"

הרנסנס מגיע מלמטה, מהורים", אומר בהתלהבות אודי מוזס (51), תושב כפר סבא ואב לשני ילדים בוגרי גן בשיטת מונטסורי. "כשהילדים שלי סיימו גן והגיעו לגיל בית ספר, אנחנו, ההורים בגן, הבנו שמגיע לנו לקבל גם בבית הספר חינוך ציבורי איכותי, ובלי שהוא יעלה הון. בדיוק כמו שבהרבה מדינות באירופה יש חינוך מונטסורי ציבורי, אין סיבה שבארץ הוא יהיה נחלת משפחות אמידות בלבד. הרגשנו שאנחנו חייבים רצף ושהילדים שלנו לא יכולים לעבור לחינוך רגיל, אז החלטנו לעשות מעשה ולנסות להקים בעיר בית ספר מונטסורי ממלכתי — לא פרטי לעשירים בלבד. אפילו מריה מונטסורי האמינה שהשיטה צריכה לשמש אנשים שידם אינה משגת".

מריה מונטסורי אכן האמינה. היא היתה אשת חינוך פורצת דרך והרופאה האשה הראשונה באיטליה. בראשית המאה ה־20, לאחר שנים שבהן ניהלה בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, פיתחה מונטסורי שיטת לימוד וחינוך ייחודית, שבבסיסה התאמה של קצב הלימוד ואופן הקניית הידע לקצב ההתפתחות הפיזית והרגשית של הילד (ראו מסגרת).

קצת יותר מ־100 שנה אחר כך, השיטה של מונטסורי אכן זוכה לרנסנס בישראל, והיא מחלחלת לעוד ועוד גני ילדים ובתי ספר בכל הארץ. אבל יותר מעצם ההתפשטות והדיון בערכי התפיסה החינוכית לגופה, בתי הספר בשיטת מונטסורי שקמים כאן הם עדות למהפכה משמעותית יותר: הורים נחושים ומודעים, שמכירים במגבלות מערכת החינוך הממלכתית, מנסים ומצליחים לשנות אותה מבפנים — ולמען כולם, לא רק למען החזקים והעשירים.

מוזס מכפר סבא מתאר בדיוק כך את היוזמה שצמחה מלמטה, ואת המאבק שהיא חייבה כדי להוציא אותה לפועל: "קבענו פגישה עם נציגי עיריית כפר סבא בעניין בית הספר שביקשנו להקים, והיא נדחתה פעם אחר פעם, אבל החלטנו לא לוותר".

מה עשיתם?

"הלכנו בדרך עוקפת: שכרנו אולם שיכול להכיל 150 איש והזמנו אנשים לשמוע. הוא התפוצץ עם יותר מ־200 איש שהגיעו, ההיענות היתה מטורפת".

כי אנשים לא היו מרוצים מהחינוך בכפר סבא?

"לגמרי לא, החינוך כאן דווקא מצוין, מהטובים בארץ. אבל ההורים באו לשמוע, כי יש מודעות לצורך לעשות דברים בצורה אחרת. הבאנו עיתונות לפגישה, וכך היא עשתה הרבה רעש בעיר. לאחר החשיפה הזאת הבינו בעירייה שצברנו כוח והסכימו להיפגש.

"הגענו לפגישה מוכנים, צירפנו אלינו את ענבר אופק (שעוד נגיע אליה, א"ל), ולאחר שבעירייה ביקשו תוכנית מפורטת נענינו גם לאתגר הזה. נציגים שלנו נסעו לניו ג'רזי ולמקומות אחרים בחו"ל שבהם יש בתי ספר שפועלים בשיטת מונטסורי. כדי שהעירייה תבין שלא מדובר בגחמה של משפחות בודדות, ושיש צבא מאחורינו, החתמנו כ־180 משפחות על התחייבות להעביר את הילד שלהן לבית הספר שנקים. כך העירייה הבינה שאם היא הולכת להשקיע הרבה כסף, העניין לא יתפוגג בתוך שנתיים־שלוש".

אודי מוזס, כפר סבא: "בעירייה דחו את הפגישות איתנו, רק כשעשינו רעש הם הסכימו להיפגש. הצגנו להם תוכנית מפורטת, עם חתימות של 180 משפחות, שיבינו שההשקעה לא הולכת להתפוגג". היום לומדים בבית הספר 52 תלמידים בכיתות א'־ב'

ב־2019, שנתיים אחרי שהחל המאבק, הוא הושלם בהצלחה והעירייה החליטה לחבק את היוזמה: "פתחנו את בית הספר כבית ספר צומח בתוך קריית החינוך הדמוקרטית בעיר", אומר ראש העירייה, רפי סער. "העלויות הן כמו אלו של בית ספר רגיל. ישנה השקעה גדולה יותר באביזרים, אבל ביחס להשקעות בחינוך זה כסף קטן". לפי שעה, 52 התלמידים הראשונים, בשתי כיתות א'־ב', עדיין לומדים במבנים זמניים וממתינים למבני קבע, אבל ההורים יודעים שניצחו.

והרנסנס שעליו מדבר מוזס אינו רק נחלתם של הורים ביישוב מבוסס כמו כפר סבא. מונה בן ישי (36), בעלת חברה לשיווק דיגיטלי, היא ממובילות התארגנות דומה, שבזכותה החל לפעול לפני כשנה בית ספר בשיטת מונטסורי בירוחם. "ירוחם היא מקום שמתמודד עם הרבה מאוד אתגרים", אומרת בן ישי. "רוב המשפחות כאן דתיות, ואנחנו, כמשפחה חילונית, מצאנו שהרמה בבית הספר החילוני לא היתה מספקת. השיחות הראשונות היו בקרב ההורים החילונים, אבל בגלל שאין פה הרבה חילונים שילבנו בהתארגנות גם מסורתיים. בחנו כמה גישות חינוכיות, וכשהגדרנו את הצרכים שלנו, הדבר הראשון שהיה ברור לנו הוא שהגישה החינוכית האלטרנטיבית שנבחר חייבת להיות ציבורית וללא תשלום".

למה?

"כי חינוך טוב מוביל למוביליות חברתית. גם היה לנו חשוב מאוד חיבור לקהילה, לא להתנתק ממנה, ועבורי בית ספר ציבורי זה קהילתיות. התחלנו עם כ־20 משפחות שהיו מגויסות לפרויקט, וב־2017 פנינו לעירייה, שהביעה נכונות. נפגשנו עם מנהל מחוז דרום של משרד החינוך, ושם ראו ברעיון שלנו משהו שיכול לקדם את ירוחם ולתת לה דחיפה אדירה. צירפו אותנו לבית הספר החילוני 'שחר' בעיר, והקצו לנו מנהלת נפרדת. בשנה שעברה בית הספר נפתח במתכונת של שתי כיתות, בתקווה שהוא עוד יצמח בעתיד. הבעיה בירוחם היא כוח אדם. קשה להשיג כאן מורים בעלי הכשרה בגישה המונטסורית".

"הילד אמר, 'אמא, תעשי לי בית ספר כזה'. אז עשיתי"

שיטת החינוך המונטסורית אינה חדשה בישראל, אבל עד לאחרונה הגנים ובתי הספר שלימדו לפיה היו זרם חינוך אלטרנטיבי, וככזה נחלתם הכמעט בלעדית של חברי השכבות המבוססות ביותר. הם יכלו לקנות ולהקנות לילדיהם חינוך מוקפד, בכיתות קטנות, עם מורים שהוכשרו במיוחד ונהנים משכר גבוה, ובתמורה מנהלים מעקב צמוד אחרי כל ילד וקצב ההתקדמות שלו.

אבל בשנתיים האחרונות חל שינוי, והשיטה חודרת בקצב גובר לתוך החינוך הממלכתי, בזכות מהלכים ומאבקים מקומיים של הורים. כיום פועלות כ־45 יוזמות הורים ברחבי ישראל כדי להקים מסגרות מונטסוריות ציבוריות — גנים ובתי ספר שיפעלו תחת משרד החינוך והרשויות המקומיות. ארבעה בתי ספר כאלה עתידים להיפתח בשנה הקרובה, והם יצטרפו לארבעה שכבר פועלים.

ענבר אופק (53) היא מחלוצות המהפכה המונטסורית בישראל, ומי שכבר לפני 20 שנה הובילה להקמת בית הספר "א.ד.ם וסביבה", הפועל בקיבוץ געש לפי עקרונות השיטה. "הילדים שלי למדו בארצות הברית בגן מונטסורי, ואני התאהבתי והלכתי ללמוד את הנושא, כי רציתי להבין את הקצב שנוצר שם", היא משחזרת. "כשחזרנו ארצה, לילד שלי לקח שלושה חודשים לומר לי שהוא לא חוזר לבית הספר. זה היה בשנת 2000, והוא היה בכיתה ב'. הסברתי לו שאין בית ספר מונטסורי בישראל, והוא ענה: 'אמא, תעשי בית ספר'. אז עשיתי".

אופק חיפשה בתי ספר שמסוגלים לקלוט את השיטה, ופגשה את יניב יערי, שהיה אז מנהל בית הספר בגעש. "אמרתי לו שאני לא יכולה להסביר לו את השיטה, וכדי שיבין אותה הטסתי אותו לארצות הברית. הוא ישב איתי חמש דקות בכיתה ואמר: 'זה מה שאני רוצה. זה מה שחיפשתי כל החיים ולא ידעתי'. הבאנו את השיטה לצוות, והתחלנו פיילוט עם כיתות א'־ב'".

את היית המורה?

"לא, אני הדרכתי את המורות איך ללמד. אני בכלל כימאית בהשכלתי, לא אשת חינוך. היינו צריכים לתרגם את מערכי השיעור לעברית. זה לא היה תהליך פשוט". במשך עשור "א.ד.ם וסביבה" פעל כבית הספר היחיד בשיטת מונטסורי וצבר פופולריות רבה, כמו גם רשימות המתנה הולכות ומתארכות.

הקושי למצוא מקום הוליד עם הזמן יוזמות נוספות. כך נולד ב־2010 בית הספר "דרך הילד" בכפר הירוק ברמת השרון, שהקימו אפרת לקט וקבוצת אמהות נוספות. "חיפשתי שיטת חינוך אלטרנטיבית, כי אני בילדותי נפגעתי משיטת הלימוד הקונבנציונלית", אומרת לקט. "אחרי ששלחתי את שני הילדים שלי לגן המונטסורי בכפר הירוק, הבנתי שכל הטוב הזה עומד להיגמר כשהם יגיעו לבית הספר".

לא התקבלתם ל"א.ד.ם וסביבה"?

"הוא נהפך מאוד מבוקש, וכדי להתקבל לבית הספר הייתי צריכה להעתיק את מקום מגוריי לאזור השרון. כך עשו אחרים שהילדים שלהם למדו בגן עם הילדים שלי".

"דרך הילד" הוקם גם הוא כבית ספר פרטי, ושנה אחריו הוקם בית ספר פרטי נוסף, "נוף ילדות", במקווה ישראל. "שלחנו את המורים שלנו ללמוד בארצות הברית ובאירופה, הכל במימון הורים, וזה הביא סוג מסוים של אוכלוסייה שיכלה להרשות לעצמה", אומרת לקט.

בכמה כסף מדובר?

"מחיר התחלתי של כ־4,800 שקל לחודש, 12 חודשים בשנה, במשך תשע שנים (בבית הספר טוענים שהמחיר הוא 2,800 שקל). זאת אגב הסיבה שהבאתי רק שני ילדים לעולם. הבנתי שאני לא אעמוד בתשלומים. אילו היה לי יותר כסף, הייתי מביאה יותר".

עד כדי כך?

"כן. אני מאמינה שהילדים שלי צריכים לקבל את הטוב ביותר, ואני לא מעוניינת שהם יעברו את מה שאני עברתי במערכת החינוך הקונבנציונלית". כמו אופק, שהפכה למנטורית בתחום, גם לקט עזבה את עולם הפרסום שממנו הגיעה והיום היא בעלת "אמא מאמנת", חברה המשלבת קואוצ'ינג, פילוסופיית אושר ולימוד שיטת מונטסורי.

המהפכה המונטסורית

יישובים שבהם מוצע חינוך מונטסורי ציבורי (בגנים או בבתי ספר), ויוזמות הורים להקמת מסגרות דומות ביישובים נוספים

"כשהקורונה סגרה את הילדים בבית, ההורים התחילו להבין"

אבל המהפכה החשובה היא זו שמתרחשת מחוץ לגנים ולבתי הספר הפרטיים היקרים. אחת האחראיות להפצת השיטה ולפופולריות שלה היא שני זילברשטיין, מנכ"לית חברת Homestart, שהתחנכה בשיטה המונטסורית במקסיקו והחלה את דרכה בחינוך המונטסורי ב"דרך הילד". היום Homestart עוסקת בהנגשת השיטה ברשויות המקומיות ובגנים פרטיים. "בשנתיים האחרונות יש כ־40 יוזמות הורים שאליהן חברנו, והרשויות המקומיות ממש הולכות על זה", אומרת זילברשטיין. מספרן הכולל של היוזמות המקומיות גבוה עוד יותר, ומרחף איפשהו סביב 50 (ראו מפה). "הביקוש הגדול ביותר הוא בגני ילדים, עד גיל 6, אך גם במעונות יום ובבתי ספר", מוסיפה זילברשטיין.

מה השתנה בשנתיים האחרונות?

"אנשים התחילו להבין את הגישה, אולי משום שבקורונה ילדים נשארו עם ההורים בבית והם היו צריכים ללמד אותם משהו. היוזמות צצות בכל מקום. באשדוד, ברמת גן, בראשון לציון ובבת ים יש תוכניות לפתוח בתי ספר. בתל אביב נפתחו שלושה גנים ציבוריים. בקבוצת הפייסבוק 'מונטסורי ישראל', שאני אחת המנהלות שלה, היו לפני שנתיים כ־4,000 חברים, והיום יש 60 אלף".

ענבר ליבוביץ' (32), מעצבת גרפית ואם לשני ילדים, מובילה את יוזמת ההורים באשקלון, שגם בה עומד להיפתח בשנה הבאה בית ספר מונטסורי. לטענתה, השיטה המונטסורית מתאימה מאוד לפריפריה ולאוכלוסיות הטרוגניות. "הקמנו קבוצת אמהות שחיפשה חינוך אחר. בהתחלה חשבנו על בית ספר דמוקרטי, אבל הבנו שהמסגרת הזאת לא מתאימה ברוחה לאשקלון, ואז גילינו את התפיסה המונטסורית, שמתאימה מאוד לאנשים שחיים כאן".

שקלתם את השיטה האנתרופוסופית למשל?

"גם היא לא זכתה לפידבקים חיוביים. זו תפיסה נהדרת, אבל כאן זה לא תל אביב. למונטסורי יש מערכי שיעור יותר מובנים, וגישה מונגשת יותר לאנשי חינוך".

"בעירייה התקשו לאמץ את הכיוון של האוכלוסייה החדשה"

לא בכל המקומות מיהרו הרשויות להירתם ליוזמות של הורים. בטירת הכרמל, למשל, ההורים נאלצו לעמול קשה עד שהצליחו לשכנע את העירייה להקים שני גנים ובית ספר של השיטה. מי שהובילה שם את המאבק היא נופר נבארו־ורון (35), אמא לילד בן שנתיים וחצי העובדת ב־WeWork העולמית, שהתחנכה כילדה בחינוך המונטסורי באיטליה.

"עברנו לטירת הכרמל בגלל הזדמנות נדל"נית, אנחנו חלק מהאוכלוסייה החדשה כאן", אומרת נבארו־ורון. "ראיתי מה מתפתח בערים כמו ראשון לציון וכפר סבא, והחלטתי לפתוח קבוצת פייסבוק ששמה 'מונטסורי ציבורי בטירת הכרמל'. בהתחלה לא היתה הרבה היענות, אבל דרך חברת המועצה אפרת דוד, מחזיקת תיק החינוך והגיל הרך, יצרתי קשר עם עוד הורים שחיפשו חינוך אלטרנטיבי. התחלנו לעבוד בלחשוף את השיטה, כי אנשים לא כל כך הכירו אותה. אין כאן את המודעות שקיימת במרכז או בשרון.

"בתקופת הקורונה, כשאנשים נתקעו עם הילדים בבית, הוצאנו ספרון דיגיטלי של פעילות מונטסורית, דברים שאפשר לעשות עם הילדים. ארגנתי גם פגישות זום על איך לעשות פעילויות מונטסוריות בבית ונרשמו כמעט 100 איש, שזה המון.

"טירת הכרמל היא מקום קטן, העירייה התחילה לשמוע על היוזמה, ולאט־לאט התחלנו לראות נציגים מטעמה שואלים שאלות בזומים. התחלנו לצבור כוח כקהילה וקבוצה, וזה הוביל לפגישה במחלקת החינוך, אבל שם ניסו להסביר לנו בכל מיני דרכים שכאן בטירת הכרמל זה לא המקום".

ההורים לא ויתרו. הסירוב של העירייה רק דרבן אותם והם פנו לתקשורת. בשלב ראשון נולד ריאיון בתוכנית "אמא עצבנית" של ענבר דותן ברדיו חיפה, שעוסקת בענייני חינוך. "סיפרנו לענבר על היוזמה, והיא תמכה, כי גם הילדים שלה התחנכו במסגרות מונטסוריות פרטיות והיא יודעת כמה זה עולה". לאחר שנודע שהעירייה עדיין מתנגדת ליוזמה, ההורים עלו שוב לשידור. הפעם כבר נוצר רעש תקשורתי שמשך הורים נוספים.

"בשלב הזה הבינו בעירייה שיש פה הזדמנות לעשות משהו לטובת העיר", אומרת נבארו־ורון, "ונולדה פגישה נוספת עם מנהל מחלקת החינוך, ציון סודרי, שמתמודד עם מצב לא פשוט מבחינת חינוך בעיר".

למה?

"כי גידול האוכלוסין בטירת הכרמל אדיר". בשנים האחרונות נוספו לעיר כ־15 אלף תושבים, רובם זוגות צעירים, "והאוכלוסייה החדשה התכוונה לשלוח את הילדים ללמוד בחיפה. אבל אז ראשת עיריית חיפה סגרה את האפשרות לילדים מבחוץ ללמוד בבתי הספר בעיר, ורק אנשים אמידים יכולים לשלוח את הילדים שלהם לריאלי, בית הספר הפרטי בחיפה. הדיבור של אנשים פה היה שהם יגורו כאן רק עד שהילד שלהם יגיע לכיתה א', ואז יעברו לחיפה. אמרתי לסודרי, 'בוא לא נלך על בתי הספר החדשים, בוא נלך על הישן. ניקח אוכלוסייה מוחלשת ונרים אותה'".

"בהתחלה היססנו", מודה סודרי, "אבל כשהבנו שיש לנו תמיכה ממשרד החינוך, ראש העירייה לקח את השיטה כפרויקט דגל של העירייה לשנים הבאות. בשנה הבאה נפתח שני גנים, והתכנון הוא לפתוח בית ספר בשנה שאחר כך. אבל חשוב לנו שגם בכל המוסדות הללו תהיה אינטגרציה בין התושבים החדשים לוותיקים, כדי ליצור חינוך שוויוני".

ואיך מגיבים התושבים בטירת הכרמל?

נבארו־ורון: "אני מקבלת טלפונים מאנשים מחיפה שרוצים לעבור לכאן".

"התחום פרוץ לחלוטין. מריה מונטסורי היתה מתפלצת"

שיתוף הפעולה של משרד החינוך מבטיח שילוב של כלל האוכלוסייה בבתי הספר החדשים. שני בתי הספר הממלכתיים בשיטת מונטסורי שקיבלו הכרה השנה, ברמת גן ובבאר יעקב, חויבו להקפיד ש־30% מהתלמידים יגיעו מאוכלוסיות מוחלשות.

וכאן מגיע הדיון סביב השאלה: מה הוא בעצם בית ספר מונטסורי. "בעיקרון, מדובר בתחום פרוץ", אומרת הדר פלד (42), אמא לשניים וממקימות "דרך הילד". "מריה מונטסורי רצתה להנגיש את השיטה שלה ולא רשמה עליה פטנט. לכן השוק פרוץ וכל אחד יכול להקים גן ולומר שהוא 'מונטסורי'. זאת הסיבה שהרבה בתי ספר וגנים לא מחויבים לפעול לפי הכללים שקבעה מונטסורי. בישראל, כשמשהו נהיה פופולרי, אנשים כבר לא שמים לב לדרך", אומרת פלד, העומדת בראש מיל"ה (מרכז מונטסורי לחינוך ומנהיגות), המכשיר מורים על פי הזרם השמרני יותר של שיטת מונטסורי.

"יש כאלה שאומרים לך שהם ב'שיטה מונטסורית' אבל חוצים את כל הקווים האדומים של השיטה. אם מריה מונטסורי היתה רואה את זה, היא היתה מתפלצת", מסכימה אופק, שמספרת כי יש מוסדות לימוד שלא מקפידים על עקרונות מהותיים כמו כיתות רב־גיליות, חללים גדולים והיעדר כיסאות ושולחנות. "יש כמה בתי ספר שסייעתי בהקמתם במשך השנים, וזה נגמר במפח נפש. הייתי מורידה קצת את ההתלהבות ובודקת שהדברים נעשים בצורה קפדנית ומדויקת".

אבל הצורך להימלט ממערכת החינוך הממלכתית, האנכרוניסטית והנוקשה דוחף גם הורים שאין להם היכרות עמוקה עם השיטה לשלוח את ילדיהם ללמוד בשיטת מונטסורי. "הורים רוצים לרשום את הילדים שלהם לשיטה המונטסורית פשוט מפני שהם שונאים את בית הספר הנוכחי שהילדים שלהם לומדים בו", אומר מוזס. "אני מקבל הרבה טלפונים מהורים שהילדים שלהם התקבלו לבית הספר, והם שואלים, 'היי, התקבלתי לבית הספר, אתה יכול להסביר לי מה זה בדיוק?'. כל מה שהם יודעים זה שמדובר בבית ספר טוב. הם לא עשו תחקיר ולא יודעים, למשל, שאין מבחנים ואין שיעורי בית. ואז, אחרי חודשיים, הם שואלים 'רגע, למה הבן שלי לא קורא? למה אין שיעורי בית? למה אני לא יודע בדיוק מה הוא עושה?'. כמו שמריה מונטסורי אמרה לפעמים, 'השיטה הזאת מתאימה לכל הילדים. אבל אני לא בטוחה שהיא מתאימה לכל ההורים'".