ואז הוא פוטר.

ואלוורדה נתפס כמי שלא העניק השראה לשחקנים, גם לא לאוהדים. הוא עשה את העבודה שלו, אבל הוא "רק" עשה את העבודה שלו. נהג אוטובוס עם יד בטוחה על ההגה, לא נהג מרוץ עם ניצוץ משוגע בעיניים. לא אדם שמוציא ממך "וואו". בלי אבק כוכבים, בלי פיתויים של מסיבות עיתונאים, בלי להיכנס ללב של השחקנים, בלי להיות חלק ממסדר האבירות של שומרי חזון הכדורגל הקטלוני המסעיר. הוא פשוט הגיע בכל יום למגרש ולמשרד, ועבד. בלי דרמה, בלי חיוך, בלי לגנוב תשומת לב מהשחקנים. במבחן התוצאה, בטבלאות, הוא הצליח. אבל מבחן התוצאה כבר לא מספיק. מי שרק עומד בו הוא, בסוף, פקיד.