"

הונגריה הפכה למדינת מאפיה מבחינות רבות, שבה הפשע המאורגן כבר כבש כל חלקה טובה", אומר הכלכלן הבכיר ד"ר לאיוש בוקרוש (Lajos Bokros), שהיה שר האוצר של הונגריה באמצע שנות התשעים. כיום בוקרוש הוא אחד ממבקריו החריפים של ראש הממשלה ויקטור אורבן, מי שזכה לכינוי "ויקטטור" לאחר שב־13 שנותיו בשלטון הוא ריסק בעקביות את הדמוקרטיה והתקשורת החופשית במדינתו. "מפלגת השלטון פשוט השתלטה על נכסים לאומיים, רק כדי להשתמש בהם לטובתה האישית", הוא מסביר.

מקרב כל מבקריו הרבים של אורבן, בוקרוש (68) הוא שם מפתיע. אחרי הכל, הוא מזדהה כ"שמרן ליברלי", אידאולוגיה המשלבת שמרנות חברתית מתונה עם עמדות ליברליות בתחום הכלכלי, ונחשב בכהונתו באוצר לאימת הסוציאליסטים. בתרגום לישראלית — לא מדובר בשמאלני, אלא במי שמבקר את הימין מתוך המחנה.

ההפתעה השנייה שעולה בשיחה עם בוקרוש נוגעת לתפיסותיו הבינלאומיות. כמי שבעברו כיהן בתפקידים בכירים בבנק העולמי וכנציג המדינה בפרלמנט האירופי, היה אפשר לצפות ממנו שישים את מבטחו בכוחם של גופים על־לאומיים, כמו האיחוד האירופי, לרסן את ההקצנה של אורבן. והרי רק השנה החליט האיחוד להקפיא העברה של 7.5 מיליארד יורו להונגריה, עד שלא תנקוט צעדים לתיקון הריכוזיות שבה.

אבל דווקא בשליחותו הבינלאומית בבריסל למד בוקרוש את אחד הלקחים הקשים והמייאשים בחייו: אורבן יכול לעשות מה שבא לו בהונגריה, כי היא לא מזיזה לאיחוד האירופי. תמיד יש צרות גדולות יותר. "ב־2012 האיחוד האירופי פרסם דו"ח נוקב בנושא ההפיכה החוקתית בהונגריה, הראשון אי פעם שהוקיע את ממשל אורבן על הרס שלטון החוק במדינה", הוא מספר. "נסעתי לברלין, לפגישה עם אנשי משרד החוץ הגרמני, בניסיון לשכנע אותם לתמוך בדו"ח. רציתי להבין למה גרמניה לא תומכת בו, אז שאלתי את אחד המנהלים הבכירים במשרד החוץ, 'למה אתם לא מבהירים לאורבן שההתנהגות שלו לא מקובלת?'. והוא ענה לי ביהירות: 'כי הונגריה לא משנה לאף אחד'".

אולי לגרמניה היא לא משנה. אך מה לגבי האיחוד?

"למען האמת היא די חסרת חשיבות גם עבור האיחוד. כאב הראש הגדול ביותר של האיחוד עד המלחמה באוקראינה היה פולין, כי היא מדינה גדולה, והכלכלה הגדולה מתוך המדינות הקומוניסטיות לשעבר. נקודת המבט הגרמנית חשובה כאן, משום שהאשמה ההיסטורית שלה כלפי פולין גוברת על כל סנטימנט שלא יהיה לה כלפי הונגריה. והמזל של האיחוד הוא שפולין, בניגוד להונגריה, תומכת באופן בלתי מסויג באוקראינה. אבל כך או אחרת, האיחוד כלל לא בנוי להתמודדות עם שינויי משטר באף מדינה סרבנית, שסוטה מדרכן של דמוקרטיות שמכבדת זכויות אדם".

אבל האיחוד דווקא ניסה לרסן את אורבן באמצעות התקציב.

"האיחוד אינו שוטר, הוא לא נמצא שם בשביל לתקן טעויות של האליטה השלטת במדינה שמוסדות הממשל שלה שבריריים. כולנו זוכרים את יוון של תקופת משבר החוב, כשהיה שם רצף של ממשלות שנלחמו באיחוד בציפורניים, בזמן שהן היו תלויות בסיוע שלו. גישת האיחוד, ושמעתי אותה באופן אישי יותר מפעם אחת, היא 'אם המשטר הזה טוב להונגרים, אז...' אפילו שברור כי המשטר הזה לא טוב לרוב ההונגרים. כדאי גם לזכור שהאיחוד האירופי הוא ישות שמורכבת מכמה וכמה מנגנונים, זו ארכיטקטורה סבוכה מאוד, שבתוכה יש גם קולות שתומכים באורבן".

"אין כל דרך למנוע ממדינה להפוך אוטוריטרית באמצעות לחץ בינלאומי. האיחוד האירופי אינו שוטר, הוא לא נמצא שם בשביל לתקן טעויות של האליטה השלטת במדינה שמוסדות הממשל שלה שבריריים. גישתו היא 'אם המשטר טוב להונגרים, אז...' אף שברור שהוא רע לרובם"

אתה חושב שהקפאת המימון להונגריה היתה מהלך נכון?

"עבורי, כמי שעוסק במדיניות כלכלית, אין החלטות טובות או רעות, רק החלטות שהן כנראה טובות יותר מכל החלופות. בהיבט הפוליטי, אני מבין לחלוטין את משלמי המסים האירופיים שלא רוצים לממן משטר דיקטטורי או אוטוריטרי באמצע היבשת, שנתמך בידי ולדימיר פוטין ועושה כל מאמץ לחתור תחת האחדות של נאט"ו והאיחוד האירופי. וכמי שהיה חבר בנציבות הכלכלית של הפרלמנט האירופי, אני מסכים עם אלה שאומרים: 'לא נצביע לטובת מימון של משהו שאפילו אין ביכולתנו לשלוט בו, כי חלק גדול ממנו נבזז בידי האוליגרכיה. למה שנממן את זה?'".

האדישות האירופית לאורבן היא מה שמאפשר לו להיבחר שוב ושוב, למרות מהלכיו?

"אורבן מייצג לאומנות פופוליסטית ימנית, גישה שמסוגלת להיות אפקטיבית ביותר, כי היא פורטת על רגשות הפחד וחוסר הביטחון של האזרחים, מייצרת אויבים וכן הלאה. ישראל היא דוגמה טובה לכך. אני עוקב באופן אדוק אחר הנעשה אצלכם. פרופ' יהודה אלקנה, רקטור ונשיא האוניברסיטה המרכז אירופית לשעבר, שלימד גם באוניברסיטה העברית בירושלים, היה חבר קרוב שלי, ועוד לפני מותו ב־2012 הוא חזה שישראל תלך בדרכה של הונגריה.

"אף שאנחנו עדיין לא יודעים אילו רפורמות או מעשי הרס יתחוללו על בסיס הצעות הממשלה של בנימין נתניהו, הסימנים בהחלט לא מבשרים טובות. אם תיהרס עצמאותה של מערכת המשפט, אם תימחק מורשת הפרדת הרשויות שהותיר לנו מונטסקייה בעידן הנאורות, תהיה לכך השפעה שלילית ביותר לא רק על הכלכלה אלא גם על החברה, בייחוד אם נוסיף למשוואה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. אני האחרון שיגיד לכם מה לעשות או איך להתמודד עם המצב, אבל נראה לי שלממשלה הנוכחית שלכם יש כנראה הכי פחות כלים להתמודד עם האתגרים הקיומיים שאיתם מתמודדת החברה הישראלית. אני מודאג בשבילכם ומזדהה עם המפגינים שיוצאים אצלכם לרחובות".

אז לא כדאי לבנות על התערבות של ארצות הברית או האו"ם בנעשה בדמוקרטיה בישראל?

"אין כל דרך למנוע מישראל להפוך למדינה אוטוריטרית באמצעות לחץ בינלאומי - תראו אותנו. לחץ מבית הוא הדרך היחידה".

"אורבן הרוויח מסכסוכי השמאל"

בוקרוש נולד בבודפשט, והוא גר בה עד היום. יש לו שלושה תארים בכלכלה מאוניברסיטת קורווינוס בעיר, ודובר מלבד הונגרית גם ספרדית, אנגלית, גרמנית, רוסית, רומנית וקרואטית. בתחילת שנות התשעים הוא כיהן כיו"ר ומנכ"ל של בנק בודפשט ובורסת המסחר של העיר, ובמקביל ניהל את סוכנות ההפרטה הממשלתית, שהוקמה עם הפיכתה של הונגריה לדמוקרטיה, לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי. ב־1995, כשעלה לשלטון ראש הממשלה גיולה הורן, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית (MSZP), בוקרוש מונה לשר האוצר (מינוי מקצועי ללא שיוך מפלגתי).

למרות ראש הממשלה הסוציאליסטי, המדיניות שהנהיג בוקרוש באוצר היתה ההפך הגמור מזה. הוא מוכר במולדתו בעיקר בזכות, או שמא בגנות "תוכנית בוקרוש" ("Bokros Package"), תוכנית הצנע שלו לחילוץ המדינה מפשיטת רגל, שבמסגרתה הואצה הפרטתן של חברות ממשלתיות, הופחת שכר המינימום במדינה, הטבות סוציאליות קוצצו, והוטל לראשונה שכר לימוד על לימודים גבוהים. "הפילוסופיה שלי די פשוטה", הסביר אז בריאיון לבלומברג, כאילו כדי להוסיף עוד שמן למדורה: "אפשר להעביר כסף לנזקקים רק כשהכלכלה יציבה".

התוכנית אכן שיקמה את כלכלת הונגריה והובילה אותה לצמיחה של 4%–5% בשנים 1997–2000, אבל עוררה תגובת נגד אדירה, שעליה שילם בוקרוש במשרתו. הוא ספג מתקפות עזות הן מהימין (מפלגת פידס של אורבן כינתה את התוכנית "קטסטרופלית"), והן משמאל: אלפי מורים יצאו להפגין בעידודה של חברת המפלגה הסוציאליסטית אילונה סולושי, מנהיגת איגוד המורים בהונגריה, שהצהירה כי "הפילוסופיה הכלכלית של הממשלה היא ליברלית פרועה, לא סוציאליסטית". בפברואר 1996 התפטר מתפקידו. כשהוא נשאל היום אם אינו מתחרט על התוכנית לאור כל מה שקרה, הוא משיב בדרכו הטכנוקרטית: "גם היום, אני עדיין סבור שתוכנית הייצוב היתה אפקטיבית ומוצלחת".

התחנה הבאה שלו הייתה הבנק העולמי, שם שימש בתפקידים בכירים שונים בשנים 1996–2004, ולאחר מכן שימש יועץ לנגיד הבנק המרכזי של סרביה ומנהל התפעול (COO) של האוניברסיטה המרכז אירופית. ב־2009 חזר לפוליטיקה, כשנבחר לייצג את הונגריה בפרלמנט האירופי בתמיכת מפלגת הפורום הדמוקרטי ההונגרי (MDF).

בבחירות של 2010, שבהן עלה אורבן לשלטון, בוקרוש הוביל את רשימת מפלגת הפורום הדמוקרטי ההונגרי, שהתאחדה עם ברית הדמוקרטים החופשיים. שלוש שנים לאחר מכן הוא ייסד מפלגה חדשה, התנועה ההונגרית השמרנית־ליברלית המודרנית (MoMa), והתכוון לרוץ עמה בבחירות של 2014, אך נדחה. ב־2014 הוא ניסה גם להתמודד על ראשות העיר בודפשט, אך הפסיד. כיום, הוא שולל חזרה אפשרית לפוליטיקה, בעיקר כי הוא מאוכזב מהתפקוד של האופוזיציה החלשה בהונגריה, שלדבריו יש לה חלק באחריות לאחיזתו הבלתי מעורערת של אורבן בשלטון.

למה האופזיציה בהונגריה חלשה?

"כדי להבין את שורש הבעיה צריך לחזור אחורה עד 2008, למשבר הכלכלי העולמי. הכישלון של הממשלה להתמודד עם המשבר תרם באופן עצום לחזרתו של אורבן לשלטון. ראש הממשלה דאז היה פרנץ גיורצ'אני, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, ולא רק שהמדיניות הכלכלית שלו היתה גרועה באופן טרגי — הוא הוביל את המדינה לקריסה פיסקלית — אלא שהוא גם שילב כוחות עם הימין הקיצוני רק כדי למנוע ממפלגת השמרנים הליברלים להיכנס לפרלמנט ב־2010.

"עקב זאת אורבן זכה ברוב של שני שלישים מהפרלמנט. המפלגה הסוציאליסטית, שבישלה את המהלך, התפצלה לשתי מפלגות, וחוסלה סופית כשב־2011 גיורצ'אני הקים מפלגה חדשה, הקואליציה הדמוקרטית. לכן כיום בתוך האופוזיציה קיימים אנטיגוניזם ומתחים גדולים יותר מאשר בין הסוציאליסטים ופידס".

צמיחה מזויפת ותלות בזרים

הביקורת של בוקרוש על אורבן אינה נוגעת רק לצעדים האנטי־דמוקרטיים שלו, אלא גם למהלכים הכלכליים שלו, שבגללם המטבע המקומי (פורינט) נחתך לכדי חצי מערכו מול היורו, והאינפלציה במדינה היא הגבוהה באיחוד האירופי — בינואר היא טיפסה ל־25.7%, הרמה הגבוהה זה 27 שנה. והביקורת שלו מגיעה דווקא מתוך הפוזיציה שלו כשמרן פיסקלי. "ממשלת אורבן מציגה את המדיניות הכלכלית שלה כשמרנית, אבל זה לא נכון", הוא פוסק. "מדיניות כלכלית שמרנית מתאפיינת בתמיכה בשוק החופשי, בתחרות ובמשמעת פיסקלית, ונגד הלוואות מרובות וממשלה גדולה. פידס לא עומדת באף אחת מהדרישות האלה. היא אוהבת את המדינה יותר מהכל, ורק רוצה להרחיב אותה".

איך?

"הממשלה הלאימה חברות רבות בשנים האחרונות, בעיקר בתחום השירותים הציבוריים, שיש להם קהל שבוי, כי כולם זקוקים לחשמל, מים, ביוב, גז ותקשורת. לחברות כאלה יש תזרים מזומנים יציב מאוד שניתן להפקיע, והממשלה אכן מפקיעה את רובו, במקום להשקיע אותו בתשתיות. זוהי כמעט עריפת ראשים סובייטית של סקטורים שלמים, והממשלה מוכרת את זה לציבור כמהלך טוב שמאפשר שמירה על מחירים נמוכים. זה עבד לה עד משבר הקורונה. במקביל, בסקטורים אחרים, השקעות החוץ במדינה הולכות וצוברות דומיננטיות".

תן לי דוגמה.

"תעשיית הייצור בהונגריה, למשל, מצויה בשליטה מוחלטת של משקיעים זרים, בעיקר גרמנים. זה מעניין בייחוד כי נציגי הממשלה אוהבים לצאת בהצהרות צווחניות נגד זרים, ובו־בזמן הם מסבסדים השקעות חוץ ישירות. למה הם עושים את זה? מכיוון שזו כלכלה קטנה פתוחה שזקוקה ליצוא (כ־80% מהתוצר ההונגרי הולך ליצוא, ר"ד). ואם תבחנו את מבנה היצוא, תגלו שהוא מתרכז בכמה תעשיות ספציפיות — בעיקר הרכב, האלקטרוניקה, והכימיקלים — שכולן נשלטות בידי כסף זר, לרוב גרמני".

מעבר לצביעות הממשלה, מה בעצם הבעיה בזה?

"אני לא אומר שזה דבר רע, אל תביני אותי לא נכון, אני לא נגד זרים בכלל. אבל אני לא אוהב את ההבחנה הזו שבין שירותים ציבוריים לבין תעשיית הייצור, משום שבעיניי, השאלה הרלבנטית היחידה צריכה להיות מי יותר תחרותי, יעיל ופרודוקטיבי. ואצלנו החלק של הכלכלה שמנוהל בידי המדינה איננו תחרותי או פרודוקטיבי, ומשמש אותה אך ורק כתזרים מזומנים".

"כחצי מיליון צעירים, שהם כ־10% מכוח העבודה שלנו, עובדים מחוץ להונגריה. הפכנו למדינה שבה זוהי פריבילגיה להשאיר את ילדיך קרוב אליך. זה באמת מגוחך לגמרי. אבל לאורבן ותומכיו זה לא אומר כלום, כי הדבר היחיד שמשנה להם הוא ההגדלה התמידית של כוחם"

ויש סיבה נוספת לכך שהשקעות החוץ הללו מטרידות את בוקרוש. בשבוע שעבר נחשף כי ממשל אורבן הציע 800 מיליון יורו ליצרנית סוללות הרכב הסינית CATL במענקים, הטבות מס ותמיכה בתשתיות, בתמורה למפעל שהיא בונה בימים אלה בדברצן, העיר השנייה בגודלה בהונגריה. "זה מפעל אחד שיקבל מימון גבוה יותר מסקטורים שלמים במדינה", הוא מסביר. "הממשלה מציעה כמות מופרזת של סובסידיות כדי למשוך את הסינים לכאן. זה לא ייאמן כמה היא נואשת למשוך השקעות, שמצד אחד יתאימו לאידאולוגיה שלה, ומצד שני יבטיחו את יכולתה של הונגריה לייצא ברמה מספקת לצמיחה".

וזה גם לא כל כך מפתיע אותו שהונגריה מחזרת דווקא אחרי הסינים. "סין היא דוגמה אפילו טובה יותר מהונגריה לכך שללא שלטון חוק אין כניסה למועדון המדינות העשירות", הוא אומר. "רבים טוענים שהמשטר הדיקטטורי בסין תרם לפיתוח המהיר והצמיחה הדו־ספרתית במדינה, שזה נגרם מהמשמעת שהטילה המפלגה הסוציאליסטית על הציבור. אבל אם תעקבי אחרי מודל הצמיחה המזרח אסייתי, שמונע על ידי יצוא, בתמיכת השקעות חוץ ישירות ומשכורות נמוכות, זה עובד רק עד רמה מסוימת, ואז זה מפסיק. הונגריה כבר הגיעה לרמה הזו וגם סין מתקרבת אליה".

עם כל הביקורת, הכלכלה של הונגריה עדיין צומחת, ושיעור האבטלה בה נמוך מאוד — רק 3.9%.

"אסור לשכוח שבערך חצי מיליון הונגרים, ברובם צעירים, עובדים מחוץ להונגריה. זה נתון חשוב שצריך לקחת בחשבון בעיקר כי מתוך 9.6 מיליון תושבי הונגריה, רק 5.5 מיליון איש מהווים כוח עבודה פוטנציאלי. ואלה רק הערכות גסות. קשה לדעת את המספר המדויק כי אין בידינו נתונים סטטיסטיים אמינים, לרשויות ההונגריות לא אכפת מזה, והן לא מפרסמות שום דבר בעל חשיבות, אז עלינו לאסוף מידע מגרמניה ומאוסטריה, כך שאפשר להניח שהמספרים האמיתיים גדולים בהרבה".

אז גם הרשות לסטטיסטיקה באחיזת המדינה.

"כמובן. הממשלה אולי יודעת מה קורה בשטח, אבל לא דחוף לה לתקשר את זה לציבור".

גם נתוני הצמיחה מפוקפקים?

"הם בעיקר מושפעים מגורמים מלאכותיים. בסתיו של 2021, לפני הבחירות, אורבן החליט להגדיל את בזבוז הכספים לכדי כמעט 5% מהתמ"ג. ולכן ב־2021 ו־2022 הגענו לגירעון פיסקלי כמעט דו־ספרתי, שהיה בראש ובראשונה פשוט מיותר לחלוטין, כי המגזר הפרטי פרח בזכות ההתאוששות ממשבר הקורונה, כך שלא היה צורך בהתרחבות פיסקלית, להיפך. אבל כדי לנצח בבחירות הוא בזבז הון תועפות, בציפייה שהאיחוד האירופי יבוא ויפצה עליו. וזה לא קרה. לכן הוא בבעיה. ראשית, כי זה תרם לאינפלציה, ושנית — אם אין לך מענקים מהאיחוד, עליך לצאת ללוות ממקומות אחרים, ולכן הממשלה הגדילה באופן מדהים את ההלוואות הזרות, בזמן ששיעורי הריבית עלו באופן משמעותי בכל העולם.

"התוצאה של כל זה היא שלהונגריה יש גירעון כפול — גירעון פיסקלי וגירעון בחשבון השוטף. וזה המצב הפגיע ביותר והגרוע ביותר מבחינת קיימות כלכלית מכיוון שהוא מראה שאין לך מספיק חסכונות מבית שיכולים לייצר צמיחה בת־קיימא. ולכן, ב־2023, בניגוד למה שהממשלה אומרת, לא תהיה צמיחה".

המוחות הצעירים בורחים

כיום בוקרוש משמש מרצה בכיר לכלכלה ומדיניות ציבורית באוניברסיטה המרכז אירופית (CEU), שהיתה אחד המוסדות האקדמיים העצמאיים היחידים בהונגריה, עד שאורבן, כדרכו, חוקק שורת חוקים כדי לגרש אותה מהמדינה. לפיכך, בוקרוש מלמד כיום בקמפוס שלה בווינה, ובאוניברסיטאות ברומניה.

אתה בעצם לא עובד יותר בהונגריה.

"נכון. אוניברסיטת קורווינוס אפילו הדירה אותי באופן מוצהר. באוקטובר האחרון, כשאחד מארגוני הסטודנטים הזמין אותי להרצאה, הנהלת האוניברסיטה פשוט סירבה. אבל צריך לזכור שהאוניברסיטה הזו מצויה כרגע בבעלות המדינה, והמשמעות היא שחברי ההנהגה שלה ממונים בידי המדינה. אז זו סביבה קשוחה מאוד.

"די מוזר בעיניי שאני לא יכול ללמד יותר בהונגריה, אבל מנקודת המבט של האוניברסיטה המרכז אירופית, זה דווקא דבר חיובי, כי יש לנו יותר ויותר סטודנטים שמגיעים מהונגריה לווינה. עם זאת, כהונגרי, מובן שזה מעציב אותי מאוד שהלימודים הגבוהים בהונגריה הלכו לפח. אבל זה אלמנט חשוב באידאולוגיה ובמדיניות הממשלה, שבניגוד לכל ההצהרות, לא מעוניינת שתהיה השכלה גבוהה תחרותית במדינה".

זה לא קצת משולל היגיון? איזה עתיד יש למדינה שאין בה דור צעיר משכיל?

"זו מדינה שבה זוהי פריבילגיה להשאיר את ילדיך קרוב אליך. תחשבו על כל אלה שאין להם את העושר הזה, את מינימום הנכסים החומריים והאינטלקטואליים הנדרשים כדי להרשות את זה לעצמם. וזה באמת מגוחך לגמרי. אבל לאורבן ותומכיו זה לא אומר כלום, כי הדבר היחיד שמשנה להם הוא ההגדלה התמידית של כוחם".