ב

חודש שעבר, בלם ארסנל, בן ווייט, הטיל פצצה מפתיעה מחוץ למגרש. "אני לא ממש צופה בכדורגל. אף פעם לא צפיתי", אמר שחקן נבחרת אנגליה. "אני צופה בסרטונים של האנליסטים, ולפעמים גם במשחקי הנבחרת. אבל אני לא אשב ואצפה במשחק. הכדורגל אינטנסיבי מאוד: אתה מגיע כל יום לעבודה וחייב לתת 100%. אתה רוצה לחזור הביתה ולא לחשוב על זה, כדי שתוכל לחזור למחרת רענן לגמרי ושוב לתת 100%".

ווייט אינו הכדורגלן הראשון שמודה שאינו צופה בכדורגל בזמנו החופשי. קרלוס טבס וגארת' בייל ציינו בעבר שהם מעדיפים גולף על כדורגל. אנדרה טר שטגן, שוער ברצלונה, טען שבברצלונה צוחקים עליו כי "אני לא מזהה אף שחקן, אין לי מושג בכדורגל". גבריאל באטיסטוטה, אחד מגדולי השחקנים של נבחרת ארגנטינה, טען שהוא מעדיף לשחק פולו (עם סוסים) ולא לראות כדורגל. אפילו רונלדיניו טען פעם: "אני לא צופה בכדורגל. אני אוהב לראות שערים ורגעים גדולים. אני לא יכול לצפות במשחק במשך 90 דקות". וזה לא רק בכדורגל: דריק רוז ודניס רודמן, שתי אגדות NBA, הודו גם הם שאינם צופים במשחק.

גילוי כזה תובע אומץ. כשספורטאי מודה שאינו צופה במשחק, מיד מושמעות תהיות לגבי מחויבותו למשחק. אחת המחמאות הגדולות ששחקן צעיר יכול לקבל היא שהוא "אובססיבי למשחק": צופה במשחק שלו רגע אחרי שהסתיים, לומד מערכים מול הטלוויזיה בערב, משוחח על המשחק עם חברים לקבוצה.

הבעיה היא שיש מעט מדי אנשים כאלה. לפי המחקר של גוגל, פחות משליש מעובדי החברה הם "מפרידנים". לכן, בגוגל מתכננים לבדוק לעומק איך לאפשר לעובדים להתנתק מהעבודה כדי להיות מאושרים יותר, וכפועל יוצא גם יעילים יותר. כחלק מהניסוי המתמשך, בגוגל החלו לתת "משימות לאיזון בין החיים לעבודה". למשל: לא לקרוא אימיילים בסוף השבוע.  

מחקרים אחרים הגיעו למסקנות דומות. לפי מחקר של פרופ' מורטן האנסן מאוניברסיטת ברקלי, "המצטיינים הם אלו שעובדים פחות שעות, אבל בשעות העבודה עובדים באופן ממוקד יותר". האנסן וצוותו סקרו 5,000 עובדים, וגילו שמי שעובד יותר מ־50 שעות בשבוע פוגע באיכות העבודה שלו. "אנשים נוטים לחשוב שהעובדים הטובים ביותר הם אלו שמחויבים 24/7, עובדים על שבעה־שמונה פרויקטים במקביל ומצויים במרדף של פגישה אחר פגישה", אמר האנסן, "אבל מה שגילינו הוא שאלו שהצליחו לתעדף משימות ולהתרכז במעט דברים הם אלו שביצועיהם היו טובים יותר".

מחקר של אוניברסיטת אלברטה בקנדה הלך אפילו רחוק יותר, והגיע למסקנה שהמכורים לעבודה מסיבים נזק למקומות העבודה שלהם ומסכנים את בריאותם ואת הבריאות של חבריהם לעבודה. כל אימייל שלהם אחרי שעות העבודה יוצר מתח לא הכרחי ומוביל לתקשורת פגומה ועבודת צוות גרועה. לפי מחקר של אוניברסיטת ג'ורג'יה, "וורקוהולים" כאלה זקוקים לעזרה וטיפול כמעט כמו מכורים לסמים או אלכוהול.

אז נראה שזה ממש בסדר שכדורגלן מצטיין לא יצפה במשחק אחרי האימון, ולעומת זאת, זו בעיה רצינית כשמהנדס ממשיך לעבוד מהבית אחרי יום עבודה של עשר שעות. הצבת גבולות לעבודה, והגנה על החיים הפרטיים, הן פרקטיקה בריאה — וגם מקצועית.