עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
גם אני רוצה להיות הבן של
בקשה כמעט פרוצדורלית אחת שהוגשה השבוע בחברת פתאל מזכירה כמה חסרי מודעות יכולים להיות בעלי השליטה בחברות ציבוריות - וכמה חשובים הגופים שמנהלים את הפנסיות שלנו
1
שוק ההון הישראלי הוא שכונה. כשכל המדינה שכונה, מה הפלא. ובכל זאת, הייתי מצפה שזה יהיה אחרת כשמדובר בכסף שלנו. אבל לא — שכונה. קחו את חברת המלונאות פתאל כדוגמה.
פתאל הודיעה השבוע על כינוס אספה של בעלי מניות המיעוט כדי לאשר חבילת תגמול חדשה ונדיבה לבעל השליטה ומנכ"ל החברה, דוד פתאל. אם רק זה היה העניין, מילא. אבל זה לא נגמר כאן. בעלי מניות המיעוט התבקשו לאשר חבילות תגמול משופרות גם לשלושת בניו של פתאל, נדב, אסף ויובל, שעובדים אצלו, בחברה שהציבור מחזיק בכמעט מחצית מהמניות שלה. משהו בבנאליות של הבקשה חסרת המודעות הזו כמעט מהפנט.
כך עובד שוק ההון שלנו: גם כשחברות נהפכות לציבוריות, בעלי השליטה עדיין מתנהגים כאילו מדובר בחברות פרטיות שלהם, והדירקטוריונים מתבטלים בפניהם
2
נתחיל בתאומים נדב ואסף פתאל, בני 36. נדב הוא סמנכ"ל השיווק של החברה, אבל בעיקר מנהל את Rooms, חברה־בת שמשכירה שטחי עבודה משותפים לחברות (כן, כמו WeWork). השכר הנוכחי של נדב פתאל הוא 82 אלף שקל בחודש ברוטו, וכעת החברה מבקשת שיהיה 97 אלף שקל — העלאה של 18%.
תגידו: "האיש כורע תחת האינפלציה. הוא ואשתו הם זוג צעיר, יש ילדים קטנים, יוקר המחיה קורע אותם". אבל לא. השכר של נדב פתאל צמוד למדד כבר עכשיו. הוא לא הרגיש את האינפלציה. והוא אמור לא רק להישאר צמוד למדד, אלא גם לעלות אוטומטית ב־6% בכל שנה משלוש השנים הקרובות. למה? למה לא.
זה לא מספיק, כנראה, כי נדב פתאל יהיה זכאי לבונוס שנתי נאה של עד חמש משכורות (כמעט חצי מיליון שקל) ולרכב צמוד. הוא לא ישלם שווי שימוש על הרכב, החברה תשלם את זה במקומו. והוא גם יהיה זכאי ל־150 לינות בכל שנה בחדרים יוקרתיים באחד ממלונות פתאל — בתנאי שהדבר משמש לעבודתו, ודאי. כמעט חצי שנה בבתי מלון.
בשורה התחתונה, מחבילת תגמול כוללת של כ־1.9 מיליון שקל כיום, הבחור יוקפץ לחבילה כוללת של 2.2 מיליון — פי 17 מעלות השכר הממוצעת בחברה ותוספת של כ־17% לעומת החבילה הנוכחית. בשנה הבאה, בגלל עליית השכר, החבילה תהיה שווה יותר, וכך גם בשנה שלאחר מכן.
אבל רגע, אמרנו שהם תאומים. אז מה קורה עם אסף פתאל, סמנכ"ל הפיתוח העסקי והבינוי של הקבוצה? גם הוא השתכר עד כה 82 אלף שקל בחודש, ויקבל העלאה ל־97 אלף. גם השכר שלו צמוד למדד, גם הוא ייהנה מתוספת אוטומטית של 6% בשנה, מבונוס שנתי של כמעט חצי מיליון שקל, מרכב צמוד ומ־150 לינות בשנה בבתי המלון. בסך הכל תגמול של קרוב ל־2.2 מיליון שקל, תוספת של כ־14% לחבילה הנוכחית.
יש להם גם אח צעיר, יובל. הוא מנהל את Master, פעילות הקבוצה שמתמקדת בהשכרת דירות לטווח קצר (כן, כמו Airbnb). לפתאל יש 420 דירות כאלה, והיא מתכנן להגיע ל־600. עד כה שכרו של יובל פתאל היה 46 אלף שקל, כעת החברה מבקשת להעלותו ל־59 אלף — תוספת שכר של 28%. פחות מאחיו הגדולים, אבל יש לו אופק: בכל אחת מהשנים הקרובות שכרו יעלה ב־9%-10%, עד שב־2025 יגיע ל־71 אלף. וגם השכר שלו צמוד למדד, כך שבפועל עד 2025 המספר 71 יהיה רק זיכרון עמום של השכר שלו בפועל. וגם הוא יקבל בונוס, של כרבע מיליון שקל, רכב צמוד, 150 לילות במלון. בסך הכל חבילת השכר שלו תסתכם ב־1.4 מיליון שקל בשנה, עלייה של כ־20% — רק בהתחלה, אחר כך כאמור תהיה עוד עלייה.
בקיצור, אם הבקשה תאושר האחים לבית פתאל ייקחו הביתה תגמול בעלות כוללת של 5.8 מיליון שקל בשנה הנוכחית. אבא שלהם, מנכ"ל החברה, ייהנה מ־9.7 מיליון, מחבילות התגמול הגבוהות ביותר בבורסה הישראלית.
מקור: הודעה לבורסה של פתאל
מקור: הודעה לבורסה של פתאל
3
למה אני כזה צר עין? האבא רוצה לפרגן לילדים? שיפרגן, חברה שלו. אה, רגע. היא לא שלו. היא קרויה על שמו, הוא הקים אותה ב־1998, בנה אותה מאפס בעשר אצבעותיו, הוא בעל השליטה בה — אבל היא לא שלו, מהרגע שבו הנפיק אותה ב־2018. מאז הוא מכר כל פעם עוד נתח ועוד נתח, ונהפך למיליארדר.
כיום הוא מחזיק ב־53% ממניותיה. בשאר מחזיק הציבור, באופן ישיר או דרך גופי הפנסיה שמנהלים את החסכונות שלנו, בעיקר מגדל והפניקס. כשפתאל החליט להנפיק, הוא לא רק קיבל כסף מהציבור ישירות אליו לכיס — הוא הכניס את הציבור כשותף בחברה שלו. וכשותף, לציבור צריך להיות מה להגיד על מה שקורה בחברה. פתאל לא יכול לעשות בה הכל, בטח כשזה נוגע לפינוק הילדים.
הפינוק הזה אינו לא־חוקי. הוא אושר בוועדת התגמול של הדירקטוריון עד כה, וגם הבקשות הנוכחיות כבר אושרו בוועדה, שמורכבת משני דירקטורים חיצוניים ועוד אחד "רגיל".
הנימוקים הם תמיד אותם הנימוקים. קודם כל, לשלושת בניו יש "ניסיון ניהולי ועסקי נצבר בחברה". ודאי, אבא שלהם הכניס אותם לעבודה עוד כשהחברה באמת היתה חברה פרטית, והם אכן צברו ניסיון רלבנטי. הלאה: "תנאי הכהונה הם סבירים והוגנים בהתחשב בהיקף הפעילות, גודל החברה, מצבה, יעדיה, אתגריה ומורכבות התפקיד". והנימוק האהוב עליי: "סך עלות ההעסקה הינו ברף האמצעי של תנאי התגמול המשולמים בתפקידים מקבילים בחברות דומות בארץ ובחו"ל".
יכול להיות שאם אסף או נדב או יובל פתאל היו נכנסים לעולם המלונאות רק בזכות עצמם, מלמטה, ועובדים קשה, ומגלים יצירתיות, יוזמה ותעוזה ועוד כל מיני כאלה, הם היו מגיעים לאן שהגיעו, ומרוויחים את חבילת התגמול שאליה הגיעו. יכול להיות. אבל יכול להיות גם שהעובדה שהם עושים זאת בחברה שאבא שלהם הקים, שאליה הוא הכניס אותם בשלב מוקדם מאוד בקריירה שלהם, עזרה להם מאוד להגיע לאן שהגיעו, ולשכר שאליו הגיעו. יכול להיות.
וייתכן שכיום האחים פתאל אכן תורמים תרומה רבה לחברה, שגם אנחנו שותפים בה. אבל קשה לי להאמין שאין בשוק לפחות עוד חמישים מנהלות ומנהלים בכירים עם ניסיון רלבנטי שהיו יכולים לעשות את אותה העבודה, באותה רמת הצלחה — ובפחות כסף. הם פשוט לא נולדו עם שם המשפחה "פתאל". כדי לבדוק אם אני צודק, כל מה שחברי ועדת התגמול היו צריכים לעשות הוא לחפש מועמדים נוספים. הם לא עשו זאת, רק הסתפקו בחוות הדעת שההנהלה הציגה בפניהם.
כך עובד שוק ההון שלנו: גם כשחברות נהפכות לציבוריות, בעלי השליטה עדיין מתנהגים כאילו מדובר בחברות פרטיות שלהם, והדירקטוריונים מתבטלים בפניהם.
והציבור, השותף? אנחנו שם רק לצורך תשלום, זה הכל. אנחנו צריכים להגיד תודה על הדיבידנדים ועל עליית ערך המניה ולסתום את הפה.
4
פתאל, כאמור, הוא רק דוגמה אחת. הוא לא היחידי. בעלי שליטה רבים אחרים רוצים לפנק את הצאצאים שלהם בחברות שהקימו, ושאליהן הכניסו את הציבור.
הנה עוד דוגמאות. בנובמבר רשת המזון יוחננוף דיווחה למשקיעים שלה שהיא תשלם מיליון שקל כדי לקנות חנות ברחוב אחד העם בתל אביב. למה הרשת הגדולה מתעסקת בחנויות קטנות, ועוד בהשקעה של מיליון שקל? כי זו חנות של הבת של איתן יוחננוף, המנכ"ל ואחד מבעלי השליטה; הבת נקלעה לקשיים, האב בא לחלץ, וגרר אותנו ואת כספנו לשם. באוקטובר בית ההשקעות מור ביקש מהמשקיעים בבורסה לממן לבנו של בעל השליטה, יוסי לוי, לימודים לתואר שני בלונדון, בעלות של 171 אלף שקל. באוקטובר 2021 חברת כנפיים שבשליטת תמי מוזס בורוביץ דיווחה למשקיעים שהיא רוצה לקנות מבנה של מוזס בורוביץ את השליטה בחברה שהקים ואת העסקתו בחברה־האם, בעלות שכר של כ־850 אלף שקל בשנה.
לא חסרים עוד מקרים כאלה, של חברות ציבוריות שמעסיקות בנים של ובנות של וגיסים של ובני ובנות זוג של ומי שאתם לא רוצים מהמשפחה, והכל בכסף של ציבור המשקיעים, שלנו. שכונה.
5
ככה זה, כשכל המדינה שכונה, גם שוק ההון שכונה. אם מירי רגב עסוקה בחלוקת ג'ובים מכספי ציבור, למה ששוק ההון יאמץ נורמות אחרות? חשבו כמה זה קורץ: מקימים חברה פרטית, מעסיקים בני משפחה בשכר מסוים, מכניסים את הציבור כשותף ומעלים את השכר, והפעם חלק ממנו ממומן בידי הציבור. אחלה דיל.
אבל זה לא חייב להיות ככה. הבקשות של כנפיים ומור, למשל, לא יצאו לפועל: התקשורת חשפה, המשקיעים בטוויטר עקצו, גופי הפנסיה שמחזיקים במניות המיעוט של החברות האלה התעשתו, בעלי השליטה הבינו לאן מועדים פני הדברים, ומשכו את הבקשות הללו במקום להתבזות.
זה חלק מהתפקיד של גופי הפנסיה — לעמוד מול השכונה הזו ולהגיד "די, אנחנו רוצים נורמות אחרות בחברות שאנחנו משקיעים בהן את כספי החוסכים". זה קשה, זה דורש קשב ניהולי ונחישות ויכולת עמידה מול בעלי השליטה האלה. ועדיין, זה אפשרי. זה הכסף שלנו. אם בעלי השליטה לא מעוניינים בו — לא צריך. הם מוזמנים להישאר פרטיים ולהעלות את השכר שלהם לאיזה גובה שהם רוצים.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
