"יש בטח לא מעט דברים שאמבטיה טובה לא יכולה לרפא, אבל אני לא מכירה רבים מהם"

סילביה פלאת, "פעמון הזכוכית"
(מאנגלית: אורטל אריכה)

1

לשים פקק

ולהתבונן ברִיק שמולנו

נניח שאתם אוהבים לעשות אמבטיות.

אתם יודעים שזה מבזבז מים, אבל גם בריאות הנפש חשובה, ולכן פעם בכמה זמן, בסופו של יום מתיש, אתם ממלאים מים בטמפרטורה המדויקת לכם, זורקים פנימה איזה כדור מלחי אמבט ומתמסרים למוזיקת תסיסתו, מרחיקים את הטלפון הנייד, ושוקעים, אולי עם ספר ביד, אולי עם מוזיקה טובה ברקע, אולי עם כוס יין, אולי רק מתמכרים לשקט ולמים.

ונניח שאתם מחפשים דירה. לא באחת משכונות הענק החדשות, אלא באזורים ותיקים ובמרכזי ערים מבוקשות.

ובכן, חבל. יהיה לכם קשה למצוא דירה טובה עם אמבטיה נאה. בדיקה של לוחות הנדל"ן מעלה כי רוב הדירות להשכרה של שלושה חדרים במרכז תל אביב, למשל, מגיעות בלי אמבטיה, ורבות מהאמבטיות שכן נמצאו — נחות בנכסים מהסוג היקר עד יקר מאוד. יש דירות שיש בהן שני חדרי רחצה, ובשניהם מקלחונים. יש גם דירות יקרות, משופצות לעילא, דופלקס, גג, מה שתגידו, שאין בהן אמבטיה. בדירות שני חדרים, מן הסתם, יש פחות אמבטיות. בדירות ארבעה חדרים יש יותר, אבל גם בשוק הזה לא בהכרח תינתן לכם האפשרות לשקוע במים. במילים אחרות, בתל אביב נראה שהאמבטיה טובעת.

ולא רק בתל אביב, גם בשאר הארץ, במקומות שבהם המטראז' קצת פחות מוגבל, יש דירות חדשות או משופצות בלי אמבטיות. בדירות אחרות, שבהן בעבר היו מתקינים אמבטיה בכל חדר רחצה, מסתפקים כיום באחת בלבד, וגם היא מותקנת רק עבור הילדים ונשלפת בשיפוץ הראשון אחרי שהם קצת גדלים.

"בחמש השנים האחרונות אנחנו רואים ירידה של לפחות 80% במכירת אמבטיות, וזה לא שמשפצים פחות — אנחנו רואים עלייה במכירת מקלחונים ובמגוון המוצרים למקלחת. מקלחונים נהפכו לה־דבר", מאשר ג'יימי הרננדורנה, סמנכ"ל השיווק של חזי בנק, מהספקים המובילים בארץ לכלים סניטריים. בהתאם, שטח התצוגה של אמבטיות בחזי בנק נחתך לבערך רבע מגודלו בעבר, היא נדחקה לשולי החנות, יש פחות מותגים, ולמעשה, הוא אומר, המותגים לא מעניינים את הלקוחות. אמבטיות לא ממש מעניינות את הלקוחות.

ליתר דיוק: הלקוחות מעוניינים להעיף את האמבטיות. "זה בפירוש אחד הטרנדים הגדולים של השנים האחרונות", אומר ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים. "אני לא מכיר כמעט אנשים שמתקינים אמבטיות, ב־90% מהשיפוצים מפרקים אמבטיות ישנות ומתקינים מקלחונים. באמבטיות אין משחק עיצובי, הן לא נראות טוב עם השנים, הן נפגעות יותר, יש פיצוצים, חלודה, דברים שקשה לתקן. גם אני עושה רק טוש, העפתי את האמבטיה מהבית מזמן, ובמקלחון יש יותר מרחב תנועה, אפשר להתרחץ בצורה חופשית הרבה יותר".

גם רוב מעצבות הפנים והאדריכליות שאיתן דיברנו הן חסידות של מקלחונים, ומודות שמתקינים כיום הרבה פחות אמבטיות, לבקשת הלקוחות וגם בהמלצת המעצבות.

איך זה קרה? איך הפסקנו להתייחס לאמבטיה כפינוק נוסח "אשה יפה" והתחלנו להתייחס אליה כסיוט נוסח "פסיכו"?

לפעמים אפילו לא צריך להשתמש באמבטיה, מספיק לדעת שהיא שם וכבר עולים בנו שלל דימויים, מקליאופטרה עד "אמריקן ביוטי", מאל פצ'ינו עד "הדוּד", וכל אחד מהם הוא דלת לעולמות אחרים. אמבטיה היא חלום, היא בריחה, היא חופש

2

לפתוח את הברז

ולתהות אם אנחנו קרובים לזכות בנוחות

לא כולנו, חשוב לומר. מבוגרים חובבי אמבטיות עדיין חיים כאן, אבל אנחנו הולכים ומתמעטים. יש נחמה מסוימת בהבנה שאנחנו לא לבד בעולם — "הניו יורק טיימס" ו"הוושינגטון פוסט", למשל, עסקו בשנים האחרונות בהיעלמותן של האמבטיות לטובת המקלחונים, בעיקר בערים הגדולות בארצות הברית. כך שגם מעבר לים יש לא מעט אנשים שמקוננים כעת את קינת האמבטיה.

האדריכלית וחוקרת האדריכלות טולה עמיר לא מזילה דמעה; מבחינתה, הכל עניין של נוחות. "אנחנו מקפידים יותר ויותר על הניקיון, ויותר רגישים לריחות גוף. זו תוצאה של התרחקות מהפיזיות שלנו, מהסביבה, מהטבע, וכחלק מזה — אנחנו מתקלחים יותר פעמים ביום", היא אומרת. "מקלחות זריזות הרבה יותר נוח לעשות במקלחון גדול וכיפי, לא בתוך אמבטיה, ותדירות המקלחות תגבר עם שינויי האקלים. נוסף על כך, יש בזבוז מים באמבטיה, והמים הם משאב יקר".

רבים מהלקוחות שלה מסתפקים במקלחון, ורק מעטים ממש אוהבים אמבטיות או זקוקים להן בגלל כאבי גב, למשל. היא משכנעת אפילו הורים לילדים קטנים לוותר על אמבטיה, "כי אפשר להסתפק בגיגית גדולה, וכשהילדים גדלים גם הם עושים מקלחות". באופן כללי, בעיצוב ובחיים, אצלה הפונקציונליות מובילה. "מקלחת בשבילי היא ממש מעשה טכני, אני לא מבינה את הבילויים עם מים. יאללה, נכנסים, מתקלחים ויוצאים. ובית באופן כללי לדעתי צריך להיות פונקציונלי — לשרת אותנו, להיות קל לניקוי וקל לתחזוקה".

ובכל זאת, אם כבר מדברים על טרנדים בחדרי הרחצה, היא מבקשת לציין שניים שבולטים בשנים האחרונות, שמכוונים לחזק את הממד הארוטי של המקלחת: האחד הוא מקלחון עם שני ראשים, שמוסיף עוד מקום מפגש זוגי. השני הוא חדרי הרחצה עם הקיר השקוף המחבר לחדר השינה. "אנשים מתקינים קיר שקוף כאילו הם לעולם לא יזדקנו, תמיד יהיו להם קוביות בבטן והציצים לא ייפלו, תמיד הם ישמחו שיראו אותם עירומים. זה אומר משהו על האופטימיות של אנשים, אבל המגמה קיימת בשדות אחרים בעולם העכשווי, שבו אין מרחב ביניים או שוליים, אין מקום פרום, זה הכל או כלום".

3

להוסיף קצף

ולהרהר בזמן שנדרש לטקס

אמבטיה היא בעצמה מרחב ביניים, בין ערנות לנמנום, בין פעילות לכלום. אבל מרחבי ביניים דורשים זמן, לא פלא שהם אכן נעלמים.

"ייתכן שההתמעטות של האמבטיות קשורה לכך שאמבטיה, בניגוד למקלחת, דורשת שני משאבים שנמצאים היום בחסר מובהק אצל שכבות רחבות בחברה בישראל: זמן ומרחב", אומרת ד"ר דפנה הירש, חוקרת תרבות מהאוניברסיטה הפתוחה, שחקרה דפוסים של היגיינה לפני קום המדינה. "בניגוד למקלחת המהירה, הטבילה באמבטיה דורשת זמן, ולא רק שלהרבה אנשים אין זמן, אלא הזמן נתפס כמשהו שיש לנצל באופן פרודוקטיבי. ומה יכול להיות פחות פרודוקטיבי מטבילה ממושכת באמבטיה (שאף מהווה בזבוז של מים)? נוסף על כך, יש היום תפיסה שלפיה מספר חדרי הרחצה בבית אמור להיות כמעט כמספר בני הבית — תפיסה שהיא תוצר של תהליכים רחבים יותר של אינדיבידואציה ושל השאיפה לנוחות וסיפוק מיידי של הצרכים. יחד עם התייקרות מחירי הדיור והרצון לנצל כל מטר בנוי, דירות חדשות רבות משופעות בחדרי רחצה קטנים ככל האפשר, שאין בהם מקום לאמבטיה".

עניין הזמן הוא נקודה כואבת. גם חובבי אמבטיות לא באמת עושים אחת כל ערב, אולי מצליחים אחת בשבוע, או בחודש, או בשלושה. אבל מבחינתם, האמבטיה היא אינדיבידואציה. "אני מאוד אוהבת לעשות אמבטיות, ולא ארצה לגור בבית בלי אמבטיה, אבל אני יודעת שאני במיעוט", אומרת האדריכלית אביטל ברוידא, האחראית לתחום עיצוב הפנים בסטודיו XS. "יש מדינות באירופה שבהן בבתים יש לא רק אמבטיה אלא גם סאונה — לתושבים שם יש זמן להשקיע בעצמם את הטקס הזה. אבל בישראל מתייחסים אפילו למקלחת כאל בזבוז זמן. זה אומר משהו על המקום שאנחנו נותנים לזה בחיים שלנו, שאנחנו נותנים לעצמנו בחיים שלנו. אין לנו זמן לעשות אמבטיות, וזה עצוב".

גם ברוידא מזכירה את בעיית המטראז' בדירות כיום, ומספרת שוויתור על אמבטיה קל לישראלים יותר מוויתורים אחרים. "אנחנו מתכננים הרבה בניינים שעוברים תמ"א בתל אביב, שם הקבלנים אומרים שאין להם מקום, וכשאין מקום, הדבר הראשון שהם יוותרו עליו הוא אמבטיה, לפני שהם יוותרו על חלון בחדר הרחצה. זה משהו שבקונבנציה הישראלית עוד קשה לחיות בלעדיו  — לישראלים יותר קל לבלוע חדר רחצה לילדים בלי אמבטיה מאשר חדר רחצה בלי חלון. אבל גם זה משתנה". ולא, היא לא מאמינה בקונספט המשגשג של "מקלחון מפנק". "עם לחץ המים כאן, גם כשעושים מקלחונים עדיף לקחת ראש גשם קטן, אין מספיק זרם בשביל הגדולים".

"יש מדינות שבהן בבית יש לא רק אמבטיה אלא גם סאונה - לתושבים שם יש זמן להשקיע בעצמם", אומרת האדריכלית אביטל ברוידא. "לישראלים אין זמן לעשות אמבטיות, וזה עצוב, זה אומר משהו על המקום שאנחנו נותנים לעצמנו בחיים שלנו"

4

לשקוע במים

ולחזור לבועת ילדות

זה גם עניין של גיל. משפחות עם ילדים קטנים מבכרות אמבטיה, מבוגרים מעדיפים מקלחות, ומבוגרים יותר כבר חייבים מקלחות — קל יותר להיכנס אליהן, קשה יותר להחליק בהן. בהמשך מגיעה גם ידית האחיזה, לפעמים אפילו כיסא.

"פונקציונלית, כשיש ילדים קטנים, או כשמתכננים עוד ילדים, או כשיש נכדים — אין מצב שמוותרים על אמבטיה", אומרת מעצבת הפנים פנינית שרת אזולאי. "מי שמבקשים אמבטיות בתכנון דירה הם מי שיש להם ילדים או נכדים, אבל גם למי שקונה דירה להשקעה אני אומרת שאין היגיון בלשפץ דירה בלי אמבטיה, כי זה מוריד את כל השוק הפוטנציאלי של שוכרים שהם משפחות צעירות. עם זאת, במרכזי מטרופולין, כשהמחירים למ"ר גבוהים מאוד, מוותרים על אמבטיות. מה גם שמקלחון  — וזה תחום שהתפתח מאוד, בעבר הרי היו רק אמבטיות  — נותן יותר תחושה של יוקרה".

בעצם, בוויתור על האמבטיה יש תנועה עיקשת הלאה. סילוקה מהבית מכריז — אנחנו כבר לא משפחה צעירה, ופנינו אל הדבר החם הבא, אל הטרנד הלוהט של המקלחון המפנק. אנשי המקלחונים נעים קדימה. אנשי האמבטיה, לעומת זאת, נעים אחורה. בשימור שלה הם משמרים את האפשרות לחזור להתענג לפעמים על מה שאנשי המקלחונים ממהרים להיפרד ממנו. יש מי שיגידו שטבילה באמבטיה מזכירה להם את הרחם (אני פחות זוכרת את הרחם), ויש מי שפשוט יודו שאיפשהו במעמקי הנפש החוויה זורקת אותם לאחור, אל העידן בחייהם שבו היומיום התנהל אחרת ולא נמדד במונחים של "בזבוז", אל עונג הפעוטות של לא לרצות לצאת מהמים, אל הבועה המנותקת מזמן וחלל שילדים יודעים להתכנס בה.

שרת אזולאי פחות מתחברת לעניין. היא דווקא בעד "בזבוז הזמן" הכרוך ברחצה, אבל היא צריכה אותו זורם, באותה תנועה תמידית. "חובבי האמבטיות הם מעטים, זה נישתי לחלוטין, וגם אני שונאת אמבטיות. את שמה אותי באמבטיה ואני יוצאת אחרי דקה כי אני מתה משעמום. אבל במקלחת אני יכולה להיות שעה. זה נורא מרגיע אותי, זה מנתק, ואני אוהבת את המים הזורמים עליי. ועם ספסל במקלחון אפשר להיות מתחת לזרם, אבל לשבת. אני עושה את זה לפעמים, מתיישבת על הספסל, ברגליים שלובות, שוטפת מעליי את כל היום, את כל המחשבות, את כל הלחצים. ספסל במקלחון זה פצצה של דבר, פונקציונלית ונפשית".

5

לעצום עיניים

ולהתמסר לפנטזיה

אמבטיה היא יותר מדרך להתנקות. היא אייקון תרבותי שראינו אינספור פעמים, שהוטבע בנו באופן עמוק. לכן לפעמים אפילו לא צריך להשתמש בה; מספיק לדעת שהיא שם וכבר עולים בנו שלל דימויים — מקליאופטרה הטובלת בחלב ודבש עד מינה סוברי האפופה עלי ורדים ב"אמריקן ביוטי", מאל פצ'ינו ב"פני צלקת" עד "הדוּד" ב"ביג לבובסקי" ועוד ועוד — וכל אחד מהם הוא דלת לעולמות אחרים. וכשאתם כבר שוקעים במים ועוצמים עיניים, אתם יכולים להיות מי שאתם רוצים, באמבטיה מפוארת ככל שתרצו. אמבטיה היא חלום, היא בריחה, היא חופש.

ייתכן שזו הבעיה של חלק מחובבי האמבטיות: אנחנו לכודים בסבך דימויים שמרני, והגיע הזמן להיפרד ממנו. אולי פשוט צריך להציף אותנו בדימויים חדשים, על האושר שבמקלחונים.

"כמעט שלא פוגשים היום בסרטים וסדרות עכשוויים, שעוסקים בחיי היומיום האורבניים של אנשים עובדים, דמויות שרוחצות באמבטיה", אומרת ד"ר מיכל חכם, חוקרת תרבות חזותית וחומרית וחוקרת חיי היומיום, שמלמדת באוניברסיטה הפתוחה ובשנקר. "גם פחות נפגוש סקס באמבטיה, חוץ מאשר בחופשות בבית מלון, ונראה יותר סקס במקלחון מלא אדים. הקולנוע והטלוויזיה משקפים הלכי רוח תקופתיים (התחממות גלובלית, חיסכון במים וכו'), אבל גם מציגים דגמי התנהלות של היומיום שקהל הצופים מאמץ".

ואצל קהל הצופים הזה, אמבטיות אכן "נקשרות כיום יותר לטקסי ניקיון של ילדים ופחות של מבוגרים, ובהחלט ניתן לתלות את זה בזמן שאפשר להקדיש לטקס הניקיון בעולם התובעני שלנו. אצל מבוגרים אמבטיה מתקשרת יותר לחופשה, לבתי מלון מפנקים. במקביל גם המקלחונים נהיו מפנקים, מגזינים של עיצוב מציגים אופציות מרהיבות למקלחונים, שנהפכו לסמל סטטוס".

אז אמבטיה אולי עדיין נקשרת לחופשה, אבל מקלחונים כבר נקשרים למלונות מובחרים. ג'יימי הרננדורנה ("אני עושה רק מקלחות, אין לי סבלנות לאמבטיות") מחזי בנק מדבר עליהם בתשוקה שיכולה כמעט להמיר את אנשי המים העומדים לדת המים הזורמים, לגרום לנו לכפור בטקס ההטבלה הפרטי שלנו. "אני בחזי בנק כבר 20 שנה, כך שראיתי כמעט כל מגמה אפשרית, שינויים בהרגלי הצריכה ושינויים בעיצוב. לפני 20 שנה האמבטיה היתה סמל סטטוס, היו אמבטיות גדולות, פינתיות, ג'קוזי. אבל אז גם הדירות היו גדולות יותר, וחדרי הרחצה היו גדולים יותר", הוא אומר. "היום ההיבט של הפינוק באמבטיות נעלם. אנשים לאט לאט שמו לב שאם אתה באמת רוצה להתפנק באמבטיה, היא צריכה להיות גדולה מאוד, האמבטיות הרגילות לא מספיקות כדי לטבול כמו שצריך ולהירגע אחרי יום קשה. במקביל אנחנו עובדים שעות רבות יותר, והזמן שנותר לנו ליהנות מאמבטיה הצטמצם. אז עולם המקלחונים התפתח — ראשי גשם גדולים, אפילו 40X40 ס"מ, ספסל, מתזי צד, מפל שזורק מים על השכמות, סאונה בתוך המקלחת, מערכות ממוחשבות, הזרמת ריחות מרגיעים בתוך המים. זה כמו ספא קטן בבית, מקלחון שמתחרה באלה שבבתי מלון יוקרתיים, וזה אפילו לא חייב להיות סופר־יקר. אפשר להתפנק בלי למלא אמבטיה שלמה, לבזבז המון זמן וגם לא ליהנות בסופו של דבר, עם מקלחת קצרה שתרגיע הרבה יותר. כי הרי מתי יש לנו זמן להיות עם עצמנו? או כשאנחנו בשירותים או כשאנחנו במקלחת. אז את לבד, עם המים, נרגעת, מתחברת לעצמך".

אבל הרי זו בדיוק הסיבה שאנחנו עושים אמבטיה, שמאפשרת לנו להאריך את הרגע הזה, לאחוז בו עוד קצת. ולא קל לאחוז במים.

6

ולכבות את הגוף

דווקא כדי לא לחשוב על המוות

ראוי להודות: הציטוט הידוע של סילביה פלאת על אמבטיות הוצא מזמן מהקשרו. אמבטיות חמות הן לא באמת תרופה לכל, הן לא הצליחו לרפא את אסתר, גיבורת "פעמון הזכוכית", ולא הצילו את פלאת, שהתאבדה בגיל 30.

אבל שלל מחקרים — מאירופה, מארצות הברית, מיפן  — מאשרים שאמבטיות, בגדול, אכן מועילות לבריאות הגוף והנפש. האמבטיה הקדומה ביותר שנמצאה, בכרתים, מתוארכת ללפני כמעט 4,000 שנה; כלומר בני האדם אהבו אמבטיות במשך די הרבה זמן. עכשיו המדע גם יודע להסביר למה: לפי הממצאים, הן מרגיעות את השרירים, מזרימות דם לכל חלקי הגוף והמוח, משפרות את השינה, מפיגות בדידות, מצמצמות מתח, חרדה ודיכאון.

חוקרים קבעו שהן עדיפות על מקלחות  — שגם עם שלל השכלולים המפנקים, עדיין תלויות כאמור בלחץ המים בדירה, ובדירות ישראליות לא מעטות הזרימה משדרת חידלון קיומי, לא חיות מפעמת.

חלק מהחוקרים אפילו טענו שההשפעות החיוביות של אמבטיות טובות כמו אלה של פעילות גופנית. זו מסקנה שבהחלט קל לאמץ.

מי שכנראה היתה חותמת עליה בלי היסוס היא נורה אפרון, אשה שחיה חיים מלאי אמבטיות, שמחים וארוכים יותר משל סילביה פלאת. אפרון ידעה להתעמק בדברים הקטנים, ברסיסי היומיום, אבל באחד המאמרים היותר מהורהרים שלה היא עוסקת דווקא בחיים ובמוות ובשאלה איפה אנחנו מולם, בעיקר ככל שהגיל מתקדם. "מה האלטרנטיבה?", תוהה כותרת הטקסט (בעברית, מתוך הקובץ "אני שונאת את הצוואר שלי"). בסופו היא מודה שהיא לא יודעת, וגולשת לדיון ארוך בשמן אמבטיה. כל ההרהור הזה על החיים ועל המוות מסתיים בהבנה שהיא צריכה עוד שמן אמבטיה, והיא יוצאת לקנות אותו.

ככה זה, אמבטיה היא חיים. או לפחות מלחמה במוות, ובזמן החולף.