"הרבה פעמים שרי החינוך מפילים את תפיסות העולם שלהם דווקא על החינוך הממלכתי ומעוררים הרבה אנטגוניזם. בתקופה של נפתלי בנט היו הרבה מאוד מגמות של הדתה, של השתקת מורים, יצאו חוזרי מנכ"ל בעייתיים מאוד לגבי מה מותר ואסור למורה לעשות. היו שרי חינוך שעשו הרבה יותר ממנו למען מערכת החינוך, כולל לימור לבנת מהליכוד. מה, עכשיו שר החינוך הנוכחי רפי פרץ יביא את עוצמה יהודית למערכת החינוך? אני נחרדת מזה".

מה באמת את חושבת על ראיון "המשפחה הטבעית" של השר פרץ ב"ידיעות אחרונות"?

"הוא אמר הרבה דברי בלע שראויים לגינוי. אני מבקרת אותו קשות על המסרים האנטי־מכילים, אנטי־דמוקרטיים, גזעניים וקסנופוביים. היו עוד אמירות שלו, כולל החלטות לגבי מה מותר ואסור לומר לגבי חוק הלאום. זה דפוס התבטאות בעייתי לדמות ציבורית, ודאי לשר חינוך. זה מעבר לתקינות פוליטית. זה פוגע בקבוצות שונות בחברה הישראלית".

פרופ' תמר אריאב (70) כבר ראתה כמה וכמה שרי חינוך. 45 שנה היא משמשת בתפקידים שונים במכללה האקדמית בית ברל, אחד המוסדות המובילים להכשרת מורים. ב־12 השנה האחרונות היא מכהנת כנשיאת המכללה, תפקיד שממנו היא פורשת כעת. היא היתה יו"ר ועד ראשי המכללות האקדמיות לחינוך וחברת המועצה להשכלה גבוהה, ובין היתר עמדה בראש הוועדה שגיבשה לראשונה מתווה להכשרת מורים, המכונה “מתווה אריאב”. מעטים בישראל מכירים כמוה את מערכת החינוך, ובעיקר את מוריה, ויכולים להצביע בדייקנות על הכשלים שבמערכת.

"לפני כמה שבועות קיבלתי קול קורא של משרד החינוך, שהופנה למוסדות להשכלה גבוהה", היא מספרת. "נאמר שם שעומדים להקים פורום מומחים על מיומנויות המאה ה־21. בוקר טוב, אנחנו בעשור השלישי של המאה ה־21. פורום כזה היו צריכים להקים בשנות התשעים של המאה הקודמת”.

לפי מבחני מיומנויות המבוגרים של ה־OECD, אומרת אריאב, הפיגור הזה ניכר. "ה־20% הכי טובים בארץ הם סביב ממוצע ה־OECD, ומהבינוניים האלה מגיעים עובדי ההייטק בישראל. המשמעות היא שאנחנו מאבדים את היתרון שהיה לנו על מדינות אחרות. עלינו על מסלול מהיר מאוד למטה".

אנחנו אומת הסטארט־אפ.

"אז אנחנו, כאומת סטארט־אפ, לא מי יודע מה. נכון שמעת לעת יש אקזיט, אבל אם אתה מסתכל על התופעה החברתית־כלכלית הרחבה יותר, יש מקום לדאגה. מדינות אחרות עוקפות אותנו בסיבוב, כי יש להן מערכות חינוך טובות בהרבה משלנו. הן משקיעות הרבה יותר בחינוך ובהשכלה גבוהה. יש גם מעבר של טאלנטים ממקום למקום, והיום הרבה יותר אנשים מוכשרים עוזבים את ישראל. אין לנו זוג חברים אחד שאין להם לפחות ילד אחד שעזב לחו"ל. גם לי יש ילד כזה. מדובר בבריחת מוחות גדולה מאוד של אנשים מוכשרים, ובמערכת ההשכלה הגבוהה מודאגים מאוד".

למה הם עוזבים?

"כי שם הם יכולים לעשות דברים שהם לא יכולים פה. לעבוד בחברות ענק, להתפתח. יש שלושה־ארבעה תחומים שבהם אני מחפשת חברי סגל שיחזרו מארצות הברית אחרי דוקטורט או פוסט־דוקטורט, ואני לא מוצאת. הם לא רוצים. טוב להם במקומות אחרים. הם יושבים באוניברסיטאות טובות, עם מענקים ומעבדות מחקר, מלמדים רבע ממה שמלמדים פה ומרוויחים פי שלושה. לא לעולם חוסן".

אריאב התגלגלה להוראה במקרה. היא למדה לתואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים ותכננה להשתלב בעולם העסקי, "עד שבשנה ב' באוניברסיטה ביקשו ממני ללמד במקום מורה שנטשה. עוד לא היתה לי תעודת הוראה ולא היה לי מושג מהחיים שלי, וקיבלתי כיתה של אוכלוסייה קשה. נתקלתי בתופעות של ילדים שזורקים כיסאות וילדים עם סכינים בכיסים". אחרי חמש שנים חזרה לאקדמיה, "ואתה יכול להגיד שנשרתי מהמקצוע. למה? כי הרגשתי שאני עובדת לבד מאוד. שאין מספיק עבודת צוות. שבחינות הבגרות הן מטחנה מטורפת שלא נותנת אפשרות לבצע עבודה משמעותית עם הילדים, ואני נמדדת רק על פי מספר התלמידים שעברו בגרות. התקרבתי לגיל 30 ולא ראיתי שום מסלול קידום. לא רציתי להיות מנהלת בית ספר, אז עשיתי תואר שני ודוקטורט בתכנון לימודים, ומשימת החיים שלי היתה לדאוג להכשיר את הדור הבא של המורים".

הדור הבא של התלמידים מקבל מורים טובים?

"ישראל צריכה לבקש סליחה מהמורים שלה. חובטים בהם. מתי הם זוכים לתקשורת? רק במקרים חריגים, ורק בקונוטציה שלילית: כשמורה הכתה תלמיד, כשמורה העז לומר משהו בניגוד לחוזר מנכ"ל. אני מעריצה מורים שנמצאים בשטח ולא מרימים ידיים. נורא קשה להיות היום מורה, הרבה יותר מבעבר".

למה?

"בגלל הצפיפות בכיתות, המחסור במשאבים וחוסר הגיבוי למורה שעושה דברים קצת חריגים. יש ביקורת מההורים, מהתלמידים, מהתקשורת, ממשרד החינוך. לימדתי גם בגרמניה ובארצות הברית, וילדים בישראל תוקפניים יותר, לא תמיד מכבדים את המורה, יש אלימות קשה בבתי הספר".

מעמד המורה אינו בעיה ישראלית ייחודית.

"במדינות שמצליחות בחינוך, המורים נקראים 'בוני האומה'. נושאים אותם על כפיים. המדינה משבחת אותם ומסבירה שהם במקצוע הכי חשוב. יש מדינות שבהן הם נהנים ממסלולי קידום מדהימים. מממנים להם לימודים, דואגים להם להשמה בעבודה, מכניסים אותם למערכת באופן הדרגתי עם תמיכה, וגם השכר שלהם טוב. הם מרוויחים כמו רואי חשבון ומשפטנים".

גם בישראל תקציב החינוך ומשכורות המורים גדלו, אבל יש מגבלות.

"במשרד החינוך יש המון כסף. זה התקציב השני בגודלו, אחרי זה של משרד הביטחון. אבל את הכסף הזה לא רואים בהכשרת מורים וב־200 בתי הספר שהמכללה שלי עובדת איתם. וגם כשיש כסף, תכופות הוא לא מוקצה נכון".

מה את מציעה?

"לצמצם את הביורוקרטיה בחצי. לעשות מה שעשו מדינות אחרות, שלקחו את תקציב משרד החינוך ואת כל המדריכים והמפקחים והמשרדים, והעבירו את התקציבים לשדה, לבתי הספר, עם יותר אוטונומיה למנהלים ולמורים. מקומות שעשו את זה, למשל קונטיקט שבארצות הברית, זינקו בהישגים".

נתוני הלמ"ס מלמדים שציון הפסיכומטרי הממוצע של סטודנטים חדשים להוראה ירד אל מתחת ל־500. למה הירידה הזו ברמת המורים?

"רמת המורים החדשים גבוהה משמעותית ממה שרואים בנתונים. הלמ"ס בודק את ממוצע הפסיכומטרי, אבל יותר ממחצית המורים החדשים הם אקדמאים עם תואר ראשון ושני, שמגיעים לעשות תעודת הוראה. וגם בין הסטודנטים להוראה, הרבה לא עושים פסיכומטרי כי יש להם תעודת בגרות איכותית".

אז למה לא מכבדים את המורים?

"איזה מקצוע כן מכבדים היום, חוץ מרפואה? מקצוע שמרוויחים בו בהתחלה 6,300 שקל למשרה מלאה, כמה יוקרתי הוא כבר יכול להיות?".

לא הופתעת מהציונים הגרועים במבחני פיז"ה שפורסמו בחודש שעבר.

"המערכת כאן מכינה לבגרות ודוחפת אותך בכל מקצוע לשנן ולהקיא את הדברים ששיננת. מבחני פיז"ה, לעומת זאת, מכוונים למיומנויות המאה ה־21 (כמו שימוש במידע וחשיבה מתמטית, ש"א). הדברים האלה לא כל כך מסתדרים יחד. גם אחרי מבחן פיז"ה הבא תשאל אותי אם אני מופתעת, ואגיד לך שלא".

אבל אריאב סבורה ש"תפקידו של בית הספר הוא לא לעבור את הפיז"ה וגם לא להכשיר את התלמידים לעולם העבודה. התפקיד הוא להקנות כישורי חיים ומחויבות אזרחית. שתדע להסתדר, שתבין טכנולוגיה, שתהיה אוריין. כל הדברים האלה נדחקים היום. אי אפשר כל הזמן ללמוד מתמטיקה ומדעים. יש גם ספרות, אמנות, חברה, דברים מעניינים. אנחנו צריכים שיהיה מעניין בבית הספר, שיבינו שלמידה היא עניין מהנה, ולא שבית ספר ישניא את הלמידה".

את לא מתפעלת ממהפכת 5 היחידות במתמטיקה של בנט, חרף הצלחתה?

"ממש לא, ואני מורה למתמטיקה. אולי היה צריך לחזק מתמטיקה, אבל אי אפשר להפוך את זה לדגל כמעט בלעדי ולשלם מחירים כבדים. לקחו שעות למתמטיקה, אז הורידו ממדעי הרוח והחברה. לא צריך שיֵצאו מהמערכת רק אנשים שיודעים מתמטיקה. צריך בוגרים עם ראייה כוללנית יותר על החברה והחיים. זה בסדר אם תלמיד יעשה 3 או 4 יחידות מתמטיקה, ואחר כך ילך למכינה וילמד מחשבים והנדסה.

"החשיבה שאם יהיו יותר בוגרי 5 יחידות יהיו הרבה מהנדסים וההייטק ישגשג לא עובדת. אני שומעת על הרבה שלמדו מתמטיקה 5 יחידות ובורחים מזה, השניאו עליהם את המקצוע. הם לא רוצים ללמוד טכנולוגיה אלא לעשות דברים אחרים. הילדים שלי גמרו מתמטיקה 5 יחידות: אחד מהם בביזנס, אחת מעצבת תכשיטים. בית ספר צריך לפתח את הילד, לא להנדס אותו".

את בעד לבטל את הבגרויות?

"אני בכיוון של רפורמת הלמידה המשמעותית של שר החינוך לשעבר שי פירון, של שלוש־ארבע בחינות מרכזיות. פירון הביא אג'נדה חינוכית טובה ולא הספיק לקדם אותה. צריך לדעת שפת אם ואנגלית, צריך לדעת משהו על המדינה והחברה שבהן חיים, כלומר לימודי אזרחות, וצריך אוריינות מתמטית־מדעית בסיסית, ברמת שתי יחידות. אתה יכול לגמור בית ספר באמריקה בלי אף בחינת בגרות ולהביא מהמורים מכתבים, שהם חשובים יותר: המורה אומר מה למדת, אילו פרויקטים עשית, מה המעורבות הבית־ספרית".

הרבה תלמידים לא ירצו לסמוך על ההערכה של המורים שלהם.

"יש המון מדינות שאין בהן בחינות בגרות, והמערכת שלהן עובדת מצוין. בפינלנד אין בגרות ומערכת החינוך שלהם מככבת. ממילא, עד שאתה מגיע להשכלה גבוהה אתה שוכח את כל מה שלמדת לבגרות. אבל אם אתה רוכש כישורים ומיומנויות בפרויקט שעשית במהלך הלימודים, זה הולך איתך כל החיים".

אז למה נכשלה הרפורמה בבגרויות?

"אחת הסיבות היא שארגוני המורים לא מאפשרים לעשות שינויים. רוצים להיפרד מהבגרויות, אבל יש המון מורים בתיכון שזו משכורת 13 שלהם, כי הם בודקים בגרויות. אז ארגון המורים העל־יסודיים לא נותן לשנות את זה. אני מקבלת גם ממזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן־דוד כל יומיים מכתב או ווטסאפ שאסור לעשות את זה ואסור פה ואסור פה".

באופן כללי, אריאב אומרת, שינויים במערכת החינוך הם עניין קשה מאוד. "לפני חמש שנים ישבתי בוועדה של משרד החינוך שעסקה בגודל הכיתה הרצוי, וכעבור כמה ישיבות הבנתי שאני ופרופסור נוסף משמשים רק עלה תאנה. שמו את המטרה — שלא יהיו יותר מדי דברים שיעלו כסף — ואז ירו את החץ. אמרו לנו, 'אם תמליצו על הקטנת גודל כיתות יצטרכו לבנות כיתות, ולמשרד החינוך אין תקציבים לבנייה מסיבית של כיתות'. גם היה קשה לקבל נתונים. הייתי מזועזעת מאיך שזה עבד. בסוף, כשיצא דו"ח, לא ראיתי אותו ולא התבקשתי לחתום. הייתי חברה בהרבה ועדות, אבל דבר כזה לא ראיתי" (במשרד החינוך אמרו בתגובה ש"הוועדה פעלה ללא דופי או משוא פנים").

מחקרים מראים שגודל הכיתה כמעט שלא משפיע על הישגי התלמידים.

"בחטיבה העליונה גודל הכיתה לא כל כך משנה, אבל מגיל לידה עד גיל 6 הוא קריטי, ונשאר חשוב מאוד גם בבית הספר היסודי לפחות עד כיתה ד'. אם להשקיע, הייתי עושה את זה בגנים ובכיתות היסוד".

ואז יידרשו עוד מורים, וזה יוריד עוד את הרמה.

"זה לא יוריד. תן מלגות, תן יותר שכר, תעשה דברים שיביאו אוכלוסייה טובה יותר. צריך להעביר כסף ממקומות שהיום הולכים אליהם משאבים, מתרבות ישראל ודת ועמותות שמקבלות כספים ונכנסות לבתי ספר, ובמקום זה להביא אנשים טובים להוראה".