איל וולדמן
בן 61, מייסד מלאנוקס, שנמכרה ל־Nvidia ב־6.9 מיליארד דולר
מיכל ברוורמן־בלומנשטיק
מנכ"לית מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח
מוסף כלכליסט | 17.02.22
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
אני תמיד בעד יין. אני מאוד נהנית לשתות, ותמיד יודעת מתי לעצור. יחסית למשקל הגוף שלי אני נחשבת לבן אדם עם קיבולת. פעם, כשטסנו לארצות הברית, עשיתי תחרות עם מישהו מהעבודה. שקללנו לפי משקל הגוף, ובפעם השנייה כבר ניצחתי".
לא רק אלכוהול, את יודעת להשתחרר גם במלתחה. מה הדברים הכי פרועים שיש לך בארון?
"יש לי מגפי בוקרים בכחול קובלט מזעזע, יש לי מגפיים עם פסים צבעוניים, אני אוהבת כשהם והתכשיטים שלי מתכתבים. כשזכינו בפרס בטקס של אתר גיקטיים עליתי לקבל אותו עם מגפיים ורודים מבריקים זוהרים".
למה?
"זה חשוב לי, כי קוד הלבוש בהייטק קצת שמרני. אני משתדלת מאוד שבנות צעירות ייכנסו להייטק, וכשאני פוגשת אותן הכי חשוב לי לבוא במראה הכי קולי שבעולם. אני גיקית, אבל רוצה שיראו אותי כגיקית קולית. אני לא אוהבת פרובוקטיבי, אבל כן נועז. זו נטייה מילדות, שהלכה והקצינה עם השנים".
זו התרסה נגד עולם תאגידי הטכנולוגיה הענקיים שבו את עובדת?
"זו הדרך שלי להתריס. לא מתאים לכם? זה גם בסדר. אני מרגישה בטוחה מאוד במקום שלי, אבל יודעת שנשים מרגישות מפוחדות לפעמים".
מישהו העז להעיר לך פעם על לבוש?
"העזו בצורה הססנית. בסגנון של 'את בטוחה שעם זה את רוצה לעלות על הבמה?'".
בעבר לא חשבת שנשים הן בעמדת נחיתות בשוק העבודה. אפילו כעסת על מי שטען שזה כך.
"הייתי אנטי בכלל לעצם ההתייחסות לזה. נעלבתי אפילו אם התייחסו אליי כאשת מקצוע, אשה, כי חשבתי 'מה זה בכלל משנה?'. התרחקתי מאירועים של נשים והתעלמתי מהעובדה שאני אשה. רציתי שישפטו אותי רק ברמה המקצועית. גם היום אני נגד אפליה מתקנת, שבעיניי היא דבר נורא כי אני מאמינה בהעסקה לפי כישורים. אבל דעתי השתנתה כשהוזמנתי לכנס על מנהיגות נשית שפקח את עיניי. שמו לי סטטיסטיקה מול הפנים".
ולפני זה לא ידעת?
"תמיד היתה לי תחושה שאם אני מקצועית מאוד — יגלו אותי. גברים לא מרגישים ככה והם טובים הרבה יותר בקידום עצמי. מכיוון שנשים בונות את הקריירה אחרת ופחות עושות נטוורקינג מקצועי, יכול להיווצר מצב שאשה הרבה יותר מקצועית תקודם לאט יותר".
כי היא מחכה שיבוא גבר, "נסיך", שיזהה שהיא מוכשרת ויגאל אותה?
"במובן מסוים כן. שיבוא המנהל ויגיד 'את מקצועית ומדהימה, בואי נעשה עם זה משהו'. כיוון שאני מגיל 0 העזתי בהכל, לא חשבתי שאולי גם אצלי זה ככה".
את הבנות שלך גידלת אחרת?
"על הבכורה, דניאל, עשיתי את כל הטעויות האפשריות. כאמא צעירה חשבתי שאכוון נכון את הבת שלי אם לא אתן לה בובות, רק משאיות וטרקטורים. כל התיכון ניסיתי שתלמד מתמטיקה, אבל ככל שניסיתי יותר כך היא פשוט פיתחה אנטי אליי, עד שהבנתי שלחצתי חזק מדי. דברים שבהם אני לוחצת יותר מדי עובדים הפוך".
רצית שהיא תהיה הייטקיסטית, וקיבלת ילדה הומנית עם אנטגוניזם לטכנולוגיה.
"לא רק לטכנולוגיה, גם עם אנטגוניזם לספורט, למזון בריאות, לכל דבר שניסיתי לדחוף לה, כי היא אדם מאוד חזק. ילדתי אותה בת 20 וכלום, הייתי עדיין באוניברסיטה. כשהיא נולדה היינו בניו יורק וכל הזמן קראתי מאמרים כי לא ידעתי מה צריך לעשות. עד גיל שנתיים וחצי היא גדלה על טהרת מזון בריאות. עשינו המון טעויות איתה, ולמרות כל הניסויים היא יצאה מדהים. ובסוף היא כן הגיעה להייטק, אבל מהזווית של תקשורת, שזה מה שהיא למדה. על הבת הקטנה, עדן, לעומת זאת, לחצתי פחות וקיבלתי ילדה שלמדה מתמטיקה ופיזיקה ועכשיו עושה תואר ראשון במדעי המחשב. איתה כבר למדתי מהטעויות. כמו בפילאטיס, הבנתי שהלחץ עושה את ההפך".
פילאטיס?
"אני שנים בספורט אקסטרימי, וכמו בגישה הקודמת שלי לנשים בעולם העבודה — היה לי אנטי גם ליוגה ולפילאטיס. זה נראה לי כזה פלאפי, ספורט לחלשים, בזבוז זמן של מחבקי עצים. עד שחברה שכנעה אותי לנסות פילאטיס, ומאז אני כל הזמן עושה הקבלות בין מה שקורה לי בפילאטיס למה שקורה בצד המקצועי".
למשל?
"המאמנת שלי אנה אמרה: 'את עובדת נורא בכוח. את צריכה לעבוד עם שרירים אחרים, ואת הכוח תפעילי מבפנים, ככה תשיגי הרבה יותר'. לאט לאט זה חלחל, התחלתי להבין את הפילוסופיה הפרגמטית שמאחורי זה. אז היום אני עדיין בולדוזר, אבל בולדוזר הרבה יותר אפקטיבי. אני בולדוזר שמפעיל כוח כשבאמת צריך, וכוח מבפנים. תחשבי על בולדוזר רוקד. בעבר יכולתי להסביר לאנשים בשיא הכוח למה הם טועים. היום למדתי לבוא בגישה של 'אתם צודקים אבל...'. במקום להכניס את האמת בפרצוף, אני מביאה אותה בדרך יותר רכה".
תני לי דוגמה.
"במיקרוסופט, כשכבר הייתי בתפקיד בכיר, היו דברים שהובלתי, והיה ברור שאני יודעת מה אני עושה. ואז באתי עם איזה רעיון למוצר חדש בתחום האבטחה, וחשבתי שזה הדבר הכי נפלא שיכול לקרות לחברה. אבל כשניסיתי לשכנע את ההנהלה בארצות הברית התעוררה התנגדות עזה. וככל שדחפתי יותר, כך ההתנגדות רק גדלה. זה הטריף אותי. 'איך הם לא רואים? למה הם לא תופסים את זה?'. חוויתי את זה ככישלון, עד שאמרתי 'יאללה, נסוגים לאחור'".
ומה היתה הדרך החלופית?
"שיניתי לפרויקט את השם, כי כשאמרתי אותו אנשים היו מפסיקים להקשיב. נכנסתי לדממת אלחוט לאיזה חודש, המשכתי לעבוד על הנושא עם הצוות שלי, והתחלתי לעשות שיחות אחד על אחד עם כל המתנגדים. שמעתי מה כל אחד חושב, ובאווירה הזאת פתאום נוצרה הקשבה. ניסיתי לראות איך הרעיון שלי תורם לנושא שלו הם אחראים, במקום לקדם רק את האג'נדה שלי. ברגע שקיבלתי את הקונצנזוס הזה הלכתי לאדם הבכיר ביותר, עשיתי לו פרזנטציה של המוצר — והוא מת על זה. זה נהפך לאחד המוצרים הכי מוצלחים של מיקרוסופט בתחום האבטחה".
הטבע ה"בולדוזרי" שלך גרם לאנשים להיסגר?
"אני זאת שגרמתי להם להיסגר. וכמו בפילאטיס, אמרתי לעצמי: 'תפעילי שרירים אחרים, יותר פנימיים. כשאת עושה את זה נכון – התנועה מושלמת'. צריך להפעיל את הבולדוזר הרוקד".