מאז שנכנסת לשוק הוא השתנה לגמרי.

"מפעל גרביים לא היה מעניין אותי, בחרתי בספרים בגלל אהבת הקריאה, וכי זה עולם עם הלקוחות והעובדים הכי טובים שיש. אבל היום כבר אין מספיק עובדים כאלה. אתה יכול לשאול בחנות אם יש את 'פה ושם בארץ ישראל', וישאלו של מי זה. תענה 'עמוס עוז', וישאלו מי זה. פעם כולם קראו, אפילו הנחשלים, והיום הקוראים הולכים ונעלמים. לפעמים יש ספרים שאתה רוצה לתרום ואפילו את זה לא רוצים".

אין איזו התעוררות?

"נערה בת 16 שרואה שלוש שעות סרטוני טיקטוק, יש לה כוח לקרוא אחרי? וזה נוער שהיתה לו מהפכת קריאה יפה עם 'הארי פוטר'. ובכל זאת כן יש בטיקטוק נערות שמדברות על ספרים, קבוצות קריאה, כאלה. ויש קטגוריה אחת שכן צומחת, של ספרי ארוטיקה, רומנטיקה. ואמנם קוראים פחות, אבל כותבים יותר — והוצאות הספרים מנצלות את זה, מוציאות לך ספר בתשלום. אנשים מתקשרים אליי ואומרים: 'הוצאתי ספר מדהים, למה הוא לא אצלך על המדף?'".

כי על לא מעט מדפים שלך יש משחקים וגדג'טים, לא ספרים.

"65%-70% מהמוצרים בחנויות הם עדיין ספרים, אבל כן, אנחנו מוכרים משחקים ומטענים, מטעינים רב־קו. אנחנו רואים את עצמנו כפלטפורמה של פנאי, מתאימים את התוכן לקהל בכל מקום — במודיעין למשל יש המון ילדים אז יש יותר ספרי ילדים וצעצועים, במרכז שוסטר ברמת אביב ג' יש פחות ילדים ויותר ספרים למבוגרים. אי אפשר להספיד את הספרים, עדיין יש קוראים, ועדיין מקריאים לילדים סיפורים לפני השינה".

ובכל זאת אתה מודה שהקוראים מתמעטים. יכול להיות שהימרת על התחום הלא נכון?

"אבל היו לי 35 שנה יפות, של הנאה מציבור העובדים שלי ומהלקוחות, ואני לא מתלונן. אני בתחום מאמצע שנות השמונים, ולא לעולם חוסן. כמה דברים את מכירה שנשארו אותו דבר? ואני מקבל המון כבוד ממנכ"לים ובכירים אחרים שרוצים להיפגש איתי, שרוצים שיתופי פעולה. לפעמים מחרטטים לי, ואז בסוף מגיע רגע האמת והאיש אומר 'יש לי ספר שירה, אתה יכול להציץ בו?'. לכל אחד יש חלום כזה, כל מי שעשה משהו מרגיש שהמורשת שלו תהיה בלהוציא ספר. מבחינת אנשים, ספר הוא מצבה. במצבה שלהם הם לא שולטים, אבל בספר כן, שיישאר למשפחה, גם אם אחרים לא יקראו".

גם לך יש חלום כזה, לכתוב ספר?  

"לא... אני שבע מזה. אני רואה את הקשיים, רואה סופרים עם חלומות שמתנפצים, חלק השקיעו כסף שלהם".

שבע גם מקריאה?

"להפך. אני קורא בלתי נלאה, שלושה־חמישה ספרים בשבוע, בזמן האחרון אפילו יותר. ויודע לקרוא גם בהצצה, אם יש תיאור ארוך אפשר לדלג, ולעומת זאת אם יש ספר טוב אני לא רוצה שהוא יסתיים, נשאב אליו ומפסיק לתקשר עם הסביבה".

יש ספרים שלא תמכור?

"אני בעד לפרסם הכל, למעט 'מיין קאמפף', ולתת לציבור לשפוט. אבל משה קצב הוציא לאחרונה ספר, וישב איתנו, רצה את זה אצלנו. אמרתי לו: 'אתה נורמלי? לריב שוב עם הבחורות?'. אשתו ישבה איתנו ואמרה שגרמו להם עוול. אבל ארגוני הנשים בארץ חזקים, למה לך להתעסק בזה? ולא רציתי להוציא ספר שאני לא מאמין בו. לא רוצה את הלוגו שלנו על משהו טעון".

אמרת פעם שאתה פרנואיד, ושזו התכונה הכי חשובה בעסקים.

"כן, אבל אני פרנואיד רק בעסקים. אתה חייב להיות כל הזמן אלרט, בהיכון, להיות הראשון שמזהה את האיומים ולפעול אם משהו מסכן אותך. זה לא אומר שאם יש לך מתחרה תהרוג אותו — הוא לוקח 30 שקל, אני אקח 3 שקלים. אני לא מאמין בלהזיק לאחרים".

אם הפרנויה היא התכונה הטובה שלך בעסקים, מה הרעה?

"להגיד כל מה שאני חושב. אני עובד על עצמי, לומד עם השנים לא לעשות את זה. אבל לפעמים זה בוער בי ואני אומר משהו שאני יודע שלא הייתי צריך להגיד. זו לא גבורה, וזה יכול לפגוע".