טאבון הוא לא רק תנור. זה מוצר שמחולל סביבו מפגש חברתי. אם אתה לבד בבית, אתה תחמם אוכל במיקרו. אבל כשמפעילים טאבון, מזמינים חברים, שמים מוזיקה, שותים אלכוהול ונוצר חיבור אנושי. בני אדם הם טיפוסים חברתיים, ובידודי הקורונה מאוד הבליטו את זה. יש לנו קבוצת ווטסאפ של לקוחות, ואתה רואה בשיחות שהצמא לקהילה משותף לכולנו.

הטאבונים התעשייתיים עשויים לרוב מפח ומנירוסטה, ואילו שלנו עשויים מאבן שמוט – אבן שמיועדת בעיקר לאפייה, והיתרונות שלה הם שהיא מתחממת במהירות רבה יותר מהתנור עצמו וגם מייבשת את הלחות, כך שמתקבל מאפה קריספי. חוץ מזה, בניגוד לטאבון שיוצא מפס ייצור גנרי, אני והשותף שלי, יפתח שפירא, משקיעים המון בכל הפרטים הקטנים ומביאים טאץ' אישי ואנושי שלא יכול להיות בייצור במפעל, כמו להתאים את הטאבון לבקשות ספציפיות של הלקוח.

מהסטנדים שעליהם הוא עומד: אנחנו מרתכים מוטות ברזל ומעליהם מניחים משטח מתכת, שבתוכו יושב לוח קלציום שמבודד חום. אחר כך אנחנו חותכים אבני שמוט עם מסור יהלום מיוחד, שעובד עם מים כדי שהלהב לא יישחק. אנחנו מבצעים את החיתוך לפי הגודל הנדרש ומדביקים אותן אחת לשנייה על המשטח במלט מיוחד.
השלב הבא הוא בניית הטאבון עצמו: על קונסטרוקציית ברזל בצורת חצי חבית אנחנו מדביקים את האבנים במלט מיוחד שעמיד לחום, ואז מניחים לייבוש ליום שלם. למחרת אנחנו מכניסים לתוך הטאבון מבער ושורפים אותו מבפנים במשך יום שלם בטמפרטורה שמגיעה עד 500 מעלות. בתום השרפה אנחנו מניחים על המבנה שמיכות קרמיות – סוג של צמר סלעים שיוצר שכבת בידוד שעמידה לטמפרטורה גבוהה. עליהן אנחנו מורחים בטון עם הידיים כדי ליצור את הכיפה החיצונית של הטאבון, מחברים ארובות מברזל או נירוסטה, ואז שורפים את הטאבון מבפנים יום שלם נוסף.
בשלב הבא אנחנו מניחים שכבה של ציפוי גמיש על כיפת הטאבון, שעמידה לחום ולתנאי מזג אוויר שבחוץ, וצובעים אותה. הציפוי עשוי מחומר נושם כדי שהאדים יוכלו לצאת החוצה. עכשיו רק נותר להכין את דלתות התנור מברזל, שאליהן אנחנו מחברים ידית עץ, ואז ללטש את הכל.

מכיוון שהתהליך רווי בהפסקות לייבוש ושרפה, לוקח לנו כשבוע להכין טאבון. אבל אנחנו יכולים להכין בערך 15 טאבונים בשבוע במקביל.

גדלתי בבית שבו כל הזמן עובדים עם הידיים. אבא שלי בנה לבד פרגולות, בריכה וטאבון, ואהבתי מאוד לעזור לו. למדתי גם בבית ספר אנתרופוסופי, שבו חושפים את התלמידים למלאכות יד ומעודדים יצירתיות. כך לאט לאט למדתי לעבוד עם חומרים כמו עץ, בטון ומתכת. כשהתבגרתי התחלתי לבנות דברים בעצמי, וגיליתי שאני ממש נהנה מזה.

שער ברזל שמשמש שער בחצר הבית של ההורים שלי.

אחרי שהשתחררתי מהצבא אני ויפתח עבדנו בחברה שעוסקת בהקמה של גינות יוקרה מעץ ומתכת, ובשלב מסוים החלטנו שאנחנו מעדיפים לעשות דברים לבדנו, אז בסוף 2020 פתחנו עסק יחד.

בהתחלה עסקנו יותר בפרגולות, דקים וכל מיני רהיטים מיוחדים, עד שיום אחד העליתי לפייסבוק תמונה של טאבון שבניתי בבית שלי, וזה עורר עניין. כך באו עוד ועוד לקוחות, ואחרי כמה כאלה הבנו שמכל הדברים שאנחנו מכינים, הטאבונים הכי מרגשים אותנו. אז כחודשיים לאחר שפתחנו את העסק, החלטנו לעזוב הכל ולפתוח בית מלאכה רק לטאבונים.

להפך, אני מרגיש שדווקא המיקוד הזה מאפשר לי לצלול לעומק הפרויקט, לחקור ולהתמקצע יותר, ואז לשפר, לשנות ולפתח את המוצרים שלי בכיוונים יצירתיים. מרגש אותי לראות את הפער שיש בין מה שאנחנו עושים עכשיו לבין הטאבון הראשון שהכנו, וזה רק ילך וישתפר. מעבר לכך, העבודה על הטאבון נעשית עם סוגים שונים של חומרים, כך שהיא ממש לא מונוטונית. אנחנו גם עובדים על דגם חדש, שיהיה שונה מהנוכחיים בהרבה מובנים. אז אולי יום אחד זה ישעמם אותי, אבל לא נראה לי שבזמן הקרוב.

טאבון

"טאבונים תעשייתיים עשויים לרוב מפח ומנירוסטה, ואילו שלנו עשויים מאבן שמוט – אבן שמיועדת בעיקר לאפייה, והיתרונות שלה הם שהיא מתחממת במהירות רבה יותר מהתנור עצמו וגם מייבשת את הלחות, כך שמתקבל מאפה קריספי. מכיוון שהתהליך רווי בהפסקות לייבוש ושרפה, לוקח לנו כשבוע להכין טאבון. אבל אנחנו יכולים להכין כ־15 טאבונים בשבוע במקביל"

בעלי משפחות בני 40 פלוס שאוהבים לארח. איכשהו הסתדר לנו טוב גם עם הקורונה, כי הרבה אנשים נשארו בבית ורצו להפוך את החצר שלהם למרחב נעים יותר ומיוחד, אז הם נכנסו חזק לבישול ואפייה ביתיים – שטאבון הוא הפתרון המושלם עבורם. אפשר להכין בו המון סוגי מאכלים: בשר, דגים, ירקות, קדירות בבישול ארוך ומאפים.

5,000–8,500 שקל.

זה באמת החלק היותר מאתגר בעבודה שלנו, אנחנו בסך הכל בני 25, ולא תיארנו לעצמנו כמה זה מורכב ועם כמה ביורוקרטיה צריך להתמודד. פתאום אתה מרגיש את כובד האחריות: כל החבר'ה שלך נוסעים לעשות שבוע של זולה בירדן, ואתה לא יכול להצטרף כי יש לך לקוחות והתחייבויות. זה גם הוסיף פן מאתגר ליחסים ביני לבין יפתח — אנחנו כבר לא רק חברים, אלא שותפים עסקיים. אבל אני לומד המון תוך כדי עבודה — גם איך לעשות שיווק, ניהול, חשבונאות – וגם איך לפתור חילוקי דעות עם השותף שלי. כל אלה הם כלים לא פחות משמעותיים לחיים מתואר אקדמי.

יש תחושת סיפוק אדירה בלייצר משהו חדש שלא היה קיים בעולם, שאנשים יכולים להשתמש בו וליהנות ממנו. חוץ מזה, אני גר בתל אביב ובית המלאכה שלנו נמצא בארסוף־קדם, יישוב שיש בו נוף פתוח לים ורוח טובה. זה הדבר הכי נעים בעולם, לצאת מהעיר הצפופה ולהגיע למקום עבודה כזה על הבוקר. אני לא רואה את עצמי יושב במשרד סגור וחנוק ועובד מול מחשב כל היום.