‍יש לזה מחיר.

"שילמתי על זה מחירים, אבל גם הרווחתי דברים. הרבה פעמים זה באמת לא עובד טוב, כי האמת היא לא דבר שנכון לחשוף. צריך טיפה ללקק. אבל לא התחנפתי אף פעם בחיי. אני לא בוטה, לא גס, לא פוגע, רק אומר מה שאני חושב. אמא שלי לפעמים אומרת לי, בעניינים משפחתיים: 'יכולת לא להגיד את זה'. אבל בגילי אני לא אשתנה".

אתה גם מוכן לשמוע בחזרה את האמת בפנים?

"לא זוכר שכעסתי על מישהו שאמר לי מה שהוא חשב, כשזה בא ממקום אמיתי. אני מאוד צריך אנשים שיגידו לי איפה אני טועה, זה שומר עליי מהתכונה השלילית שעולה לפעמים, לחשוב שאני יודע טוב מכולם".

ראית סביבך כאלה שהתקדמו מהר יותר ממך?

"כשאני מסתכל סביב אני רואה מי ידעו להתקדם מהר כי ידעו להתחנף ולמצוא חן, או שסתם יש להם כישורים חברתיים מפותחים ויכולת לשחק את המשחק, להיות שחקנים בהצגה. אני לא מסוגל. היו לי אינספור חיכוכים כי אמרתי מה שאני חושב למנהלים בכירים, לדירקטורים. ובכל זאת מסלול ההתקדמות שלי היה מהיר. אולי כי במקרה נתקלתי בדרך באנשים שהעריכו את התכונות האלה. כנראה היה לי מזל".

את בזק עזבת בסיבוב הקודם עם זנב בין הרגליים, אחרי עימות מול הבעלים שאול אלוביץ' סביב עסקת yes, כשעדיין היית המשנה למנכ"ל.

"לא עזבתי עם הזנב בין הרגליים, להפך — יצאתי בראש מורם וחזרתי בראש מורם. יצאתי ביוזמתי, הייתי מאוד מוכן לזה, מההתחלה ידעתי לאן זה מוביל".

להיות מוחרם בידי הבעלים ואנשיו במשך שנה וחצי זה לא נעים.

"מוחרם מלמעלה. מלמטה, מול 5,000 עובדים, לא היתה לי בעיה. היה אחלה, הרגשתי אהוב ומקובל. אז להיות מוחרם מלמעלה זה לא חיים ומוות. מקסימום יזרקו אותך. בסוף זה רק מקום עבודה, ויהיו אחרים. אנשים עומדים במצבים יותר מורכבים".

להתייצב נגד בעלים זה לא סיטואציה קלה.

"לא עבדתי בשאול, עבדתי בבזק. הוא היה בעל השליטה, אבל 70% מבעלי המניות זה הציבור, אז לא הרגשתי אף פעם שאני עובד בשביל שאול. גם לא הרגשתי שאני נגדו, אני מחבב אותו ברמה האישית, אבל ידעתי מה התפקיד שלי ומה אני צריך לעשות. לא יכולתי להגיד 'עסקת yes מצוינת וצריך לעשות אותה'. וגם אם הייתי מנסה, המילים לא היו יוצאות לי מהפה".

כמעט כל חייך המקצועיים היית בבזק. מסוגל לדמיין קריירה בחוץ?

"בזק היתה העבודה הראשונה שלי ואני 20 שנה פה, למעט שנתיים בחוץ, בפרטנר ובתנובה. כך שאני מחובר מאוד לבזק, אבל לא אהיה פה כל חיי".

תצא לעצמאות?

"כל חיי אני שכיר, אבל בנשמה אני עצמאי. לא חשבתי שאעבוד כשכיר כל החיים, וכשיצאתי מהצבא הייתי שותף בשני בתי קפה עם מישהו ורצינו לגדול. אבל אבא שלי דחף אותי ללמוד אחרי הצבא. הוא אמר: 'קודם כל תלמד ותעבוד במקום עבודה מסודר, אחר כך תעשה עסקים'. מאז נשארתי שכיר, כל החיים כמעט רק בעבודה אחת".

אבא שלך כיבה אותך.

"זאת היתה תפיסה מובנת אז, שילד צריך לגמור צבא, ללמוד באוניברסיטה ולהתחיל לעבוד. היינו ילדים של שכירים, אבא שלי עבד באגד. כך יצא שאף שאני חושב שאני מתאים להיות עצמאי, מסלול החיים שלי די הפוך.

"האמת היא שתמיד היה לי קושי במערכות גדולות, 'מסודרות'. לא הסתדרתי בבית ספר, הייתי רב עם המורה כי אמרתי מה שאני חושב, כולל להגיד לה שמה שהיא אמרה טיפשי וחסר היגיון. המורה לספרות הבטיחה שבחיים לא יהיה לי ציון חיובי אצלה, ומימשה. גם בצבא היו לי עימותים קשים מאוד. עברתי בין יחידות כי לא הסתדרתי עם מפקדים, ומאותה הסיבה. שנאתי את התקופה בצבא, את המסגרת הנוקשה, האטימות של המערכת, היה לי קשה מאוד. לא יודע איך שרדתי. כל מערכת טיפשה, חונקת, מוציאה ממני התנגדות ואני מתמרד מולה. גם את האוניברסיטה לא אהבתי בכלל, היא נראתה לי מערכת מטופשת. בלימודי כלכלה הייתי נוכח אולי ב־10% מהשיעורים בתואר, כי למדנו דברים שנראו לי שטויות. חלק מהלימודים הם מדעים מומצאים, לא מדעים מדויקים, ובכל זאת מאלצים אותך ללמוד אותם. לכן אני שמח כשאני רואה צעירים שלא הולכים ללמוד, כאלה שלא סתם דחפו אותם לעשות תואר".

לימודים לא חשובים בעיניך גם כשאתה מגייס בכירים לבזק?

"אני מנסה לא להתקרב לשבלונות כאלה. את רוב המנהלים שמיניתי עד היום לא שאלתי מה הם למדו. אם אני רואה איש או אשה חכמים, שרוצים להצליח, שאפתנים שמבינים את התחום שלהם — לא מעניין אותי בכלל מה הם למדו".

אז מה תעשה כשתשתחרר מבזק?

"עולמות הפיננסים ושוק ההון תמיד ריתקו אותי. באוניברסיטה ניהלתי לאנשים באופן פרטי תיקי השקעות".

בעבודה אין לך תגובות רגשיות?

"קו הרגש אצלי מאוד 'ישר', קשה מאוד להוציא אותי מאיפוס, לא למעלה ולא למטה. אני לא נפגע בקלות, אבל גם פחות מתלהב ממחמאות. גם בימים של סיטואציות קשות בעבודה אף פעם לא לקח יותר משלוש דקות להירדם, ואפילו בתקופות הכי לחוצות אני ישן מצוין".

נשמע כמעט סטואי. לרוב מנהלים מעידים דווקא על יצר תחרות חזק.

"אני כן אוהב לנצח. מאז שהייתי ילד לקחתי הפסדים באופן אישי. יכולתי לשבור משחק בגלל זה, כי חשוב לי לנצח. אבל בסוף את העבודה לוקחים בפרופורציה. ואם אאבד מקום עבודה, אמצא אחר. אני גם לא מגדיר את עצמי לפי הקריירה ולא אוהב שפונים אליי כאל 'מנכ"ל בזק'. לא נולדתי מנכ"ל, אני בן אדם, ואני לא מגדיר את עצמי לפי התפקיד".

ולפי האוטו?

"אני אוהב מכוניות ספורט. עוד כשהייתי סמנכ"ל בבזק החבר'ה בליסינג הכירו אותי ואת הבקשות המוזרות שלי, אלפא רומאו ספורט, BMW ספורט. יש לי שריטה בעניין מאז שהייתי מתקן מכוניות בצעירותי. היה לי רכב שהייתי משפץ ובונה לבד, זה היה מרכז חיי בתקופה שבה לא היה אינטרנט. מנגד, אני לא עושה ספורט אקסטרים, אני לא אוהב את הסבל שכרוך בכך".