א

ת זה שז'וזפ מריה ברתומאו היה מנהיג גרוע לא צריך להוכיח. צריך רק לראות את המצב הכלכלי, הפיננסי, החברתי והספורטיבי של מועדון הכדורגל ברצלונה, ולהבין ששבע שנותיו של ברתומאו כנשיא המועדון היו אסון.

ז'ואן לאפורטה, מי שירש את ברתומאו כנשיא ברצלונה, בילה את החודשים האחרונים בניסיון חירום לתקן ולהציל את המועדון. כדי להשאיר את הגוף בחיים, לאפורטה נאלץ לכרות איברים; כן, שחררו של ליאו מסי שווה ערך לכריתת איבר. אבל חלק מהמורשת של ברתומאו עדיין מסתובב על כר הדשא בקאמפ נואו: המאמן רונלד קומאן — שלא הועזב, רק כי הפיצויים שנדרשו כדי לשחררו היו גבוהים מדי עבור מועדון ששרוי בחובות של 1.3 מיליארד יורו.

ברתומאו לא באמת רצה את קומאן כשהחתים אותו בקיץ שעבר. הוא ניסה את מזלו עם מאמנים צעירים ומוכשרים, אך הם זיהו את הסיטואציה הבעייתית בקבוצה והחליטו לוותר. קומאן, שחלומו היה לאמן את ברצלונה, קיבל את ההצעה, עזב לטובתה את נבחרת הולנד, וחתם על חוזה לשנתיים בשווי 13 מיליון יורו בשנה.

לפי קורות החיים שלו, קומאן הוא מאמן בינוני. משיחות עם כתבים שמסקרים אותו עולה שהתרגילים שלו משעממים, התובנות שלו סתמיות והשחקנים לא ממש מצליחים להתחבר אליו. אבל התלונה העיקרית עליו אינה מה שהוא עושה, אלא בעיקר מה שהוא לא עושה. "אין לי מושג מה בדיוק הוא רצה", הסביר מירלם פיאניץ', הקשר הבוסני שעזב את ברצלונה לבשיקטאש הטורקית. "הוא לא ניסה להסביר דברים או למצוא לי פתרון. כדי לזכות באליפות צריך סגל עמוק, ורציתי להיות יעיל, אז נהגתי לשאול אותו מה הוא רוצה ממני, מבחינת העמדה שלי על המגרש או מה שאני עושה טוב או רע. הוא פשוט לא נתן לי תשובות, למרות שלא היתה לו שום בעיה איתי. הסיטואציה הפכה ליותר ויותר גרועה".

פיאניץ' לא היה היחיד שלא ממש ידע מה לעשות אצל קומאן. ג'וניור פירפו הגיע הקיץ מבארסה ללידס וסיפר: "שבועיים אחרי שהגעתי ללידס וכבר ראיתי יותר סרטונים אישיים שנערכו עבורי מאשר בכל השנתיים שלי בברצלונה. כאן מסבירים את הדרך שבה רוצים שתשחק ומה רוצים שתעשה בכל הסיטואציות האפשריות. לצוות אכפת מכל פרט".

סרחיו אגוורו, שהצטרף לבארסה הקיץ, סיפק אנקדוטה שלימדה הרבה על התרבות השלטת כיום במועדון: "במנצ'סטר סיטי היינו מגיעים שעה וחצי לפני האימון. בברצלונה מגיעים חצי שעה לפני. פעם ניסיתי להקדים בשעה, כדי להתאמן בחדר כושר, אבל אפילו האורות עדיין היו כבויים".

השיא של ברצלונה היה כשפפ גווארדיולה היה על הקווים. גווארדיולה נכח תמיד במגרש האימונים וב"אוזן של השחקנים" כדי לתקן ולשפר אותם. כעת, ברצלונה נמצאת בשפל שלה (בשם ההגינות נזכיר שהוא אינו אשמת המאמן, אלא נובע מתהליכים רחבים יותר) המאופיין בכך שהמאמן לא מתקן איש, ולפי הדיווחים הוא גם לא מקפיד לנכוח באימונים. אגב, בהולנד סיפרו שוויתר על אימונים בשביל גולף. זה ואקום מנהיגותי שמאפיין ארגונים בדעיכה.

מה הופך מנהל גרוע לכזה? השאלה הזו עמדה במרכז מחקר שנמשך כמה שנים, ונערך באוניברסיטת היי־פוינט שבצפון קרולינה. החוקרים ניתחו עשרות מחקרים וגילו שיש כמה דרכים להיות מנהל רע: יש את המנהל שמייצר מרחק מאחרים על ידי התנהגות לא רגישה, תקשורת גרועה וסקפטיות ששוחקת אמון; יש את המנהל שמנסה להראות כוחניות, שהוא מניפולטיבי ומרחיק בין אנשים בארגון; ויש את המנהיג החנפן מדי, המשתלב מדי, שלעולם לא יעמוד על שלו או יגבה את ההחלטות של צוותו.

אבל מבין כל המנהיגים הגרועים, הנפוץ ביותר הוא המנהיג הנעדר: סקר שנערך ב־2015 גילה כי 8 מ־10 התלונות הנפוצות ביותר על בוסים היו קשורות לכך שהם "נפקדים". מנהיג כזה, שאינו נוכח או מתעלם מעובדיו, גורם להם להרגיש גרוע יותר מאשר מנהיג שמתייחס לעובדיו בבריונות. מנהיגות נעדרת גם משפיעה באופן קשה יותר על סיפוק מהעבודה, ותיקון השפעתה הרעה נמשך בממוצע כשנתיים (לעומת חצי שנה במקרה של מנהיגות בריונית). היא גם קשורה יותר לתלונות על לחץ, בריאות לקויה, עלייה בבריונות בין עובדים ובריחת מוחות מחברות — דברים שמשפיעים במובהק על השורה התחתונה של כל ארגון. הנזק של מנהלים נעדרים הוא גדול יותר ומתמשך יותר. לכן הם מכונים "מחסלים שקטים".

בימים אלו ברצלונה מנהלת דיונים עם קומאן על הארכת חוזהו. על פניו, קומאן אינו מאמן גרוע: הקבוצה משחקת כדורגל סביר בסך הכל, בטח ביחס למצבה הכלכלי. אבל כדאי לזכור דבר אחד חשוב על מנהיגים נעדרים: בגלל שהם פחות משפיעים, אין עליהם הרבה תלונות, ולארגון נדרש זמן רב לזהות את הנזק שהם מחוללים. לתשומת לב לאפורטה.