עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
תסתמו את הפה
אחרי מערכת המשפט, הממשלה תפנה לרסק את התקשורת. ראינו את זה קורה במקומות אחרים, ולמעשה אנחנו רואים את זה קורה כבר כאן
מוסף כלכליסט | 16.02.23
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
1
יממה אחרי רעידת האדמה, בעוד טורקיה מנסה להתמודד עם האסון ההומניטרי הגדול בתולדותיה, התייצב השליט רג'פ טאיפ ארדואן מול המצלמות. "אנחנו עוקבים מקרוב אחרי כל מי שמנסים לפלג את האנשים שלנו באמצעות חדשות שקריות ומסולפות בזמן שאנחנו מנסים להתגבר על האסון ההיסטורי", אמר הנשיא הטורקי. "היום הוא לא היום להתווכח איתם. כשיבוא היום, אנחנו נפתח את הפנקס שאנחנו רושמים בו עכשיו הכל, התובעים שלנו יאתרו את אלה שמעיזים לגרום לכאוס חברתי בדרכים לא אנושיות, והם יטפלו בהם במהירות בכלים הדרושים".
המרחק בין ישראל לטורקיה לא גדול. רעש האדמה הראשון התרחש 474 ק"מ מאיתנו, והורגש כאן היטב. מוקד האסון קרוב יותר למג'דל שמס מלאיסטנבול. אבל ישראל וטורקיה קרובות לא רק גיאוגרפית.
כשהממשלה הולכת על הרעשה ארטילרית, עם אינספור הכרזות ויוזמות, התקשורת לא יכולה לטפל במהלכים באופן מעמיק, עם הניתוחים והדיונים הנדרשים
2
אחרי שתסיים עם מערכת המשפט, היעד הבא של הממשלה יהיה התקשורת. לא רק תאגיד השידור הישראלי, אלא התקשורת כולה, גם המסחרית. איך אני יודע? גם משום שראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לעשות זאת כבר שנים — מ"ישראל היום", דרך ערוץ 10 ועד וואלה (תיק 4000) ו"ידיעות אחרונות" (תיק 2000) — וגם כי זה מה שקרה בטורקיה, בהונגריה, בפולין וברוסיה.
זה יותר מעשור שהתקשורת המסחרית בעולם כולו סובלת מקריסה של המודל העסקי שלה. זה התחיל במקום שבו התקשורת התחילה — בעיתונות המודפסת — אבל עבר מהר מאוד גם לחלק החזק יותר, הטלוויזיה.
צריכת החדשות משתנה. אנשים קוראים פחות עיתונים מודפסים ויותר חדשות באינטרנט, אבל לאו דווקא באתרים של כלי התקשורת אלא יותר ברשתות החברתיות. אנשים צופים פחות בטלוויזיה ועוברים לנטפליקס או ליוטיוב. וכשיש פחות קוראים ופחות צופים, יש גם פחות מפרסמים. ההכנסות של כלי התקשורת מתכווצות, הם שבריריים יותר כלכלית, ולכן הם גם יעד קל יותר לסחטנות שלטונית.
3
כך זה עבד בהונגריה: מיד אחרי שראש הממשלה ויקטור אורבן השתלט על מערכת המשפט, הוא פנה לטפל בתקשורת. בשלב הראשון, אנשי שלומו תפסו את מקומם של עיתונאים בכלי התקשורת הציבוריים. המחאות נמשכו חודשים, אבל זה לא עזר. בשלב הבא הרגולטור של התקשורת, מועצת העיתונות, הופקד בידי ארבעה פוליטיקאים מהמפלגה של אורבן. מה המשמעות של זה? למשל, שהרגולטור מקצה תדרים לתחנות רדיו לפי מידת הקירבה שלהן למפלגת השלטון, ושולל אותם מתחנות "עצמאיות" מדי, כך לפי דו"ח של מכון העיתונות הבינלאומי מ־2019. למשל, שאותו רגולטור מאפשר מיזוגים בין גופי תקשורת גדולים כל עוד מדובר בגופים פרו־ממשלתיים, ומונע מיזוגים של כלי תקשורת עצמאיים. למשל, שכלי התקשורת חיים תחת איום מתמיד בהחמרת הרגולציה ואפילו המיסוי, מה שבאופן טבעי גורם להם להתיישר עם קו שמכתיב השלטון.
אבל זה לא נגמר פה. השבריריות של כלי התקשורת המסחריים אפשרה לאורבן להשתלט עליהם: בעלי הון מקורבים לו קנו את השליטה בחלק מהם. המוכרים שמחו להיפטר מעסק הפסדי שממש מדמם כסף ולהעביר אותו לידי הקונים הלהוטים. וכשכלי התקשורת האלה עברו לידיים "משלנו", הממשלה התחילה להזרים אליהם תקציבי פרסום נאים, באופן עקיף — בפרסומות של חברות ממשלתיות ואפילו של חברות פרטיות שנמצאות בבעלות אנשי עסקים המזוהים עם המפלגה.
תקציבי הפרסום האלה מחזיקים את כלי התקשורת בחיים, אבל יש להם מחיר. כי כשאתה הופך ל"משלנו", זה משתיק את קו החשיבה העצמאי וכל אפשרות לסיקור ענייני של הממשלה. התוצאה מורגשת על המסך ומעל דפי העיתון: מכלי תקשורת שמבקרים את השלטון הם הפכו לכלי תקשורת שמלטפים אותו. הסיפור הזה מתועד היטב במחקר של פרופ' אדם זיידל (Szeidl), כלכלן ממוצא הונגרי שעובד היום באוניברסיטה המרכז אירופית בווינה.
אחרי שהשתלט על הרגולטור, על כלי תקשורת הציבוריים וגם על המסחריים, אורבן חזר לטפל בעיתונאים עצמם. לפי הדו"ח של מכון העיתונות הבינלאומי, "עיתונאים העובדים בתקשורת העצמאית מושמצים בפומבי, כולל בכלי תקשורת פרו־ממשלתיים. הם מכונים 'פעילים פוליטיים של האופוזיציה', 'סוכנים זרים', 'בוגדים' ואפילו 'שונאי הונגריה' או 'לא הונגרים'. הטענה שעיתונאים עצמאיים הם 'פעילים פוליטיים' חזרה על עצמה מפי דובר ממשלת הונגריה".
ויש גם את זה: "הלחץ הממשלתי על התקשורת הצליח לפלג את הקהילה העיתונאית ולהגביל את הסולידריות בין העיתונאים העצמאיים וכלי התקשורת שנותרו, בעודם נלחמים על משאבים מוגבלים ועל נתח קהל". נשמע מוכר?
מקור: מחקרו של פרופ' אדם זיידל, בלומברג
4
פרופ' זיידל התארח בשבוע שעבר בפאנל מיוחד שכינסו החוגים לכלכלה באוניברסיטאות הגדולות בישראל. הוא הציג את ממצאי המחקר שלו על הונגריה, ולצדו פרופ' דני רודריק, מהכלכלנים הפוליטיים החשובים בעולם, טורקי שחי בארצות הברית, הציג את מה שקרה במולדתו. המשפט הראשון במצגת שלו היה חד: הכלל הראשון ב"ספר" של שליטים פופוליסטיים כל יכולים הוא השתלטות על מערכת המשפט ועל התקשורת. כאמור, זה קרה לא רק בהונגריה ובטורקיה, אלא גם בפולין וברוסיה. כך זה עובד.
בארץ זה כבר התחיל, לא רשמית. כי זו תוצאה מיידית של התנהלות הממשלה הנוכחית. כשמפגיזים באינסוף צעדים, מהלכים, יוזמות חוק והצעות, וכל המהלכים הקונקרטיים האלה קבורים תחת אינספור התבטאויות מסולפות, מרושעות או פשוט מטופשות, הציבור לא יכול להכיל הכל, והעיתונאים לא יכולים לטפל לעומק בדברים. בימים של ניהול ממשלתי תקין, של הצעות חוק, יוזמות ורפורמות שמגובשות באופן מסודר, כל אחת מהן היתה זוכה לניתוח פרשני מעמיק, לדיונים בעיתונים ובאולפנים, לשיח שמאפשר לבחון אותה, לבקר אותה, לשפר אותה. כך התקשורת עובדת, זה חלק ממה שהיא עושה. אבל בתקופה של הרעשה ארטילרית מכוונת, עם אינספור הכרזות של מירי רגב, גלית דיסטל־אטבריאן, בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן, שלא לדבר על הזמזום הריק הבלתי פוסק של דמויות כגון טלי גוטליב או דודי אמסלם, העיתונאים לא יכולים לעשות את עבודתם כפי שצריך. השיח בתקשורת, וגם ברשתות החברתיות, מידרדר למלחמת מחנות. אף אחד לא מצליח להתעכב על הפרטים. וכשאף אחד לא מצליח לעקוב אחרי מה שהממשלה עושה, הממשלה יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
אבל זה לא ייגמר כאן. וזה לא ייגמר באופן שבו נתניהו מצליח כבר שנים לזרוע שנאה ופילוג לא רק בתוך הציבור אלא גם בקרב העיתונאים עצמם, כשהוא מסמן את הביקורתיים שבהם כבוגדים מסוכנים, גם אם אנשיו משתמשים במילים עדינות יותר.
הריסוק של התקשורת יימשך כשהממשלה תתחיל להשתמש בתקציבי הפרסום שלה כמנוף לחץ (שר התקשורת שלמה קרעי כבר איים לעשות את זה כש"הארץ" הפסיק להזמין טורים מגדי טאוב). במקביל היא תוכל לאיים על חברות מסחריות גדולות שלא כדאי להן לפרסם בכלי תקשורת שיוצאים נגד השלטון ("שונאי ישראל"). עם הרגולציה היא תוכל לעשות אינספור דברים שיטלטלו את כלי התקשורת הפרטיים, או לפחות לאיים בכאלה.
כל אלה יותירו עולם תקשורתי שלא מצליח להעמיק בדברים, להרים תחקירים, לנתח, לבקר כשצריך. השיח לא יסתכם רק בצעקות של מחנה א' על מחנה ב'; הוואקום יתמלא בתעמולה פרו־ממשלתית. זה בדיוק מה שקרה בהונגריה, בטורקיה, בפולין וברוסיה. אחד לאחד.
5
הכלכלה לא תיפגע בבת אחת. לא נקום מחר בבוקר ונגלה שהכל חרב. העולם יישאר בדיוק אותו הדבר. גם זה היה אחד המסרים הברורים בפאנל הכלכלנים בשבוע שעבר.
זה יקרה בהדרגה, לאט לאט. בחלק מהזמן הנתונים הכלכליים יעידו על צמיחה, וראש הממשלה ויתר שריו יוכלו לנפנף בה מול הציבור ולהגיד: "אתם רואים, ה0מולנים האלה והתבהלה שלהם... הכלכלה צומחת על אפם וחמתם" ("אפם וחמתם" התחיל לצבור תאוצה כבר השבוע. תתרגלו). אבל זה יהיה זמני, כי בהמשך — אם השווקים ישתכנעו שהשינויים המשפטיים יצרו מערכת שנתונה רק לגחמותיה של הממשלה, כזאת שמתנכלת למי שסומנו, או שפשוט לא יודעת להגן על הקניין הפרטי — הם יפנו עורף לכלכלה הישראלית.
בעשור האחרון המשקיעים זנחו את הפורינט ההונגרי, הזלוטי הפולני, הרובל הרוסי והלירה הטורקית. זה כל כך מובהק שאי אפשר להתכחש לכך. ואם השקל ייחלש, האינפלציה תתחזק. ישראל תתייקר עוד יותר. זה יחייב את בנק ישראל להמשיך להעלות את הריבית. ואז הבנק ייהפך ליעד להתקפות פוליטיות, מה שירחיק עוד יותר את המשקיעים. ככה עובד מעגל מכושף.
ולא רק הבנק המרכזי יהיה האשם, אלא גם המתנגדים. זה לא רק "על אפם וחמתם". זה בגללם. הם אלה שיואשמו בהרס הכלכלה, החברה והמדינה. מתישהו תגיע גם ענישה. כבר עכשיו יש פנקס, כמו אצל ארדואן. מתישהו הוא יישלף. לא רק מול עיתונאים. העברת כסף לחו"ל, למשל, יכולה בקלות להיהפך למעשה שרשמית מוגדר לא פטריוטי ומחייב ענישה. ברוסיה, למשל, הוא מוביל למאסר, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. זו המציאות שאליה אנחנו מתקדמים.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
