אז למה בכל זאת זה מופע קרינג' בלתי נגמר? באתר של GOOP (החברה שלה, לא אתר הסרטונים המצחיקים העתיק), ויברטורים נמכרים לצד חולצות וקרמים: גם זה לייפסטייל, גם זו בריאות. נשמע טוב, נשמע מתקדם, נשמע 2020, נשמע פמיניסטי. המיניות הנשית יצאה מחושך לאור, והחלוצה שלה היא גבינת. עאלק. מעולם לא ראיתן מיניות מוחבאת ומוצפנת יותר. בחזית האתר: נר בריח פות. במחסן: המיניות. אתר שמפחד מהפות של עצמו, ומחביא מוצרי בריאות מינית תחת הקטגוריה העמומה "Wellness", לצד מיצים לניקוי רעלים ואקססוריז של מיינדפולנס. תמונת הקטגוריה היא חסה כמובן.

כל מי שנכנס אי פעם לחנות סקס כדי לקנות "בובה מתנפחת בצחוק לחבר" יודע שקיר הוויברטורים נראה כמו מזווה של רוצח סדרתי: שורה ארוכה של בולבולים כרותים, ורודים, ורידיים ומלחיצים. אבל חנות הסקס של גבינת נראית כמו ערוץ לולי: כל מכשירי העינוג נראים כמו צעצועי פעוטות, טובעים בוורוד בייבי וצהוב חלמון, ומתהדרים בשמות כמו "Intimate Wellness Solution", שייראו טוב גם בפירוט האשראי בחשבון המשותף שלך ושל מי שאת כנראה מכנה "האיש שלי".

נהוג לרדת על פרסומות לטמפונים, שמציגות נוזל כחול וסטרילי במקום דם, אבל הן לפחות אומרות את המילה המפורשת "וסת" בפריים טיים, ולא "הסוד הנשי הקטן שלך". ויברטור אינו "מכשיר לרווחה אינטימית". מיניות של נשים אינה "דבר פיזיולוגי" כמו ניקוי רעלים או תזונה. חבר'ה, לא להוציא לאתרוג את הפיטם. לדבר על מיניות של נשים במונחים כאלה מקביל לתיאור אימפוטנציה כ"ביצים ממש כחולות".

זו מחלה שסובלים ממנה אתרים נוספים, גם ישראליים, שמתיימרים למכור מוצרי סקס לנשים. לקטגוריות קוראים "בשבילה", האקט המיני הופך ל"ארוטיקה" והשימוש במילה "שובב" מזנק בעשרות אחוזים. ההרגשה היא של שיחה על מיניות עם היועצת בכיתה ו'. להתאים אתר לנשים זה יפה ופמיניסטי, אבל האשה המדומיינת שלהם היא משהו בין חולה לילדה, שפונים אליה במונחים קליניים או אינפנטיליים.

כל עוד מיניות נשית גלויה ומותרת היא בגדר טרנד, ולא דבר עמוק שהוטמע בתרבות, היא נשארת עניין צרכני. והאשה שמדברים על המיניות שלה בצורה מתיילדת או רפואית היא בשום אופן לא "אשה משוחררת", אלא לכל היותר צרכנית חסרה. כזו שאי אפשר לדבר איתה ישירות על מה שהיא עומדת לצרוך, ולמה הוא נועד. למעשה, צריך להחביא ממנה את עצמה.