חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// החיילים לא צריכים להיות ראשונים בסדר העדיפויות /// פלד הרוויחה מלא לזכור /// גבאי יודע איפה הכסף /// בית המשפט העליון צריך שופט סנגוריאלי

מוסף כלכליסט | 25.11.21

העלאת שכר לחיילים

פופוליזם מצער

שר הביטחון ושר האוצר סיכמו השבוע על העלאת שכר החיילים. זו החלטה שקל לתמוך בה, עד שחושבים עליה באופן ענייני, באופן מוסרי ובאופן שנוגע לתפקיד הממשלה. עניינית, השכר מועלה באופן גורף, בלי שום מבחנים דיפרנציאליים (למשל, כאלה שמבדילים בין חיילים שגרים עם ההורים, וההורים מבוססים מאוד, לחיילים שנאלצים לכלכל את עצמם או לתמוך במשפחתם). מוסרית, יש כאן מסר בעייתי, כאילו מחלקים פרס למי שתורם למדינה במקום להתייחס לתרומה הזאת כאל החובה הבסיסית שהיא. ומבחינת התנהלות הממשלה, יש כאן לא יותר מפופוליזם. הרי מי יתנגד להעלאת שכר לחיילים ששומרים עלינו? אפילו בעל השווארמה מחלק להם מנות בחינם. כמה תקנים לעובדות סוציאליות שמטפלות בנפגעות אלימות ועבירות מין היה אפשר להוסיף בכסף הזה? כמה בני נוער בסיכון היה אפשר להציל? כמה קשישים היה אפשר להאכיל? לא, זו לא דמגוגיה. זה עניין מהותי של סדרי עדיפויות, ובהעלאת השכר לחיילים הממשלה הוכיחה שהיא מעדיפה את הקל לביצוע והקל לחיבוק על פני סיוע למי שהרבה יותר זקוק לכך.

/// גלית חמי

פלד בשיכון ובינוי

כמה שווה אי־ידיעה

הפרקליטות הודיעה השבוע כי לא תעמיד לדין את אפרת פלד, יד ימינה של שרי אריסון, בפרשת השוחד של שיכון ובינוי באפריקה. אבל כשקוראים את תמלילי החקירות של פלד, יו"ר ומנכ"ל אריסון אחזקות, קשה שלא להתרשם מההיתממות שלה, המתובלת בהופעות חוזרות ונשנות של "לא זוכרת, לא יודעת". קשה גם שלא להיזכר באותה פגישה מרובעת, שבה נכחו אריסון, פלד, יו"ר שיכון ובינוי רוית ברניב והסמנכ"לית אורנה אנג'ל. פלד נשאלה על הפגישה הזו בחקירתה, לרבות אם "צורת הביטוי של אנג'ל כלפי אריסון כללה ביטויים כמו שוחד ושחיתות". פלד השיבה: "יכול להיות, זה יותר כן מלא". "לא זוכרת", "לא יודעת" ומתברר שגם "יכול להיות". פלד גם לא ידעה לומר אם הקוד האתי, שהיה חשוב כל כך לקבוצת אריסון, הוטמע בשיכון ובינוי. בקיצור, לא ממש יודעת מה נעשה בחברה, ובכל זאת השתכרה קרוב ל־9 מיליון שקל בשנה. זיכרון חסר וידיעה לקויה שווים הרבה מאוד כסף.

/// גולן פרידנפלד

צילום: אוראל כהן

גבאי

כסף על הרצפה

השבוע חשף גולן חזני ב"כלכליסט" שאבי גבאי עזב את סלקום פחות משנתיים אחרי שמונה למנכ"ל החברה, כדי לקנות את המתחרה פרטנר. החבירה של גבאי לשלמה רודב ומורי ארקין כדי להשלים את המהלך העלתה חשש מעליות מחירים בענף, שבתשע השנים האחרונות, מאז הרפורמה, נהנה מתחרות משגשגת ובריאה לטובת הצרכנים. זה חשש הגיוני — הסופר־גרופ שהוביל את בזק לאקזיט מרשים אחרי ההפרטה ירצה מן הסתם לרשום רווחים נאים גם בפרטנר.

אלא שהחשש הזה לא ממש מבוסס כשבוחנים את החברה המדוברת - גם בהנחה שגבאי, רודב וארקין אכן יקנו אותה. בניגוד לסלקום, לפרטנר יש מבנה חוב בריא יותר ומודל פעילות רזה יותר. אם ההכנסות משירותי נדידה יחזרו לרמה נורמלית, אחרי הפגיעה שספגו בגלל הירידה בתיירות בקורונה, החברה כבר תוכל לייצר רווח יציב, השווי שלה יעלה והמשקיעים יחזירו את ההשקעה. אין להם שום סיבה להעלות מחירים ולעצבן את הצרכנים; הם רוצים את פרטנר בדיוק משום שהם יודעים שזה כסף על הרצפה.

/// רועי ברגמן

בחירת השופטים

הביאו סנגור

הוועדה לבחירת שופטים היתה אמורה להכריז השבוע על מינוי ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. על שלושה הושגה הסכמה — ח'אלד כבוב, גילה כנפי־שטייניץ ורות רונן. אבל הרביעי נותר במחלוקת, משום שהנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה מתעקשים על מועמד מעולם הסנגוריה, עו"ד קובי שרביט, עו"ד נתי שמחוני או השופט ד"ר גרשון גונטובניק, שהיה סנגור וגם עוזר משפטי של יצחק זמיר ואהרן ברק. שופטי העליון בוועדה מתנגדים לגונטובניק, אולי בגלל עמדותיו — הן רדיקליות לעתים, אך יש בהן רוח רעננה וחדשנית לאכיפה הפלילית. ורוח כזו נחוצה כעת בבית המשפט העליון. בין שזה יהיה גונטובניק או מועמד אחר, משפטן סנגוריאלי יעשה לבית המשפט רק טוב.

/// משה גורלי

מילת השבוע

//

דור סער־מן

המתנגדים לחיסון ילדים מנהלים דיון טנטרומי שעיקרו "אתה לא מחליט עליי"

הישראלים חולים על ילדים. שיעור הילודה כאן הוא הגבוה שבמדינות המפותחות, בחלק מהמגזרים הוא אפילו נמצא בעלייה (בעוד ברחבי העולם הוא יורד), וגם אצל חילונים מבוססים רואים בשנים האחרונות ארבעה ואפילו חמישה ילדים. כאן לא "מתכננים ילד", ביחיד, כאן "עושים ילדים", ברבים, כמו מבצע. הילדים כאן הם כלי נשק דמוגרפי, משאב אסטרטגי — וגם אחד המגזרים המוזנחים מבחינת השקעה אמיתית של הממשלה, כזו שמורגשת בשטח.

ואז מגיעים חיסוני הילדים, שהחלו השבוע, ומשגעים את המערכת. במלחמה הכוללת במגפה הילדים חשובים, וההגנה עליהם מרחיבה את ההגנה על האוכלוסייה כולה ועשויה למנוע או לצמצם את הגל החמישי. מנגד, גם מתנגדי החיסונים מציבים את הילדים בחזית הקרב. הם מדברים על לחץ לא סביר, על כך שההורים נדרשים לכפות על ילדיהם להתחסן. אלא שהעובדה שהם מתעלמים ממנה, שוב ושוב, היא שבארץ אין חובת התחסנות, ולא מכריחים איש להתחסן או לחסן את ילדיו. וזה נראה לכם לחץ לא סביר? אתם לא חיים בחברה שבה כולם מרשים לעצמם לשאול מתי תעשו ילדים, למה לא גרבתם לו גרביים ומה פתאום הוא עוד לא עבר למוצקים?

כך, המתנגדים נשארים עם טיעון שעיקרו "אתם לא תחליטו עליי". עם אגואיזם שמסרב להיישיר מבט למציאות הקשה ולהכיר באחריות של הפרט לחברה. בעצם, הם נשארים ילדותיים, בועטים, נרקיסיסטים. והטנטרום גיל שנתיים שלהם רק מחמיר. סוף סוף יש חיסון לילדים, אבל מתברר שיש גם לא מעט בוגרים שמסרבים להתבגר.