ב

מירוץ פורמולה 1 שנערך בשבוע שעבר בסילברסטון, בריטניה, גואנו ז'ואו, הנהג הסיני של קבוצת אלפא רומיאו, עשה תאונה קשה. פייר גאסלי, נהג אלפאטאורי, ניסה לעבור בין המכוניות של ז'ואו וג'ורג' ראסל ממרצדס, נכנס בגלגל השמאלי האחורי של ראסל וגרם לו להתנגש במכונית של ז'ואו. המכונית של הסיני התהפכה באלימות, ובמהירות אדירה החליקה על האספלט, נכנסה בגדר צמיגים ועפה לשטח שבין המסלול לגדר ההפרדה מול הקהל. זה נראה כמו סופו של הנהג. איך בכלל אפשר לשרוד תאונה כזאת? אולם ז'ואו פונה באמבולנס כשהוא בהכרה מלאה, ללא שברים, ושוחרר עוד באותו היום במצב רפואי טוב — מספיק טוב כדי לעדכן את מעריציו ברשתות החברתיות כמה שעות בלבד אחרי התאונה המחרידה.

באותו סוף השבוע גם רוי ניסני, הנהג הישראלי בפורמולה 2, חווה תאונה לא פשוטה בגרנד פרי בבריטניה: הוא איבד שליטה ברכב והתרסק, אך גם הוא יצא ממנו ללא פגע. רבים אמרו שאירע נס בשני המקרים — אבל לא מדובר בשום נס. זה מדע.

הרבה קרדיט מגיע לקשת ההגנה העשויה מ־7 ק"ג טיטניום וסיב פחם (Halo), שממוקמת מעל ראשי הנהגים ומונעת מראשיהם ליצור מגע עם הכביש במקרה של התהפכות. בשנה שעברה ניצלו חייו של לואיס המילטון בזכות הקשת הזו, שסביב חובת התקנתה היו לא מעט ויכוחים ודיונים על משקל, מראה ופגיעה בראיית הנהג — ויכוחים שנראים מטופשים למדי היום, כשיודעים כמה חיי אדם היא הצילה. "הקשת הצילה אותי, אני בסדר גמור" סיכם ז'ואו.

בזכות פיתוחים כמו ה־Halo, פורמולה 1 הפך מסבב מרוצים עתיר מוות ופציעות לעניין יחסית בטוח — המוות האחרון על המסלול קרה ב־2017. הרגולטור הראשי של הספורט המוטורי, ה־FAI, שם דגש מיוחד על בטיחות הנהגים והכריח להתקין דברים כמו ה־Halo בתא הנהג, מכל דלק שבנוי מסיב סינתטי המשמש לייצור אפודי מגן, ותא נהג "קונכייתי" שבנוי מחומר שכמעט בלתי ניתן לשבירה ומכונה "תא הישרדות". אפילו שרפה ממושכת לא מובילה למוות, כפי שהוכיחה התאונה הנוראית של רומן גרוז'אן בגרנד פרי בבחריין ב־2020. לאלה נוספים גם פיתוחים רבים שנעשו בקסדות ובלבוש של הנהגים, שכולם "נכתבו בדם". פיתוחים שנתקלו בהתחלה בהתנגדויות רבות משום ש... כל מיני סיבות. בשנים המוקדמות של פורמולה 1, למשל, התנגדו לחגורות בטיחות משום שבמקרה של שרפה יהיה קשה להשתחרר מהן, ונהגים חששו שהם יישרפו בחיים.

קבוצות, טורנירים ואצטדיוני ספורט יכולים כבר היום לאמץ שיטות מוכחות כדי להפוך לירוקים יותר — ממיחזור מי גשם, דרך הצבת פאנלים סולאריים על השטחים הגדולים מאוד שחשופים לשמש באצטדיונים ובאולמות ועד העסקת קציני סביבה, שיביאו רעיונות ויפקחו על פיתוחים לצמצום פליטות הפחמן של קבוצות ספורט. הבעיה העיקרית היא שכרגע המאבק במשבר האקלים אינו מוטמע בספורט באמצעות רגולציה וחוקים אלא רק על ידי הרצון הטוב של בעלי קבוצות ואצטדיונים. וכשהעולם עולה באש, זה הזמן לתקנות מחמירות, לא ליוזמות עצמאיות נחמדות.

הכלל הזה נכון לא רק בספורט, כמובן. בכל מקום מנסים לשכנע אינדיבידואלים שהם יכולים לשנות את גורל העולם. אם הם רק ימחזרו, יחליפו את כל הנורות בבית לחסכוניות, יטוסו פחות, יגדלו עגבניות שרי בעצמם, יאכלו פחות בשר ויעשו פחות ילדים — אז הכל יהיה בסדר. זאת אף שבפועל רק רגולציה נרחבת ומשמעותית על חברות הדלק והאנרגיה תחולל שינוי משמעותי. אבל למי יש כוח להיאבק עם קונגלומרטים? קל יותר לצעוק על המון אנונימי שיפסיק להשתמש בכלים חד־פעמיים.

100 חברות נפט ואנרגיה הגדולות בעולם אחראיות ליותר מ־70% מפליטות הפחמן הדו־חמצני מאז שנות השמונים, ואיכשהו — בין היתר בזכות השקעה לא קטנה של החברות האלה בתקשורת, בפרסום ובשיווק — הציבור חושב שאפשר לכבות את שרפת היער הזאת עם מגבת רטובה. השבוע אפילו קק"ל יצאה בקמפיין על המאבק באקלים ועל כך שהוא "בידיים של כולנו". אבל האמת היא שהוא בידי הנבחרים שלנו, שלמרות כל נורות האזהרה לא ממש עושים משהו נחרץ נגד קצא"א, למשל, או בעד העלאת המס על רכבי בנזין והורדת המס על רכבים חשמליים.

רק פעולות נחרצות של ממשלות יכולות לעזור לכבות את השרפה בעזרת רגולציות להצלת האקלים ועכשיו. אבל זה פשוט לא קורה. למה? מחקר של אנדרס פרמשטאד, ד"ר לכלכלה באוניברסיטת קולורדו סטייט, ושותפו מארק פול מניו קולג' פלורידה, מראה כי האידאולוגיה הניאו־ליברלית, שדוחפת להפחתה וביטול רגולציות ממשלתיות, הצליחה לשתק את המאבק במשבר האקלים. זה קורה כי היא מגבילה צעדים ירוקים, המשיכה את ההסתמכות על נפט וגז ומנעה השקעה באנרגיות מתחדשות ונקיות. המחקר מראה כי מדינות ניאו־ליברליות טובות פחות בהתמודדות עם משבר האקלים, ובראשן ארצות הברית כמובן.

מיחזור וצמצום אכילת בשר הן פעולות חשובות, אבל הם לא ישנו את העולם. הצבעה לאנשים שמוכנים להיאבק במשבר האקלים ובמזהמות העיקריות — והפעלת לחץ מתמשך עליהן לעמוד במילתן — הן הדברים המשמעותיים היחידים שהאזרח הקטן יכול לעשות כדי להציל את העולם.