"

מי שנולד רעב, יישאר רעב כל חייו", מתמצת אלפרד אקירוב את המוטו שמניע אותו. "יש אנשים שרק רוצים להפסיק לעבוד ולהתחיל לעשות חיים, ויש אנשים כמוני שחושבים שהחיים הם לעבוד".

בשביל עוד כסף? בגילך?

"מי שרעב לעסקים זה לא מפני שחסר לו כסף, אלא משום שזה גורם לו הנאה. יש מי שרוצים לפתור תשבץ, ויש מי שרוצים לעשות עוד עסקה".

ולך אין תחביבים?

"מה אני, שחקן כדורגל? אני אוהב לעשות הליכות בשבת, אבל התחביב שלי זה עבודה".

נאמן לתחביבו, קצת לפני שהוא חוגג 81, אקירוב נמצא על סיפה של עסקת ענק, אולי המשמעותית ביותר שעשה בחייו: בשבוע שעבר הודיע על כוונתו להשתלט על חברת הביטוח כלל, שנסחרת לפי שווי של כ־5.5 מיליארד שקל, באמצעות אימפריית הנדל"ן הציבורית שלו אלרוב.

הכניסה הדרמטית לשוק הביטוח השמרני הרימה כמה גבות. יש בשוק ההון מי שרואים בה מהלך אגרסיבי של אקירוב, מעין מהלך שחמט שחותם מסע נקם שלו בחברת כלל — שבעצמה החזיקה מניות באלרוב וסיכלה בעבר מהלכים שאקירוב ביקש לאשר. יש גם מי שסבורים שאחת התכליות של המהלך היא למעשה לאפשר לאקירוב האב להעביר בירושה לבן ג'ורג'י חברת ביטוח "מן המוכן", נכס סולידי של מיליארדים, עם ערך בורסאי נקוב, שיופקד בידי הבן בבוא היום. באותה נשימה הם תוהים על ההבנה של האקירובים בביטוח, נוכח העניין שהם מגלים כעת.

"אם הייתי יודע על סיבה שהרגולטור לא יאשר לי את השליטה בכלל, לא הייתי מגיש את הבקשה", אקירוב הודף את הטענות לחוסר התאמה.

אז למה בכלל אתה צריך חברת ביטוח? אין מספיק כסף בנדל"ן? אלרוב שלך נסחרת בכמעט 5 מיליארד שקל.

"עסקאות מעניינות הן הדבר היחיד שאני נהנה ממנו. בנדל"ן, למשל, מעניין אותי להקים בניינים יפים, לא בשביל לקנות ולמכור. אם המטרה היתה כסף, הייתי מוכר גם את הבניין שאני יושב בו, אבל זה לא מעניין אותי. מעניין אותי שיש בניין בשדרות רוטשילד שהוא שלי. זה עושה טוב לאגו".

וגם הרומן עם כלל הוא אגו?

"זה לא רומן, זו חברה פיננסית שנסחרה בשווי נמוך, אז קניתי 15% ממנה ועכשיו אני רוצה לקבל היתר שליטה כדי שאוכל להגדיל את האחזקה בה ל־30%. זו חברה ציבורית מפוקחת, אי אפשר לעשות בה שטויות או להפסיד עליה את הכסף, אלא אם הניהול לא טוב".

למה אתה צריך שליטה?

"אני לא מתכוון להשקיע כל כך הרבה כסף בחברה בלי לקבל את השליטה בה. זה פשוט לא יקרה. אם מחר תהיה הנהלה לא טובה, איך אוכל לפקח על זה בלי שליטה?".

אולי זו בדיוק הבעיה. תראה את המהומה שמחולל שלמה אליהו במגדל — בכל כמה חודשים מחליף מנכ"ל או יו"ר, מפטר דירקטורים מתי שבא לו. והכל בטענה שהניהול לא טוב. ולמרות הפיקוח, הרגולטור לא בדיוק מצליח להשתלט שם על העניינים.

"אני לא שלמה אליהו כי לא נולדתי בביטוח כמותו, ואני לא מבין בביטוח כמותו".

אז להתחיל לנווט ספינה כל כך גדולה ומורכבת זה אולי פחות מוצלח עבורך.

"הוא בא מביטוח אז הוא מתיימר להבין בתחום ולהשפיע, כמו שכאשר אני קונה בניין אני רוצה לנהל אותו, כי זה המקצוע שלי. אבל כשאני קונה חברת ביטוח, אני לא רואה את עצמי מנהל אותה. יש לי היגיון בריא, ובשביל זה אני מביא את האנשים הכי טובים לדירקטוריון".

אלה מילים יפות, אבל מי ששם 1.5 מיליארד שקל בחברה נוטה להיות מעורב רגשית במה שקורה בה. ושוב, תראה מה קורה עם שלמה אליהו.

"גם יאיר המבורגר מעורב רגשית בהראל, הוא נולד לתוך הביטוח, ובכל זאת הוא לא עובד כמו שלמה. וחוץ מזה, שלמה ואני לא באים מאותו מקום. הוא התחיל כשליח על אופניים של מגדל, ופתאום במרוצת השנים הגיע לעמדה שבה הוא היה יכול לקנות אותה. זה סרט אחר. אני לא נולדתי ולא גדלתי בביטוח, ולאבא שלי לא היתה חברת ביטוח. אין לי אותו מטען רגשי".

זה מה שמפריע לאליהו?

"אני לא רוצה לדבר על שלמה ולהעביר עליו ביקורת, לכן אני אומר מה נכון לגביי — זו אחריות מאוד גדולה לנהל 300 מיליארד שקל מחסכונות הציבור, אז אני אתמקד בלבחור את הדירקטוריון הכי טוב שידאג שתהיה ההנהלה הכי טובה. אני לא יכול לעשות אובר רולינג להחלטות שלו. אם הדירקטוריון יחשוב שהמנכ"ל טוב — למה שאני ארצה להחליף אותו?".

לא תמצא את עצמך מתנגש ברגולטור ונבלם על ידו?

"זה פלוס שיש רגולציה בפיננסים, כי המפקחים לא ייתנו לך לעשות שטויות בכסף של מבוטחים".

על מעורבותו הפוליטית: "אני עוזר לפוליטיקאים שאני מאמין בהם, כמו שאחרים מצביעים ועוזרים למי שהם מאמינים בו. מה, אני אזרח סוג ב'? למה שלא אעשה את זה? מעבר לזה אין לי קשר אליהם. אני אפילו לא עובד בארץ"

"נקמה ב־1.5 מיליארד שקל?"

אקירוב הוא דמות חריגה בקרב אנשי העסקים, גם הוותיקים שבהם. בשיחה איתו הוא ישיר, בוטה, גלוי לב ואינו מתחמק משאלות. לפרקים הוא רחום ומשועשע, ואז בחלוף דקות נהפך עוקצני, על סף האכזריות. יש משהו שובה לב בשיחה איתו, בעידן שבו רוב המנהלים ובעלי החברות סיגלו לעצמם ז'רגון דיבור תאגידי משמים, ומשתדלים מאוד להימנע מלומר דברים בעלי משמעות. אבל במשך השיחה חייבים לזכור שמדובר בשועל עסקים נחוש, מתוחכם וחדור מטרה.

ההיסטוריה המשותפת של כלל ביטוח ואקירוב ארוכה וסבוכה. במשך שנים רבות, עד חודש מרץ האחרון, כלל החזיקה בכ־13% מאלרוב, והיתה למעשה בעלת המניות הגדולה בחברה אחרי משפחת אקירוב (79%). בשנים האחרונות הועכרו היחסים בין הצדדים, לאחר שכלל סירבה לאשר עסקת בעלי עניין באלרוב, הנוגעת לחברה־הבת לוקה, שאותה מנהל הבן ג'ורג'י אקירוב. לוקה מפעילה מלונות באירופה, ובמהלך השנים העמידה לה אלרוב 2.4 מיליארד שקל למימון פעילותה. ג'ורג'י אקירוב, שקיבל בחינם 15% ממניות לוקה בעת הקמתה, מעולם לא העמיד את חלקו במימון.

כלל טענה שאלרוב הציבורית מסבסדת כך את אקירוב הבן, ושהעמדת המימון ללוקה נחשבת עסקת בעלי עניין, שהיא מתנגדת לה. רשות ניירות ערך התערבה לבסוף ואילצה את ג'ורג'י לוותר על זכויותיו במניות לוקה, דבר ששקול לוויתור עליהן בפועל.

ואז, באוקטובר 2019, רכש אקירוב 5% מכלל, ומאז הגדיל את חלקו בה בהדרגה ל־15%. בחברת הביטוח היו מי שטענו כי המהלך הוא חלק ממסע נקמה, שנועד ליצור מאזן אימה בין שתי החברות, שכעת החזיקו בנתחים זו בזו. במאי 2020 מנכ"ל כלל יורם נוה אף התריע על כך במכתב חריף לדירקטוריון החברה, שעותק ממנו נשלח לרשות שוק ההון. לטענתו, בעלי מניות בכלל, ובהם אקירוב, לחצו על יו"ר החברה דני נוה לפטרו, בשעה שליו"ר אין סמכות להדיח מנכ"ל על דעת עצמו.

המחלוקת בין הצדדים עברה לבודק חיצוני, השופט יורם דנציגר. בדו"ח שהגיש לבסוף ניקה דנציגר את אקירוב מהעניין המסוים הזה, וייחס את הניסיון לפטר את המנכ"ל רק לבעלי המניות הפרטיים האחרים שהיו בחברה אז, מורי ארקין ואייל לפידות.

ביחס לאקירוב, הדו"ח התייחס לבעלות הצולבת במניות כלל ואלרוב וקבע כי "מהנתונים שנמסרו ומהראיונות שערכנו עולה לכאורה כי 'מקרה אלרוב' משקף אירוע בעייתי, בלשון המעטה, המעיד לכאורה על ניסיון מצד אלרוב להשפיע על התנהלות נציגי כלל ביטוח בקשר עם החזקות גופי כלל במניות אלרוב או בקשר עם אופן ההצבעה באספות אלרוב".

אז לא לחצת על יו"ר כלל לפטר את המנכ"ל שלו?

"לא. היה משהו כזה שנעשה דרך דני (נוה) היו"ר, אבל אני לא הייתי קשור לזה. בשביל זה נתנו לדנציגר את העניין והוא מצא שלי אין קשר לזה".

דנציגר דיבר בדו"ח על "אירוע בעייתי".

"הוא מעולם לא אמר מילה אחת לרעתי. הוא דיבר על שני בעלי המניות האחרים, אייל לפידות ומורי ארקין, שהתערבו. אני פשוט לא הייתי שם, לכן לא יצאתי עם פגע. אם את לא הולכת ברחוב, אוטו לא יכול לדרוס אותך, וזה בדיוק מה שהיה איתי: לא הייתי שם, לא פניתי (ליו"ר), לא כלום".

ההשתלטות הנוכחית שלך על כלל היא נקמה על מה שעשו לג'ורג'י?

"אתם מכירים מישהו שישקיע מיליארד וחצי שקל בשביל להתנקם? אולי אם יש לו בית דפוס של כסף. אני מורווח טונות של כסף על ההשקעה שלי בכלל (יותר מ־300 מיליון שקל כיום, י"ר ודב"נ), כי קניתי עסק במחיר זול והוא הושבח. זאת השקעה פיננסית מצוינת, לא מסע נקמה".

ובכל זאת, מה פתאום ביטוח?

"זה לא פתאום, כבר הייתי בעבר בעל מניות בחברה פיננסית. היו לי 5% מבנק לאומי, ששווים יותר מ־30% בכלל. כי לאומי נסחר ב־45 מיליארד שקל, וכלל ב־5 מיליארד שקל. וגם אז כל חבר דירקטוריון דאג שאבוא להצביע באספה הכללית בשבילו. חוץ מזה שבאלרוב יושב דירקטוריון מאוד רציני, שכולל שר אוצר לשעבר (רוני בר און), ראש רשות ניירות ערך לשעבר (שמואל האוזר) והמשנה למנכ"ל כלל לשעבר (ענת לוין)".

אתה ואלרוב יציבים מספיק פיננסית כדי לעמוד מאחורי חברת ביטוח גדולה?

"מי שטוען שלא, עושה את זה כי הוא לא רוצה שאני אהיה שם. ההון של אלרוב הוא 5 מיליארד שקל, וכל רבעון הוא רק עולה כי החברה רווחית. אין הרבה חברות עם רמת הון כזאת, וגם היא בהערכה נמוכה, כי היא מבוססת על שווי הנדל"ן שלנו בשנה שהיתה לא טובה למלונות. עובדה שקיבלנו אישור לרכוש 15% מכלל, ולא לקחתי שום הלוואות עליהם. אז איך אפשר להגיד שאני לא מספיק חזק פיננסית?".

על רוזן וטוכמאייר: "אם הם מדברים שטויות ואומרים שישתלטו על אלרוב - אני אחראי? יש להם חלומות - שיחלמו. לכעוס? הרי אם אני הייתי אומר שאני קונה את אנגליה, המלכה לא היתה כועסת. היא היתה אומרת שאני אידיוט"

"לא מתאים לי בית סוהר"

המחלוקת בין אקירוב לכלל מעולם לא הגיעה לפשרה, אך במרץ השנה הסתיימה במפתיע כשכלל מכרה את אחזקותיה באלרוב לישראל קנדה, חברת נדל"ן שבשליטת היזמים הצעירים ברק רוזן ואסי טוכמאייר. זה נראה כמו איתות על חילופי דורות בנדל"ן, ולא במקרה בכנס שנערך לפני כשלושה שבועות אמר רוזן כי רכישת מניות אלרוב נעשתה, בין היתר, משום שלהערכתו יתרחשו בקרוב חילופי דורות בחברה, בדרך שבה הדבר נעשה במנרב — כלומר שאקירוב לא יעביר את החברה לילדיו אלא ימכור את המניות בה, וכך אלרוב תהפוך ליעד להשתלטות.

אפשר לשמוע בדברים של רוזן הודעה על תחילת ההשתלטות על החברה שלך.

"אם הוא וטוכמאייר מדברים שטויות — אני אחראי לזה? יש להם חלומות — שיחלמו. אני יכול לעצור בן אדם מלחלום? עוד לא ראיתי ג'וק בולע פיל, אבל הכל יכול להיות".

אתה כועס על המהלך שלהם ועל האמירות שהשמיעו?

"להגיד שאני כועס כי אמרו שיקנו את אלרוב? אם אני אגיד שאני אקנה את אנגליה, המלכה תכעס עליי? היא תגיד שאני אידיוט. אין לי ריב איתם. אז הם אמרו. אני לא בקשר איתם. הם לא דיברו איתי ושום דבר לא נאמר על דעתי. תוכניות איתי אין להם. חוץ מזה שאם היתה תוכנית כזאת, והיו אומרים לי 'בוא תמכור לנו מניות' ולא דיווחתי על זה, זו עבירה על חוק ניירות ערך. אני לא בסרט הזה. לא מתאים לי ללכת לבית הסוהר.

"ולהם", אקירוב לא שוכח להזכיר, "דווקא היו כמה עבירות (ב־2015 רשות ניירות ערך הרחיקה אותם לתשעה חודשים מכהונה בחברה ציבורית, לאחר שעודדו את החברה הציבורית שבשליטתם לא לבצע עסקה מסוימת בטענה שאינה אטרקטיבית, ואז עשו אותה באופן פרטי, י"ר ודב"נ)".

למה כלל ביטוח מכרה מניות לישראל קנדה ולא לך? הרי יכולת להציע הצעה משתלמת יותר מזו שהם הציעו.

"ברור, וגם הצעתי 100 מיליון שקל יותר".

כמה הצעת?

"ישראל קנדה קנתה ב־128 שקל למניה, ואני הצעתי לכלל 170 שקל למניה — כלומר 33% יותר, ועדיין כלל לא הסכימה למכור לי. אז עכשיו ציבור המבוטחים רוצה לתבוע אותם, הם הרי יכלו לקבל ממני 100 מיליון שקל יותר. פנו אליי עורכי דין שרוצים לתבוע את החברה כי המכירה היתה בניגוד לאינטרס של המבוטחים. הרי הכסף שחברת ביטוח משקיעה הוא לא שלה אלא של המבוטחים שלה. אבל אני לא מתערב בזה".

איזו סיבה היתה לכלל לא למכור לך?

"אני הגשתי את ההצעה שלי לכלל שנה לפני המכירה לאסי וברק. אז אמרו לי בוועדת ההשקעות שהם לא מוכרים, אבל 'כשנמכור, נחזור אליך'. אבל הם לא חזרו, ואז הלכו למכור ב־100 מיליון שקל פחות".

אתה לא חושש שרוזן וטוכמאייר יעשו לך צרות באלרוב? מעכשיו תהיה לך תלות בהם, כי הם מחזיקים ברוב מניות המיעוט.

"בכלל לא חושש. אם יש לי 80%, איך אני תלוי בהם? כל מה שאני יכול להגיד עליהם זה שמדובר בבחורים שהתחילו מכלום והגיעו לאן שהגיעו. אם הם בסדר, ישרים או עקומים — אני לא נכנס לזה. לי הם לא עשו עוד שום דבר. האם אלה טיפוסים שאני רוצה להיות שותף איתם? זה לא הדור שלי. ועל מה שהם דיברו — שטויות או לא — אני לא מגיב. כל אחד יכול לקנות מניות. הם לא גנבו שום דבר".

למה אתה נשמע אדיש למחיר המניה של אלרוב?

"אני אדיש כי אני לא מוכר".

על הוצאות הכשרות: "זה לא נורמלי. אני מחזיק 11 משגיחים בשני בתי מלון, ותמיד שולחים לי משגיח רחוק, שצריך להישאר לשבת, אז הוא לא יבוא עם אשתו והילדים? לפעמים הוא צריך שלושה חדרים. אני בעד כשרות, אבל ככה זה נורא"

"כמה עשר שנים עוד נותרו לי"

קצת מפתיע לשמוע את היחס החיובי של אקירוב לגבי רגולציה בפיננסים, בהתחשב ביחסו לרגולציה בתחום הליבה שלו — הנדל"ן. כבר שנים שהוא שב ומצהיר שאין בכוונתו להתרחב לפרויקטים חדשים בישראל, בגלל התערבות המדינה. "קשה לעבוד פה בגלל רגולציה", הוא אומר. "אני הולך לבנות שני מגדלים בבית אסיה בתל אביב, וכבר שבע־שמונה שנים אני עובד רק על האישורים. בירושלים אני בונה מלון סוויטות קטן ליד ממילא — וגם כאן לקח שמונה שנים רק לאישור. על מה הסחבת? זה הרי תורם למדינה מטבע חוץ, תיירות, עובדים. לעומת זאת בשוויץ קניתי מגרש בפברואר וכבר חודשיים אנחנו עובדים בו.

"אם אני יכול לקנות מגרש ולהתחיל לעבוד — בסדר. אבל פה צריך לחכות עשר שנים. כמה עשר שנים עוד נשארו לי? בארץ שום דבר לא ישתנה, חוץ מזה שבקורונה גם חיסלו פה את בתי המלון".

מלונאות היתה רעה השנה בכל העולם.

"זה לא נכון. בתי מלון הם הנדל"ן הכי מבוקש ויקר כיום בעולם. הלוקיישן הכי טוב במרכזי הערים המבוקשות וליד הים הולך לבתי מלון, כי משרדים אפשר להשכיר גם בנתניה. לכן מלונות באירופה מרוויחים חבל על הזמן. גם אצלנו ברבעון האחרון יש שיפור משמעותי. באמסטרדם בשנה הכי טובה הרווחנו 7 מיליון יורו, והשנה נרוויח 5–6 מיליון יורו, שזה מצוין. אבל את הסגר האחרון בישראל לא ניהלו טוב. לא היה צריך להגיד 'נסגור את המדינה' כשלא היתה כוונה של ממש מאחורי זה. ביטלו לנו בבת אחת הזמנות ב־10 מיליון דולר. היה צריך להגיד שלא נקבל רק מי שאין לו בדיקת קורונה תקינה".

ובכל זאת הפגיעה של הקורונה במלונאות לא ייחודית לישראל.

"אין עסקים טובים כל הזמן. תמיד יש ירידות ועליות, ובארץ יותר כי אנחנו רגישים למלחמות ופיגועים, אבל כשזה הולך — זה הולך הכי טוב. קחי למשל את ענף הקמעונאות — הרבה אנשים עברו לקנות באינטרנט. אז אומרים שלא צריכים את הקניונים, אבל אף אחד לא אומר שאנשים לא יתיירו יותר. אני נסעתי לחו"ל בפעם הראשונה בגיל 25, וכיום כולם נוסעים מינקות. אז כן, הנדל"ן הכי טוב הוא בתי מלון. ואפילו כשלא יכלו לצאת לחו"ל, כולם הגיעו לאילת. ירושלים ותל אביב היו קטסטרופה, נכון — אבל אין מצב קשה שלא נגמר. גם מלחמה".

מה אתה חושב על מתווה החזרה של התיירות לישראל? ילדים לא מחוסנים לא מורשים להיכנס, ותוקף התו הירוק של המחוסנים הזרים תכף נגמר, כי לרובם אין בוסטר.

"אז ייסעו פחות, אבל אנשים יתרגלו לנסוע עם בדיקות. מרגע שפתחו את הגבולות, יש הזמנות ואני אופטימי. יש לי חברים שאומרים 'אני לא יכול לחיות את החיים שלך, אתה כל הזמן לוקח סיכונים', אבל מי שפסימי לא עושה עסקים. אני מקוה שנובמבר־דצמבר בארץ יהיו טובים מספיק כדי לכסות על ההפסדים".

שער הדולר הצולל פוגע בך?

"זה פגע רק במלונות בארץ שמוכרים בדולרים, ובהם העלינו את המחירים. מעבר לזה אני לא משלם בדולרים בארץ, ובאירופה אין שום בעיה".

למה המלונות בארץ כל כך יקרים?

"הארנונה פה יקרה, ההוצאות על אבטחה גבוהות, עלויות השילוח התייקרו וגם ישנן הוצאות על כשרות. אני מחזיק 11 משגיחים בשני בתי מלון. זה נורמלי? ותמיד שולחים לי משגיח רחוק, שצריך להישאר שישי־שבת, אז הוא לא יבוא עם אשתו והילדים? לפעמים הוא צריך שלושה חדרים. אני בעד כשרות, כי זה חשוב לאורחים. אבל לא ככה. זה נורא. אני מעדיף ללכת לנורמן, מלון קטן שאף דתי לא יבוא אליו. שם אתה יכול לשתות קפה חם בשבת".

"בנט טוב מקודמיו בתפקיד"

לצד פעילותו העסקית, אקירוב מעורב כבר שנים רבות בפוליטיקה. במשך שנים היה מזוהה עם מפלגת העבודה, ואחר כך עם אהוד אולמרט בתקופה שכיהן כראש ממשלה. כשהתנהל המשפט נגד אולמרט, אקירוב היה זה שהעסיק בתשלום את ראשת לשכתו לשעבר שולה זקן, שהעידה נגד אולמרט, בג'וב שעד היום לא ברור לחלוטין מה היתה תכליתו. הוא העסיק גם את מהנדס העיר אורי שטרית במהלך משפטו בפרשת הולילנד.

טענו שהעסקת את זקן ללא תפקיד של ממש, רק כדי לסייע לאולמרט חברך.

"שולה עבדה פה עשרה חודשים והגישה בכל חודש פרוטוקול על מה שעשתה. שנה לפני שהיא 'בגדה' באהוד והעידה נגדו, פיטרתי אותה כי לא היתה לה עבודה. לו היתה לה עבודה — גם היום היתה עובדת".

אתה חבר של אולמרט, אתה לא יכול לטעון שזו העסקה חסרת משמעות.

"אם מישהו ברוגז עם מישהו אחר, זה לא נוגע אליי. אני ענייני. ולגבי הבגידה, מה זה משנה? זקן בגדה גם בעצמה כשדיברה נגד אדם שהעסיק אותה 40 שנה. היה אז מומנטום נגד אהוד והכניסו אותו לכלא — על מה? על 60 אלף שקל, שהלכו לבחירות. אז הוא שילם והלך. אלה החיים... יש דברים יותר קשים בחיים".

יש?

"לקבל סרטן".

מה אתה חושב על בנט כראש ממשלה?

"הוא טוב יותר מקודמיו. טוב שהמדינה לא מנוהלת בידי אדם אחד, ויש דעות שונות. אדם לא יכול לתפוס שלטון עשרות שנים, כי זה הופך להיות דיקטטורה. אפילו מנחם בגין אמר שכשאדם שולט הרבה זמן — השלטון הופך מושחת".

מה אתה חושב על מפלגת העבודה שהיית מזוהה איתה?

"שהיא חוזרת לשפיות. האג'נדה של מרב מיכאלי היא למען המדינה והמפלגה ולא למענה אישית, וזה טוב".

אבל למרות הזיהוי של אקירוב עם המפלגה ("בתקופת רבין ופרס הייתי חבר מפלגה וגם תמכתי"), במערכות הבחירות האחרונות הוא העמיד ערבות של שני מיליון שקל לחוסן לישראל של בני גנץ, ואחר כך ערבות של 2.5 מיליון שקל לתקווה חדשה של גדעון סער.

זה נראה כאילו אתה בוחר להתחבר למי שצובר כוח פוליטי.

"אני עוזר למי שאני מאמין בו, כמו שאחרים מצביעים ומוכנים לעזור למי שהם מאמינים בו. מה, אני אזרח סוג ב'? אם אני יכול לעזור לשלטון שאני מאמין בו, למה שלא אעשה את זה? לרבין הצבעתי, לפרס הצבעתי, ואחר כך הצבעתי לימין, לשרון ואחריו לאולמרט. אני ענייני, מי שאני חושב שהוא ראש מפלגה טובה ויכול לעשות שינוי, אני מצביע בשבילו".

וגם שם כסף.

"אם מבקשים עזרה אני עוזר. מעבר לזה אין לי קשר. אני צריך עזרה מהם? אני רץ לפוליטיקה? אני אפילו לא עובד בארץ".

אין טעם לפגם בכך שאדם שכל כך מעורב ובעל קשרים פוליטיים יעמוד בראש חברת ביטוח רבת־עוצמה, עם כל כך הרבה השפעה רגולטורית עליה?

"אין לי שום מעורבות פוליטית, אני לא שר או דירקטור בחברה ציבורית, אז איזו מעורבות פוליטית יש לי? אני מוכן לעזור למי שאני מאמין בו, הכל לפי החוק. ולפי החוק אני לא יכול לתת כסף, רק ערבות, שברגע שנבחרים — מחזירים אותה".

בכל זאת, פוליטיקאי שתמכת בו חייב לך.

"בשבוע שעבר פורסם הסכם ניגוד העניינים של גדעון סער (כיום שר המשפטים), שבו כתב שלא יתערב בשום עסק שקשור אליי. אותי מכירים פה וככה זה עובד. מה, מי שקנה את אל על יותר טוב ממני? גר בארצות הברית ואף אחד לא יודע מי הוא. או מי שקנו את הפניקס, שזו בכלל קרן מלונדון. זה יותר טוב? איזה שטויות!".

חשבת להיכנס לפוליטיקה בעצמך?

"לא מעניין אותי להיות שר או חבר כנסת. מעניין אותי רק לתמוך במה שעושה טוב למדינה".

עד מתי תרצה להמשיך לעבוד?

"כל זמן שאני נהנה. יש הבדל בין לעבוד קשה להרבה. לעבוד קשה זה עם טורייה. אני עובד הרבה, אבל לא קשה, ומפסיק לעבוד רק ברגע שאני הולך לישון. אם אצא לחודש חופשה, אשתגע. אני כל הזמן צריך לחשוב, לעשות, לתכנן. אלה הדברים שעושים לי טוב".

עם אנרגיה למאבקים כמו של איש צעיר.

"יש לי אנרגיה לעמוד על שלי, זה משהו שלא עובר".

מה אתה יודע בגיל 80 שלא ידעת בגיל 70?

"אשתי חגגה לי 80 כדי שנשים לא יתחילו איתי, אבל אני בעצם בן 70", הוא צוחק. "בכל שנה אתה צובר עוד ניסיון, אבל להגיד שאדם נהיה חכם יותר בגיל 80? אני לא חושב".