ב

תחילת העשור הקודם, חברת שיווק הספורט האמריקאית IMG חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם היורוליג, ליגת הכדורסל הפאן־אירופית. במסגרת ההסכם, שבו הובטחו לקבוצות הליגה 630 מיליון יורו לעשור, הוחלט להקטין את הליגה מ־24 קבוצות ל־16 קבוצות "גדולות", לשנות את הפורמט כך שיהיו יותר משחקים בין הקבוצות הגדולות הללו (מספר המשחקים של כל קבוצה צמח בכ־25% בממוצע), ולסגור את הליגה לקבוצות שלא חתומות עם IMG (מכבי תל אביב, למשל, לא צריכה לזכות באליפות ישראל כדי להתחרות ביורוליג). ההסכם הוביל לפיצול עמוק בין קבוצות היורוליג לשאר הקבוצות בכדורסל האירופי, וכך יש כיום ארבעה טורנירים פאן־אירופיים גדולים: יורוליג ויורוקאפ, השייכים ליורוליג ול־IMG; וליגת האלופות ויורופ־קאפ, השייכות לפיב"א, הגוף העליון המנהל את הכדורסל בעולם.

התוצאות של המהלך הזה היו טרגיות. ריבוי המשחקים מקשה את המעקב אחרי הכדורסל האירופי, ורמת הכישרון על המגרש דוללה כי השחקנים האירופאים הטובים־באמת עוברים ל־NBA, שמכניסה פי עשרה מהיורוליג: השכר הממוצע ב־NBA הוא 5.4 מיליון דולר לעונה. במקרה, זה שכרו של השחקן הרווחי ביותר באירופה, ניקולה מירוטיץ' מברצלונה. הבא אחריו, שיין לארקין מאנדולו אפס, כבר משתכר 3.5 מיליון דולר.

פרופ' אלכס קרומר, חוקר כלכלת ספורט ישראלי שנמנה עם סגל אוניברסיטת מולדה שבנורבגיה, חקר את רמת העניין ביורוליג יחד עם הדוקטורנט אלסנדרו די מטיאה. במחקר שהשניים פרסמו החודש הם מסבירים שישנה עלייה במספר הצופים במשחקים, אבל ירידה במספר הצופים פר משחק. במילים אחרות, יותר אנשים מגיעים למשחקים, מפני שיש יותר משחקים, אבל כל משחק כשלעצמו מעורר פחות עניין. רמת העניין קרסה, מסביר קרומר: "בהשוואה לטופ 16, השיטה שננקטה לפני השינוי, מספר הצופים כיום נמוך יותר ב־9% בממוצע". הדעיכה ברמת העניין בכדורסל האירופי מורגשת גם בישראל: ב־2011, משחקי הפלייאוף והפיינל־פור של מכבי תל אביב הגיעו לרייטינג של 30%. כשמשחק בין מכבי תל אביב לברצלונה רשם 12%, זו היתה אכזבה שהצדיקה כותרות בעיתונים. היום המשחקים של מכבי במפעל הכדורסל הבכיר באירופה לא מגרדים את ה־10%.

כל זה לא מפריע ל־IMG וליורוליג להתהדר ב"צמיחה". כשהצדדים האריכו את החוזה ביניהם, לפני שנה, הם דיווחו על "עלייה של 75% בצפייה בטלוויזיה, עלייה של 20% במעקב במדיה החברתית ועלייה של יותר מ־25% בצפייה במשחקים באונליין". אבל האם זו באמת "צמיחה"? האם כיום האקלים בכדורסל האירופי טוב יותר, מעניין יותר, מלהיב יותר?

בספורט יש כלל ברור: בטווח הארוך משתלם יותר להתמקד באיכות הביצועים, ולא במספר המשחקים. כלכלית ומקצועית, כדאי יותר לקיים ליגות קטנות יותר עם פחות משחקים. כשהפרמייר ליג האנגלית, למשל, הצטמצמה בשתי קבוצות, זה העלה את רמת האיכות בכל קבוצה, וכך גם את העניין בכל משחק. מאז, ההכנסות צמחו באלפי אחוזים. המונדיאל נערך פעם בארבע שנים ויש בו רק 64 משחקים, ולכן כל משחק מכניס לפיפ"א כ־115 מיליון דולר בממוצע. ב־NFL, שב־2022 רשמה 82 מ־100 השידורים הכי נצפים בארצות הברית (!), יש רק 17 משחקי עונה סדירה לקבוצה, זה הופך כל משחק למשמעותי יותר ולכן גם מעניין יותר.

פחות זה יותר. האם קברניטי היורוליג לא ידעו זאת? האם הם התעוורו מהסכומים שהציעה IMG לטווח הקצר, ופספסו את הנזק לטווח הארוך? האם בכלל אכפת להם?

גם בישראל, בכירי המשק והממשלה מתהדרים בנתוני "צמיחה". ההישגים שנחגגים כאן הם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקל ותחזית צמיחה של 3%, הגבוהה ב־OECD. זה יופי, באמת — עד שנזכרים שישראל ניצבת במקום 28 בעולם מבחינת תמ"ג, אבל מדשדשת במדדי איכות חיים. במדד של World Population Review, למשל, היא ניצבת במקום 35, מתחת למדינות עם הרבה פחות כסף כמו ליטא ואסטוניה, ומתחת למדינות שבהן זכויות אדם הן בדיחה, כמו סעודיה, קטאר ועומאן.

ואם הכלכלה צומחת ואיכות החיים נותרת מאחור, מה עשינו בזה? קחו למשל את התחבורה הציבורית: שרת התחבורה מירי רגב כבר מחממת מנועים נגד הנת"צים, ועמיתיה החרדים כבר דרשו להפסיק את העבודות על הרכבת בשבת. אבל אף אחד לא באמת ישב לבחון את השאלה "איזו מדיניות תחב"צ תתרום לאיכות החיים בישראל, לטווח הארוך?". לכו תשוו את זה להולנד, שם המחוקק קבע שערים ופרברים ייבנו סביב אנשים ואופניים, ולא סביב מכוניות. היום, הילדים ההולנדים יכולים להתנהל לבדם במרחב הציבורי, להיפגש עם חברים או לנוע באופן עצמאי, בלי לחשוש להידרס. שלא במקרה, הם המאושרים בעולם והעצמאיים באירופה, לפי UNICEF.

את ראשי המשטר החדש בישראל לא מעניין האושר שלכם. לא אכפת להם שחוב משקי הבית צמח ב־30% בארבע השנים האחרונות, או שעלות המחיה פה מנפצת שיאים שוב ושוב. הטקטיקה הקבועה שלהם — בכלכלה, בתחבורה, בסירוס הרשות השופטת — היא לטשטש את המציאות באמצעות מטר של נתונים חלולים וחצאי אמיתות על "צמיחה". הגשם שוב נהיה כבד, ולא רואים ממטר. האם גם כאן המנהיגים חושבים רק לטווח הקצר, ולא מזהים את הנזק שהם מחוללים לטווח הארוך? האם בכלל אכפת להם?