני כל כך הרבה זמן", סיפר ל"גרדיאן". "לא הסתרתי את זה רק מחבריי לקבוצה, אלא גם ממשפחתי, מחבריי, מכולם. עכשיו אני חש כל כך טוב וחופשי. זה מרגיש נהדר, כאדם וככדורגלן. זה פשוט מדהים". לחבריו לקבוצה הוא אמר "אתם האחים שלי. אני לא יכול לשקר לכם". הם ענו להודעה האמיצה שלו בחיבוקים עוטפים ובהבטחה להמשיך לנהוג בו כפי שתמיד נהגו.

הצעד הפומבי הזה חשוב בעיקר לדור העתיד. "כשגדלתי לתוך המשחק, לא היה כדורגלן הומו; אני רוצה להתוות דרך שאחרים יוכלו ללכת בה בעקבותיי", אמר קבאלו למגזין "GQ". "אני לא מפחד להיות מודל לחיקוי. אני רוצה להפיץ את החירות שנולדת מאמירת האמת. ייתכן שהליאו מסי הבא, או הכריסטיאנו רונלדו הבא, חי בפחד כי הוא הומו, והוא מרגיש שהכדורגל עדיין לא מאפשר נראות לקהילת הלהט"ב. איש לא צריך לחיות כך. איש לא צריך לחשוש שכשיעלה על המגרש יתייחסו אליו אחרת".

התמיכה שהועתרה על קבאלו היא לא פחות ממרגשת — אבל קשה להתפעל מההתקדמות של עולם הכדורגל כאשר, בפעם השנייה ברציפות, הוא מקיים את האירוע הגדול ביותר שלו במדינה שבה מסוכן להיות הומו. ברוסיה 2018 נאסר להרים את דגל הגאווה באצטדיונים, ובקטאר 2022 "פעולות הומוסקסואליות" הן בניגוד לחוק. הקטארים אף שלחו הומואים לעשור בכלא. פיפ"א, שביום הגאווה הבינלאומי הניפה את דגל הלהט"ב במשרדי הארגון, העניקה לשתי המדינות ההומופוביות הללו את הזכות לארח את העולם.

בדצמבר 2010, כמה ימים אחרי שמושחתי פיפ"א בחרו בקטאר כמארחת של מונדיאל 2022, הם נשאלו לגבי החקיקה האנטי־להט"בית במדינה. "ההומואים שיגיעו לקטאר פשוט יצטרכו להימנע מפעילות מינית", גיחך ספ בלאטר, אז נשיא פיפ"א. בלאטר התנצל מאוחר יותר, אבל את המסר שלו כבר לא היה אפשר היה לכבס: כדורגלנים ואוהדים הומואים פשוט לא חשובים לכדורגל.

קבאלו יכול להגיע לנבחרת אוסטרליה ואז, אולי, להגיע גם לקטאר. הוא מודה שהאפשרות הזו "מפחידה מאוד" מבחינתו. "אחד ההישגים הגדולים בכדורגל המקצועני הוא לייצג את המדינה שלך במונדיאל", אמר ל"גרדיאן", "אבל הידיעה שהמונדיאל ייערך במדינה שמדיניותה מסכנת את חייהם של הומואים מפחידה אותי וגורמת לי לשקול מחדש מה חשוב יותר: החיים שלי, או הישג ממש נהדר בקריירה שלי".

לא רק מדינות כמו קטאר מסוכנות להומואים: הם סובלים מאפליה ומסטיגמות גם במדינות מערביות, מה שמסביר את חששם של כדורגלנים הומואים לצאת מהארון. האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA) פרסמה לאחרונה באחד מכתבי העת שלה מחקר של אוניברסיטת ייל, שהוכיח כי אווירה לאומית אנטי־להט"בית — שיכולה להתבטא בחקיקה, במדיניות או בנורמות חברתיות — מעוללת נזק חמור לגברים הומואים וביסקסואלים. המחקר, שבו השתתפו 123 אלף נבדקים מ־48 מדינות, הוכיח שחברי הקהילה שעוברים ממדינה הומופובית למדינה מקבלת יותר, מפחיתים בכך את סיכוייהם לסבול מדיכאון או להתאבד, בעשרות אחוזים.

במילים פשוטות, המעבר למדינות ליברליות מציל אנשים ממוות. וגופים ממדינות ליברליות שמתקשטים בצבעי הקשת, אבל משתפים פעולה עם מדינות הומופוביות ומחזקים אותן תדמיתית וכלכלית, הם צבועים שבוגדים בערכי הספורט. וגרוע מזה: הם שותפים לפגיעה שמביאה למותם של הומואים.

וזו הסיבה היחידה שבגללה הכדורגל הגברי עדיין כל כך סטרייטי, גם ב־2021: הוא מעדיף כסף על ערכים כמו קבלה ואחדות, ופשוט מהווה מקום מסוכן מדי להומואים.