ב

שבוע שעבר, אחרי חקירה שנמשכה ארבע שנים, הפרמייר ליג הגישה כתב אישום חריף נגד מנצ'סטר סיטי, ולפיו בשנים 2009–2018 האלופה הפרה בשיטתיות את החוקים הפיננסיים בליגת הכדורגל העשירה בעולם. בין השאר, סיטי הואשמה בכך שלא סיפקה לפרמייר ליג אינפורמציה פיננסית מדויקת, "בייחוד בנוגע להכנסות, כולל מחסויות וגופים מקושרים למועדון".

זו לא ההסתבכות הראשונה של סיטי: אופ"א כבר ניסתה להעניש את הקבוצה בחומרה (סיטי חמקה בלא עונש רק בגלל סוגיות טכניות) בגין עבירות על "הפייר פליי הפיננסי" — רגולציה שנועדה למנוע מקבוצות להוציא יותר ממה שהן מכניסות באופן "טבעי", דהיינו מחסויות, זכויות שידור ומכירת כרטיסים. כדי לעקוף את הרגולציה, סיטי חתמה על הסכמי חסות עם חברות שמקושרות לבעליה, נסיכות אבו דאבי, וכך סובסד חימושה בשחקנים הטובים ביבשת. היא גם השתמשה בשלל טריקים כדי לחמוק מתשלום מלא, ישיר ומדווח לשחקנים שלה. "אני משוכנע שהם ביצעו הונאה ושהכסף מהספונסרים הגיע מהבעלים, הראיות לכך איתנות", אמר לאחרונה איב לֵטֶרְמֵה, חבר פרלמנט בלגי לשעבר, שניהל את החקירה של אופ"א. "הם השתמשו בצבא פרקליטים כדי לשבש את החקירה שלנו. החקירה של הפרמייר ליג רחבה אפילו יותר".

ההונאות וקניית ההשפעה באמצעות התקשורת מאפיינים לא רק את מנצ'סטר סיטי ואת פריז סן ז'רמן, אלא גם משטרים פופוליסטיים, שדוגלים בסמכותנות ובצמצום זכויות המיעוט, ולא בוחלים באגרסיביות

וכיוון ששקרן נותר שקרן, התגובה של סיטי לחקירה של הפרמייר ליג היתה שקר בוטה: "הופתענו מהגשת כתב האישום, הגשנו כמות אדירה של חומרים שלא ניתן להפריכם". זו לא הפעם הראשונה שסיטי משקרת בבוטות, אם בקשר להפרות חוק או בכלל. למשל, בכל מה שקשור למספר האוהדים במגרש: הקבוצה מדווחת על קהל גדול יותר מזה שמגיע בפועל למשחק — פערים שהגיעו לכדי 7,500 איש, על פי משטרת מנצ'סטר. למה לשקר לגבי מספר האוהדים? כדי להקפיץ את ההכנסות הטבעיות. לא שזה הזיז משהו לאוהדי סיטי: במשחק נגד אסטון וילה, השבוע, הם שרו "נרמה מתי שבא לנו". ככה זה: אצל לא מעט אנשים, האהדה לקבוצה קודמת לאהבת המשחק.

השאלה אם הפייר פליי הוא רגולציה טובה ראויה לדיון, אבל העובדה היא שאלו החוקים, ושכל הקבוצות באופ"א ובפרמייר ליג נדרשות להתמודד איתם. כך שלרמות את הפייר פליי זה לא רק לרמות את אופ"א או את הפרמייר ליג — זה לרמות את היריבות ולהשיג יתרון לא הוגן עליהן.

ישנה עוד קבוצה שדוגלת בשקרים בוטים שכאלה. גם פריז סן ז'רמן, שבבעלות קטאר, הפרה בבוטות את הפייר פליי הפיננסי של אופ"א. נאסר אל־ח'ליפי, יו"ר הקבוצה, סיפר על הכנסות אדירות מנותני חסות, אבל שכח לציין שרוב ההסכמים הם עם חברות קטאריות. בניגוד לסיטי, פריז סן ז'רמן הורידה את אופ"א מהגב שלה בעזרת לובינג: אל־ח'ליפי התייצב לצד אופ"א במאבקה נגד יוזמת הסופר־ליג, וכך התמנה ליו"ר ארגון המועדונים הגדולים (ECA), שמנהל את ליגת האלופות יחד עם אופ"א. כדי להבטיח את אהדת אופ"א, הקטארים גם הזרימו אליה ממון רב באמצעות זכויות שידור וחסויות מחברות קטאריות. אפשר לכנות את זה "שוחד חוקי". במקביל, באמצעות ערוץ הספורט הקטארי, beIN, קטאר משלמת מיליונים לשדרים ופרשנים מערביים כדי שאלה יתמכו במעלליה.

גניבות דעת, הונאות, שלמונים, מסמוס החוק, השגת יתרון לא הוגן, האשמת הזולת בעבירות שלך, קניית השפעה באמצעות התקשורת — כל אלו מאפיינים לא רק את הקבוצות הללו, אלא גם משטרים פופוליסטיים, כמו זה שמתגבש כעת בישראל. אלה הטקטיקות שעיצבו האידאולוגים של הפופוליזם, מסטיב באנון בארצות הברית עד אלכסנדר דוּגין ברוסיה. הם דוגלים בסמכותנות ובצמצום זכויות מיעוטים, ומאמינים שלמען המטרות הללו ראוי לנקוט שקרים, בוטות ואגרסיביות, להטיל ספק בדמוקרטיה ולהכחיש את המדע. הפוליטיקאים שיונקים ממשנתם מבצעים זאת בפועל. בוטות ואגרסיביות הן כלים יעילים. בייחוד כיוון שבקרב לא מעט אנשים, האהדה למפלגה קודמת לאהבת הדמוקרטיה.

זה הרסני לדמוקרטיות, כפי שאנחנו רואים כעת, אבל גם לנפש. בינואר, חוקרים מאוניברסיטת טורונטו פרסמו בכתב עת של איגוד הפסיכולוגים האמריקאים מחקר הקובע כי הפוליטיקה המודרנית — על צעקנותה, שקריה ושערוריותיה — יוצרת "מעמסה רגשית" שמשפיעה לרעה על הבריאות המנטלית. כותבי המחקר מוסיפים שכדי להתמודד עם "הלחץ הרעיל" שפוליטיקה כזו מייצרת, אנשים נוטים להתרחק ואף להימנע מעיסוק בפוליטיקה, מה שמפחית את יכולתם ורצונם להיות אזרחים מעורבים ואקטיביים בדמוקרטיה.

דמוקרטיה בריאה זקוקה לאזרחים אכפתיים, שמודעים לנעשה סביבם ופועלים בזירות החברתיות והפוליטיות. אבל פוליטיקאים פופוליסטים לא מחפשים דמוקרטיה בריאה, אלא "כוח, כבוד וכסף", ולשם כך הם זקוקים לאזרחים אדישים שקל לרמות. והם יעשו הכל כדי שכך יהיה. עיניכם הרואות.