ק

יץ 2022 שייך לספורטאים הישראלים הצעירים: נבחרת הנוער בכדורגל הגיעה לגמר אליפות אירופה; הנבחרות הצעירות בכדורסל רשמו הישגים נאים; פסטיבל הספורט לנוער אירופאי היה מפגן עוצמה ישראלי; ומעל כולם זהר בלסינג אפריפה, אפילו לא בן 19, שזכה במדליית זהב היסטורית באליפות העולם לנוער באתלטיקה בריצת 200 מטרים. ההצלחות הללו נחגגו בהמון רעש, ורק גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי, התעקש לשמור על פרופורציות ולנצל את המעמד כדי להבהיר — ובצדק — שכדי שההצלחות הללו ימשיכו גם בבגרותם של אותם הספורטאים, מוכרחים ליישם תוכנית לפיתוח הנוער. "בין הצלחה בגילי נוער להצלחה אולימפית בגיל בוגרים הדרך ארוכה פיזית ומנטלית ודורשת ליווי מקצועי משמעותי לצד צבירת ניסיון רב תחרותי", הזכיר. כלומר, מחיאות כפיים זה נחמד, אבל הפרגון האמיתי לספורטאים הוא להשקיע בהם כמו שצריך.

לפי פרנק דיק, מאמן אגדי באיגוד האתלטיקה הבריטי, הצלחה מוקדמת על המסלול אינה מבטיחה בשום אופן הצלחה כבוגרים. במחקר שערך על 360 הזוכים במדליות באליפות העולם לנוער באתלטיקה בין השנים 2000–2012, הוא מצא כי רק 14 מתוכם זכו במדליות גם במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 (4%). בקרב הנשים היו 354 מדליסטיות באליפויות העולם לנוער בתקופה המקבילה ורק 18 מהן זכו במדליות בלונדון 2012 (5.1%). היו אליפויות עולם שבהן רק 2.5% מהמתחרים השתתפו בתחרויות נוער.

לא חסרות דוגמאות לספורטאים ישראלים שרשמו הצלחות אדירות כבני נוער, ומאז פשוט נעלמו: ישי עוליאל זכה בתחרות אורנג'־בול היוקרתית לנוער בטניס, ובגיל 22 דירוג השיא שלו הוא 355; דמיטרי קרויטר זכה בזהב באולימפיאדת הנוער בקפיצה לגובה, ולא הצליח לשחזר אפילו קצת מהיכולת הזו מול בוגרים; הכדורגלנים עמוס סאסי ושלומי דאהן, ששיחקו באקדמיה של דורטמונד, לא נהפכו לשחקנים משמעותיים בבגרותם; ומעל כולם, זכור הכדורגלן גיא אסולין, שהגיע לברצלונה כנער וזכה לכינוי "ליאו מסי הישראלי", ולאחרונה נראה בליגה הרביעית באיטליה.

בכדורגל הצלחה מוקדמת היא סימן אזהרה של ממש. לפי טוני קאר, מי שאימן דורות על גבי דורות של כדורגלנים בכירים בווסטהאם ונבחרת אנגליה, "יכול להיות ששחקן בן 13 יהיה גדול וחזק יותר מהשחקנים בשכבתו... מאמן שלא מבין ייתן לו לשחק ולהעניק לקבוצתו ניצחונות בלי לחשוב על כך שהוא בולט בעיקר בגלל המהירות והכוח שלו, ולא בגלל כישורי הכדורגל שלו או היכולות הקוגניטיביות שלו. וכשכולם מדביקים את קצב הגדילה שלו, הוא הופך לשחקן כמו כולם".

ולא רק שהצלחה מוקדמת בספורט אינה מנבאת במדויק הצלחה בעתיד, לפעמים היא גורם משמעותי לכישלון בבגרות — בספורט ומחוץ לו. בניסוי קלאסי שהפסיכולוגית פרופ' אלן לנגר ערכה בהרווארד ב־1975, היה אפשר לראות איך הצלחה מוקדמת דווקא גורמת לכישלון בעתיד. לנגר חילקה סטודנטים לשלוש קבוצות, והם התבקשו לנחש את התוצאה של הטלות מטבע — עץ או פלי. הסטודנטים לא ראו אם המטבע נחת על עץ או פלי, אבל כן נאמר להם אם צדקו או לא. "נאמר" היא מילת המפתח כי החוקרים השתמשו במניפולציה כדי לבחון את התנהגותם של המנחשים.

לחברי קבוצה אחת נאמר שהם צדקו בכל הטלת מטבע כבר מתחילת ההטלות, לחברי קבוצה השנייה נאמר שהם צדקו רק לקראת סוף סדרת ההטלות, ולקבוצת הביקורת נאמרה האמת. כשהחוקרים שאלו את הסטודנטים אם הם חושבים שהם טובים במשחק, השיבו חברי הקבוצה הראשונה שהם טובים בניחושים וטענו שיש להם "יכולת" כלשהי. לעומת זאת חברי הקבוצה השנייה וקבוצת הביקורת לא חשבו שהם טובים בניחושים, ולא חשבו שיש דבר כזה "כישרון" בעץ או פלי. מסקנת החוקרת היתה כי הצלחה מוקדמת גורמת ליהירות ולחוסר יכולת לבחון את הביצועים בכלים אובייקטיביים, אפילו במשחק שמבוסס כולו על מזל, ואין בו ביטוי ליכולת או כישרון.

"כישלון הוא מורה נהדר, והצלחה מוקדמת היא מורה גרועה", אמר פעם האסטרונאוט הקנדי כריס הדפילד. מובן שלא צריך להפסיד בכוונה בגיל צעיר, אבל בהחלט צריך לרסן את החגיגות המוגזמות. הצלחה מוקדמת צריכה להוביל לניתוח מעמיק של הגורמים לה, ובעיקר ליותר השקעה ויותר עבודה ומאמץ של המצליח וסביבתו. כל התנהלות אחרת תוביל, כמעט בהכרח, לכישלון בבריכה של הגדולים.