ציונות הנשק

איפה אפ"י?

בעבר התעשייה הציונית התגאתה בתפוזים, היום היא מייצאת רוגלות. כמו אז גם היום, הכל בגיבוי המדינה. אבל במכירת תפוזים קשה להסתבך, להבדיל מעסקאות נשק, או נשק טכנולוגי. אפשר להתלכלך עם לקוחות לא נכונים, או עם עסקאות ברמות ריקבון שאף ארגז פרי הדר לא ידע מימיו.

למשל, חשפנו השבוע ב"כלכליסט" פרטים חדשים על מה שהוגדר בגזר הדין "אחת הפרשיות הביטחוניות החמורות ביותר בתחום השחיתות השלטונית", שבה שני עובדי ארגון ביטחוני הורשעו בשוחד, מרמה, הלבנת הון והעלמת ראיות. יחד איתם הורשע איש עסקים ששיחד אותם כדי למכור לארגון ציוד טכנולוגי רגיש בעשרות מיליוני שקלים ונשלח לשנתיים מאסר. כיום האיש הזה הוא בעל מניות בקבוצת חברות גדולה ומוכרת שמוכרת למדינות זרות מוצרי סייבר.

בשנה שעברה היצוא הביטחוני הגיע לשיא של יותר מ־11 מיליארד דולר. חלק ממנו נעשה במחשכים, בקומבינות, על ידי אנשים עם הרשעות עבר בשוחד. אלה הפנים שלנו בעולם כיום. ממי שרק רוצה למכור ומוכן לשחד בדרך אין מה לצפות לסטנדרטים, אבל כשזה מחלחל לארגוני הדגל של מערכת הביטחון, זו כבר בעיה. וכשאפ"י, האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני, לא ממלא את תפקידו, זה כבר מדאיג. איך הוא מאפשר למי שהורשע בעבירות כאלה לחזור לתחום ולמכור כאילו כלום? כיצד זה קורה? ואיפה בדיוק שר הביטחון בני גנץ? אחרי שדחף להקים את ועדת החקירה לעסקאות הצוללות, כדאי שיתפנה לטפל בשאר המחדלים ביבוא וביצוא הביטחוניים. לנער את אפ"י צריך להיות הצעד הראשון שלו.

/// תומר גנון

תקציב הביטחון

בלי פסיכולוגיה, עם אנליטיות

במשרד הביטחון שוקדים כעת על גיבוש התקציב המבוקש, בשאיפה להציגו בחודש הקרוב. אחר כך נתגלגל שוב לדיון הציבורי על הגדלת התקציב הזה, בלחץ משרד הביטחון שמשחק על מה שכל ישראלי מבין — עדיף להעביר לביטחון יותר מדי כסף ולא פחות מדי כסף. בסוף זה לא דיון תקציבי, זה דיון פסיכולוגי, שכמובן מרוויח מהעובדה שהוא מתנהל קצת אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות, וכשברקע מצב ביטחוני מסלים. משרד הביטחון פורט על עצבים חשופים של הציבור, אבל גם את אנשי המשרד הפסיכולוגיה מפעילה. אי אפשר לנהל דיון פתוח, להגיד משהו על הפנסיות, להציע הצעות יצירתיות לשינוי מבני התגמול — כל ניסיון כזה זורק את ראשי מערכת הביטחון לטנטרום של התגוננות וחרדה, כאילו עצם הדיון מסכן את קיומה של המדינה. קצת מטריד שכך ראשי המערכת מגיבים לדעות שונות ומקבלים החלטות מורכבות.

דרוש שיח אחר על תקציב הביטחון. כפי שכלכלנים למשל מסתכלים לא רק על גובה ההוצאות אלא בעיקר על המבנה שלהן, כך צריך להתנהל הדיון כולו. פחות פסיכולוגיה, יותר ענייניות, תוך ניתוח ההוצאות. ברור שעדיף להוציא על ביטחון יותר מדי מפחות מדי, אבל גם עם היותר מדי הזה עדיף לדעת מה לעשות. ראשי המערכת הגיעו לצמרת בזכות אומץ ויכולות אנליטיות; הגיע הזמן שהם יתחילו להחיל אותם גם על ניהול התקציב, ולהוביל אותו כמו מבצע מתוכנן היטב, חכם ומורכב, ולא כמו דהרת טנקים רועמת אל תוך המדבר, שרוצה רק לכבוש מכל הבא ליד.

/// שלמה טייטלבאום