ה

הקריין נשמע נסער במיוחד. משחק הפוטבול הזה למעשה כבר הוכרע — האלופה טמפה ביי הובילה על פילדלפיה איגלס ב־14 נקודות. אלא שמהלך אחרון של פילדלפיה נתן לה טאצ'דאון שצמצם את הפער ל־8 נקודות, ואחריו השחקנים בחרו ללכת על המרה של שתי נקודות במקום לבעוט לנקודה נוספת. אין הבדל אמיתי בין הפסד ב־7 הפרש להפסד ב־6, אבל כשפילדלפיה צמצמה את הפער ל־6, הקריין התרגש. לניצחון, לקבוצות ולאוהדים שלהן הרגע הזה לא שינה דבר, אבל הוא היה משמעותי לצופים שהימרו על ההפרש; מבחינתם, הנקודה הזאת היתה שווה כסף. והקריין ידע את זה. אם בעבר שידור של משחק כזה היה "מת" בדקות האחרונות, כשהמנצחת כבר ידועה, עכשיו הדרמה היתה גדולה.

הכל דרמות גדולות בעידן הנוכחי של הספורט האמריקאי, מאז שההימורים נהפכו לחוקיים. כל נקודה משנה. לא לקבוצות או להמשך הליגה, אלא לאינספור המהמרים, ששמים כסף ממש תוך כדי המשחק. והם מהמרים לא רק על מי תהיה המנצחת או באיזה הפרש. הם מהמרים על סך הנקודות וסוגי המהלכים; על הביצועים של הקוורטרבק, החובט או הכדורסלן, באופן כללי ובכל מהלך ספציפי; על מספר העבירות שיישרקו; וגם על סוגיות מוזרות ממש, שלא קשורות בכלל לספורט, למשל, כמה זמן תימשך שירת ההמנון.

המשחק האינסופי הזה, שבו אנשים מנסים לנחש כל היבט של המשחק מטלטל שלל ענפי ספורט. השידורים משתנים, מלאים פרשנויות הימורים ופרשנים שמהמרים, והמסך מוצף בסטטיסטיקות שנוגעות להם. התנהלות הליגות נראית אחרת. ובעיקר — החיבור של הקהל לכל משחק, לכל רגע במשחק, כל מהלך וכל נקודה, כבר לא עובר רק דרך העין, הראש והלב. הוא עובר דרך הכיס. וכשהאמריקאים מחוברים למשהו דרך הכיס, האמוציות מזנקות.

השינוי

הפנטזי סלל את הדרך, ועכשיו אפשר להמר על הכל

כדי להבין את עוצמת השינוי, צריך לחזור אחורה. הימורים הם חלק מהדנ"א האמריקאי מראשיתו — אפילו מלחמת העצמאות שלהם מומנה בחלקה באמצעות הגרלות לוטו. והימורים בספורט קיימים כבר שנים, מראשית מרוצי הסוסים שם ב־1867. בהתאם, גם שערוריות הימורים תמיד היו; ב־1919, למשל, קבוצת הבייסבול השיקגו ווייט סוקס מכרה את סדרת האליפות לטובת המהמרים. אבל משנות השמונים המחוקקים האמריקאים נלחמו בתופעה בנחישות, וב־1992 נחקק החוק לאיסור הימורים בספורט, שסילק אותם מרוב המדינות (חוץ מנוואדה, אורגון, דלאוור ומונטנה). ואז, במאי 2018, בית המשפט העליון ביטל את החוק הזה. במקום הימורים לא חוקיים במערכות פרוצות, עברנו לעידן של הימורים שמפוקחים בידי המדינות, כל אחת לפי החוק שלה שמסדיר את ההפעלה שלהם, את הרגולציה ואת המיסוי (שהוא, אלא מה, היה המוטיבציה העיקרית להתרת ההימורים). קליפורניה וניו יורק עוד בתהליכי אישור, אבל 30 מדינות כבר טיפלו בעניין, הגדירו את התקנים ובחרו את מפעילי ההימורים. אלה, אגב, מרוויחים בעיקר מהעמלה הקטנה (כמה אחוזים בלבד) שמשלמים על כל הימור. במילים אחרות, אין להם עניין שהמהמרים יפסידו בהכרח, אלא פשוט שיהמרו, והרבה.

לשינוי החוקי האמריקאים הגיעו בשלים, בחסות המסורת התרבותית ובעיקר בזכות Daily Fantasy. משחקי פנטזי מתבססים על סטטיסטיקות נרחבות ומאפשרים הימור על שלל היבטים בענפי ספורט שונים. הם הומצאו כבר בשנות השמונים, בידי דן אוקרנט, שפשוט בנה עם החברים שלו קבוצות "וירטואליות" של שחקני בייסבול ממועדונים שונים, וכל אחד מהחברים צבר נקודות לקבוצה המומצאת שלו בהתבסס על ההישגים של השחקנים שבה. גיקים של בייסבול, אלה שממילא נברו בתוצאות של כל המשחקים ובכל הסטטיסטיקות של השחקנים, התמסרו למשחק. ואז בא האינטרנט, שאפשר לא רק לעקוב אחרי המספרים בזמן אמת אלא גם לשחק בקלות, והפנטזי גלש לענפים נוספים, ובראשם הפוטבול, ולתרבויות ספורט ברחבי העולם (כולל חובבי הפרמייר ליג האנגלית וליגת העל הישראלית).

מנהלי הליגות ורשתות השידור שמחו על ההתעניינות הגוברת של הצופים ושיתפו פעולה עם צמיחת הפנטזי, אבל בשלב הראשון זה לא היה עניין כלכלי משמעותי, וזה לא היה ממש על כסף, מקסימום התערבויות בין חברים. ואז, ב־2010, שתי חברות, DraftKing ו־FanDuel, הציעו ליגת פנטזי לא עונתית, אלא יומית, שמופעלת בתשלום. זה עשה שלושה דברים. ראשית, שחקני הפנטזי שוחררו מהצורך להתחייב לעונה שלמה, למעקב דקדקני של חודשים, ויכלו לשחק קצת היום, אולי מחר לא, שוב עוד שבוע, מתי שבא להם. העולם נפתח בפני שחקנים מזדמנים. שנית, גם הדרמה נהייתה יומיומית. כל יום אתה בוחר את השחקנים שלך, עוקב אחרי התוצאות, מתלהב, מתאכזב. שלישית, זה בעצם ביסס התנהלות של הימורים.

ההצלחה היתה מסחררת, והפכה את שתי החברות האלה לענקיות ששוות מיליארדי דולרים רק מפנטזי, והן אלה שסללו את הדרך לשובם של הימורי הספורט החוקיים (ונהפכו לסוכנויות הימורים בעצמן). "בפנטזי פתאום אנשים התחילו להמר ברמה יומית", אומר ד"ר יואב דובינסקי, מרצה לניהול ספורט בבית ספר למינהל עסקים באוניברסיטת אורגון. "שתי החברות הללו למעשה אתגרו את מערכת המשפט בשאלה מה זה משחק ומה זה הימורים. הן היו חוקיות, אז לרשתות הספורט לא היתה בעיה לשדר פרסומות שלהן, לפרשנים לא היתה בעיה להתייחס להימורים השונים, וזה החזיר את ההימורים למיינסטרים. יותר מכך, בשביל הצעירים היום, דור ה־Z, פנטזי זה פשוט דרך חיים".

פריחת הפנטזי שינתה את הגישה של האמריקאים להימורים בספורט: ב־2010 רובם (67%) התנגדו להתרת הימורים כאלה, ב־2014 רובם (55%) כבר היו בעד, לפי סקרים שבדקו את הנושא. השינוי הזה, לצד הרצון של המדינות להרוויח ממסים על רווחי הימורים, שלח את ניו ג'רזי לעתור נגד האיסור, והוביל לביטול החוק.

מאז, האמריקאים מהמרים כמעט על הכל. בפוטבול, למשל, אפשר להמר על המנצחת, על מספר הנקודות של כל קבוצה, כמה טאצ'דאונס ימסור כל קוורטרבק, כמה איבודי כדור יהיו במשחק ועוד ועוד. בסופרבול יש כמאה הימורים אפשריים, כולל איזו קבוצה תזכה בהטלת המטבע בתחילת המשחק, מה ילבשו המופיעים במחצית ומה יהיה צבע הנוזל שישפכו על המאמן המנצח בסוף המשחק. ואם אפשר להמר על הכל, למה לא? מה הפלא שכמחצית מהאמריקאים מהמרים על הסופרבול.

אפשר להמר בזמן המשחק, על התוצאה, השחקנים, המהלכים - האם נראה עכשיו מסירה או ריצה? האם הפיצ'ר יזרוק כדור מהיר או מסובב? ה־Live Betting הזה תופס כיום, לפי ההערכות, 60%-70% מהענף, ורבים מההימורים נעשים ישירות באתרים שמשדרים את המשחקים

הכסף

כשמיליארדי דולרים מתגלגלים, כולם מצטרפים למשחק

המשמעות היא, כמובן, המון כסף שזורם בעסק. ברבעון הראשון של השנה ההכנסה של הסוכנויות מהימורי ספורט היתה 11 מיליארד דולר, ברבעון הבא היא טיפסה ל־13.6 מיליארד, ובשלישי הגיעה כבר ל־14 מיליארד. המגמה ברורה, ולפי ההערכות השנה תסתיים בהכנסות של יותר מ־44 מיליארד, כשההימור הממוצע הוא יותר מ־100 דולר בשבוע לאדם (אבל מדי פעם מתפרסמים הסיפורים האלה, על זה שהימר ב־15 דולר על נבחרות גולף וזכה ב־1.35 מיליון, וגם על הימורים גבוהים יותר או זכיות גבוהות יותר). בניו ג'רזי מהמרים השקיעו באוקטובר האחרון יותר ממיליארד דולר. בארצות הברית כולה השוק הפוטנציאלי מוערך בכ־100 עד 240 מיליארד בשנה.

הכסף הזה זורם לא רק לסוכנויות ההימורים, ולא רק למלונות שמתמחים בהימורים (אלה שבלאס וגאס מפעילים אולמות מפוארים המוקדשים להימורי ספורט), אלא גם לרשתות השידור, שנהנות מאינספור פרסומות של סוכנויות ההימורים ומרייטינג צומח של כל המהמרים המזדמנים. הסיקור של הספורט משתנה בהתאם. "בתחילת 2018, כשהרשת שלנו התחילה לשדר, היו לנו ארבע שעות ביממה של תוכן לייב. היום אנחנו משדרים 21 שעות לייב ביום", אומר דייב טולי, הפרשן של VSIN (Vegas Stats and Information Network), רשת שמשדרת באינטרנט תוכן שקשור להימורים (ונקנתה במרץ בידי חברת הפנטזי דראפט קינג בכ־100 מיליון דולר). "הטור שלי מתפרסם לא רק באתר של הרשת אלא גם ב'הניו יורק פוסט' וב'לוס אנג'לס טיימס'. רשתות מקומיות ואחרות עושות סינדיקציה של השידורים שלנו. יש לזה צמא עצום. בעבר היה אסור בכלל לדבר על הימורים ברשתות השידור, היו רק רמיזות או מונחים מכובסים. גם כשהתחילו לדבר על הליין למשחק באולפנים היה אסור להציג את לוגו הקבוצה או להשתמש בכינוי שלה, השתמשו רק בשם העיר. והליגות לא רצו בכלל שיקשרו אותן להימורים מחשש לפגיעה פוטנציאלית באינטגריטי של המשחק. עכשיו הכל גלוי".

הרבה יותר מגלוי. NBC, למשל, חתמה בשנה שעברה על הסכם שיתוף פעולה עם חברת ההימורים PointsBet, ששווה 500 מיליון דולר, שיימשך חמש שנים, ושבמסגרתו רשת הענק תקבל אחוזים בחברת ההימורים, וזו מצדה תקבל נוכחות בולטת בשידורי הספורט של NBC ותספק לה את הסטטיסטיקות והנתונים שילוו את השידורים. לא רק התקשורת רוצה להרוויח מהימורים, ליגת ה־NBA עצמה ושלל קבוצות בה חתומות על הסכמים עם מגוון סוכנויות הימורים, שמתבססים בעיקר על פרסום של הסוכנויות באולמות. זה קורה גם בבייסבול; השיקגו קאבס, למשל, חתמה על הסכם של 100 מיליון דולר עם דראפט קינג.

הקהל

מושקע כלכלית, מעורב רגשית, צולל לסטטיסטיקה

השינוי הגדול ביותר שמחוללים ההימורים הוא בחיבור של הקהל לספורט. הוא מתרחש גם בגלל האפשרות להימורים קטנים, יומיים, על מה שרוצים, וגם בזכות אותה אפשרות להמר בזמן הצפייה. היא מאפשרת לצופה לגדר סיכונים ולתקן הימור מוקדם (הימרת על קבוצה אחת, היא משחקת גרוע, תוכל להמר על השנייה ולהרוויח בכל זאת, או לפחות לצמצם את ההפסד), ואם לא היית בעניין מראש, ה־Live Betting מאפשר לך לעלות על העגלה גם אם נפלת על המשחק במקרה, אחרי שריקת הפתיחה. תוכל להמר על התוצאה, על סטטיסטיקות של שחקנים, על מהלכים ספציפיים — האם הבא יהיה מסירה או ריצה? האם הפיצ'ר יזרוק כדור מהיר או מסובב? ל־Micro Betting אין גבול. ולכן הלייב בטינג תופס כיום, לפי ההערכות, 60%-70% מהענף.

ההימורים נעשים במקרים רבים באתרים שמשדרים את המשחקים. נוח למהמרים, רווחי לאתרים. "במקום לצפות במשחק בערוץ רגיל, אתה יכול לראות אותו ברשת ולהמר במקביל, כשהאתר גם נותן לך טיפים תוך כדי ואתה רואה את הליינים מתעדכנים" (ראו מילון מונחים), אומר משה דוידוביץ', סמנכ"ל בחברת אונליין גיימינג (ושחקן פנטזי נלהב). "וזה עסק של 24/7. השעה 10 בבוקר, אין שום ספורט בטלוויזיה, אבל באוסטרליה משחקים עכשיו כדורגל, אז למה שלא ישדרו לך אותו בלייב, ותוכל לזרוק איזה 10 דולר בפנים?".

במקביל, לצד פרשני ספורט מקצועיים משגשגים גם פרשני הימורים, שמלווים את השידורים ומסבירים מה הליינים הכי אטרקטיביים. וזה מכוון לא רק לצופים בבית, אלא גם לקהל במגרשים. בלא מעט אצטדיונים כבר נפתחו חדרי הימורים, ויש מי שצופים שבעתיד, ליד כל כיסא ביציע, לצד המקום המיועד לכוס השתייה — נראה גם מסך קטן שמאפשר הימורים מהירים.

כל אלה הופכים את הקהל לחלק מהמשחק, והצופים כבר לא פסיביים. הם רואים הרבה יותר משחקים בהרבה יותר ענפים, נשארים עד הסוף, ערניים מתמיד. פתאום אכפת להם מאותו משחק כדורגל באוסטרליה ב־10 בבוקר. פתאום הם לא מעודדים רק את הקבוצה "שלהם", אלא יש להם אינטרס שגם שחקן מסוים בקבוצה היריבה יצליח. הם מושקעים רגשית הרבה יותר מבעבר, ובהמון דרכים. וזה אף פעם לא נגמר; מהמרים לפני המשחק ובזמן המשחק, וכשהוא מסתיים כבר מוצאים אחד אחר. ספורט עולמי תפור על ההתמכרות לריגושים שבהימורים.

אבל זה לא רק עניין של רגש, מן הסתם. עכשיו כולם מסתכלים על המספרים. ובניגוד לראשוני הפנטזי, שנאלצו להיות סטטיסטיקאים חובבים, המהמרים כיום הם סטטיסטיקאים־של־כורסה, שנותנים לאלגוריתמים לעבוד בשבילם. זה מה שמציעה למשל חברת SideLines הישראלית, שמפעילה אפליקציה למהמרים. "אנחנו מחוברים לכל מקור דאטה בעולם", אומר אור ליפשיץ, מנכ"ל וממייסדי החברה. "בנינו תשתית שאוספת את המידע ואלגוריתמיקה שמחלצת ממנו תובנות ונותנת אותן למהמר. יש לנו כותבי תוכן משלנו שנותנים המלצות, ואנחנו מציגים את הכל, ויזואלית, באופן נוח מאוד — משהו שסוכנויות ההימורים עוד לא הבינו את הצורך בו". גם בעבר ההפרדה בין אוהדי ספורט אמוציונליים לגיקים שוחרי מתמטיקה היתה קצת מופרכת, אבל נראה שההימורים מחקו אותה כליל. בסוף החנונים והג'וקיס עושים את אותו הדבר.

הבעיות

יותר מכורים, והרבה פחות ספורט אמיתי

אלא שלשטף ההימורים הזה יש גם לא מעט תופעות לוואי. ולא, לא מדובר בקינה על העולם שבו אהדנו קבוצה אחת והתמסרנו רק לה, או על שידורי טלוויזיה ענייניים ונקיים מאינספור סטטיסטיקות הימורים שרצות על המסך. מדובר, קודם כל, בסוגיית ההתמכרות. היקף משחקי הספורט בכל רגע נתון הוא כאמור זרז משמעותי לעניין, וכך גם הטכנולוגיה, שמאפשרת הימורים קלים, מהירים, מרובים, גם למי שלא עוקב אחרי הענף, מבין בספורט או מיומן בשליטה בהיקף ההימורים שלו. לאן זה ייקח את כל המהמרים החדשים?

לפי מחקרים, כ־2 מיליון אמריקאים כבר מכורים להימורים. בענף כמובן טוענים שדווקא השכלולים מגדרים את הסיכונים. "תמיד עדיף שוק מפוקח מאשר שוק שחור", אומר דוידוביץ'. "כל העולם הולך למקום כזה. תראה את ישראל, שאין בה הימורים חוקיים למעט הווינר שנותן יחסים גרועים, מה שגורם לרוב האנשים לשחק באתרים לא חוקיים, בלי רגולציה ובלי הגבלות סכומים. במדינות בעולם שבהן ההימורים חוקיים, מי שרוצה להמר ביותר מ־500 דולר בחודש צריך להביא תלוש משכורת, למשל. מפעילים יודעים לזהות מקרים שבהם סכומי ההימורים קופצים דרמטית ולחסום את המהמרים האלה. ובכלל, מחקרים מראים שפחות מ־3% מהאנשים מתמכרים לזה. הרוב משקיעים 200 דולר בחודש, בשביל הכיף שלהם".

אבל באמריקה של היום גם 200 או 500 דולר בחודש עלולים לטלטל חיים של בן אדם, או לפחות לגרום לו לבזבז לא מעט בשביל ריגוש קצר.

שאלה אחרת היא מה זה יעשה לספורט. למשל, ההתמקדות בספורטאים יחידים. "השחקן הרבה יותר חשוב מהקבוצה", אומר ליפשיץ. "כבר לא מעט שנים מדברים על כך שאוהדים הרבה יותר מחוברים לשחקן מלקבוצה, הם עוברים אחרי לברון ג'יימס לכל קבוצה שבה הוא משחק, וזה קורה גם בגלל ההימורים. יש מהמרים שלא צופים במשחק שלם, הם צופים רק בהיילייטס של שחקן ובודקים רק את תוצאות ההימורים שלהם".

הכוח הזה שניתן לשחקן אחד יכול להיות מסוכן. אם במקרה של השיקגו ווייט סוקס ב־1919 היה צריך לשחד תשעה שחקנים כדי למכור סדרת גמר, כיום שחקן לא צריך לעשות יותר מדי כדי למכור את עצמו למהמרים, מספיק שיפספס זריקה או שתיים והוא יכניס להם הרבה כסף. כשאפשר להמר אם חובט מסוים יחבוט בכדור הבא שלו, אם קוורטרבק יצליח במסירה הבאה או מה יהיו אחוזי הקליעה של שחקן כדורסל, הפיתוי שניצב בפניהם גדול למדי. זה נכון במיוחד אצל שחקני מכללות, צעירים שלא מרוויחים כמו המקצוענים ועלולים להתפתות יותר בקלות. כמה נקי המשחק יישאר, ומתי השערורייה הראשונה תתפוצץ?

ובכלל, מה זה יעשה לכל הענפים שמבוססים על השאלה איזו קבוצה טובה יותר? אם יותר חשוב לי ששחקן מסוים יקלע 20 נקודות מאשר שהקבוצה שלי תנצח, או שממש קריטי לי שקבוצה מסוימת תנצח בפער מסוים מאשר הניצחון עצמו, מה נשאר מאהבת הספורט שלי? ומה נותר מהרעיון הבסיסי של ספורט, כתחרות שבה הניצחון הוא הדבר היחיד החשוב?