ל

פני כחודש קמה סערה כשנודע על הכוונה למנות את חברת הכנסת לשעבר אוסנת מארק למנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. המבקרים טענו שמארק, שהתבלטה בעבר בשל אמירות גסות ומתלהמות, היא מינוי פוליטי נטו של השר אופיר אקוניס, ואינה כשירה לתפקיד בשל חוסר השכלה וניסיון הולמים. גולשים שיתפו בדיחות וממים, שבהם הוצגה מארק באופן מגחיך, כמי שאמורה לנהל משרד מדעי אקדמי כשאין לה מושג בתחום.

הביקורת נגד המינוי התעצמה והגיעה לשיאה במערכון מלעיג ב"ארץ נהדרת". שם הושוותה מארק למנכ"לית לשעבר של המשרד, הילה חדד־חמלניק, מדענית אווירונאוטיקה וטילים, בוגרת הטכניון ובעלת תואר שני במדיניות ציבורית, שהיתה שותפה בצוות הפיתוח של מערכות כיפת ברזל וחץ 3 וראש מינהלת פרויקטי תשתיות לאומיות במשרד התחבורה. חדד־חמלניק הוצגה כתמונת ראי מול הבחירה הפוליטית והלא מקצועית של אקוניס.

כמה ימים אחר כך הודיעה מארק לאקוניס כי היא מוותרת על התפקיד מרצונה. בעיתונות פורסם כי לא עברה את דרישת הסף של ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה. שיא הפרשה הגיע בריאיון של מארק לאילה חסון, שבו טענה כי עברה לינץ' בשל היותה אשה מזרחית ימנית ותומכת של נתניהו. באותו ריאיון התרברבה מארק וטענה כי משרד החדשנות והמדע שהוצע לה "קטן על היכולות שלי".

חדד־חמלניק, המנכ"לית לשעבר, מצאה את עצמה, שלא מרצונה, מהעבר השני של המתרס. בציוץ שפרסמה בטוויטר יצאה דווקא להגנתה של מארק: "לא אשקר שמחמיא מאוד לקבל הערכה כה גדולה", כתבה, "אבל לצערי בהפך המוחלט לפרגון שאני מקבלת מצויה אשה, אוסנת מארק, שאני בטוחה שלאורך חייה נתקלה, כמוני, בהמון קשיים ואתגרים, ניפצה תקרות זכוכית רבות כמו כל אשה שמגיעה לקדמת הבמה. היא מנגד 'זוכה' לביקורת ולעג, שכמו המחמאות אליי, יצאו מפרופורציה".

כעת, בריאיון ראשון מאז שהודחה ממשרד החדשנות והמדע, חדד־חמלניק תוקפת באופן חסר תקדים שורה של מינויים לא ראויים במשרדי הממשלה, אבל עדיין סבורה שהביקורת נגד הכוונה למנות את מארק "התנפחה יתר על המידה. לקחו את המקרה הבודד של אוסנת מארק, ובגלל שהוא מאוד צבעוני, כי מדובר בשתי נשים, הוא קיבל בולטות תקשורתית. אילו היה מדובר בשני גברים זה היה מתקבל אחרת".

מצד שני, אפשר להבין את הביקורת הציבורית. במשך השנים מארק בנתה לעצמה פרופיל תקשורתי בעצימות גבוהה. היא יצאה בהצהרות לעומתיות, מתנגחות ופרובוקטיביות והטיחה עלבונות נמוכים ביריבים פוליטיים. ברור שיתקפו אותה.

"בשלב כלשהו הכוונה למנות אותה נהפכה לאירוע שהגיע למחוזות הזויים. בטוויטר כבר התווכחו אם אני ממוצא מרוקאי או טוניסאי. אני טוניסאית, אגב".

בגלל זה יצאת להגנתה?

"להגיד לך שלא כאב לי עליה? כאב לי עליה, למרות שאני לא מסכימה עם מה שהיא אמרה".

כי היא העליבה את המשרד?

"היא אמרה שקטן עליה לנהל 70 אנשים. אז אלו 70 אנשים מאוד מורכבים. מדובר על לנהל דוקטורים, פרופסורים, אלה לא 70 חיילים בטירונות. ואגב, המשרד מונה כ־120 אנשים. המטה הוא מטה משותף עם משרד התרבות והספורט, מה שהופך את הניהול לעוד יותר מורכב, כי לחלק מהם יש שני מנכ"לים. היא ניסתה להקטין את המשרד, ואני עשיתי שם דברים מאוד מורכבים".

כל השרים ממנים לתפקיד מנכ"ל המשרד אנשי אמון שלהם.

"אין לי בעיה עם בחירת משרת אמון, גם בעבר השרים בחרו אנשים שהם סומכים עליהם. אבל אלה היו אנשים מקצועיים".

תני לי דוגמאות.

"במשרד החקלאות הוחלפה נעמה קאופמן־פס, שעבדה 20 שנה בשירות המדינה והיתה המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה, אשת מקצוע ואחת הנשים הכי מרשימות שהכרתי. ואת מי מינו במקומה? את אורן לביא, השאוויש של אבי דיכטר כבר 17 שנה, ראש המטה שלו. משרד החקלאות הוא משרד מורכב, מה לביא יודע לנהל? חסרים אנשי אמון שגם מבינים במשרד החקלאות וגם יהיו נאמנים לדיכטר? איך נותנים לאיש כזה לנהל מיליארדים? איך הוא יכול לנהל 17 סמנכ"לים?".

‍יש לך עוד דוגמאות?

"כן, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, אביחי כהנא. מה הוא היה לפני זה, ראש מטה? איזה ניסיון יש לו? והמשרד נמצא בתקופה מאוד לא פשוטה ומתמודד עם העלייה מאוקראינה וברית המועצות. גם במשרד המשפטים איתמר דוננפלד אינו מינוי בעל ניסיון ראוי.

"ויש עוד. במשרד החינוך השרה הקודמת יפעת שאשא־ביטון מינתה למנכ"לית את דלית שטאובר, אשת חינוך מנוסה שכבר ניהלה בעבר את המשרד. הגיע השר יואב קיש ושלף לתפקיד המנכ"ל תת־אלוף, אסף צלאל, עם אפס ניסיון בחינוך. אז הוא טייס, ויכול להיות שהוא מדהים, אבל זה בדיוק כמו שתשים אותי מחר לנהל את אינטל. מישהו היה מעלה בדעתו לעשות דבר כזה? כיצד אנחנו מעלים בדעתנו לתת לאדם כזה לנהל את מערכת החינוך שלנו? אדם שלא ניהל בחייו מוסד חינוכי מקבל לידיו מערכת כל כך רגישה ומורכבת. הרי ייקח לו שנתיים רק להבין את התחום.

"במשרד התקשורת היה אמור להתמנות למנכ"ל אלעד מלכא. אני לא מבינה איך מקרה כל כך חריג לא זכה לחצי מההדהוד שקיבלה אוסנת מארק. איך עליו לא עשו 'ארץ נהדרת', עם הרפורמה המטורפת שהוא רוצה להעביר בנושאים כמו סגירת התאגיד?". מלכא, פעיל ליכוד ובעליו של משרד לובינג קטן, חסר כל ניסיון ניהול בתחום התקשורת. אף שלא עמד בתנאי הסף לתפקיד, קרעי מינה אותו ליועץ ושיתף אותו בישיבות המשרד, אך לבסוף נאלץ למשוך את מועמדותו.

"גם מלכא אינו הסיפור כולו; מה שמטריד הוא שזה רוחבי", אומרת חדד־חמלניק. "אבל מכיוון שהאירוע של אוסנת מארק קיבל סיקור קיצוני מאוד, זה פגע בהבנה של הציבור שמדובר בממשלה שלמה שמתנהגת בצורה לא מקצועית, בלשון המעטה".

"גייסתי המון אנשים, ותמיד בתחומים שאין בהם הרבה נשים. לגייס נשים לוקח יותר זמן, צריך להתאמץ. זה לא שאין נשים מוכשרות, אבל על כל עשרה מועמדים גברים תבוא אשה אחת. אז אתה לא צריך להפסיק לראיין במספר 4, אלא להגיע עד מספר 11. אז תגיע אשה מספיק טובה, ותוכל לתת לה לעבור בדלת"

"שילמתי מחיר על השם חדד, אבל לא אתבייש במקורות שלי"

בואי נחזור לפיטורייך ממשרד המדע. הצעת לשר אקוניס להשאיר אותך בתפקיד?

"פגשתי אותו ביום שבו הוא נבחר וקבענו פגישה ליום המחרת. הכנתי מצגת מפורטת עם כל הפעילויות של המשרד. אילו הוא היה רוצה, הייתי ממשיכה. אבל אני מקבלת לחלוטין את ההחלטה שלו לבחור את איש אמונו, כי מנכ"ל זה משרת אמון. רק כמו שכבר אמרתי, אפשר לבחור אנשי אמון מקצועיים.

"בסופו של דבר, הטרפת הזאת לא עשתה טוב לעובדי משרד החדשנות והמדע. היא הגיעה אחרי שבמשך שנה וחצי הרמתי אותם והסברתי להם את החשיבות של המשרד הזה, ושלולא הוא, אין כלכלה. לקח לנו הרבה זמן לייצר גאוות יחידה מחודשת, להבין שאנחנו מנוע הצמיחה הבא של מדינת ישראל, ושללא מחקר אקדמי יישומי לא יהיה פה הייטק.

"במשרד עובדים דוקטורים מ־Yale ופרופסורים בעלי שיעור קומה וכבר התחלנו לראות הצלחות ונוצרה תנופה. אבל בגלל הטרפת הופכים את המשרד לבדיחה ב'ארץ נהדרת'. האנשים שם הלכו עם הראש ברצפה, כי מבחינתם צחקו עליהם. המדען הראשי של המשרד, פרופ' אבי דומב, היה עם הראש באדמה. לפני כן הוא היה מנהל בית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית, פרופסור מכובד, ומבחינתו צחקו עליו. כשכל הפרשייה התפוצצה עדיין הייתי המנכ"לית, נאלצתי לחוות את מה שעובר על העובדים ולומר להם 'הכל טוב, תמשיכו, אתם עושים דברים חשובים'. ומצד שני, זה המינוי שבחר השר".

ולמרות הזלזול של מארק במשרד ובפועלך, יצאת להגנתה.

"שמתי את זה בצד. היה אפשר לראות שהכאב שלה אותנטי. מה ששבר אותי היה כשהיא הזכירה את אבא שלה, שאמר לה 'עזבי, שחררי, זה עושה נזק למשפחה'. זה כאב והרגשתי חמלה. אתה שואל אם הסכמתי עם מה שהיא אמרה? לא הסכמתי, אבל התחברתי לכאב, לפצע".

לאיזה פצע התחברת? העדתי, הנשי, הליכודניקי, הביביסטי?

"אני הייתי נוהגת אחרת. אבל בוא לא נכחיש, כולנו יודעים שיש אפליה עדתית. אני משלמת מחיר על זה שאני חדד ובחרתי להשאיר את השם. הרבה אמרו לי שאני צריכה להישאר רק עם השם חמלניק, אבל כל החיים התעקשתי לא לשנות והאמנתי שאקבל את מה שאני רוצה ואת מה שמגיע לי גם עם השם חדד. אני לא מתביישת במקורות שלי".

נתקלת באפליה בגלל זה?

"זה התחיל בנוער העובד כשדיברו על שוויון והסבירו לנו שאנחנו עבריינים בגלל שאנחנו מקריית עקרון. זה לא זר לי. אני מכירה בזה, זה קיים. אבל אני הייתי נוהגת אחרת ביחס לזה, כמו שאני נוהגת אחרת ביחס לזה שאני אשה".

תסבירי.

"לא מינו אותי לתפקיד כי אני אשה, אלא כי אני מתאימה, ולא מינו אותי בגלל שאני מזרחית אלא כי אני מתאימה".

אבל זה בדיוק מה שיגידו השרים עכשיו — מינינו אנשים מתאימים, לא בגלל שהם נשים או מזרחים.

"אני גייסתי המון אנשים, ותמיד זה היה בתחומים שאין בהם הרבה נשים. לגייס נשים לוקח יותר זמן, צריך להתאמץ. זה לא שאין נשים מוכשרות, אבל על כל עשרה מועמדים גברים תבוא אשה אחת. אז אתה לא צריך להפסיק לראיין במספר 4, אלא להגיע עד מספר 11. אז תגיע אשה מספיק טובה ותוכל לתת לה לעבור בדלת".

"אם אתה גבר, ואתה חושב שאיש אמונך צריך להיות ממש קרוב, אז באופן טבעי המקורבים לגברים הם גברים. אם תחפש רק במעגל הקרוב, מה שתמצא זה שכפולים של עצמך. ואנחנו יודעים מה קורה כשרק גברים מקבלים החלטות. ראינו את זה בקורונה, כשגברים שבחיים לא לקחו ילד לגן יצרו פה סגרים לא הגיוניים"

אז מה גרם לכך שבממשלה הנוכחית תהיה, כנראה, רק מנכ"לית אחת: עצלות, חוסר מודעות, או תפיסת עולם שוביניסטית?

"חוסר מודעות. אין יותר מודעות לכך שצריך לחפש נשים, לקחת את הזמן עוד רגע ולהבין שזה חשוב. כי נשים מביאות שיטות ניהול אחרות. בממשלה היוצאת היו הרבה מנכ"ליות, וידענו לעבוד בשיתוף פעולה בין־משרדי כפי שלא היה באף ממשלה קודם לכן, ואני אומרת את זה מניסיון. בממשלה הנוכחית ויתרו על זה כי הם לא חשבו שזה מספיק חשוב".

וזה הוליד בחירה גורפת במנכ"לים גברים?

"ברור שאם אתה גבר ואתה חושב שאיש אמונך צריך להיות ממש קרוב, אז באופן טבעי המקורבים לגברים הם גברים. הסטטיסטיקה בעניין הנשי לא משקרת — אפס מנכ"ליות".

שרת ההסברה גלית דיסטל־אטבריאן תמנה מנכ"לית יחידה בממשלה, שרון עוזיאל־פלד, אבל לטענת חדד־חמלניק "זה רק עלה תאנה. וזה נכון גם בקשר לגיוון של קבוצות אוכלוסייה שונות כמו אתיופים או מזרחים — אבל בעניין העדתי לא ערכתי סטטיסטיקה. אני רק אומרת שאם אתה מחפש במעגל הקרוב, מה שתמצא זה שכפולים של עצמך. ואנחנו יודעים מה קורה כשרק גברים מקבלים החלטות. הדוגמה הכי טובה היא הקורונה, כשגברים שבחיים שלהם לא לקחו ילד לגן יצרו פה סגרים לא הגיוניים".

"כדי להחיות את ההייטק השקענו בחוקרים, ולא רק במחקר"

חדד־חמלניק (39) גדלה כבת שלישית אחרי שני אחים בקריית עקרון. אביה אריק חדד היה ראש מועצה מיתולוגי, שכיהן בתפקיד כ־20 שנה. "כבר בגיל 8 ידעתי להסביר בעל פה למה מתקנים את המנורה הזאת ברחוב, ואיפה נמצאים כל הפחים", היא משחזרת.

כבת של ראש מועצה גדלת בעצם כנסיכה, "הבת של".

"להפך, גדלתי כמו משרתת. בעיר גדולה ראש העיר הוא מלך, אבל ביישוב קטן זה הפוך, אתה עובד אצל התושבים. אבא שלי חייב להם, הוא צריך לתת להם הסברים על כל מה שהוא עושה. לא הייתי הבת של חולדאי".

אחרי התיכון סיימה חדד־חמלניק בהצטיינות לימודי תואר ראשון בטכניון במסלול הנדסת חלל ואווירונאוטיקה, במסגרת העתודה האקדמית. היא שירתה בחיל האוויר ביחידת ניסוי טילים וניהלה פרויקטים שונים. משם המשיכה כקצינה במינהל למחקר פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית והיתה חברת צוות בפיתוח מערכת כיפת ברזל וחץ 3. יש לה גם תואר בלימודי דיפלומטיה ומינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב, וב־2014, כשהחליטה לעזוב את הצבא, השלימה תואר שני נוסף במדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, במסגרת פרויקט צוערים לשירות המדינה.

"אחרי פרויקט כיפת ברזל הבנתי שלא אוכל לשחזר את השיא הזה, מבחינת ההתלהבות ותחושת השליחות. זה היה אירוע מטורף וחששתי שאף תפקיד שאעשה אחרי זה בחיל האוויר או במשרד הביטחון לא ישתווה לו.

"זאת הסיבה שנרשמתי לפרויקט הצוערים. הייתי קצת אובר קוואליפייד, אבל אני וראש האגף שקלט אותי הבנו שיש פה מצב של Win-Win, כי גם מבחינתו הוא רצה שיהיו מי שימשכו קדימה את שאר הבוגרים. זאת היתה תוכנית מרתקת, שבמסגרתה אתה לומד לאורך ולרוחב את המפלצת הזאת שנקראת ממשלה".

"כיום ההייטק הישראלי מתמקצע בשלושה תחומים: סייבר, פינטק ונותני שירותי תוכנה כמו מאנדיי, וויקס ודומיהם. הדברים האלה כבר הגיעו לנקודת המיצוי. בית הגידול של ההייטקיסטים הוא הצבא, אבל לצערי התחומים האלה יגוועו. ב־2016 היו כאלף סטארט־אפים חדשים בישראל. השנה ספרנו רק 200. אנחנו יורדים בעקביות, ולכן מי שיציל את עתיד ההייטק הישראלי יהיה האקדמיה. וזה מה שניסינו לדחוף"

משם המשיכה למשרד התחבורה, שם היתה ראש מינהלת פרויקטי תשתיות לאומיות וראש מינהלת נתיבי ישראל, והובילה פרויקטים בהיקף 27 מיליארד שקל, בהם מסילת העמק, מסילת עכו־כרמיאל, כביש 6 חוצה צפון, מסילת הרכבת המהירה לירושלים וחשמול מסילת הרכבת. כשמירב מיכאלי התמנתה לשרה היא הגישה מועמדות לתפקיד מנכ"לית המשרד, אך במקומה נבחרה מיכל פרנק.

למשרד החדשנות והמדע הגיעה בהזמנתה של השרה הקודמת אורית פרקש־הכהן. "היא הזמינה אותי לפגישה, ומכיוון שלא היו לי ציפיות להיות המנכ"לית גם לא עשיתי לובי ולא שלחתי אנשים שימליצו עליי, כשם שעשיתי עם מיכאלי במשרד התחבורה".

לדברי חדד־חמלניק, בין השתיים נוצרה כימיה "והבנתי שאנחנו לא באות לעשות קייטנות ופעילויות על מדע אלא משהו אחר — וזה נהיה ממש מעניין".

מה זה ה"משהו האחר"?

"הבנתי שהמשרד הולך להיות ממנועי הצמיחה הבאים של הכלכלה הישראלית. כבר ידעתי להגיד לפני כן שההייטק הישראלי, שרובו בא מתחום הסייבר, נגמר, וכך גם עולם התוכנה. ידעתי שהדברים הבאים יבואו מתחבורה, ממדע של דיפ־טק (Deep Tech, טכנולוגיה מתקדמת ועתירת השקעה), מאקלים־טק. ושהדברים הבאים יבואו מתוך האקדמיה, לא מהצבא. ושיש לנו אקדמיה מאוד חזקה, שאנחנו לא יודעים לקחת את הידע שמצטבר בה ולהפוך אותו לתעשייה.

"החוליה הזו, של מחקר יישומי, היא בדיוק החוליה שמשרד המדע היה אמור לטפל בה במשך שנים. לכן הקמנו קרן שתומכת בפוסט־דוקטורנטים. החלטנו לא להשקיע בהכרח רק במחקר, אלא גם באדם. בחוקרים. המשרד משקיע בבוגרי דוקטורטים במדעי הסביבה בעלי רעיונות יישומיים".

למה הם צריכים סיוע?

"כי בדרך כלל כשאחד כזה נקלט באוניברסיטאות הוא נאלץ להיות מרצה, בזמן שהמטרה שלו בחיים היא להיות חוקר או מפתח. או, למשל, מישהי שהרעיון של הדוקטורט שלה עדיין לא ישים והיא לא יכולה להמשיך באוניברסיטה. אז בדרך היא נשאבת לעבוד באיזושהי חברה, והרעיון שלה נופל. בשנה הראשונה זיהינו כ־17 כאלה, שאנחנו נותנים להם את כל התנאים — מעבדות וכל מה שכרוך בזה — ועכשיו כבר יש 40 כאלה.

"זה מתחבר לזה שבאקדמיה הישראלית, בין היוצאים לפוסט־דוקטורט, יש יותר גברים מנשים. זה קורה כי בדרך כלל יוצאים לעשות פוסט־דוק סביב גיל 35, וזו תקופה הריונית או תקופה שבה את מגדלת תינוקות קטנים. כמה גברים אתה מכיר שיסכימו לנסוע עם בת הזוג שלהם לחו"ל בעקבות פוסט־דוק, לעזוב הכל ולטפל בילדים?

"במשרד היינו צריכים למצוא לזה פתרון, ועסקתי בזה שנה שלמה, בלהעניק מלגות לנשים. אני לא יודעת אם נושא כזה היה יכול להעסיק מנכ"ל גבר, אבל אני התעקשתי שיהיה שיעור גדול של נשים, כי נשים הן 51% מהאוכלוסייה, הן הרוב. והשאיפה הכללית בתמיכות הללו היתה להחיות את תעשיית ההייטק הישראלי מחדש".

ההייטק כאן פורח גם בלי עזרת הממשלה.

"כיום ההייטק הישראלי מתמקצע בשלושה תחומים: סייבר, פינטק ונותני שירותי תוכנה כמו מאנדיי, וויקס ודומיהם. הדברים האלה כבר הגיעו לנקודת המיצוי. בית הגידול של ההייטקיסטים הוא הצבא, אבל לצערי התחומים האלה יגוועו. ב־2016 היו כאלף סטארט־אפים חדשים בישראל. השנה ספרנו רק 200. אנחנו יורדים בעקביות, ולכן מי שיציל את עתיד ההייטק הישראלי יהיה האקדמיה. וזה מה שניסינו לדחוף".

"הבת שלי ראתה את תמונות המנכ"לים ושאלה 'איפה הבנות'"

אחד המהלכים הבולטים שהוביל משרד החדשנות והמדע בתקופת חדד־חמלניק היה התוכנית הלאומית להגדלת ההון האנושי בהייטק. ועדה בראשות דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא אינטל העולמית, התכנסה ובתום דיוניה פרסמה דו"ח מפורט עם המלצות להכשרת עובדי הייטק והרחבת ההשתתפות של ישראלים בענף. בהמלצות הוועדה היו הגדרת יעד ממשלתי לכ־700 אלף מועסקים לפחות בהייטק (קרוב ל־20% מהעובדים במשק), וצמצום פערי ההשתלבות של נשים, ערבים וחרדים. הממשלה אימצה את הדו"ח ואישרה תוכנית לאומית להגדלה ופיתוח של הון אנושי בהייטק. במשרד החדשנות והמדע פותחו תוכניות להנגשת ההייטק לכלל הציבור הישראלי, בדגש על הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל.

את חוששת שהיעדר מנכ"ליות במשרדי הממשלה יסיג לאחור את מאבק הנשים לשוויון?

"כן. כי איזה מסר זה לילדות? לנשים צעירות? לעובדות בשירות המדינה? זאת תקרת בטון, לא תקרת זכוכית. כשאני עבדתי בשירות המדינה הסתכלתי בהערצה על קרן טרנר, מנכ"לית משרד התחבורה והאוצר לשעבר. או על בינת שוורץ, מנכ"לית משרד הבינוי לשעבר. היום אני יכולה להגיד את זה במודע. כשראיתי את קרן אמרתי לעצמי, 'אני יכולה להיות מנכ"לית'. זה האפקט שהיא יצרה עליי.

"אני זוכרת שפעם הבת שלי, כשהיתה בערך בת שש, באה לבקר אותי במשרד התחבורה. נכנסנו לחדר הישיבות, ויש שם קיר שלם שעליו תלויות תמונות המנכ"לים. קרן טרנר היתה המנכ"לית האשה הראשונה במשרד. אז הבת שלי, שראתה את כל התמונות בשחור לבן של המנכ"לים הגברים, אמרה לי, 'אמא, איפה הקיר של הבנות?' היה לה ברור שיש קיר של בנות.

"אבל כשאת לא רואה נשים שוב ושוב, במשך השנים זה מתקבע. נוצרת תקרה בלתי עבירה. אני לא מבינה איך מישהי בממשלה לא אומרת 'רגע, אנחנו נשים, אנחנו רוב כאן, איך אין מנכ"ליות? זה צריך להטריד כל אשה. יותר מזה, זה גם צריך להטריד כל גבר".