חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הבנקים תמיד מרוויחים /// לאקירוב יש דוגמה מה לא כדאי לעשות /// מערכת החינוך חייבת ללמד ילדים לנהל חשבון בנק /// לגו ובובות למבוגרים הם השוק הלוהט החדש
מוסף כלכליסט | 18.11.21
דו"חות הבנקים
גידור רווחים
הדו"חות הרבעוניים של הבנקים הגדולים העלו השבוע שלאומי הכפיל את הרווח שלו, ובבנק הפועלים הרווח זינק "רק" ב־48%. בשניהם גם התשואה על ההון גדלה. ושניהם מחלקים דיבידנדים נאים.
כשבנק ישראל אישר להגדיל את החלק הצמוד לפריים במשכנתאות, הצרכנים היו אמורים להרוויח. הם הרוויחו, אבל גם הבנקים. הם קראו לזה "גידור סיכונים", ובמקום להציע למשל הלוואות בריבית של פריים מינוס 0.4%, הציעו ללקוחות רק פריים מינוס 0.2%. עוד תוספת רווח נחמדה שמסבירה את הדו"חות האחרונים. תוספות אחרות הגיעו כשלאומי העלה את העמלה על העו"ש, כשפועלים הגדיל את עמלת השורה באינטרנט. יש להם בדרך כל מיני גידורי סיכונים קטנים, שבסוף מכפילים את הרווח.
זה מעצבן. וזה ממש לא כוח עליון. הבנקים מגדרים סיכונים, והמדינה יכולה לגדר את התאווה שלהם לרווחים.
השבוע, למשל, בנק ישראל הציג רפורמה לשקיפות במשכנתאות, שתאפשר להשוות בין הצעות המשכנתא של הבנקים השונים במהירות וביעילות, כדי להקל על הצרכנים ולהגדיל את התחרות. אם בנק ישראל רוצה שזה אכן יעבוד, עליו לוודא שהבנקים לא מוצאים דרך למנף גם את הרפורמה הזאת להגדלת הרווחים שלהם. כך זה צריך להיות: כל מהלך של המדינה למען הצרכנים מחייב פיקוח מתמיד, שמוודא שהחברות החזקות לא גוזרות, שוב, את הקופון.
/// גולן פרידנפלד
אקירוב
כמו אליהו, אבל הפוך
לפני חצי שנה אלפרד אקירוב חגג 80. למסיבת יום ההולדת שלו, במסעדה שבמרומי מגדל תל־אביבי, הגיעו כל ראשי המשק; מפגן מרשים של קשרים שצבר בעל השמחה בעשרות השנים שבהן בנה את אימפריית הנדל"ן אלרוב, ששווה 4.7 מיליארד שקל. לצד הקשרים הוא צבר גם מיליארדים בהון האישי, שלל נכסים של אלרוב (מגדלי אקירוב ומלון ממילא, למשל) ומוניטין של איש עסקים שקול ויציב.
עכשיו אקירוב יוצא למסע השתלטות על כלל ביטוח. האדם האחרון שהשתלט על חברת ביטוח בישראל היה שלמה אליהו, שב־2012 קנה את השליטה במגדל ביטוח. הוא היה אז בן 76. לאליהו היה היתרון של מי שצמח בתחום הביטוח, אבל הוא לא הצליח להסתגל למעבר מסוכנות ביטוח פרטית, שבה היה כל יכול, לחברה ציבורית שאותה הוא לא יכול לנהל איך שהוא רוצה. התוצאות מורגשות עד היום במגדל, שסובלת מכאוס ניהולי מתמשך. אקירוב לא בא מעולם הביטוח, אבל גם הוא רגיל למלוך לבדו (וליתר דיוק, עם בנו), על מעט עובדים ובלי רגולציה דקדקנית על הראש. איך יהיה המעבר שלו לאימפריית הביטוח? מה הוא צריך לעשות כדי להבטיח את שגשוגה? כנראה נקודת הפתיחה האפקטיבית ביותר תהיה להתייחס למגדל כאל מקרה בוחן, לבדוק מה אליהו עשה — ולגבש רשימה ארוכה ומפורטת של מה לא לעשות.
/// ירדן רוז'נסקי
חינוך פיננסי
זה יעלה לנו
שרת החינוך יפעת שאשא ביטון סיפרה באחרונה שהבת שלה אמרה לה: "אמא, תדאגי שיהיו לנו לימודים ישימים. שנגדל ונבין מהי משכנתא, מהם מסים". דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שנחשף השבוע ב"כלכליסט" מגלה שרק 8,000 ילדים ובני נוער, פחות מ־0.5% מתלמידי ישראל, מקבלים השנה חינוך פיננסי בבתי הספר, וגם הם זוכים לשעות מעטות בלבד בנושא. עם כל האחרים אף אחד לא מדבר על משכנתא ומסים, ואפילו לא על ניהול חשבון בנק, הלוואות וריביות, צרכנות נבונה וביקורתית, התנהלות מול הביורוקרטיה של המדינה ושל חברות הענק. אי־הבנה בנושאים האלה עולה לאזרחים כסף, ובחלק מהמקרים מסבכת אותם בצרות רבות־שנים — ולכן החינוך הפיננסי הוא אחד ממקצועות הלימוד החשובים ביותר, ההכרחיים ממש. לא פלא שיש מדינות (בריטניה, ספרד, דנמרק, חלק ממדינות ארצות הברית ועוד) שכבר הפכו אותו למקצוע חובה לכל התלמידים. האמת היא שגם בישראל הוחלט להרחיב אותו, אבל בפועל זה לא קורה. שנת הלימודים הנוכחית כבר אבודה מהבחינה הזאת, אבל נדרש מאמץ ממשלתי, ואולי גם לחץ ציבורי, כדי שבשנת הלימודים הבאה תלמידי ישראל יקבלו סוף סוף כלים בסיסיים לחיים בעולם.
/// שחר אילן
צעצועים למבוגרים
שוק אדיר של נחמות קטנות
הסגרים, המצב הכלכלי, משבר האקלים, ובעיקר החרדות והפחדים — שלחו בתקופה האחרונה עוד ועוד מבוגרים להתנחם בצעצועים. לפי מחקר שפורסם השבוע בבריטניה, צרכנים בוגרים קנו בשנה החולפת צעצועים לעצמם במיליארד ליש"ט (4.15 מיליארד שקל), שהם כמעט שליש משוק הצעצועים הבריטי. במחצית הראשונה של השנה, לשם המחשה, השקיעו המבוגרים בתחום 14% יותר מבתקופה המקבילה ב־2019. פריטים נחשקים במיוחד הם בובות של ספוק וקפטן קירק מ"מסע בין כוכבים", ערכת לגו של הטיטניק, ובובות ברבי בדמות פלורנס נייטינגייל. אלה הן חדשות מצוינות עבור לגו, מאטל וענקיות צעצועים אחרות, בתקופה שבה התקלות בשרשראות האספקה והאינפלציה פוגעות בשולי הרווח שלהן. כל עוד יש מבוגרים שישלמו 450 ליש"ט כדי להרכיב דגם של האנטרפרייז או אפילו סתם יקנו משחקי קופסה ופאזלים, כלומר כל עוד השוק שלהן יכול להמשיך להתרחב לעוד קהלים בעוד גילים, כנראה הן יהיו בסדר. וכל עוד אנחנו יכולים לבנות בלגו או לשחק בבובות, אולי גם אנחנו בסדר בסך הכל.
/// תמר טוניק
צילום: Barbie
מילת השבוע
//
דור סער־מן
ארמון ישן זה מגניב, אבל ארמון שעדיין פעיל זה בעצם די מפחיד
בני זוג ישראלים נעצרו בטורקיה בחשד לריגול, אחרי שצילמו ארמון. זה סיפור סבוך שלא באמת קשור לזוג, לצילום או למתחם המפואר, אבל הוא כן מחדד משהו בסיסי ביחסינו לבתים כאלה: אנחנו אוהבים ארמונות. אבל אנחנו אוהבים בעיקר ארמונות שלא בשימוש, כאלה שהם שריד לעולם ישן, ריקים ממשמעות עכשווית, לקוחים מסיפורי אגדות. ארמונות שעדיין פעילים, לעומת זאת, הם עניין מפחיד מאוד.
קודם כל, זה גם כי אנחנו ישראלים. אין לנו ארמונות, ואנחנו לא רואים אותם כדרך שגרה, בטיול בעיר או בדרך לעבודה. מה יש לנו, אנחנו? כמה עתיקות במגידו? את ההרודיון? וילות בסביון? אז אנחנו נוסעים לחו"ל לראות ארמונות. אירופה הקלאסית, טירות עזובות על צוקים, בתי ענק שהוסבו למוזיאונים, אפילו משכנות של משפחת מלוכה פעילה, אבל כזאת שאין לה שום כוח פוליטי ממשי, שנשארה רק מיצג מפואר ריק מתוכן, כמו הארמונות שלה. הגרנד פלה, הטירה של סינדרלה בדיסנילנד, בקינגהאם, רק תביאו ארמון. את ההוד וההדר והפאר, בלי האימה של ארמונות אדירי כוח, כאלה שלרוב היו מוקפים בשומרים אכזרים ומצוידים בצינוקים אפלים.
כי ארמונות פעילים הם כאלה, אתר מבוצר של שררה, ספוג בדם. הם נבנו מפוארים כדי להפגין כוח, בבית ובחוץ. כדי לאיים, כדי לשלוט. היופי לא נועד לענג אותנו, הוא נועד לשתק אותנו. החומות לא נועדו להרשים תיירים, הן נועדו להגן על שלטון יחידני. בשביל זה הומצאו כל הביצורים, השערים והחפירים, בשביל זה גם נעשו מעצרים. עד היום, מתברר. טורקיה היא לא אירופה הקלאסית, וכל האירוע מזכיר שבארמונות, הפאר נועד להסתיר משהו אחר לגמרי.
