בראשית

הכיפה שהתכווצה

המסלול של בנימין בדרך למסך של הילדים שלכם התחיל במשפחה חרדית באור יהודה. "הייתי ילד דתי, בחלק מהזמן אפילו חרדי. עם הזמן הכיפה התכווצה לסרוגה. לקרוא תנ"ך ולקיים מצוות לימדו אותי בגיל 4, אבל תמיד שאלתי 'למה' ואף אחד לא נתן לי תשובה מספקת. הכל היה 'אם לא תעשה את זה, אתה כופר'. אבל באמת תהיתי, מה הערך של קשירת חתיכות עור ליד? מה הערך של להתפלל לכיוון מסוים? היו דברים שפשוט לא התיישבו עם הסקרנות שלי, ובעולם הדתי אתה לא מקבל תשובות לשאלות הללו. גם מאוד מעוותים שם את הסיפור התנ"כי. ככל שלמדתי יותר, היו לי יותר שאלות. כשיצאתי מהעולם הדתי, בגיל 15–16, הגעתי לקיצון השני: אתיאיסט שצריך לחוות הכל בחמשת החושים".

מורה התנ"ך של הדור הבא צפה בהרצאות של ההוגה כריסטופר היצ'נס וקרא בספריו של הביולוג ריצ'רד דוקינס, שני עמודי התווך של האתיאיזם בזמננו. "נכנסתי לזה" הוא אומר. "הלכתי ללמוד מדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה התפתחותית. רציתי לעסוק בחינוך". אחרי שנים של זעם, התנ"ך חזר לחייו. "באוניברסיטה אתה חייב לעשות שיעורי מורשת. בשלב הזה כבר הייתי אתיאיסט 'על מלא', ישר חשבתי הדתה, מה אתם מכריחים אותי. אבל בשביל הנקודות לתואר, נאלצתי לקחת קורסים בתנ"ך, בפרשנויות ובפילוסופיה יהודית — ומה לעשות, התאהבתי בזה מחדש. כל הסיפורים שכל כך הכרתי הגיעו אליי מזווית חדשה. כל הסיפורים שסלדתי מהם בעולם הדתי, התחברתי אליהם בעולם החילוני".

בשלב ההוא עוד לא חשבת ללמד תנ"ך.

"עבדתי בסביבות מערכת החינוך, ולפני שמונה שנים התחלתי ללמד בבית ספר פרטי בצפון תל אביב: באתי בכלל כמורה לאנגלית, ואז אמרו לי 'אתה דתל"ש? בוא תלמד תנ"ך'. זה היה השלב השני שלי בהתאהבות מחדש בתנ"ך.

"כחלק מההכשרה שלי, נדרשתי לצפות במורה בת 70 מלמדת תנ"ך. רציתי לעקור לעצמי את האוזניים ואת העיניים. האישה היתה תו תקן ללימוד תנ"ך, עם ידע מדהים — אבל לימדה כל כך לאט, כל כך מונוטוני, כל כך לא רלבנטי לכלום. כשהצעתי לה דרך אחרת, היא ראתה בי פישר קטן שלא מבין כלום. כך שבעצם אף אחד לא לימד אותי איך ללמד תנ"ך.

"אני למדתי את המקצוע הזה בשיטות נוראיות: שינון בעל פה, לימודי פסוקים. אבל זה מקצוע שמאפשר לתקוף כל פסוק ממיליון כיוונים שונים, ולשאול מלא שאלות. הבעיה היא שבדרך הזו, ייקח חודש שלם ללמד פרק אחד, ובינתיים התלמידים אומרים 'מה יוצא לי מזה'. אז אמרתי לעצמי, תלמד את כל מבחני הבגרות שהיו בעבר, תראה איך לתת את התשובה הנכונה, תסיים את הלימודים לבגרות במהירות — ויהיה לך הרבה זמן להיכנס לעומק, לרבדים, לעקרונות. ללמד את הילדים להתאהב במקצוע".

לדבריו, זה עבד: הציונים של התלמידים שלו נסקו, ומהר מאוד בנימין הפך לרכז מקצוע התנ"ך בבית הספר. "גייסתי והכשרתי שמונה מורים, שכולם לימדו בשיטה שלי. אפשר לשנות דברים גם במערכת החינוך הגדולה והכבדה. נהניתי מזה בטירוף: מהכתיבה, מההכשרה, מהעבודה עם הילדים.

"אבל אז הגיעה הקורונה, ואני גיליתי שאני לא סובל ללמד מסכים. הייתי צריך את האינטרקאציה עם התלמידים שלי, ולא קיבלתי את זה. האהבה שלי להוראה הלכה ודעכה, ואם אני לא עושה את מה שאני עושה מתוך אהבה ותשוקה, אין לי מה להיות שם. אחרי שבע שנים טובות כמורה, פרשתי. יצאתי עם המון ידע בתנ"ך והוראה ובאיך ללמד לבגרויות".

את הזמן שהתפנה, הוא מספר, הקדיש לצילום ועריכה, תחביב שבו הוא עוסק כ"חלטורה, הכנסה צדדית", אבל זה לא מילא את החור בצורת הוראה שנפער בחייו. "אותו אתיאיסט שהקשיב להרצאות של דוקינס, פתאום הרגיש שחסר לו משהו רוחני להתעסק איתו", הוא מספר. עד שלפני שלושה חודשים זוגתו, אופיר סגרסקי, יוצרת רשת וסטנדאפיסטית, העלתה רעיון מבריק: לחבר בין התשוקה לתנ"ך לתשוקה לצילום. "היא אמרה, 'תשלב את הכלים שיש לך בארגז, תתחיל לדבר לטיקטוק. זו פלטפורמה מעולה'".

בנימין הקשיב. "חרשתי את טיקטוק מכל הכיוונים. ראיתי שיש כאן עולם תוכן מהודק, נכון ומעשיר, ואמרתי, 'אני יכול לייצר משהו חדש'. ראיתי כמה יוצרי תוכן מעמיק בישראל, וראיתי כמה רעב יש לזה.

"הרעיון ללמד תנ"ך בטיקטוק התבשל אצלי במוח במשך חודש עד שהבנתי איך לעשות לעשות את זה. אין מצב שאהיה בומר שמנסה להגניב אבל מביך את עצמו עם ריקוד וליפסינק וניסיון לדבר כמו צעיר בן 16: אני אהיה עצמי, בחדר השינה שלי, עם הפוסטרים של בוג'אק ואיירון מן. ואני לא אעשה את זה מול הטלפון: אני צלם ועורך, כך שהכל יהיה מסוגנן. פיין".

"יש המון אלמנטים תנ"כיים גם ביצירות פופולריות עכשוויות. 'משחקי הכס' זה בול מלכים א': רוב סטארק מלך הצפון הוא ירבעם, והלניסטרים הם בית דוד, שמשתלט באמצעות כסף, צבא ופוליטיקה. 'בוג'אק הורסמן' זה אחד לאחד קהלת, עם כל הנגיעה בדיכאון. אפילו איירון מן מזכיר את הנביאים שראו את התמונה הגדולה"

שמות

דוד המלך בורח מכלא גלבוע

הסרטונים שלו אכן ברמת צילום גבוהה, ונראים מקצועיים לגמרי מבחינת התאורה, הסאונד והעריכה. "לפני שהעליתי את הסרטון הראשון חשבתי, 'יופי, אני מעלה משהו שאין בטיקטוק'; ועדיין, מצד שני, השדים אמרו לי 'למה שמישהו ירצה לשמוע את זה בכלל?'".

מתי הבנת שזה עובד?

"כשראיתי שאלפים מתחברים לידע הזה. עשיתי סרטון שני, וזה התחיל לרוץ. בסרטון השלישי דיברתי על דוד המלך ועל הבריחה שלו מהשלטון של שאול, קשרתי את זה לבריחה מכלא גלבוע, ושם זה כבר התפוצץ. אנשים התחברו לתוכן. התחלתי להעלות סרטון כל יומיים.

"טיקטוק רוצה שתהיה ויראלי. הוא מעיף אותך. אם אתה עושה תוכן שעובד, הוא מפיץ אותך מדהים. בתוך שלושה שבועות היו לי עשרת אלפים עוקבים, ומלא תגובות בסגנון 'וואי, פתאום התחלתי להתעניין בשיעורי תנ"ך'. וזה בדיוק מה שרציתי: הרי אי אפשר ללמד תנ"ך בסרטון של שלוש דקות, אני רק מגרה את הסקרנות, ואיתה הם הולכים ללמוד בבית הספר.

"הרבה פעמים הם כותבים לי 'הלוואי שהיית המורה שלי', ואני עונה להם 'למורה הרבה יותר קשה ממני. אני מדבר על מה שאני רוצה, בקצב שאני רוצה, עם העריכה הנכונה והמוזיקה הנכונה. אבל אם  אתה לא נרדם בשיעור תנ"ך — עשיתי את שלי'".

גם המורים מיהרו לחבק אותו ולמנף את הסרטונים שלו לטובת לימודים בכיתה. בנימין מספר ששמע ממורים שהם משתמשים בסרטונים שלו בשיעור, ושגוף של השתלמויות מורים פנה אליו בבקשה שירצה לפניהם על העבודה בטיקטוק. "כל כך הרבה תלוי במורה. כשמבוגרים מגיבים לי בטיקטוק 'שנאתי תנ"ך' או 'אהבתי תנ"ך' זה תמיד נופל על המורה, אם הוא היה נהדר או גרוע".

אז מה הטיפ שלך למורים?

"להפוך את התנ"ך לרלבנטי. בכל מה שקשור ליחסים בינאישיים וחברתיים, התנ"ך רלבנטי תמיד. יש בו המון התעסקות בשחיתות שלטונית, בפערים חברתיים, ביצירת חברה מתפקדת, במנהיגות נכונה, בנזקים של שלטון מושחת שמקדם את עצמו ולא את העם. כל הסוגיות האלה מעסיקות אותנו גם היום".

ויקרא

די ללייקים של הכופר בתורה

מה שמביא אותנו לעניין טעון: פרשנות. "התנ"ך נכתב על פני 700 שנה בידי מספר רב של אנשים, אבל בעולם הדתי אתה לומד אותו כספר אחד קדוש", מסביר בנימין. "זה יוצר את 'אפקט הגננת': אתה זוכר מה שלמדת בגן. למשל, גן עדן זה למעלה, גיהינום זה למטה; זה בכלל לא כתוב בתנ"ך, זה מספר חנוך, שהוא ספר כפירה ביהדות. או התפיסה שדוד הוא ג'ינג'י: אף אחד לא כתב את זה; כתבו שהוא אדמוני, ולזה יש אלפי פירושים — למשל, שהלחיים שלו אדמוניות ואין לו זקן, כלומר הוא צעיר. או אברהם: אני לא מבין איך ראש הממשלה נפתלי בנט, אדם דתי, אמר בנאום שאברהם היה היהודי הראשון, בלי שירעדו לו השפתיים מלהגיד דבר כל כך לא נכון. אברהם לא היה יהודי, פשוט מפני שלא היה משבט יהודה. יהודה היה הנין שלו. זה כמו להגיד שאדם וחווה היו יהודים".

אנשים תמיד הכניסו לתנ"ך פרשנות אידיאולוגית ופוליטית, ופסלו את זו של זולתם.

"עם הצפיות והפופולריות מגיעה הרבה שנאה, הרבה תגובות של 'מי אתה שתפרש מחדש את התנ"ך?'. אבל אני לא מפרש, קטונתי. גדולים וחכמים ממני עשו זאת, ואני משתמש בפרשנויות האלה — קורא המון פרשנויות מסורתיות ואקדמיות ושומע פודקאסטים בנושא — כדי לשלב את הכל ולהבין מה רלבנטי כיום".

הגישה הזהירה הזו לא מונעת תגובות־נגד חריפות. היוזר ברק ביטון, למשל, מזהיר את 60 אלף עוקביו מפני בנימין והרעיונות שלו. ביטון, שהסרטונים הוויראליים ביותר שלו נקראים "כיצד תבדקו אם יש עליכם עין הרע", "רוצים עצה משמים?" ו"שמות לא טובים לבנות", קרא לעוקביו להחרים את הסרטונים של בנימין.

"הוא חזק מאוד בזוהר ובקבלה", מסביר בנימין. "הוא מדבר על בתולות ים ושכבות של עולמות מתחת לאדמה, שקיימים בהם יצורים שכולם מאמינים באלוהים — דברים שכתובים בזוהר וקבלה. והוא עשה סרטון על כמה שאני חוטא, ושצריך לדווח עליי ולסגור את היוזר שלי. הוא אמר שאני מרחיק אנשים מהתורה ומבזה את גדולי ישראל".

מה עשית שהדליק אותו ככה?

"אמרתי שיעקב חטא ושדוד חטא. וזה באמת כתוב מילה במילה, שחור על גבי צהוב דהוי. זה כתוב. אבל כשאתה לומד תנ"ך ממקום דתי, אתה לא לומד את התנ"ך, אתה לומד את הפרשנויות הדתיות של התנ"ך. ושם מסרבים לקבל את הרעיון שגדולי האומה היו בני אדם לא מושלמים.

"זו פרשנות שנולדה כשהעם היה בתקופה קשה ונזקק לגיבורים. השופט האחרון, שמשון, מוצג בתנ"ך כרוצח חולה מין שגרם למלחמה שלא היתה אמורה להיות. אבל בתקופה הקשה ההיא, לא יכול להיות ששמשון לא יהיה מודל לחיקוי. אז רבי יהודה הנשיא יצר ממנו גיבור. הפך אותו לפולקלור. וזה נכון לכל הדמויות הקאנוניות של התנ"ך: משה רבנו, דוד — אף אחד בתנ"ך לא תיאר אותם ככה. למה אף אחד לא קרא לבן שלו משה? למה לא היה עוד דוד? מאותה סיבה שלא תקרא לבן שלך ספיידרמן. אתה קורא קומיקס ספיידרמן, הם קראו את שמשון, זה היה הגיבור שלהם. אבל שמשון, כאמור, לא היה גיבור, הוא היה חולה זעם.

"הגיבורים הגדולים ביותר בתנ"ך טעו, חטאו, ואתה הקורא יכול ללמוד מזה. הסיפורים האלו באו להראות לנו איך לא להתנהג, לקחת דמויות מופת ולספר שגם הן נפלו וגם אנחנו יכולים ליפול. להתעלם מזה זה אסון לחברה שלנו. לבוא ולומר שדוד לא חטא בסיפור בת שבע, למשל, זה אסון".

זו אחת מהבעיות של התנ"ך בימינו. נשענים עליו כעל מסמך היסטורי שמבטיח לנו את הארץ.

"התנ"ך אינו מסמך היסטורי, הוא לא שירה, הוא לא ספרות. הוא קצת מכל דבר. אז ברק הזה טען שאני מרחיק אנשים מהתנ"ך, ורבים דיווחו על הסרטונים שלי, אבל זה לא עבד. להפך, הוא עשה לי יח"צ מדהים: ברגע שהעלה את הסרטון, העוקבים שלי קפצו ב־10 אלף בתוך 24 שעות. מתברר שגם בקרב העוקבים שלו היה צורך בסרטונים שלי.

"אגב, אני מאוד מוכן לעימותים עם פרשנים דתיים, נאמר כמו אמנון יצחק. זו הגדולה של העם היהודי: היעדר הסכמה. דיונים. פלפולים. אלו יכולים להיות ויכוחים אינטלקטואליים אדירים. חבל שזה הולך לקנאות דתית".

"הרעיון ללמד תנ"ך בטיקטוק התבשל אצלי במוח במשך חודש: איך לעשות, מה לעשות. אין מצב שאהיה בומר שמנסה להגניב, אבל מביך את עצמו עם ריקוד וליפסינק וניסיון לדבר כמו צעיר בן 16. החלטתי שאהיה עצמי, בחדר השינה שלי, עם הפוסטרים של בוג'אק ואיירון מן. ואני לא אעשה את זה מול הטלפון: אני צלם ועורך, כך שהכל יהיה מסוגנן, פיין"

במדבר

קינג אוף דה נורת' זה ירבעם, הלניסטרים הם בית דוד

חלק מההברקה של בנימין הוא אי־התנצלות בחיבור בין התנ"ך ובין יצירות בדיוניות מודרניות, ששאבו ממנו השראה ומשאירות אותו רלבנטי גם היום. "יש הרבה קווי דמיון בין טוני סטארק, 'איירון מן', לבין נביאים שראו את התמונה הגדולה, או בינו לבין גיבורים שהקריבו את עצמם למען הכלל", הוא מתלהב. "בכלל, כל סיפורי הקומיקס והמעריצים שלהם, ההתפצלות למארוול ו־DC — יש כאן הרבה קווים מקבילים לדת. זה מרתק לחשוב על זה. האם בעוד 500 שנה נראה את הקומיקסים הללו כסוג של דת? סיפורים מופלאים? יש בהם הרבה אלמנטים תנ"כיים. 'בוג'אק הורסמן'? אחד לאחד קהלת, כל הנגיעה בדיכאון וההתמודדות הנפשית עם החיים. 'משחקי הכס'? אחד לאחד מלכים א', פרק ב', שבו ממלכת ישראל מתפלגת והצפון יוצא למרד נגד השבט השולט, יהודה, מה שמוביל לפילוג מוחלט של הממלכות. זו בדיוק העונה הראשונה של 'משחקי הכס': רוב סטארק, 'קינג אוף דה נורת'', הוא ירבעם בן נבט שהוביל מרד. הלניסטרים הם בית דוד, שכפה את האמונות שלו ואת עצמו על שאר השבטים באמצעות יכולות צבאיות, הרבה כסף והרבה פוליטיקה. דוד היה גאון פוליטי שבנה את עצמו נכון והצליח, בדיוק כמו הלניסטרים".

תן שיעור אחד מהתנ"ך לממשלה הנוכחית.

"יותר מדי כוח משחית. זה עיקרון חשוב בתנ"ך. למשל, הכותבים עוקצים הרבה את דוד, המנהיג הבלתי מעורער של בית ישראל. היה לו כוח אבסולוטי, ולא פעם הוא השתמש בכוח הזה לא לטובת העם אלא לרעתו. הוא הדמות הכי קאנונית של התנ"ך, ואם הוא נפל בזה — כל אחד יכול ליפול לזה. מנהיג צריך לדעת שכוח אבסולוטי אינו הדבר הנכון. אתה צריך לעצור את זה כשזה קורה: משה רבנו, למשל, פיזר את הכוח שלו על פני 70 זקני העם.

"בגדול, התנ"ך הוא אנטי־מלוכה. הוא בעד בית דוד, אבל עיקרון מרכזי בו הוא שכל המלכים מאוד פגומים. זה נובע מרצון להימנע מלהפוך מלכים לאלים, מרצון להיזהר משחיתות שלטונית. זה מגיע מתרבויות אחרות — למשל מהמצרים, שם פרעה היה אל. לא רצו את זה כאן. אז המלך הוא לא אל: הוא אנושי, פגום, כמוך־כמוני".

דברים

שעובדים רק בטיקטוק

ועכשיו לשאלה יהודית: אפשר להרוויח כסף מהסרטונים בטיקטוק?

"אני רואה אנשים מייצרים בטיקטוק ומוכרים דברים. אני גם רואה אנשים שזוכים לספונסרים. אני כרגע עושה הכל בהתייעצות עם העוקבים, מתגובות לפוסטים ועד התייעצות לגבי פתיחת קורס הכנה לבגרות. הלוואי שיום אחד אעשה משהו שאני אוהב לעשות, שהעולם יצטרך את זה ושאני ארוויח מזה. אני אשמח לחיות מזה, אבל אני גם יודע שטיקטוק יכולים להחליט למחוק לי את הערוץ: גל של תקיפות ותלונות, וזהו, הערוץ נסגר. או שייפסק האינגייג'מנט. או שיפסיקו להגיב. מה, אז כל מה שאעשה זה לצלם ולערוך פרסומות ליוגורט?

"אינשאללה אצליח לעשות את זה עד שאהיה עם קמטים ובלי שיער ואלמד תנ"ך בטיקטוק. הלוואי. אבל בגדול טיקטוק זה שלב, מקפצה. הגיע הזמן לקחת את זה הלאה, למסכים אחרים, ואני כבר חושב איך למנף את זה".