לפני שלושה שבועות, כשעלה לאוויר הפרק האחרון בסדרה "אובי־וואן קנובי", פרסם שירות הסטרימינג דיסני+ כי זו הסדרה הנצפית ביותר בתולדותיו. הידיעה היתה מפתיעה משום שבמהלך ששת שבועות שידורה עלה הרושם בתקשורת שאף אחד לא אוהב אותה, בניגוד ללא מעט סדרות מדוברות ומצליחות של מארוול (ובראשן "לוקי", הסדרה הקודמת שהיתה הכי נצפית בשירות) ושל היקום של "מלחמת הכוכבים" (ובראשן "המנדלוריאן"), שעלו בשנתיים וחצי שדיסני+ קיים.

ההצלחה הזאת היא עדות נוספת למתכון המוכח של הוליווד לייצר להיטים: לתת לקהל אך ורק את מה שהוא כבר מכיר. זה נראה כאילו כל התכנים החדשים והמקוריים הופקו עד 2010, ומאז אנחנו מקבלים רק סיקוולים, פריקוולים, ספין־אופים וריבוטים, העיקר שנקבל דמויות שאת סיפורן אנחנו כבר אמורים להכיר.

"עלייתו של סקייווקר", הסרט האחרון בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", יצא בסוף 2019, ממש במקביל להשקה האמריקאית של דיסני+. מאז, אולפני דיסני, שקנו את זיכיון הסרטים מידיו של ג'ורג' לוקאס ב־2012, אמנם רמזו על כך שסרטים נוספים נמצאים בפיתוח, אבל את עיקר האנרגיה הפנו ליצירת סדרות על בסיס הדמויות וההיסטוריה של הסדרה.

ב־45 השנה שבהן קיים היקום של "מלחמת הכוכבים", נדמה שככל שתכניו מצליחים יותר, כך גדלה גם כמות השונאים והמתנגדים להם, בייחוד עכשיו כשהם עברו לטלוויזיה. באופן משונה, מעריצי "מלחמת הכוכבים" תמיד ייצגו את פני השמרנות האמריקאית: אלה שתמיד יעדיפו את הסדר הישן, ויראו בקדמה ובחדשנות מזימה להדיח אותם ולהחליף להם את הנרטיב. זו חבורה קונספירטיבית, הקיו־אנון של עולמות המד"ב, שמעלה שלל תיאוריות וידיעות ברשת, ושאף אחת מהן מעולם לא התבררה כאמיתית, גם לא במרחק הזמן.

וכמו השופטים השמרנים בבית המשפט העליון האמריקאי, שמוכנים לקבל רק את הפרשנות המילולית של החוקה כפי שנכתבה במאה ה־18 בלי שום התאמות ועדכונים לדורות הבאים, כך גם מעריצי "מלחמת הכוכבים" מקבלים כקאנון רק את הטרילוגיה הראשונה שיצר לוקאס (ולמעשה, רק את שני הסרטים הראשונים שבה). כשלוקאס יצר טרילוגיה נוספת ב־1999 המעריצים קטלו אותה והתלוננו בהמוניהם, בין היתר על כך שאנקין סקייווקר, מי שיגדל להיות דארת' ויידר, הוצג כנער בכיין ורגשני.