חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// וול סטריט נמצאת רק בתחילת הצרות /// תיק 4000 צריך הכרעה בסוגיה מתי פילבר שיקר /// הניטור בכבישים מעיד על אווילות המדינה /// איילת שקד צריכה לתעדף מחדש
מוסף כלכליסט | 12.5.22
הנפילות בבורסה
הייאוש עוד לפנינו
המשפט הנפוץ ביותר בימים אלה בוול סטריט הוא "מחפשים את התחתית". המשקיעים כבר רוצים להתעורר מהסיוט הזה ולחזור למה שהיה נדמה כנורמלי החדש – שיוט רגוע משיא לשיא שכמעט שלא מופרע, למעט קומץ זקנים פסימיים שאומרים שזה לא יכול להימשך ככה לנצח.
אבל כל משבר מוכיח מחדש כי אין נורמלי חדש, התיאוריות הכלכליות עדיין בתוקף והאינפלציה לא הודברה לנצח, רק נחלשה לתקופה ארוכה מהרגיל. אז התחתית עוד לא ממש קרובה וגם הייאוש עוד לא בשיאו, אף שזה עשוי להיראות כך בימים מסוימים. את התחתית נוכל לראות רק כשהתנודות היומיות ייהפכו מתונות מאוד והמחזורים יירגעו, מה שיאותת על ירידה משמעותית בעניין המשקיעים בשוק.
והייאוש, הוא עוד יכול לגדול בהרבה, כשנראה יציאת כספים מסיבית לא רק ממניות הטכנולוגיה המנופחות (בחלקן הגדול), אלא גם מאבני היסוד של הכלכלה האמריקאית — וזה בינתיים עוד לא קורה. כל עוד וול סטריט לא חזרה אפילו לרמות של טרום־קורונה — ימים שגם בהם התריעו שהשוק מנופח והתפוצצות הבועה קרובה — מדובר רק במופע פתיחה לבדיקת העצבים.
/// סופי שולמן
פילבר
איזו גרסה היא אמת?
שלשום החלה חקירתו הנגדית של עד המדינה שלמה פילבר בתיק 4000 בידי סנגורו של בנימין נתניהו, עו"ד בועז בן צור. פילבר טוען כי שר התקשורת דאז נתניהו הנחה אותו, כמנכ"ל המשרד, להיטיב עם שאול אלוביץ' ובזק. אולם בן צור, באדיבותו הרבה של פילבר, מאתגר הן את עצם "פגישת ההנחיה" ובעיקר את תוכנה כ"הנחיה".
מתברר שבחקירתו של פילבר ברשות ניירות ערך הוא העיד כי נתניהו הורה לו: "שמור על התחרות ואל תוריד מחירים", וגם, "הרבה פונים אליי, אני לא חייב לאף אחד". לא אלוביץ׳ ולא בזק היו בגרסה הזו. הקונצרן ובעליו והתמורה לשוחד לכאורה הגיעו רק מאוחר יותר, בחקירת המשטרה, לא לפני שהופעל על פילבר כל הרפרטואר החקירתי האגרסיבי שהפך אותו לבסוף לעד מדינה.
הסיפור הזה יחייב את השופטים לקבוע איפה פילבר שיקר: בחקירתו ברשות ניירות ערך כטענת התביעה, או בעדותו כעד מדינה כטענת ההגנה. וזו דילמה קשה מנשוא, כי הבחירה תוביל את התיק להרשעה או זיכוי.
/// משה גורלי
"עין הנץ"
אזרחים, לא מאגרי מידע
השבוע עלתה לכותרות הצעת החוק שתסדיר את הפעלת "עין הנץ", המערכת המשטרתית למעקב אחרי לוחיות רישוי, שעל הדרך תאפשר למשטרה לרשת את כל מדינת ישראל במצלמות זיהוי פנים ביומטריות ללא כל פיקוח משפטי. אלא שזו רק האחרונה בשורה של פגיעות ממוסדות באזרחי ישראל, שנועדו להפוך אותם מאזרחים חופשיים ומשפיעים ליחידות מידע ממושמעות וצייתניות: מהקמת המאגר הביומטרי הלאומי, דרך מעקבי השב"כ הנרחבים בתקופת הקורונה ועד השימוש הבעייתי של המשטרה ברוגלה "פגסוס" של NSO.
מאחורי כל המהלכים הללו אין רצון זדוני למשטר את אזרחי ישראל ולהפוך אותם לנתינים בסגנון סין, אלא משהו הרבה יותר בסיסי ואידיוטי: יש לנו טכנולוגיה מגניבה, בואו נראה מה אפשר לעשות איתה. אין כאן תפיסה סדורה לגבי המהות של להיות אזרח במדינה דמוקרטית, על הזכויות והסיכונים שנגזרים מכך. פשוט כי משטרת ישראל לא רואה מולה אזרחים, אלא מקורות מידע פוטנציאליים. ולכן כשמגיעה טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לעשות זאת, היא נדחפת בגסות ללא התחשבות בשיקולים אחרים.
את הצעת חוק המעקבים צריך לבטל בדחיפות, או לפחות לשנותה בהתאם לעקרונות הפרטיות הסבירים שגיבשו באיחוד האירופי. אבל כדי למנוע שימוש מזיק בטכנולוגיות מסוכנות בעתיד צריך לטפל בבעיה היסודית יותר, ולהבהיר לשוטרים, לעובדי המדינה ולנבחרי הציבור שמאחורי מאגרי המידע הפוטנציאליים נמצאים אזרחים עם זכויות, ותפקיד השלטון הוא קודם כל להגן עליהן. כל השאר מגיע אחר כך.
/// עומר כביר
צילום: אוראל כהן
תורים לחידוש דרכון
סוכרייה חמוצה
רגע אחרי שנכנסה למשרד הפנים, סיפרה השרה איילת שקד שהיא מרגישה בו כמו בחנות ממתקים לנוכח כל האפשרויות שהוא מציע. מאז היא דוחפת להקמת יישוב חדש, אולי אפילו כמה יישובים, מקדמת תוכנית שתחליף את תמ"א 38, רפורמה ברישוי עסקים ועוד ועוד. אבל מתחת לאף, בין כל הממתקים, מסתתרת גם סוכרייה חמוצה ברשות האוכלוסין.
אחרי שהוסרו הגבלות הקורונה, רבים החליטו לצאת סוף סוף לחופשה בחו"ל וגילו שהדרכון שלהם כבר לא בתוקף. צריך לחדש אותו. התוצאה: התורים ללשכות רשות האוכלוסין אזלו והמערכת להזמנת תורים התגלתה ככושלת ולא אפקטיבית. השבוע הרגשתי לרגע כאילו ניצחתי את המערכת, כשהצלחתי לשריין תור מהיום להיום בסניף בהרצליה. אבל אז גיליתי שלהיכנס ללשכה זו רק ההתחלה, ואין באמת משמעות לשעה שנקבעה: משרד הפנים אומנם מציין שההמתנה בלשכה יכולה להימשך 30 דקות, אבל בפועל היא הגיעה לשעתיים וחצי ואפילו יותר. כלומר, צריך לפנות כמעט חצי יום עבודה בשביל תור במשרד הפנים לחידוש דרכון.
אז לפני ששקד שולחת שוב יד לשקית הממתקים ורצה להקים עוד יישוב או יוצאת ברפורמה גרנדיוזית, כדאי שתטפל בשירות הבסיסי לאזרחים. אולי הוא פחות מתוק, אבל גם הוא נמצא באחריותה.
/// איתי שמושקוביץ
מילת השבוע
//
דור סער־מן
למה הסיגריה למחבל משכה כל כך הרבה אש?
סרטון של סוכן שב"כ מדליק סיגריה למחבל, שרק יומיים קודם לכן רצח חפים מפשע בגרזן, טלטל רבים השבוע. הדרך הטבעית שבה הסוכן התנהל עם המחבל נתפסה כדבר שאדם אכזר כל כך אינו ראוי לו. אבל היה גם משהו בסיגריה עצמה שמשך אש.
הסיגריה נתפסה בעבר כסמל למרד, משהו שהצעירים מאמצים כדי להרגיש מבוגרים, חתרנים ומשוחררים. אבל הזמנים ההם חלפו, וכיום סיגריה מסמלת רק סכנה בריאותית או מטרד סביבתי. הצעירים עברו מזמן לגראס, והמבוגרים מתהדרים יותר בגמילה מאשר בעישון. ובניגוד לדימויים האייקוניים של גולדה מאיר ויצחק רבין, לא תמצאו כיום אף ראש ממשלה מעשן סיגריה – לכל היותר סיגר. הרעל והעשן של הסיגריות מזוהים בעיקר עם אוכלוסיות שוליים — ערבים, חרדים או סתם עניים פריפריאליים.
לכן הסרטון של המחבל שמקבל סיגריה מהחוקר מדגיש לצופה מהמיינסטרים הישראלי שהוא צופה במישהו שאינו שייך לשבט שלו, ובכל זאת התפרץ לתוכו וזיהם אותו. זה נראה כמו סצנה מסרט גרוע, שהפכה להיות המציאות שלנו. ולא רק שסוכן השב"כ לא החטיף מכות למחבל – הוא גם הזכיר לנו שעד הרגע שרצח, המחבל הזה היה סתם אדם, כנראה עני, עם הרגלי בריאות גרועים. ועם זה הכי קשה להתמודד. כי בישראל האנשה של מחבל היא אקט מסריח יותר מכל סיגריה.
