ברוב סרטיה הציגה קמפיון שני מודלים של גברים: ב"הפסנתר" אליסטר, הג'נטלמן המערבי בעל הגינונים המושלמים, מתגלה כבן זוג קר ואכזר. ומולו ג'ורג', שנראה כמו איש פרא, בן יער, מתגלה כקשוב ורגיש יותר; ב"דיוקנה של גברת" גילברט הוא השידוך המושלם מבחינת נוחות חומרית ואורח חיים, אבל הוא קר לב ואכזר, ומולו ראלף הוא מושא האהבה הטראגי, זה שאהבתו לגיבורה טהורה, ולכן לא יכולה להתממש. הנשים של קמפיון צריכות לבחור בין גברים שנעים על ציר בלתי אפשרי, שסופו כמעט תמיד שיברון לב.

גם ב"כוחו של הכלב" יש שני גברים הפוכים: פיל הוא גבר שבגברים, שפורח כשהוא על סוס, מנהיג עדר פרות, חי את חייו בחוץ. ואילו אחיו, ג'ורג', מפונק יותר ומעדיף את נוחות ואפלוליות הבית. כשאנחנו פוגשים אותם ג'ורג' נמצא באמבטיה, נהנה ממנעמי החיים הנוחים והמודרניים, למרות הלגלוג של אחיו כלפיו. פיל, לעומת זאת, מתואר כמי שבקושי מתרחץ, וכשהוא עושה זאת, זה יהיה בנחל.

פיל הוא גם מי שאחראי לסירוס הפרים. לא עובדי החווה והבוקרים הזוטרים, הוא עצמו. והוא עושה זאת בידיים חשופות, ללא הכפפות ששאר עוזרי הבקר משתמשים בהן. פיל בז לאלה שחוששים מחתכים, קוצים ושפשופים בידיהם. יד של גבר, אליבא דפיל, אמורה להיות גסה ומצולקת.

הגילוי שמגיע בהמשך הסרט (זהירות, ספוילרים) חותר תחת הייצוג הסכמטי הזה, של הגבר הגס מול זה העדין, כשג'ורג' מוצא אהבה לראשונה בחייו ומייחל לחיי משפחה בורגניים ונינוחים, בעוד פיל מתגלה כהומו, שחי חיים של לב שבור מאז שמושא אהבתו — הקאובוי שלימד אותו את סודות משלח היד הזה — מת. הגסות של פיל, לפיכך, מוצגת כריאקציה מרירה ואגרסיבית למציאות שכפתה עליו חיים של הדחקה והסתרה, של אדם שחי בחוץ כי הוא נמצא בגלות מעצמו.

הדמות השלישית שמצטרפת לעלילה, זו של הנער פיטר גורדון, נראית חריגה לתקופה ולמקום: התנהגותו נשית כאילו בזה להדחקה, לבושו המגונדר והצחור בולט בסביבה המאובקת, וגינוניו המעודנים הופכים אותו למושא לעג של כל הבוקרים שעוברים במקום.

גינונים הם כמו מלבושים, הם מייצגים דימוי חיצוני, אבל מסתירים עולם פנימי. לכן, בסופו של מסע, דווקא הגבר הרעיל הוא זה שמורעל, דווקא הוא מתגלה כאדם פצוע, פגוע ופגיע. ודווקא הנער הנשי הוא זה שמתגלות אצלו אכזריות ואלימות הרסניות ונקמניות יותר מכל דמות אחרת בסרט. ואילו האטימות, האדישות והסטואיות של ג'ורג' נראות לעתים כביטויי אכזריות בפני עצמן, משום שהן מונעות סעד נפשי מאשתו המיוסרת.

וכך "כוחו של הכלב" מציג שלושה מודלים של גבריות: המאצ'ו האכזר, הג'נטלמן הרגיש והקוויר שנע באופן בלתי צפוי על הציר בין שניהם. אף אחד מהגברים האלה לא מתנהג לפי הסטריאוטיפ שהוקצה לו, וכל אחד מהם מכיל בתוכו מינונים משתנים של אכזריות ועדינות, של גבריות ונשיות, של אטימות ורגישות. בעצם, טוענת קמפיון, אין "גבריות רעילה", כי זו פשוט גבריות. כמו דימוי הכלב משם הסרט, כל גבר הוא לעתים חיית מחמד, ולעתים כלב תקיפה.