דו"חות למשקיעים

אוסף קשקושים

קריאה בדו"חות הכספיים הטריים של חברות ציבוריות מעוררת תהייה מתבקשת: מתי בפעם האחרונה מישהו ברשות ניירות קרא את הדו"חות האלה, או דיווח מיידי שחברות מוציאות למשקיעים? מצב הטקסטים האלה מעורר חשד שאף אחד לא קורא אותם, והכל הפקר.

השבוע, למשל, רמי לוי פתחה את הדו"ח הכספי שלה בפסקה שבה היא מציינת שהרשת "נחשבת בקרב ציבור הצרכנים בישראל כרשת המזון המשפיעה ביותר על יוקר המחיה". כן, דו"ח רבעוני של חברה גדולה נפתח כמו הודעת יח"צ מהסוג הנחות והמביך ביותר, והיא עושה זאת כבר כמה שנים, באין מפריע. והנה עוד דוגמה: מוקדם יותר החודש, כששטראוס הודיעה למשקיעים על סיום עבודתו של המנכ"ל גיורא בר דעה, היא צירפה מכתב של בר דעה ליו"רית עופרה שטראוס, שנפתח במילים "עופרה היקרה" ונחתם באמירה ש"שטראוס היתה ותישאר עבורי בית". למי אכפת? ולמה להכניס את המכתב הזה במקום לספק למשקיעים, כראוי, כנדרש, כפי שהגון לעשות, הסבר על הנסיבות שהובילו לפרישה ועל תוכניות החברה לייצוב ההנהלה? נחזור עוד קצת אחורה, לדיווח של דיפלומט על חרם שהתגבש על מוצריה, שהתגלגל לפירוט מטעם החברה של הצעדים שיש לנקוט כדי להילחם ביוקר המחיה. מינימום מצע בחירות בדרך לכנסת. אז לא, דיפלומט לא צריכה להתוות מדיניות, היא צריכה לספר למשקיעים מה נתחי השוק שלה במוצרים הרלבנטיים, מה שיעורי הרווחיות שלהם, מה הנזקים האפשריים של חרם כזה.

ההתייחסות לדיווחים כפחי זבל שאפשר לזרוק אליהם הכל — האדרה עצמית, תכתובת אישית, רעיונות מגוחכים, רק לא לכתוב בהם את מה שצריך לכתוב בהם — צצה לעיתים גם בחברות הייטק, נדל"ן ופיננסים, בחסות רשות ניירות ערך, שלא מוודאה שהן עומדות בחובה החוקית לדיווחים מהימנים, אמינים ומקיפים על כל אירוע שיכולה להיות לו השפעה מהותית על התאגיד או על ניירות הערך שלו. ראוי להתעכב על זה דווקא עכשיו, כשבמשרד האוצר שוקלים להעניק לרשות סמכויות נוספות, במסגרת שינוי מבנה הרגולציה בעולם הפיננסים. הקשקושים בדו"חות למשקיעים מעלים שלפני שמעניקים לרשות עוד כוח, כדאי שתתחיל להשתמש כמו שצריך בזה שכבר הוענק לה, ותדאג ליחסים תקינים בין החברות למשקיעים.

/// גלית חמי

פשלת סנפרוסט

משרד הבריאות מנותק

לפני שלושה חודשים חשבנו שאין דבר דוחה יותר וחמור יותר מלשלשת יונים במפעל השוקולד של עלית, שזיהמה בסלמונלה את הממתקים. עכשיו הגיעו חלקי נחש וראש עכבר, ועוד כמה בעלי חיים מתים, לשקיות של סנפרוסט, והראו לנו שבהחלט יש לאן להידרדר, ושיש עוד הרבה גועל נפש בתעשיית המזון בישראל. אבל יותר מהכשלים הנקודתיים, הסיפורים הללו חושפים את הכשל העמוק של משרד הבריאות, ומעוררים תחושה שהקשרים שלו עם חברות המזון לא מועילים לציבור, אלא דווקא גורמים לו להגן על החברות על חשבון הציבור. כך, המשרד התריע בפני סנפרוסט על הסכנה, אבל לא הודיע לציבור עליה — כי היתה שבת. סנפרוסט כבר עוסקת בבקרת נזקים ומתחילה להבין איפה פישלה, אפילו התנצלות היתה, אבל משרד הבריאות עדיין לא הבין את הטעות. ממנו עוד לא שמענו התנצלות. בעצם, עזבו התנצלות: ממנו עוד לא ראינו שום סימן להפקת לקחים, כזה שיבהיר לנו איך הם פועלים לצמצם תקלות כאלה אצל יצרני המזון בעתיד — ואיך הם יפעלו טוב יותר, ומהר יותר, בפעם הבאה שיתגלו כאלה.

/// נורית קדוש